יום אחרי יום השואה, שבוע לפני יום העצמאות: ההתרחשויות ההיסטוריות ההן, נראות היום רלוונטיות במיוחד היום. ההיסתגרות בבית, חרדות מן המוות האורב ברחובות ומלאך המוות המיסתורי הקוצר חללים בתחפושת בלתי נראית של וירוס הקורונה. 

בהרצאה של ביאטריס פון בורמן  Biatrice von Bormann בכנס של הבית לאמנות ישראלית נחשפתי בהשתאות ליצירתן של האמניות שרלוטה סלומון, פרידל דיקר-ברנדייס, והלן פון טאוסיג שנקטעה כשנרצחו בשואה.  כשנפגשתי עם פון בורמן לראיון אישי גיליתי עוד מימד לסיפור על היהודיות שפעלו בזירת האמנות בתקופת השואה. מסתבר שלדוגמנית הציור והפיסול דינה ויירני, שהיתה המוזה של אריסטיד מאיול ודיגמנה גם למאטיס ובונאר, חיכה גורל אחר.  לא זו בלבד ששרדה את השואה, והגיעה לשיבה טובה בזכותו של אריסטיד מאיול, אלא שלאחר מותו חייה פרחו. היא יצרה לעצמה קריירה של זמרת, בעלת גלריה, ומנהלת מוזאון. היא אפילו קיבלה את אות הלגיון הצרפתי היוקרתי על פועלה מאת ממשלת צרפת.

ארבע סיפורי חיים מרתקים מנקודת מבט מטלטלת על נשים יהודיות באמנות אירופה הנאצית. "המשותף לכל הנשים האלה", אומרת פון בורמן, "שכולן עקרו ממולדתן וחיו ופעלו בגלות, מחוץ למולדתן".

פון בורמן, שהוזמנה לכנס שאירגנה עידית עמיחי, מנהלת הבית לאמנות ישראלית, מספרת שחלקן נתגלו לגמרי במקרה לאחר מותן. לעומתן ויירני שסייעה ליהודים להימלט מציפורני הנאצים בדרום צרפת, האריכה ימים, ונפטרה 5 ימים לפני הגיעה לגיל 90, לאחר שהפכה למוקד כוח והשפעה בשדה האמנות בצרפת כאספנית, סוחרת אמנות, יזמית ומנהלת מוזאון.

לנוכח חוויית הסגר והכליאה שהעולם עובר בימים אלה, התגלית הזאת של פון בורמן מוסיפה משמעות מועצמת במלחמה בפנדמיה והמגפה העולמית שקטלה כבר למעלה מ-166,000 קורבנות תוך מספר חודשים.  הקורונה מסתמנת כמלחמה הרת גורל, שתסמיניה, אולי, לא שונים בהרבה ממכונת ההשמדה הנאצית. רחובות ריקים.  עולם שמתשתנה לנגד עינינו. כללי המשחק במרחב הציבורי משתנים. סגר מוכרז ברחובות. הגבלת תנועה מאיימת, אנשים מסתתרים בבתים מפני החשיפה לאוייב הקטלני הבלתי נראה שמשגע את כל העולם.

שרלוטה סלומון: הציור כתרפיה ועדות זועקת, החיים כתיאטרון ופנטזיה

יצירתה המונומנטלית של שרלוטה סלומון המלהטטת בצל המוות בין מציאות ודמיון, אמנות ומוסיקה, עולמה הפנימי המתפרק, ואירופה שנכבשת בידי הנאצים, מזכירה את משיחות המכחול טעונות הרגש של ואן גוך ואת החרדה הקיומית של מונק. הקווים בציוריה מרפרפים וזורמים לעיתים באדום דם כמו הקונטורים של מאטיס ומודליאני. הצבעים העזים מסגירים את הטראומה. ציורי הגואש הקטנים שלה, הפורשים עלילה מרתקת של ביוגרפיה פרטית בתוך מלחמת עולם אכזרית,  מתחברים ליצירה רב-תחומית שמחברת עולמות. מילים ותמונות, מוסיקה וקולנוע, ציור פיגורטיבי ריאליסטי משולב בקומיקס ואפילו טקסטים בסגנון גרפיטי כמחאה סוערת.

  Charlotte Salomon 1917–1943

באחד מן הצילומים שלה בדרום צרפת, נראית שרלוטה סלומון כנערה יפה המציירת בחיק הטבע. לכאורה, מציאות אידיאלית בלב כפר פסטורלי הצופה אל הריביירה הצרפתית. ציורי הגואש שלה המתעדים את החיים בצל השואה כהצגת תיאטרון, חושפים חוויית מחנק מתגברת בעולם שנסגר, ומסגירים זעקה קיומית כלואה.

ביאטריס פון בורמן, האוצרת לאמנות מודרנית במוזאון הסטדליק באמסטרדם , שאיתה נפגשתי לראיון אישי בעת ביקורה בארץ מספרת לי על שרלוטה סלומון לאחר שאצרה עליה תערוכה במוזיאון זלצבורג לאמנות בשנת 2015: "היצירה של שרלוטה סלומון כל כך מרגשת, בעיקר כמובן בגלל סיפור חייה והעבודות המיוחדות שהיא יצרה. אין שום דבר אחר שדומה לזה. היא היתה לגמרי אנונימית במהלך חייה כאמנית, ורק שנים רבות לאחר מותה הטראגי הפכה להיות ידועה ומוכרת בעולם האמנות. התערוכה שאצרתי במוזאון זלצבורג כללה מבחר של כ-370 מציוריה של שרלוטה סלומון. למרות היותם קטנים במידותיהם ומצויירים על דף קטן, ציורי הגואש האלה הם מיוחדים מאוד.

סלומון עושה שימוש באפקטים חזותיים כגון חזרתיות, הפשטה, פרספקטיבות רבות, לפעמים הופכת את הדפים למשהו כמו סטורי בורד,  ציורי הכנה של סצינות לסרט" – אומרת פון בורמן.  "למעשה בנוסף לציורים היו גם דפים חצי שקופים, עם טקסט בחלק העליון של כל ציור, שמעולם לא הוצגו בתערוכות של עבודותיה. כדי לתת רושם על איך שזה צריך להיראות, אנחנו הדפסנו את הטקסטים ורישומים מקוריים על דפים חצי שקופים כדי שיונחו מעל ההדפסים של ציורי הגואש, וכך התאפשר לשחזר וכאילו לבנות מחדש את האפקט המקורי של הציורים שלה".

"בנוסף לכך", אומרת בורמן, "מאחר שהמוסיקה שיחקה תפקיד כה חשוב בסיפור חייה, יש כמה הדהודים והתייחסויות למוסיקה בציורי הגואש הקטנים של סלומון. שרלוטה סלומון התאהבה במורה למוסיקה של אמה החורגת פאולה לינדברג, שהיתה זמרת אופרה מפורסמת. הסיפור של סלומון גם הפך לאופרה על ידי המלחין מרק אנדרה דלבאווי,  וזמרת הסופרן מריאן קרבאסא שרה את התפקיד הראשי באופרה. הפרמיירה של האופרה היתה בפסטיבל זלצבורג. "אני החלטתי (ביאטריס פ"ב) לאפשר למבקרים בתערוכה להאזין למוסיקה בעת שהם מתבוננים בציורי הגואש שלה. חלק מן התלבושות לאופרה והצילומים שלה היו גם כן בתצוגה".

 כל העולם במה

וכל הגברים והנשים רק שחקנים

כולם כניסות ויציאות להם

ואדם אחד בזמנו משחק בתפקידים רבים …

 אמר ויליאם שייקספיר בקומדיה שלו "כטוב בעיניכם", ושרלוטה סלומון כותבת בציורי הגואש שלה את סיפור חייה במחזמר שכתבה וציירה עם הוראות מוסיקה "חיים? או תיאטרון?"

 שרלוטה סלומון ( 1917-1943)  נולדה למשפחה יהודית אמידה בברלין. אביה אלברט סלומון, שהיה רופא מנתח ופרופסור באוניברסיטת ברלין, ובין החלוצים לשימוש בקרני רנטגן ובדיקות ממוגרפיה לגילוי סרטן השד, הבריח אותה לדרום צרפת כדי להציל אותה מזרועות הנאצים. במהלך תקופת גלותה אצל סבה וסבתה בוילרפראנש, יוצרת סלומון את יצירת חייה, ומציירת במשך שנתיים גוף עבודות מרשים של כ-1,300 ציורי גואש.  ביוני 1943היא נישאת לאלכסנדר נגלר פליט יהודי מאוסטריה  שהכירה בעיירה.  בספטמבר נעצרו השניים וגורשו למחנה דרנסי ממנו שולחו לאושוויץ. סלומון שהייתה בהיריון בחודש החמישי, רוססה בגז בגז מיד עם הגעתה למחנה ונרצחה יחד עם העובר שבבטנה. בת 26 היתה במותה.

שרלוטה סלומון מציירת את עצמה ברגעים שונים, ומוציאה מתחת ידיה דיוקנאות עצמיים בסגנונות וטכניקות ציור שונים.

במסע ההימלטות שלה מהנאצים ב-1939 היא מוברחת מבית הוריה בברלין לבית סבה וסבתה בווילרפראש סור מר  Vilerfranche-sur-Mer  בדרום צרפת, עם תחנות בכפר סנט ז'אן פרה ובעיר הקיט ניס שבריביירה.  במהלך התלאות שהיא עוברת היא מתמוטטת נפשית ואפילו שוקלת להתאבד. הרופא שלה מציע לה תרפיה בציור. בסופו של דבר ציפורני הנאצים משיגות אותה. גיבורת המחזה המצוייר שיצרה במיסתור על חייה נרצחת באכזריות עם הגיעה לאושוויץ.  יצירותיה הועברו על ידי אביה ששרד את השואה לאוסף המוזיאון היהודי באמסטרדם.

בתקופת הסתתרותה בצרפת היא סיפרה ותיעדה את חייה ביותר מ-1,300 ציורי גואש. הדפים שציירה סלומון היו גם מן סוג של טיפול נפשי תרפויטי בדיכאון שממנו סבלה בשל נסיבות חייה.  האמנות היא זו שמצילה אותה מהתאבדות שהיתה נפוצה מאוד במשפחתה.  היא איבדה את אמה עוד כשהיתה ילדה בת שמונה. לימים, הסבא שהתגוררה אצלו כשהסתתרה מפני הנאצים, סיפר לה כי אימה התאבדה, כך גם סבתה, דודתה ודודה התאבדו. בהזדמנות זו הוא הביע תמיהה צינית ואכזרית מדוע היא עוד לא התאבדה…

ביומן האישי שהיא ציירה בתמונות ובטקסטים מתוך מודעות למותה הקרב ובא, נחשף עולמה הפנימי המעורער, ומשתקפים השינויים שמתרחשים סביבה בעולם עם התפשטות הכיבוש הנאצי בצרפת. במחזה שהיא יוצרת משתקף עולם מסוייט ומאויים בתקופת הרייך השלישי בעיצומה של מלחמת העולם השניה.  בציוריה מערבת סלומון עובדות חיים ודמיון, גילוי עצמי ותיעוד היסטורי בתוך הזמנים והאירועים הקשים שהיא נקלעת אליהם.

את המסע הזה של חייה, ואת רוח התקופה היא מתרגמת בציורי גואש קטנים לשפת התיאטרון.  היא יוצרת מחזה מוסיקלי הנפרש על פני ארבע עשורים שמתחיל בציור על אירוע ב-1913 השנה שבו התאבדה דודתה שרלוטה, אחות אמה, שהיא נקראה על שמה. "סצנה ראשונה. 1913. יום אחד יצאה שרלוט קנר מהבית ונכנסה לתוך המים." – מתארת סלומון במילים את אירוע ההתאבדות של דודתה שרלוטה שהיא נקראה על שמה תוך ציון התאריך ההיסטורי.

בתמונה אחת היא מציירת ומספרת סצינת התאבדות של נערה בת שמונה עשרה, ואת העצב והכאב של משפחתה המתאבלת. בצד הטקסט מופיעה דמותו המזוקנת של הסבא שלה. אביה של דודתה שרלוטה שהתאבדה.

יצירת התיאטרון המיוחדת הזאת מקבלת השראה ממקורות רב-תחומיים שרכשה בלימודי האמנות שלה וחשיפתה לעולם הבמה, האופרה, הקברט, והקולנוע שספגה בעולם התרבות הפורח בברלין.  כ-1,300 ציורי הגואש שלה יוצרים מחזה יחיד במינו שיוצא מתולדות האמנות ומשלב בין תמונות, טקסט, דימויים ומוסיקה.

היא מציירת באובססיה את תמונות חייה.  עוד לפני שנתפסה ונשלחה אל מותה באושוויץ היא הספיקה להפקיד את ציוריה שהסתירה והחביאה בידי רופא הכפר הצרפתי דוקטור מורידיס, שטיפל בה בוילרפראנש סור מר. היא ביקשה ממנו לשמור עליהם, כי "אלה הם כל חיי". המזוודה יועדה ל- Ottilie Moore אוטילי מור, האלמנה האמריקאית שהחביאה יהודים בוילות שלה ביניהן גם זו שבה התסתתרה שרלוטה עם סבה וסבתה.

מאוחר יותר הציורים נתגלו על ידי אביה שברח להולנד ושרד את המלחמה. לאחר התייעצות עם אוטו פרנק, אביה של אנה פרנק, הוא מסר את אוסף הציורים של שרלוטה למוזאון להיסטוריה היהודית באמסטרדם.

ציורי סטורי-בורד, כמו ציורי הכנה לסרט. סולומון משתמשת באפקטים של חזרתיות, הפשטה ופרספקטיבות רבות, עם דפי טקסטים כמו בתסריט, והנחיות לקטעי ליווי מוזיקליים

שרלוטה מציירת את חייה כמחזה עם סיפור נארטיבי המלווה במוסיקה. בציורי הגואש מתעדת את עצמה סלומון כציירת בכתת הציור בבית הספר לאמנות  בברלין ובנוף הפתוח לים בדיוקנאות עצמיים.

גם רגע ההיכרות בין הוריה שנפגשו בבית חולים בזמן מלחמת העולם השנייה נכנס למחזה.  בציור מופיעים אמה האחות שהתנדבה  לטיפול בפצועי המלחמה ואביה הרופא. כמו בסידרת סצנות בתמונה אחת, נראה אביה מטפל בחולה שוכב במיטה, בתמונה שליד, האחות שעובדת לצידו מקנחת לו את האף, בעודו מטפל בחולה. דמויותיהם של אביה ואמה משכפלות את עצמן עד לתחתית התמונה שבה הם נראים יחד כזוג.

בציור אחר היא מתארת את חתונת הוריה. בציור נוסף היא מספרת על אמה היושבת ליד שולחן הכתיבה ומבשרת למכריה על לידת בתה. בציור מופיעה שנת לידתה של שרלוטה כציון הסטורי במחזה 1917. בהמשך מופיעה ההודעה המשמחת על לידתה של התינוקת שרלוטה המעוטרת בלב ששלוחת אמה לידידיה וקרובי משפחתה.

שרלוטה סלומון גם מעלה זכרונות מילדותה מטיול פסטורלי וזכרונות מן הימים הטובים, מרגעים מאושרים ומלאי שמחת חיים, שבהם בילתה בחיק הטבע בבוואריה עם הוריה. לציור אחר היא מוסיפה את הטקסט: "היום אני כל כך מאושרת".

בציור מכמיר לב היא מתארת סצנה שבה אמה החולה שוכבת לצידה במיטה ומספרת לה כי: "בשמים הרבה יותר טוב מאשר כאן על האדמה הזאת – אם אימא שלך תהפוך למלאך, היא תרד ותבוא ותספר לך איך שם למעלה…"  אחרי מות אמה שרלוטה עומדת כל לילה ליד החלון ומחכה לה עד בוש, ומאוכזבת מאוד שאמה לא מקיימת את הבטחתה.

שרלוטה מתארת את אמה משלוש נקודות מבט. דיוקן חזיתי ולצידיו שני פרופילים. אולי מנסה לתאר דרך הפורטרט הזה את אישיותה המוכפלת והמפוצלת. את הנפש השבירה והשברירית שלה.

החלון הריק. החלון שממנו אמה קפצה אל מותה. באופק ספק גג רעפים, ספק ים עם גלים אדומים. החלון הריק , שאמה  מעולם לא שבה דרכו לבקר את שרלוטה כפי שהבטיחה לה. רצפת החדר התלולה מזכירה את רצפת החדר של וינסנט ואן גוך.

ביומן המצוייר שלה מתארת שרלוטה את ההיסטוריה של ההתאבדויות במשפחתה. התאבדות דודתה, התאבדות אמה, ואת התאבדות סבתה. כמו גם המעבר שלה מגרמניה לצרפת, שקוטע את לימודי האמנות שלה, וגם את הרומן שהיה לה עם אלפרד וולפסון מוזיקאי גרמני שהיה המורה לפיתוח קול של אמה החורגת פאולינקה שהיתה זמרת אופרה.

אי אפשר להתעלם מאהבתה מלאת התשוקה לאלפרד וולפסון, Alfred Wolfsohn המורה לפיתוח קול של אשתו של אביה זמרת האופרה. דמותו מופיעה 2,997 פעמים בסידרת הציורים שלה. וולפסון היה כנראה האדם היחיד בסביבתה הקרובה שהאמין בה ובכשרונה האמנותי ועודד אותה להמשיך בציור. לא ברור האם הסצנות המתוארות בציוריה אכן התרחשו במציאות, אך ללא ספק, הם מביעים את הקשר המיוחד שלה לאהבתה הראשונה.

הפורטרט וההשתקפויותיו של דאברלוהן, הדמות שמייצגת את אלפרד וולפסון אהובה של שרלוטה ב"מחזה חיים? או תיאטרון?".

שרלוטה מציירת את כתת האמנות שבה ציירה באקדמיה היוקרתי לאמנות בברלין, שאליה התקבלה על אף יהדותה.       פרס ההצטיינות שהיה מיועד לה הועבר לתלמידה ארית לא יהודיה.

לציורים שלה מצרפת שרלוטה סלומון הנחיות מוסיקליות שילוו את ציוריה בהפקת ליצירת התיאטרון המורכבת מדפים אלה. אולי אלה הם קטעי המוסיקה ששרה וזמזמה לעצמה בשעה שציירה. ציוריה שנראים בסגנון נאיבי ברובם, מאופיינים בחלקם בקווי מיתאר בולטים המלווים במילים ומנגינות.

דרך הקווים, הצבעים והצורות  היא מנציחה את מסע חייה. הציורים עזי ההבעה מעבירים לנו כמו בסרט מצוייר דרך העיניים שלה את הסיפור הנורא של אירופה באחת התקופות השחורות שלה שיזכרו לדיראון עולם בתולדות האנושות.

וכך היא מציירת את ליל הבדולח. הלילה שבין  ה-9-10 בנובמר 1938, הפוגרום בכל רחבי הרייך השלישי שבו נרצחו 91 יהודים. הזיכרון ההיסטורי שלה מההמון המשולהב שנסחף לפעולה לאומית לטיהור הגזע הארי תוך ניפוץ זכוכיות בתי מגורים, מוסדות ציבור ובתי עסק רבים של יהודים תושבי גרמניה ואוסטריה.

גם המצעד הנאצי ביום ה-30.1.1933 שבו נבחר היטלר לקאנצלר גרמניה מתואר בצורה אקפרסיבית מלאת תנועה ואנרגיה בציור של שרלוטה סלומון.  גלי ההמונים הצועדים בסערה אחרי הדגל עם צלב הקרס. האנשים כולם כאיש אחד. חסרי פנים. צועדים אחר הדגל שמסמל את האידיאולוגיה הנאצית שהחליטה על מחיקת עמים שלמים מעל פני האדמה, שכל חטאם היה שלא נולדו לגזע העליון הגזע הארי.

אלה המילים שצמודות לציור המתאר את התרשמותה האישית מאירועים הסטוריים בתהליך עליית הנאצים לשלטון באירופה: "עיניים רבות מתמקדות בתקווה בצלב הקרס…"המנון נאצי" זוהי המוזיקה שהיא ממליצה ללוות את הציור.

שרלוטה סלומון מעידה על תפקידה הפסיכולוגי של סידרת הציורים שלה: אני הפכתי להיות האימא שלי, הסבתא שלי… אני הייתי כל הדמויות אשר משתתפות במחזה שלי. אני למדתי לטייל בכל השבילים והדרכים שלהם, והפכתי להיות כולם".   יש בציוריה אינטימיות ואמפטיה לנשים אלה. נסיון להיכנס לתוך גופן ונפש וראשן  של הנשים האלה, אשר טרפו את חייהן במו ידיהן . אולי אפילו הזדהות עם הכאב הנפשי הכבד מנשוא שהן חוו בחייהן.

נראה שסולמון סבלה מחרדה מתמשכת שהיא הולכת להשתגע בעצמה. בציור אחד שהיא צבעה את הרקע שלו באדום וכתום בוערים, נמצאת דמות שמשורבטת במשיחות מכחול גסות, אוחזת ספר  ולופתת את ראשה, רגל אחת מונפת באופן מוזר לפניה. היא נראית שרויה ביאוש עמוק. וזהו הטקסט המלווה את הציור הכתוב באותיות קפיטל לטרס ילדותיות בצבע אדום וחום כהה , על רקע הכתום הבוער: אלוהים יקר, בבקשה , רק אל תיתן לי להשתגע?…

רוצחת בדם קר או קרבן התעללות מינית מצד סבה?

בצילום מ-1940 שרלוטה מציירת בגן הוילה בווילרפראנש. לכאורה מיסתור מפני הנאצים בעיירת קייט פסטורלית ליד ניס בדרום צרפת, שאליה הוברחה מברלין. אך למעשה, הפך לכלא נוסף שסגר עליה, וערער את עולמה לנוכח ההתעללויות שסבה כפה עליה, לפי העדות במכתבה האישי.

במכתב שפורסם רק בשנת 2015, נחשף וידוי אישי של שרלוטה סלומון שבו היא מספרת כי היא הרעילה את הסבא שלה ד"ר לודוויג גרינוואלד Doktor Lüdwig Grünwald, שהיה עבורה גרוע יותר מהיטלר. בעקבות מכתב זה יש חוקרים הסבורים כי שרלוטה סלומון היתה חשופה בבית סבה להתעללות מינית ונפשית על ידי מי שאמור היה להגן עליה מפני מכונת ההשמדה הנאצית. למעשה היתה מבודדת בגלות ולכודה הרחק מאביה כששלח אותה לצרפת כשביקש לגונן על בתו מפני הנאצים בברלין. אשרת השהיה שלה בצרפת היתה כרוכה בהצהרה כי היא צריכה לטפל בסבה החולה.

שרלוטה סלומון עם סבה וסבתא בוילרפראש סור מר. בצילום משפחתי , ובציור גואש שלה שבו היא מתעדת את חייה במסתור בדרום צרפת.

בציור אחד שבו דמותה מצוירת שכובה כפופה על רצפת הקרון הצפוף מאדם בדרך למחנה הריכוז גורס היא מוסיפה את הכיתוב "הייתי מעדיפה עוד 10 לילות כאלה מאשר עוד לילה אחד לבד איתו". במקום אחר היא מציירת את הבקשה של סבה "לחלוק עימי מיטה".

הדף מן המכתב האישי לאהוב ליבה שלא הגיע ליעדו כולל וידוי אישי כי היא רצחה את הסבא שלה בחביתה מורעלת שהכינה לו. הדעות חלוקות האם זו אמת או מישאלת לב. האם זו פנטזיה שבדתה מליבה שהצליחה להרגיע את נפשה המיוסרת. החוקרים שמאמינים בנכונות העובדות המתוארות במכתבה, סבורים כי שרלוטה היתה נתונה להתעללות מינית על ידי סבה, ומוצאים חיזוק בדבריה כי היא מעדיפה להיות בתנאים מחפירים בידי הנאצים מאשר לבלות לילה אחד עם סבה. הטקסט אינו כתוב לא בעט ולא בעיפרון, אלא מצוייר בצבעים באותיות דפוס גדולות וסוערות בצבעי אדום ושחור. שאולי מייצגים דם ומוות. ואולי מסגירים את תחושות העלבון, ההשפלה, הבושה והאין אונים שהתחוללו בנפשה, בעת הוידוי האישי שלה על רצח הסבא שלה.

בציור האחרון במחזה "חיים? או תיאטרון?". מופיע הדיוקן העצמי של שרלוטה המציירת בנוף מול הים. שוב התנוחה שלה היא כמו בת הים הקטנה מקופנהגן.  זהו ציור מהיר במשיחות מכחול אנרגטיות. סלומון לבושה בבגד ים בלב הטבע, באופק גל סוער, או קרחון מתקרב ומאיים. האם שרלוטה מתכוננת למותה?… השדות הירוקים שהיו בציור הקודם נעלמו. נותרו רק שרלוטה מול הים והסערה המתקרבת.  הטקסט עם הסיפור, על דף השקף מעל הציור מופיע טקסט שמסתיים במילים החיים או התיאטרון ושלושה סימני שאלה המרוחים כמו גרפיטי במכחול אדום ושחור.

אפילוג

בסיום המחזה המוסיקלי שלה כותבת שרלוטה על עצמה בנימה אופטימית ומפוייסת: " הכל יהיה טוב, היא לא צריכה להרוג את עצמה, כמו בנות משפחתה, מפני שצריך פעם אחת למות כדי לאהוב את החיים אפילו יותר. והיא ראתה את כל היופי מסביב לה בעיניים מטושטשות משינה – היא ראתה את הים, הרגישה את השמש – היא ידעה שהיא צריכה להיעלם לזמן מה מהסביבה האנושית ולצורך מטרה זו היא מביאה את כל הקרבנות כדי ליצור את העולם מחדש ממעמקים".

שרלוטה סלומון על במות התיאטרון, הבלט והאופרה, על מסכי הקולנוע, בספרות  ובמוזיאונים   

תערוכות ומוזאונים בעולם חושפים את האמנות של שרלוטה סלומון

יצירתה האוטוביוגרפית הגדולה, "חיים? או תיאטרון?: זינגשפיל", כוללת ציורי גואש, טקסטים ליריים ופסקול המתעדים יחד 769 סצנות ממאורעות התקופה ומחיי משפחתה, מוצגת כיום המוזיאון להיסטוריה יהודית באמסטרדם. חלקים ממנה עובדו לספרים, לסרטים, להצגות, לאופרה ולבלט.

שרלוטה סלומון המקבילה החזותית ליומנה של אנה פרנק?

החשיפה הראשונה של ציוריה התחילה רק ב-1960. הספר הראשון ובו 60 רפרודוקציות מציוריה יצא לאור ב-1963. והציג השוואות בין חייה לבין הסיפור של אנה פרנק.  מספרים שמארק שאגאל ראה את ציוריה והתרשם מהם.

יצירותיה של שרלוטה סלומון הוצגו בבירות אירופה המרכזיות. המוזאון להיסטוריה יהודית באמסטרדם, שציורי שרלטה סלומון הועברו אליו על ידי אביה, הציג בשנת 1981 תערוכה ובה 250 סצינות ברצף נארטיבי ומאז מבקרי האמנות התחילו להתייחס ליצירותיה. בברלין עיר הולדתה נערכה בשנת 1986 תערוכה מציוריה. גם במוזאון היוקרתי מרכז פומפידו בפריז הוצגה בשנת 1992 תערוכה על חייה ויצירתה.  בשנת 1998 הוצגה לראשונה בלונדון  ב"רויאל אקדמי" Royal Academy    התערוכה המלאה והמקיפה ביותר של חיים? או תיאטרון? בלוויית דפי הכיסוי והשמעת קטעי המוסיקה לפי הנחיותיה של סלומון. התערוכה שלוותה בקטלוג מציוריה היתה הצלחה מסחררת.

בשנת 2015  הוצגה תערוכה על ציורי שרלוטה סלומון במוזיאון מסנה, Massena museum בניס, עיר הקייט בריביירה הצרפתית, ששרלוטה סלומון התגוררה בה תקופה מסויימת.  ב-2016 הוצגו יצירותיה של סלומון בתערוכה "יוצרות קומיקס: 100 נשים עושות קומיקס"   Comix Creatix: 100 Women Making Comix  שהוצגה בלונדון. התערוכה הוצגה בהאוס אוף אילוסטריישיין בלונדון.  House of Illustration, London . בנובמבר 2019 נפתחה תערוכה במוזיאון היהודי של לונדון על שרלוטה סלומון, שנמשכה על ל-1 למרץ 2020.  Jewish Museum of London

תערוכות בישראל, ו"חיים? או תיאטרון?" ביד ושם ב- 2006

בישראל הוצגו יצירותיה לראשונה בבית דיזנגוף בתל-אביב בשנת 1962, ולאחר מכן במשכן לאמנות בעין חרוד ב-1972, ובשנת 1986 בבית התפוצות בתל אביב.

בשנת 2006 הוצגה ביד ושם התערוכה "חיים? או תיאטרון?" מיצירותיה של סלומון בהשתתפות שגריר הולנד בישראל בוב הינש, מנהל המוזיאון היהודי באמסטרדם יואל קאהן ויו"ר הנהלת יד ושם אבנר שלו. בתערוכה הוצגו כ–280 מיצירותיה של סלומון. מבחר מתוך אלף ושלוש מאות דפים שציירה וכתבה שרלוטה סלומון בשנים 1940-1942, בהיותה בגלות כפויה בדרום צרפת. התערוכה לוותה גם בקטעי מוזיקה אשר שילבה שרלוטה ביצירתה.

וכך כותב מוזאון יד ושם על שרלוטה סלומון: "בשנת 1940, על חוף הריביירה הצרפתית, הרחק ממולדתה גרמניה ומהוריה שנשארו מאחור, ולאחר התאבדות סבתה, שוקעת שרלוטה סלומון בדיכאון עמוק. בהמלצתו של רופא נשלחים אליה כלי ציור בעזרתם צוללת שרלוטה לניבכי נשמתה המיוסרת.  התוצאה: 1,300 דפים שצוירו על ידי שרלוטה במהלך כשנתיים, מתוך הכרה כי הזמן דוחק ויש להשלים את המלאכה.  מתוך יצירות אלו עולה בפנינו מסע של גילוי עצמי – אודיסיאה קיומית של נוסעת, המתקשרת עם עצמה על החיים, על המוות, על האמנות ומעל לכל על הקשר ביניהם…

שרלוטה סלומון בקולנוע: סרטים דוקומנטריים, דרמה, וסרט אנימציה בהפקה גרנדיוזית

מעבר לארבעה סרטים תיעודיים שהופקו על חייה של שרלוטה סלומון, הופק ב-1981 הסרט "שארלוטה" כדרמה קולונועית באורך מלא על ידי הבמאי היהודי ההולנדי הנודע פרנס וייסז Frans Wiesz .

וייסז שאביו נספה בשואה ואימו הצליחה לשרוד אותה, גדל במשפחות אומנה נוצריות, שאימו הפקידה אותו בידיהן בשל מודעותה לדיכאון וחוסר היציבות הנפשית שלקתה בהן בשל רדיפות הנאצים שעברה. החוויה היהודית הראשונה הזכורה לו היא ביקורים בבית כנסת בימי שישי ושבת בתקופה הפנימיה היהודית לנערים באמסטרדם. בראיון לתקשורת הוא מספר על החיבור שלו לסיפור של שרלוטה סלומון, ותחושתו של החזרה הביתה, וחזרתו לשרשיו היהודיים דרך הסיפור האישי שלה והאמנות שלה.

סרט אנימציה באורך מלא על חייה של שרלוטה סלומון

בימים אלה עסוקה הבימאית הפריזאית הנודעת ביבו ברגרון Bibo Bergeron, בהפקת סרט אנימציה על חייה של האמנית היהודיה גרמניה שרלוטה סלומון בתקציב של 10 מיליון אירו.  זו תהיה קופרודוקציה  קנדית-צרפית-בלגית. כותבי התסריט של הסרט הם אריק רותרפורד ומרים טואוס Erik Rutherford  Miriam Toews, פרנסואז מורה  François Moret היא מעצבת ההפקה, ויו היידשוטר Uwe Heidschötter  על עיצוב הדמויות.  הסרט המצוייר בדו-מימד מבוסס בעיקרו על יצירתה של סלומון "חיים? או תיאטרון?" – שנכתבה וצוירה כסידרה של 769 ציורים שיצרה האמנית היהודיה-גרמניה הצעירה בין השנים 1941-1943 בדרום צרפת, עד אשר נתפסה על ידי הגסטפו ושולחה אל מותה באושוויץ.

"נאמן לרוח היצירה של שרלוטה, הסרט יהיה מודגש בפנטזיה, עם יסודות כמו בחלום, ועיצוב האנימציה יהיה מינימליסטי. יוצרי הסרט ישימו דגש על הנפשה של ציוריה של סלומון, בדגש על סיפור חייה המרגש באופן יוצא דופן.  בדומה לסרט הישראלי "וואלס עם באשיר", הסרט מיועד למבוגרים ולכל המשפחה." – אמרה ברגרון בראיונות לתקשורת.

שרלוטה סלומון בתיאטרון

ב-1998 הופק מחזה "להציל את שארלוט" Saving Charlotte  על ידי ג'ודי הרמן  Judy Herman  בתיאטרון Bridewill  הלונדוני. ב-2002 הועלתה הצגה בריטית "להציל את שארלוט" Saving Charlotte על ידי חבורת המלאכים Company of Angels by the UK theatre company. ההצגה נדדה בין אנגליה הולנד וארצות הברית. ב-2007 הופק המחזה על ידי קנדידה קייב Candida Cave, "המסע של לוטה" Candida Cave, was performed, והוצג בתיאטרון new End Theater  בהמפסטד.

בשנת 2017, במלאת 100 שנה להולדתה של סלומון הוצג המחזה ″CHARLOTTE: A Tri-Coloured Play with Music″ . לראשונה הוא הועלה בפסטיבל לומינטו בטורונטו, ובפסטיבל במת העיצוב העולמי בטאיי פה טאיואן.  המחזמר הזה שהעניק לסלומון קול אותנטי על הבמה, עם מוזיקה של המלחין הצ'כי אלס ברזינה וליברטו של המבצע והסופר אלון נאשמן, ובויים ועוצב על ידי פמלה הווארד הבריטית. התפקיד שרלוטה בוצע על ידי זמרת הסופרן הקנדית אדניה דון.

להנאת קוראי מגפון אני מעלה את הקישור לטריילר המרתק על המחזה שהועלה על ידי כותב הליבריט אלון נאשמן. https://vimeo.com/209505614 .  הקדימון הזה יכול להמחיש משהו מן הנסיונות לשחזר את החיים של שרלוטה סלומון ולהפוך את הדו-מימד שהותירה בציוריה להתרחשות בזמן בתלת מימד.

באותה שנה בארץ הועלה אותו מחזה  "שארלוט: מחזה בשלושה צבעים עם מוזיקה" על ידי בית הספר ניסן נתיב ביפו. ההצגה עלתה במסגרת התוכנית האמנותית של פסטיבל Jarra fest  ביוזמת תיאטרון גשר. העלאתת המחזה בארץ היתה הניסיון הראשון להביא לבמה את היצירה במלואה, כסוג של מחזה מוסיקלי, כפי ששארלוט חזתה במקור. זהו שיתוף פעולה רב-לאומי עם גרעין יוצר מקנדה, הממלכה המאוחדת, וצ'כיה, בתוספת של שבעה שחקנים-זמרים וארבעה מוזיקאים, המנגנים מוזיקה חייה על הבמה. ההצגה התקיימה באנגלית בליווי כתוביות בעברית.

שרלוטה סלומון על במת האופרה וביצירת בלט

האופרה שרלוטה סלומון בפסטיבל זלצבורג 2014

האופרה שרלוטה סלומון שהוזמנה על ידי פסטיבל זלצבורג הולחנה על ידי מארק אנדרה דאלאבאווי  Marc-Andre Dalbavi .  את הליבריט כתבה זמרת האופרה והמנצחת הקנדית המופלאה ברברה הוניגמן Barbara Honigmann. ציוריה של סלומון שולבו בהפקה והוקרנו בהגדלה בהופעה במהלך האופרה המבוססת על המחזה שכתבה שרלוטה סלומון "חיים? או תיאטרון?"..

דמותה של שרלוט גולמה על ידי שתי נשים. שחקנית וזמרת.  האחת בתפקיד שייצגה את שרלוטה, דיברה את הטקסט בגרמנית.  והשניה שייצגה את האלטר אגו של שרלוטה פרי יצירתה הדמיונית, ונקראה שרלוטה קאן, שרה בצרפתית. שתי השרלוטות היו השחקנית ג'ואנה ווקאלק     Joanna Wokalek וזמרת המצו סופרן  מאריאן קרבאסה Marianne Crebass  ששרה בצרפתית.  בסוף המופע התהפך הסדר בין השפות והשחקניות, וסימל את האיחוד בין היוצרת לגיבורת יצירתה הדמיונית.  הפרמיירה שהתרחשה  על במה פנומרמית של 30 מטר תחת שרביטו של המנצח לוק בונדי   Luc Bondy ב-28.7.2014 התקבלה בהתלהבות על ידי הקהל וזכתה להדים על ידי התקשורת.

המוות והציירת: בלט אופרה שזכה בפרס היוקרתי ביותר לתיאטרון בגרמניה, הפאוסט.

ב-2015 יצרה מישל דיבוצ'י  Michelle Divucci את המוסיקה לבלט אופרה על חייה ויצירתה של שרלוטה סלומון שהועלתה על ידי המוזיק תיאטר Musiktheater  ברביאר Revier  . שם היצירה היה "המוות והציירת" . הכוריאורפיה והבימוי נעשה על ידי בריג'יט בריינר  Bridget Breiner . יצירת הבלט-אופרה באורך מלא זכתה בפרס הפאוסט היוקרתי הפרס הגבוה ביותר בגרמניה לתיאטרון לשנת 2015. וברג'יט בריינר קיבלה את פרס הכוריאוגרפית הטובה ביותר על יצירתה.

שרלוטה סלומון בספרות

"שרלוטה סלומון והתיאטרון של הזכרון" ספרה של גריזלדה פולוק בהקשר פמיניסטי ותולדות האמנות

מטבע הדברים שכחוקרת אמנות מבין הספרים הרבים שנכתבו על שרלוטה סלומון בלט לעיניי ספרה של חוקרת האמנות הבריטית גריזלדה פולוק Griselda Pollock  "שרלוטה סלומון והתיאוריה של הזכרון" שיצא לאור בשנת 2018, בהוצאת אוניברסיטת ייל היוקרתית Charlotte Salomon and the Theatre of Memory, Yale University Press, 2018.  פולוק, הפרופסור באוניברסיטת לידס, שקיבלה לא מכבר את פרס הולברג  היוקרתי  Holberg Prize  על מחקריה, מנתחת את האמנות של שרלוטה סלומון במושגים של תולדות האמנות, בהקשרים של אמנים וזרמים שהשפיעו על יצירתה של סלומון. במאמריה היא מפרשת את ציוריה גם בהקשר של היסטוריה יהודית, שאלות של זהות ומיגדר, בעיקר תוך כדי התייחסות להדרתן של נשים אמניות מן הקאנון של תולדות האמנות.

לדעתה של פולוק ניתן לראות בציוריה השפעות מהאמנות המודרנית החל מהדיוקנאות העצמיים של ואן גוך, עבור דרך תחושת החרדה הקיומית של אדווארד מונק, וכלה בפשטות הקווים של הנרי מאטיס. אני מוצאת בציוריה של סלומון גם השפעות אקספרסיביוות, במשיחות המכחול האנרגטיות שלה, בצבעוניות העזה, מואן גוך, המשך בפוביסטים כגון מאטיס, האקספרסיוניזם הגרמני, וכלה בקווים המאוד מיוחדים של אמדיאו מודילאני.

פולוק, שפרסמה בעבר מספר מאמרים על שרלוטה סלומון, גם מוצאת דמיון בחוויית האין-מולדת והגלות הכפויה באירופה הכבושה על ידי הנאצים בין סלומון לבין דמויות יהודיות בולטות אחרות בשואה כגון חנה ארדנט, זיגמונד פרויד וולטר בנג'מין. פולוק בוחנת את יצירתה הסוערת של סלומון בחודשים האחרונים לחייה שנמתחו עד הקצה, לא רק כעדות לשואה, ולא רק כפרוייקט של תיעוד ההיסטוריה האלימה של הנאצים, או אמנות שואה. לדבריה יצירתה של סלומון חשובה גם כעדות מעמיקה וחודרת שחושפת את הפשעים של בני האדם ה"נורמטיביים" לכאורה בחדרי חדרים. במרחב הפרטי. מחוץ למרחב  הציבורי של השלטון והפוליטיקה.פולוק מכוונת אצבע מאשימה אל התא המשפחתי של סלומון שבו היתה כלואה ומגלה ביצירה של סלומון עדויות ועקבות לנושא כאוב שאולי לא מדברים עליו, של חשיפת התעללויות מיניות של נשים בתוך משפחתן.

לנוכח העדות המצמררת של הצער והיסורים של הנשים בציורי סלומון, פולוק מאתגרת את הפרשנויות השכיחות ליצירה של סלומון כסוג של ביוגרפיה חזותית. ומציעה מתודולוגיה אחרת של ניתוח חזותי מפורט של פילוסופית האמנות של הציירת. דרך נקודת המבט הזאת היא זורה אור חדש תוך שימוש פרשני בתיאוריות פמיניסטיות ולימודי יהדות, מחקר הסובייקטיביות המודרנית, יחד עם אמנות כתיבת סיפור, עיבוד זיכרון וטראומה היסטורית.

"מציירת את חייה: שרלוטה סלומון בצל הנאציזם" – הביוגרפיה של מרי לוונטל – פלסטינר

הספר, שתורגם מאנגלית לעברית על ידי תמר סטן ויצא לאור ב2003 בהוצאת "מבוע", מכיל אחרית דבר שכתב  חוקר האמנות ד"ר גדעון עפרת.

"בתוככי התקופה האפלה ביותר, וממעמקי חרדה קיומית, יצרה שרלוטה סלומון יצירה מופלאה, תיעוד חזותי מרתק ומצמרר של חיי אישה אחת. במהלך כשנה אחת בדרום צרפת, בטרם שולחה למותה באושוויץ והיא בת עשרים ושש, ציירה שרלוטה סלומון את חייה בפרץ יצירה קדחתני ומעורר השתאות – כאלף ציורים, שמתוכם בחרה למעלה משבע מאות והעניקה להם את השם חיים? או תיאטרון? ציורי חיים? או תיאטרון? אינם "אמנות שואה", גם אם חדר הצל הנאצי לתוכם. אף אין הם "עדות" טרגית – הומנית מהשוליים של האמנות, שרלוטה בת העשרים וארבע המציירת את כל חייה במבט לאחור, כבר היתה אז אמנית מדופלמת בעלת ידע אמנותי, ניסיון ותודעה אוונגרדית, ויצירתה, שבה היא משלבת טקסטים והוראות האזנה לקטעי מוסיקה, הוא הישג אקספרסיוניסטי מהמעלה הראשונה. מרי פלסטינר מגוללת את סיפור חייה וציוריה של שרלוטה מבעד לתיאור בית הוריה בברלין עיר הולדתה – קרקע תרבותית של רוח חופשית, חשיבה מתקדמת ותחכום יצירתי – גלותה בצרפת ויחסיה הסבוכים עם משפחתה". – כך נכתב בדף הכריכה האחורי של הספר.

שרלוטה – רב מכר עולמי של הסופר הצרפתי  דויד פונגינוס

בשנת 2014 בהוצאת גאלימר היוקרתית בפריז מוציאה לאור את הרומן שרלוטה פרי עטו של הסופר הצרפתי המפורסם  דויד פונגינוס. הסופר פוגש את ציוריה של ציירת יהודייה שלא שרדה את אימי השואה, ויוצא למסע בעקבות חייה ויצירתה. סיפור אנושי טרגי עם מימד כללי, היסטורי ולאומי. הרומן, שהפך לרב מכר ותורגם גם לעברית ולאנגלית, משחזר את חייה של שרלוטה סלומון.

הספר מתחיל בילדותה של סלומון למשפחה שהיתה רדופה במחלות נפש והתאבדויות, ומספר על שרלוטה שגדלה בצל המוות ומחלת דיכאון משפחתית שעוברת מדור לדור, אבל מחוננת בכשרון יצירתי ענק. הספר הסוחף שמסתיים בטרגדיה, זכה לפרסים יוקרתיים בצרפת כגון הרנודו   (Renaudot Prix).  הספר כתוב במשפטי סטאקטו קצרים, ונראה יותר כאפוס לירי מאשר רומן.  הספר מעביר את הבהילות שבו ציירה, כתבה ושרה שרלוטה את חייה מתוך מודעות למותה הקרב.  חוויית הקריאה בספר מטלטלת ומסעירה כמו אגרוף בבטן.  הספר תורגם לעברית מצרפתית על ידי לי עברון–ועקנין, ויצא לאור בארץ בהוצאת כתר ב2016.

הסגנון הקצוב, קצר הנשימה, העובדתי וכמעט יבש, שבו כתוב הספר, הופך כמעין שיר–בפרוזה. דווקא השורות הקצרות מעצימות את התכנים הרגשיים והאפלה שמאחורי המילים. כך לדוגמא באחת הסצנות הרכות, של זכרונות ילדות עם אמה…

"פרנציסקה מתיישבת ליד הפסנתר

כאילו היא משוחחת עם הצלילים

בשביל שרלוטה הקול של אמה הוא ליטוף.

כשיש לך אמא שמיטיבה כל כך לשיר,

שום דבר רע אינו יכול לקרות לך".

גרמניה מנציחה את שרלוטה סלומון

לאחר מותה, חוזרת סולומון לעיר הולדתה ברלין כזיכרון היסטורי.  העיר שבה ספגה האמנית היהודיה הגרמניה את תרבות אירופה הגבוהה, ברלין שבה נולדה התקבלה ללימודים בבית-הספר לאמנויות יפות ולאמנות שימושית בשנת 1935 על אף חוקי הגזע, מן הגלות בצרפת שנכפתה עליה בעקבות פוגרום ליל הבדולח ב-9 בנובמבר 1938, שבמהלכו נאסר אביה אלברט.  בין הסמלים להנצחתה בעיר מאז 1992 נקרא בית ספר יסודי בברלין על שמה. ב-2006 נקרא רחוב בברלין על שמה.

ב-21 לאפריל 2012 הונחה אבן זכרון כשלט הנצחה בחזית של הבית שבו גרה האמנית שנספתה בשואה ברובע שרלוטנבורג בברלין.

***

ובתום המסע שעשינו עם שרלוטה סלומון, ציוריה, ושירת חייה, שנעשו במסתור ובהסתתרות מפני המוות האורב ליהודים, נחזור לימינו אלה, ולחוויות דומות של הסתתרות והסתגרות בבתים מפחד המוות האורב ברחובות אך הפעם מסיבות אחרות של פנדמיה עולמית.

וכמו אז בימי השואה, אנחנו חיים במצב של אי וודאות ענקית כשכל המציאות השגרתית קורסת. ואנחנו שואלים את עצמנו מי ישרוד את המלחמה הזאת ומי ימות…  הגורל מתעתע , כאילו היינו נתונים למסדרי סלקציה נאציים. חרדת קיום מתפשטת, ואת העולם מציפה אי וודאות על מתי ומה יהיה בסופה של תקופה היסטורית טראגית ודרמטית זו. –

 האם ההיסטוריה חוזרת?… האם אנו בעיצומה של מלחמת עולם שלישית? מתי נוכל לצאת לחופשי ממקומות המיסתור שלנו תחת איום הפנדמיה העולמית?…