"כמה כואב לי, היום, בארץ שלי, על חוסר הרגישות בשימוש במילה סלקציה. משתמשים במילה לדברים בנאלים, הגברות האינטיליגנטיות עושות סלקציה במכנסיים, בנעליים, בכיסאות. אין לי בעיה עם המילה באנגלית SELECTION אם הכוונה בשימוש בה הוא למשמעות בחירה", כך ביקשה חיה רוזנבאום בעדותה בשנת 2012 במסגרת השתלמות מורים להוראת השואה, שלקחתי חלק בה במשך 4 שנים, בבית ווהלין בגבעתיים.

בעדותה "הייתי רשומה לסלקציה", מספרת חיה על טכניקות ההישרדות ממועמדות לטור שאינו מבשר טובות. לאחר ההגעה לבירקנאו הופרדו הנשים מהגברים. הסלקציות במחנה היו פתאומיות ללא הודעה מראש. "פתאום כולן צריכות להתפשט ומגיע מלאך המוות הגרמני עם מזכירתו ומסתכל על הבנות הערומות, כחיה הצמאה לדם. בוחר את הקורבנות של היום לפי רצונו, או לפי הזמנת התנורים שחיכו לשריפת הגופות". הסלקציה הבאה, נעשית לפי מראה הפנים "מי שלא יפה, צריכה למות!". הנשים שסבלו מעקיצות הכינים , שהיו חיוורות, שפשפו את עורן וצבטו את לחייהם כדי שתהיינה אדומות על מנת להישאר בחיים.

שנה חלפה במחנה, וחיה ואמה, עדיין במחנה והוא כמעט ריק, ממתין למשלוח של יהודי הונגריה. הסלקציה הבאה התקיימה בבית המרחץ, בעירום כמובן. בסלקציה הזו השתתף ד"ר מנגלה. "כשעברתי לידו, אמר לי "תראי את הלשון", הוצאתי את הלשון והוא אמר לי "את חולה!", עניתי "לא! אני בריאה! אני עובדת!". מנגלה קרא למזכירתו ורשמו את מספרי. התברר שהפעם רשמו מהצריף שלנו, בנות שיעבדו בקומנדו מיוחד, מפעלי אומנות, זו היתה קבוצה של 20 בנות אומניות שהלכו בכל יום דרך ארוכה מאד לעבודה". הגרמנים רצו שהנשים תסבולנה בטרם יישלחו למותן.

חיה רוזנבאום גדלה בבית חסידי בעיר סוסנביץ בפולין. בעיר חיו כ-22,000 יהודים. העיר היתה ממוקמת בסמוך למסילות ברזל של רכבות משא ושימשה כצומת דרכים תעשייתית חשובה. היהודים נסגרו בגטו. חיה עבדה כתופרת בגדים לילדים גרמנים. הגטו חוסל ב-1943 וכל תושביו נשלחו לאושוויץ.

חיה ואמה שרדו את התופת. עם פינוי המחנה, יצאו השתיים ל"צעדת המוות". הן שרדו את תום המלחמה ובשנת 1946 הפליגו מבארי באיטליה על האנייה "פלמ"ח". נשלחו לקפריסין וב 1947- הגיעו ארצה.