מי באמת הניף את דגל ישראל מעל הר הבית?

בשלהי יום העצמאות מביאה חוקרת האמנות ומבקרת התרבות סיגל גליל את סיפור גלגולו של דגל מדינת ישראל, מהדגל הראשון שהונף בארץ ב-1885, דרך הדגלים השונים שהוצעו במהלך ההסטוריה עד להקמת המדינה ועד לפרוייקט הוירטואלי "הדגל שלי". תוך כדי תחקיר לכתבה, חושפת גליל כמה גירסאות שונות לשאלה: מי באמת הניף את דגל המדינה בהר הבית במלחמת ששת הימים? – מי יפתור את התעלומה?…

מי באמת הניף את דגל ישראל מעל הר הבית?

בשלהי יום העצמאות מביאה חוקרת האמנות ומבקרת התרבות סיגל גליל את סיפור גלגולו של דגל מדינת ישראל, מהדגל הראשון שהונף בארץ ב-1885, דרך הדגלים השונים שהוצעו במהלך ההסטוריה עד להקמת המדינה ועד לפרוייקט הוירטואלי "הדגל שלי". תוך כדי תחקיר לכתבה, חושפת גליל כמה גירסאות שונות לשאלה: מי באמת הניף את דגל המדינה בהר הבית במלחמת ששת הימים? – מי יפתור את התעלומה?…

כָּל הָאָרֶץ דְּגָלִים דְּגָלִים,
עַם רוֹקֵד גַּלִּים גַּלִים
עַם שָׂמֵחַ, טַף צוֹהֵל –
חַג הַיּוֹם לְיִשְׂרָאֵל.
הנפת הדגל המדינה במיקראה "גן גני"  איור של איזה הרשקוביץ ערכו לוין קיפניס וימימה טשרנוביץ. עטיפת הספר בגירסת 1952
זהו שיר הילדות החביב ששרנו בילדותנו בכל יום עצמאות. השיר זכה לביצועים רבים החל משושנה דמארי ויפה ירקוני האגדיות הפסקול של השנים הראשונות של המדינה ועבור דרך דליה עמיהוד,  האחים והאחיות, חבורת רננים עם גיל אל דמע, רינת גבאי, שולה חן, דודו זר בתוכנית פרפר נחמד, ועוד רבים וטובים אחרים. השיר האהוב הזה שנכתב על ידי רפאל ספורטה והולחן על ידי עמנואל עמירן (פוג'צוב), מבטא את השמחה של הילדים וגאוות המבוגרים להניף את דגל ישראל, ואת ההתרגשות הגדולה בחגיגת העצמאות שהוציאה אל הרחובות גלים גלים של רוקדים המתרגשים ומתפעמים מן המדינה שהוקמה.
במיקראה המיתולוגית  "גן גני" מ1947, שגדלו עליה דורות  של ילדים אחרי קום המדינה,  מופיע איור של הנפת דגל המדינה. איזה הרשקוביץ שאיירה את הספר שערכו לוין קיפניס וימימה טשרנוביץ' מכניסה לציור משמעויות לאומיות.  הנפת הדגל במרכז הציור מסמלת חגיגה לאומית מרחיבת לב. שזורים בה כמה מסמלי המדינה החדשה בת הארבע. כל גיבורי העלילה הם ילדים, אולי בגילה של המדינה הצעירה. ילדים מסמלים תום, שמחת חיים ועתיד פתוח, ותקוה גדולה. ברקע השדה הפתוח צומח לו צבר, המסמל את הישראליות, הדגל מתנוסס ברון לצלילי תרועת החצוצרה, של ילד החובש כובע שמזכיר כובע טמבל, הכובע הכי ישראלי שיש. את הדגל מניף לראש התורן ילד הלובש מדי רב חובל בצבעי כחול ולבן. והילדה שבחבורה אוחזת בסמל מדינת ישראל המנורה וענפי הזית משני צידיה גם היא בצבעי כחול ולבן. באופק,  על רקע המדבר הצהוב והצחיח, מתעופפות יונים לבנות שמסמלות את השלום.
אני ואתה נשנה את העולם. דגלי ישראל מונף ליד קברו של אריק איינשטיין. סמל המדינה מול סמל הישראליות בזמר העברי. צילום יהודית הרפז
והשנה, שנת קורונה, המדינה חוגגת 72 שנה להולדתה בסגר.  כבר אין מעגלי רוקדים ברחובות, אין במות בידור שמושכות אליהם המונים, והרחובות ריקים מאדם.

מה אתם מרגישים כשאתם רואים את הדגל? … 

לכבוד יום העצמאות מציגה יהודית הרפז תערוכה וירטואלית באתר שלה ובה סידרת צילומים של דגלי ישראל במקומות שונים שהעין שלה קלטה במיגוון אירועים והתרחשויות. הצילומים המופיעים תחת הכותרת  "הדגל שלי",  כמובן מזכירים את השיר "כחול ולבן זה הדגל שלי"…
אני אתגבר. דגל ישראל מתגולל ברחובות…  האם יש משמעות סימבולית לצילום?…  צילום: יהודית הרפז

בכל מזג אוויר. צילום יהודית הרפז

כחול ולבן. צילום: יהודית הרפז.
זוכרים במדרחוב.       צילום: יהודית הרפז
הדגל על הפנים בימי קורונה. צילום יהודית הרפז.
מזמינה אתכם להציץ לכמה מצילומיה ולקרוא את הטקסטים שכתבה במילים שלה על פרוייקט הצילום שלה "הדגל שלי, בכל מצב" בתערוכה הוירטואלית:  https://myisraeliflag.com/?fbclid=IwAR0YfUERuQDteZkKdge2G0BiB2QpXrAGcj1MLGn9rm86HhEc_Oe_SRiZdLs

גילגוליו של דגל המדינה

הסיפור של דגל ישראל מתחיל במושבה העברית הראשונה ראשון-לציון. העיצוב הזה של הדגל הפך לדגלה של התנועה הציונית בשנת 1897 ביום היווסדה. הדגל הזה נבחר לאחר הצעתו של בנימין זאב הרצל חוזה המדינה לדגל שבעת הכוכבים נדחתה.
הצעת הדגל "שבעת הכוכבים" בשרטוט בכתב ידו של הרצל . מקור ויקיפדיה.
שישה מתוך שבעת הכוכבים התכנסו במרכז הדגל ויצרו צורת מגן דוד. הכוכב השביעי מרחף מעליו. כך כתב הרצל על משמעות הדגל שהציע בספרו "מדינת היהודים" שיצא לאור בשנת 1896:

:אין לנו דגל. אנו זקוקים לדגל. בשעה שרוצים להנהיג אנשים רבים מן ההכרח הוא להניף סמל מעל לראשיהם. אני מתאר לעצמי דגל לבן עם שבעה כוכבי-זהב. היריעה הלבנה מסמלת את החיים החדשים, הטהורים; הכוכבים הם שבע שעות-הזהב של יום העבודה שלנו, שכן בסימן העבודה הולכים היהודים אל הארץ החדשה."

מה שנשאר מהצעתו של הרצל, הוא סמלי הערים תל אביב  (הקרויה על שם הספר "אלטנוילנד"),  והרצליה  (הקרויה על שמו של הרצל), כוללים את שבעת הכוכבים של הרצל. בהרצליה יש שדרה הנקראת "שדרת שבעת הכוכבים" ובסופה מחלף המכונה "מחלף שבעת הכוכבים". שבעת הכוכבים באו גם לידי ביטוי בדגלה של חברת הספנות הישראלית צים.
דגלה של צים חברת הספנות הלאומית ובו הרעיון העיצובי של הדגל עם שבעת הכוכבים שהציע הרצל לדגל המדינה. מקור ויקיפדיה. דגל צים שבעה כוכבים צהובים על רקע לבן עם שני פסים כחולים.

הדגלים הראשונים שהונפו בארץ

לראשונה הונף דגל ביישוב העברי בארץ ישראל, בשנת 1885 בראשון לציון.  זה היה בחגיגות יום ההולדת שלוש שנים להקמתה של המושבה העברית הראשונה. ישראל בלקינד ממייסדי תנועת הבילויים, ומחלוצי העלייה הראשונה הניף את הדגל שתפרה פאני מאירוביץ. דגל זה, שכונה "דגל ראשון לציון", מזכיר בצורתו את דגל הלאום של מדינת ישראל שנבחר לאחר הקמתה. בלקינד תיאר אותו: "יריעת אריג לבנה: שתיים-שתיים רצועות של תכלת משני קצותיה, דוגמת הטלית שלנו, ומגן דוד של תכלת באמצע".

תכלת ולבן כפתיל הציצית , ההשראה לצבעי הדגל.
המשמעויות של כחול ולבן צבעי הדגל

הגירסה המקובלת היא שהצבעים כחול ולבן הם צבעי העם היהודי, מבוססת על צבעי הטלית בעלת פתיל תכלת, המצויין בספר במדבר ט"ו , ל"ח: וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת. מסתבר שסוד צבע התכלת, שהפיגמנט שלו הופק מחילזון ימי הנקרא ארגמון קהה קוצים, היה שמור אצל היהודים.

הדגל הלאומי הראשון שהונף בארץ בחגיגות יום ההולדת 3 למושבה העברית הראשונה ראשון לציון. מקור ויקיפדיה
הדגל השני שהונף בארץ, היה דגל נס ציונה, בעת אירוע חגיגי להקמת המושבה בשנת 1891. מיכאל הלפרין  "השומר" שלף  טלית  עליה רקום  מגן דוד ודהר על סוסו כפרש עברי ומנהיג אמיץ לב. דמותו של השומר העברי היתה נערצת גם על המוכתרים הערביים באיזור, ומראה הדגל בידו במעמד הדרמטי חיזק את רוח המתיישבים שהיו נחושים להקים מחדש את המולדת העתיקה בארץ ישראל. וכך נוצר למעשה מיתוס הדגל העברי.
מיתוס הדגל העברי נולד בנס ציונה עם לידתה של המושבה. מקור ויקיפדיה
מכל שפע ההצעות לעיצובים של הדגלים העבריים  שהוגשו לוועדת השיפוט הסופית, ולאחר דיונים רבים רק שתיים נדונו עם קום המדינה. האחד עם שבעה כוכבים של הרצל והשני דגל התנועה הציונית . בסופו של דבר, לאחר מכרז פומבי שבעקבותיו הוגשו 400 הצעות נבחר הדגל. ב-28 לאוקטובר 1948, חמישה חודשים לאחר הקמת המדינה אושר הדגל הציוני על ידי מועצת המדינה הזמנית. העיצוב הזה של הדגל  נבחר לשמש כדגלה של מדינת ישראל לאור הפופולריות האדירה שצבר כדגלה של התנועה הציוניות.
לעומתו ההצעה של הדגל של הרצל, הדגל עם שבעת הכוכבים שהתמודד מולו, נבחר להיות הדגל של חברת השיט העברית והפך לדגל של חברת צים חברת השיט הלאומית. והוא נשאר כפי שהיה במראהו המקורי גם היום לאחר שהחברה נמכרה.

הדגל באירועים היסטוריים מכוננים

ישנם אולי שני אירועים היסטוריים של הנפת הדגל ממלחמות ישראל שנטבעו בתודעה הקולקטיבית הישראלית. הראשון הוא הנפת הדגל באום רשרש, הלא היא אילת במלחמת העצמאות. הנפת דגל הדיו – מבט לכיוון הים.  הצילום ההיסטורי הזה צולם על ידי מיכה פרי סגן מפקד הגדוד התשיעי בחטיבת הנגב.

הצילום האיקוני של הנפת הדגל באום רשרש, אילת במלחמת השחרור. צילום: מיכה פרי.
מקור ויקיפדיה

הצילום הופיע לראשונה בעיתון "דבר לילדים " ב-1954 בגליון לציון חמש שנים לשחרור אילת, וליווה כתבה של הסופר נתן שחם על הקרב לשחרור העיר הדרומית. מאז הפך לצילום איקוני שנחקק בתודעה הקולקטיבית בישראל. האירוע השני שנחקק בזכרון הוא הנפת דגל ישראל על הר הבית במלחמת ששת הימים.

 

מי באמת הניף את הדגל מעל הר הבית במלחמת ששת הימים?

אירוע היסטורי מכונן נוסף הוא הנפת הדגל על הר הבית עם כיבוש ירושלים במלחמת ששת הימים, על ידי חטיבת הצנחנים 55 תחת פיקודו של מוטה גור, לאחר שהכריז "הר הבית בידנו".

חטיבת הצנחנים לאחר כיבוש הר הבית על רקע הכותל המערבי. צילם דויד רובינגר לע"מ. מקור ויקיפדיה.

 

כשערכתי את התחקיר לכתבה שלי על הדגל מצאתי לא פחות מ-4 מקורות שונים ובהם מצוייני אישים שונים שהניפו את הדגל על הר הבית. והשאלה המתעוררת בעוז היא: למי להאמין?…

נתחיל בויקיפדיה שם כתוב: "סגן מפקד החטיבה, משה סטמפל ומפקד פלוגה א', יורם זמוש, עלו אל בניין המחכמה וממנו הניפו את דגל ישראל מעל לכותל".

במאמר אחד בעיתון "מקור ראשון" מתאריך 24/12/2019 שעליו חתום העיתונאי ארנון סגל מופיע ראיון עם יורם זמוש שבו הוא מתואר כ"קצין הצנחנים הוותיק ודאי יודע שמאז הניף את הדגל בתשכ"ז"…

במאמר אחר באותו עיתון אותו עיתונאי מפרסם כתבה אחרת על אותו נושא ומראיין גיבור אחר תחת הכותרת : "הסיפור המלא: כך תליתי את הדגל על כיפת הסלע ב-67'" וזהו הפתיח:  סא"ל (במיל') עזרא אורני היה סגן צעיר בעת שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים. בתיעוד מיוחד הוא מספר את הפקודה של מוטה גור להניף את הסמל הישראלי על הכיפה המוזהבת, וכיצד שעה וחצי לאחר מכן הגיעה הוראתו של רה"מ אשכול להסיר את הדגל" -הכתבה היא מיום 2/5/2016.

וזה הקישור לכתבה ובה העדות של עזרא אורני שתלה את הדגל על הר הבית תחת אש צלפים. באותה כתבה אגב, מוזכרים גם הגיבורים משה סטמפל ויורם זמוש, שהניפו את הדגל באתר אחר בהר הבית, מעל הכותל המערבי.

https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/773/963.html

"תליתי את הדגל על הר הבית". הכותרת שנתנה יהודית הרפז לצילום שלה את דני בירן עם התמונה של הר הבית בידו.

גיבור נוסף שטוען להנפת הדגל על הר הבית במלחמת ששת הימים, הוא דני בירן, שמופיע יחד עם הצילום של הר הבית בצילום של יהודית הרפז. וזוהי הכותרת לצילום באתר של הצלמת: "תליתי את הדגל על הר הבית". ומידע על דני בירן עצמו חותם את האתר: "דני בירן – במלחמת ששת הימים, היה דני בירן צנחן צעיר שהשתתף בפריצה לירושלים כחייל מילואים בחטיבה 55. כשהגיעו הצנחנים להר הבית נשלח דני להניף את דגל ישראל על מבנה כיפת הסלע, לאחר שניסיון קודם להנפה כזו נכשל עקב ירי צלפים…"  לימים יוציא בירן ספר משלו ובו הוא מציג את תולדות דגל ישראל.

כריכת הספר "איש על דגלו" שכתב דני בירן.

כך כותבת ד"ר לאה מזור מהאוניברסיטה העברית  בסקירתה על הספר "איש על דגלו": שני חיילים מחטיבת הצנחנים 55 נמצאים בתוך מסגד אל אקצא ומחפשים את הכניסה למסדרון הצר המוביל למרומי כיפת הזהב שלו, כדי לעלות ולתלות שם את דגל ישראל. הם מטפסים בזהירות על הכיפה החלקה וקושרים בראשה את דגל ישראל. 4 שעות תמימות התנופף דגל ישראל מעל כיפת המסגד עד שבפקודת משה דיין הצטוו שני הסמלים הצעירים לטפס שנית על הפסגה החלקלקה ולהוריד את הדגל, שעלול היה לגרום לשלהוב יצרים מסוכן. היה זה ביוני 1967, ואחד משני הסמלים היה דני בירן (הדגשה שלי ס"ג), מחבר הספר ״איש על דגלו: מסע אישי בעקבות המורשת ההיסטורית של דגל ישראל״ שראה אור בשנת 2017. הפרק הראשון שלו, ׳דגל על כיפת הסלע: עם הצנחנים בהר הבית׳, מתאר בהרחבה את האירוע הדרמטי הזה.  

ובהזמנה לאירוע השקת הספר כך נכתב: אירוע השקת הספר: בהשתתפות דמויות חשובות והיסטוריות בהנפת דגלים

ב-6 באפריל 2017 (יום ה’) יתקיים אירוע השקת הספר “איש על דגלו”, בנחלת ראובן (רחוב תרמ”ג) בנס ציונה, שיחל בשעה 19:00. באירוע ישתתפו כמה מהדמויות שנודעו סביב הנפת דגלים במעמדים היסטוריים, בהן יורם זמוש, שהניף את הדגל על הכותל המערבי במלחמת ששת הימים, אורני עזרא, אחד הקצינים שעלה לפני בירן על כיפת הסלע כדי להניף את הדגל ונתקל באש צלפים; הטייס רמי הרפז… "

אז מי באמת הניף את הדגל מעל הר הבית? משה סטמפל ויורם זמוש? עזרא אורני? או דני בירן?…  – לאלוהים פתרונים…

 

דגל לאומי כסמל של חירות
הצייר הצרפתי אז'ן דלקרואה מצייר ב-1930 את הציור האיקוני "החירות מובילה את העם" כסמל למרד כנגד השלטון. מריאן הדמות הנשית שמסמלת את החירות נושאת את דגל צרפת, באמצע שדה קרב, ומשרה רוח של נצחון ללוחמים לחופש ולחירות ולהשתחררות מן השלטון העריץ.
"החירות מובילה את העם" הציור של דלקרואה מ-1930 כשמריאן המסמלת את החירות נושאת את נס המרד ומובילה את הפרולטריון באמצע שדה קרב לשחרור מן השלטון המדכא . דגל הטריקולור שמסמל חירות, שוויון, ואחווה מוביל את המהפכה החברתית של החברה הצרפתית

 

ובין האירועים המיוחדים שבהם שימש דגל ישראל כסמל הירואי של גבורה היו למשל דגל ישראל ענק שעטף את בניין תיאטרון הבימה במלחמת המפרץ הראשונה תחת מטר טילים שנורו על תל אביב. גם ספורטאים שזוכים במדליות זהב בתחרויות ספורט עולמיות נעטפים בדגל הלאום.  והאסטרונאוט הישראלי אילן רמון ז"ל, שנספה באסון מעבורת קולומביה שהתרסקה במהלך חזרתה לכדור הארץ, לקח עימו לחלל את דגל מדינת ישראל, יחד עם ציור של ילד יהודי שנספה בשואה, גביע לקידוש יין, ספר תורה קטן, ומכתב מאת הנווט הישראלי הנעדר רון ארד.

לסיום הסקירה הזאת, באווירת הסגר של מגפת קוביד 19, אני מעלה שני צילומים שלי שבהם התרגשתי לראות את דגל ישראל . אלה היו רגעים מעל השמים של הולנד.  התמונות צולמו בטיסת בוקר של חברת אל על לאמסטרדם.

דגל הלאום ישראל מתנוסס בגאווה על זנבי מטוסיה של אל על חברת הטיסה הלאומית של ישראל                                                 צילום: סיגל גליל, יוני 2019

זה היה ממש כמה רגעים לפני שנחתתי בהולנד לקראת הטיול שהדרכתי בעקבות ואן גוך.  ואת תשומת ליבי משך השילוב היפהפה בין צבעי הדגל שעל המטוס לבין העננים הלבנים שפרחו מתחתנו כמו שטיח רך שצף תחת שמיים כחולים.

וכן, אז עוד יכולנו לחוות את החופש לטוס, להתנועע באופן חופשי בארצנו ומחוצה לה, ולהדריך קבוצת ישראלים אוהבי אמנות בארץ של גאון האמנות אדום השיער. עכשיו אנחנו יכולים רק לקוות שהשמים ייפתחו מחדש במהרה בימינו. ושכבר לא נפחד להיות עם חופשי בארצנו כשאנו סגורים בכלא קורונה.

                    דגל ישראל מעל ארצו של וינסנט ואן גוך בטיסת בוקר של אל על.
                                             צילום: סיגל גליל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כָּל הָאָרֶץ דְּגָלִים דְּגָלִים,
עַם רוֹקֵד גַּלִּים גַּלִים
עַם שָׂמֵחַ, טַף צוֹהֵל –
חַג הַיּוֹם לְיִשְׂרָאֵל.
הנפת הדגל המדינה במיקראה "גן גני"  איור של איזה הרשקוביץ ערכו לוין קיפניס וימימה טשרנוביץ. עטיפת הספר בגירסת 1952
זהו שיר הילדות החביב ששרנו בילדותנו בכל יום עצמאות. השיר זכה לביצועים רבים החל משושנה דמארי ויפה ירקוני האגדיות הפסקול של השנים הראשונות של המדינה ועבור דרך דליה עמיהוד,  האחים והאחיות, חבורת רננים עם גיל אל דמע, רינת גבאי, שולה חן, דודו זר בתוכנית פרפר נחמד, ועוד רבים וטובים אחרים. השיר האהוב הזה שנכתב על ידי רפאל ספורטה והולחן על ידי עמנואל עמירן (פוג'צוב), מבטא את השמחה של הילדים וגאוות המבוגרים להניף את דגל ישראל, ואת ההתרגשות הגדולה בחגיגת העצמאות שהוציאה אל הרחובות גלים גלים של רוקדים המתרגשים ומתפעמים מן המדינה שהוקמה.
במיקראה המיתולוגית  "גן גני" מ1947, שגדלו עליה דורות  של ילדים אחרי קום המדינה,  מופיע איור של הנפת דגל המדינה. איזה הרשקוביץ שאיירה את הספר שערכו לוין קיפניס וימימה טשרנוביץ' מכניסה לציור משמעויות לאומיות.  הנפת הדגל במרכז הציור מסמלת חגיגה לאומית מרחיבת לב. שזורים בה כמה מסמלי המדינה החדשה בת הארבע. כל גיבורי העלילה הם ילדים, אולי בגילה של המדינה הצעירה. ילדים מסמלים תום, שמחת חיים ועתיד פתוח, ותקוה גדולה. ברקע השדה הפתוח צומח לו צבר, המסמל את הישראליות, הדגל מתנוסס ברון לצלילי תרועת החצוצרה, של ילד החובש כובע שמזכיר כובע טמבל, הכובע הכי ישראלי שיש. את הדגל מניף לראש התורן ילד הלובש מדי רב חובל בצבעי כחול ולבן. והילדה שבחבורה אוחזת בסמל מדינת ישראל המנורה וענפי הזית משני צידיה גם היא בצבעי כחול ולבן. באופק,  על רקע המדבר הצהוב והצחיח, מתעופפות יונים לבנות שמסמלות את השלום.
אני ואתה נשנה את העולם. דגלי ישראל מונף ליד קברו של אריק איינשטיין. סמל המדינה מול סמל הישראליות בזמר העברי. צילום יהודית הרפז
והשנה, שנת קורונה, המדינה חוגגת 72 שנה להולדתה בסגר.  כבר אין מעגלי רוקדים ברחובות, אין במות בידור שמושכות אליהם המונים, והרחובות ריקים מאדם.

מה אתם מרגישים כשאתם רואים את הדגל? … 

לכבוד יום העצמאות מציגה יהודית הרפז תערוכה וירטואלית באתר שלה ובה סידרת צילומים של דגלי ישראל במקומות שונים שהעין שלה קלטה במיגוון אירועים והתרחשויות. הצילומים המופיעים תחת הכותרת  "הדגל שלי",  כמובן מזכירים את השיר "כחול ולבן זה הדגל שלי"…
אני אתגבר. דגל ישראל מתגולל ברחובות…  האם יש משמעות סימבולית לצילום?…  צילום: יהודית הרפז

בכל מזג אוויר. צילום יהודית הרפז

כחול ולבן. צילום: יהודית הרפז.
זוכרים במדרחוב.       צילום: יהודית הרפז
הדגל על הפנים בימי קורונה. צילום יהודית הרפז.
מזמינה אתכם להציץ לכמה מצילומיה ולקרוא את הטקסטים שכתבה במילים שלה על פרוייקט הצילום שלה "הדגל שלי, בכל מצב" בתערוכה הוירטואלית:  https://myisraeliflag.com/?fbclid=IwAR0YfUERuQDteZkKdge2G0BiB2QpXrAGcj1MLGn9rm86HhEc_Oe_SRiZdLs

גילגוליו של דגל המדינה

הסיפור של דגל ישראל מתחיל במושבה העברית הראשונה ראשון-לציון. העיצוב הזה של הדגל הפך לדגלה של התנועה הציונית בשנת 1897 ביום היווסדה. הדגל הזה נבחר לאחר הצעתו של בנימין זאב הרצל חוזה המדינה לדגל שבעת הכוכבים נדחתה.
הצעת הדגל "שבעת הכוכבים" בשרטוט בכתב ידו של הרצל . מקור ויקיפדיה.
שישה מתוך שבעת הכוכבים התכנסו במרכז הדגל ויצרו צורת מגן דוד. הכוכב השביעי מרחף מעליו. כך כתב הרצל על משמעות הדגל שהציע בספרו "מדינת היהודים" שיצא לאור בשנת 1896:

:אין לנו דגל. אנו זקוקים לדגל. בשעה שרוצים להנהיג אנשים רבים מן ההכרח הוא להניף סמל מעל לראשיהם. אני מתאר לעצמי דגל לבן עם שבעה כוכבי-זהב. היריעה הלבנה מסמלת את החיים החדשים, הטהורים; הכוכבים הם שבע שעות-הזהב של יום העבודה שלנו, שכן בסימן העבודה הולכים היהודים אל הארץ החדשה."

מה שנשאר מהצעתו של הרצל, הוא סמלי הערים תל אביב  (הקרויה על שם הספר "אלטנוילנד"),  והרצליה  (הקרויה על שמו של הרצל), כוללים את שבעת הכוכבים של הרצל. בהרצליה יש שדרה הנקראת "שדרת שבעת הכוכבים" ובסופה מחלף המכונה "מחלף שבעת הכוכבים". שבעת הכוכבים באו גם לידי ביטוי בדגלה של חברת הספנות הישראלית צים.
דגלה של צים חברת הספנות הלאומית ובו הרעיון העיצובי של הדגל עם שבעת הכוכבים שהציע הרצל לדגל המדינה. מקור ויקיפדיה. דגל צים שבעה כוכבים צהובים על רקע לבן עם שני פסים כחולים.

הדגלים הראשונים שהונפו בארץ

לראשונה הונף דגל ביישוב העברי בארץ ישראל, בשנת 1885 בראשון לציון.  זה היה בחגיגות יום ההולדת שלוש שנים להקמתה של המושבה העברית הראשונה. ישראל בלקינד ממייסדי תנועת הבילויים, ומחלוצי העלייה הראשונה הניף את הדגל שתפרה פאני מאירוביץ. דגל זה, שכונה "דגל ראשון לציון", מזכיר בצורתו את דגל הלאום של מדינת ישראל שנבחר לאחר הקמתה. בלקינד תיאר אותו: "יריעת אריג לבנה: שתיים-שתיים רצועות של תכלת משני קצותיה, דוגמת הטלית שלנו, ומגן דוד של תכלת באמצע".

תכלת ולבן כפתיל הציצית , ההשראה לצבעי הדגל.
המשמעויות של כחול ולבן צבעי הדגל

הגירסה המקובלת היא שהצבעים כחול ולבן הם צבעי העם היהודי, מבוססת על צבעי הטלית בעלת פתיל תכלת, המצויין בספר במדבר ט"ו , ל"ח: וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת. מסתבר שסוד צבע התכלת, שהפיגמנט שלו הופק מחילזון ימי הנקרא ארגמון קהה קוצים, היה שמור אצל היהודים.

הדגל הלאומי הראשון שהונף בארץ בחגיגות יום ההולדת 3 למושבה העברית הראשונה ראשון לציון. מקור ויקיפדיה
הדגל השני שהונף בארץ, היה דגל נס ציונה, בעת אירוע חגיגי להקמת המושבה בשנת 1891. מיכאל הלפרין  "השומר" שלף  טלית  עליה רקום  מגן דוד ודהר על סוסו כפרש עברי ומנהיג אמיץ לב. דמותו של השומר העברי היתה נערצת גם על המוכתרים הערביים באיזור, ומראה הדגל בידו במעמד הדרמטי חיזק את רוח המתיישבים שהיו נחושים להקים מחדש את המולדת העתיקה בארץ ישראל. וכך נוצר למעשה מיתוס הדגל העברי.
מיתוס הדגל העברי נולד בנס ציונה עם לידתה של המושבה. מקור ויקיפדיה
מכל שפע ההצעות לעיצובים של הדגלים העבריים  שהוגשו לוועדת השיפוט הסופית, ולאחר דיונים רבים רק שתיים נדונו עם קום המדינה. האחד עם שבעה כוכבים של הרצל והשני דגל התנועה הציונית . בסופו של דבר, לאחר מכרז פומבי שבעקבותיו הוגשו 400 הצעות נבחר הדגל. ב-28 לאוקטובר 1948, חמישה חודשים לאחר הקמת המדינה אושר הדגל הציוני על ידי מועצת המדינה הזמנית. העיצוב הזה של הדגל  נבחר לשמש כדגלה של מדינת ישראל לאור הפופולריות האדירה שצבר כדגלה של התנועה הציוניות.
לעומתו ההצעה של הדגל של הרצל, הדגל עם שבעת הכוכבים שהתמודד מולו, נבחר להיות הדגל של חברת השיט העברית והפך לדגל של חברת צים חברת השיט הלאומית. והוא נשאר כפי שהיה במראהו המקורי גם היום לאחר שהחברה נמכרה.

הדגל באירועים היסטוריים מכוננים

ישנם אולי שני אירועים היסטוריים של הנפת הדגל ממלחמות ישראל שנטבעו בתודעה הקולקטיבית הישראלית. הראשון הוא הנפת הדגל באום רשרש, הלא היא אילת במלחמת העצמאות. הנפת דגל הדיו – מבט לכיוון הים.  הצילום ההיסטורי הזה צולם על ידי מיכה פרי סגן מפקד הגדוד התשיעי בחטיבת הנגב.

הצילום האיקוני של הנפת הדגל באום רשרש, אילת במלחמת השחרור. צילום: מיכה פרי.
מקור ויקיפדיה

הצילום הופיע לראשונה בעיתון "דבר לילדים " ב-1954 בגליון לציון חמש שנים לשחרור אילת, וליווה כתבה של הסופר נתן שחם על הקרב לשחרור העיר הדרומית. מאז הפך לצילום איקוני שנחקק בתודעה הקולקטיבית בישראל. האירוע השני שנחקק בזכרון הוא הנפת דגל ישראל על הר הבית במלחמת ששת הימים.

 

מי באמת הניף את הדגל מעל הר הבית במלחמת ששת הימים?

אירוע היסטורי מכונן נוסף הוא הנפת הדגל על הר הבית עם כיבוש ירושלים במלחמת ששת הימים, על ידי חטיבת הצנחנים 55 תחת פיקודו של מוטה גור, לאחר שהכריז "הר הבית בידנו".

חטיבת הצנחנים לאחר כיבוש הר הבית על רקע הכותל המערבי. צילם דויד רובינגר לע"מ. מקור ויקיפדיה.

 

כשערכתי את התחקיר לכתבה שלי על הדגל מצאתי לא פחות מ-4 מקורות שונים ובהם מצוייני אישים שונים שהניפו את הדגל על הר הבית. והשאלה המתעוררת בעוז היא: למי להאמין?…

נתחיל בויקיפדיה שם כתוב: "סגן מפקד החטיבה, משה סטמפל ומפקד פלוגה א', יורם זמוש, עלו אל בניין המחכמה וממנו הניפו את דגל ישראל מעל לכותל".

במאמר אחד בעיתון "מקור ראשון" מתאריך 24/12/2019 שעליו חתום העיתונאי ארנון סגל מופיע ראיון עם יורם זמוש שבו הוא מתואר כ"קצין הצנחנים הוותיק ודאי יודע שמאז הניף את הדגל בתשכ"ז"…

במאמר אחר באותו עיתון אותו עיתונאי מפרסם כתבה אחרת על אותו נושא ומראיין גיבור אחר תחת הכותרת : "הסיפור המלא: כך תליתי את הדגל על כיפת הסלע ב-67'" וזהו הפתיח:  סא"ל (במיל') עזרא אורני היה סגן צעיר בעת שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים. בתיעוד מיוחד הוא מספר את הפקודה של מוטה גור להניף את הסמל הישראלי על הכיפה המוזהבת, וכיצד שעה וחצי לאחר מכן הגיעה הוראתו של רה"מ אשכול להסיר את הדגל" -הכתבה היא מיום 2/5/2016.

וזה הקישור לכתבה ובה העדות של עזרא אורני שתלה את הדגל על הר הבית תחת אש צלפים. באותה כתבה אגב, מוזכרים גם הגיבורים משה סטמפל ויורם זמוש, שהניפו את הדגל באתר אחר בהר הבית, מעל הכותל המערבי.

https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/773/963.html

"תליתי את הדגל על הר הבית". הכותרת שנתנה יהודית הרפז לצילום שלה את דני בירן עם התמונה של הר הבית בידו.

גיבור נוסף שטוען להנפת הדגל על הר הבית במלחמת ששת הימים, הוא דני בירן, שמופיע יחד עם הצילום של הר הבית בצילום של יהודית הרפז. וזוהי הכותרת לצילום באתר של הצלמת: "תליתי את הדגל על הר הבית". ומידע על דני בירן עצמו חותם את האתר: "דני בירן – במלחמת ששת הימים, היה דני בירן צנחן צעיר שהשתתף בפריצה לירושלים כחייל מילואים בחטיבה 55. כשהגיעו הצנחנים להר הבית נשלח דני להניף את דגל ישראל על מבנה כיפת הסלע, לאחר שניסיון קודם להנפה כזו נכשל עקב ירי צלפים…"  לימים יוציא בירן ספר משלו ובו הוא מציג את תולדות דגל ישראל.

כריכת הספר "איש על דגלו" שכתב דני בירן.

כך כותבת ד"ר לאה מזור מהאוניברסיטה העברית  בסקירתה על הספר "איש על דגלו": שני חיילים מחטיבת הצנחנים 55 נמצאים בתוך מסגד אל אקצא ומחפשים את הכניסה למסדרון הצר המוביל למרומי כיפת הזהב שלו, כדי לעלות ולתלות שם את דגל ישראל. הם מטפסים בזהירות על הכיפה החלקה וקושרים בראשה את דגל ישראל. 4 שעות תמימות התנופף דגל ישראל מעל כיפת המסגד עד שבפקודת משה דיין הצטוו שני הסמלים הצעירים לטפס שנית על הפסגה החלקלקה ולהוריד את הדגל, שעלול היה לגרום לשלהוב יצרים מסוכן. היה זה ביוני 1967, ואחד משני הסמלים היה דני בירן (הדגשה שלי ס"ג), מחבר הספר ״איש על דגלו: מסע אישי בעקבות המורשת ההיסטורית של דגל ישראל״ שראה אור בשנת 2017. הפרק הראשון שלו, ׳דגל על כיפת הסלע: עם הצנחנים בהר הבית׳, מתאר בהרחבה את האירוע הדרמטי הזה.  

ובהזמנה לאירוע השקת הספר כך נכתב: אירוע השקת הספר: בהשתתפות דמויות חשובות והיסטוריות בהנפת דגלים

ב-6 באפריל 2017 (יום ה’) יתקיים אירוע השקת הספר “איש על דגלו”, בנחלת ראובן (רחוב תרמ”ג) בנס ציונה, שיחל בשעה 19:00. באירוע ישתתפו כמה מהדמויות שנודעו סביב הנפת דגלים במעמדים היסטוריים, בהן יורם זמוש, שהניף את הדגל על הכותל המערבי במלחמת ששת הימים, אורני עזרא, אחד הקצינים שעלה לפני בירן על כיפת הסלע כדי להניף את הדגל ונתקל באש צלפים; הטייס רמי הרפז… "

אז מי באמת הניף את הדגל מעל הר הבית? משה סטמפל ויורם זמוש? עזרא אורני? או דני בירן?…  – לאלוהים פתרונים…

 

דגל לאומי כסמל של חירות
הצייר הצרפתי אז'ן דלקרואה מצייר ב-1930 את הציור האיקוני "החירות מובילה את העם" כסמל למרד כנגד השלטון. מריאן הדמות הנשית שמסמלת את החירות נושאת את דגל צרפת, באמצע שדה קרב, ומשרה רוח של נצחון ללוחמים לחופש ולחירות ולהשתחררות מן השלטון העריץ.
"החירות מובילה את העם" הציור של דלקרואה מ-1930 כשמריאן המסמלת את החירות נושאת את נס המרד ומובילה את הפרולטריון באמצע שדה קרב לשחרור מן השלטון המדכא . דגל הטריקולור שמסמל חירות, שוויון, ואחווה מוביל את המהפכה החברתית של החברה הצרפתית

 

ובין האירועים המיוחדים שבהם שימש דגל ישראל כסמל הירואי של גבורה היו למשל דגל ישראל ענק שעטף את בניין תיאטרון הבימה במלחמת המפרץ הראשונה תחת מטר טילים שנורו על תל אביב. גם ספורטאים שזוכים במדליות זהב בתחרויות ספורט עולמיות נעטפים בדגל הלאום.  והאסטרונאוט הישראלי אילן רמון ז"ל, שנספה באסון מעבורת קולומביה שהתרסקה במהלך חזרתה לכדור הארץ, לקח עימו לחלל את דגל מדינת ישראל, יחד עם ציור של ילד יהודי שנספה בשואה, גביע לקידוש יין, ספר תורה קטן, ומכתב מאת הנווט הישראלי הנעדר רון ארד.

לסיום הסקירה הזאת, באווירת הסגר של מגפת קוביד 19, אני מעלה שני צילומים שלי שבהם התרגשתי לראות את דגל ישראל . אלה היו רגעים מעל השמים של הולנד.  התמונות צולמו בטיסת בוקר של חברת אל על לאמסטרדם.

דגל הלאום ישראל מתנוסס בגאווה על זנבי מטוסיה של אל על חברת הטיסה הלאומית של ישראל                                                 צילום: סיגל גליל, יוני 2019

זה היה ממש כמה רגעים לפני שנחתתי בהולנד לקראת הטיול שהדרכתי בעקבות ואן גוך.  ואת תשומת ליבי משך השילוב היפהפה בין צבעי הדגל שעל המטוס לבין העננים הלבנים שפרחו מתחתנו כמו שטיח רך שצף תחת שמיים כחולים.

וכן, אז עוד יכולנו לחוות את החופש לטוס, להתנועע באופן חופשי בארצנו ומחוצה לה, ולהדריך קבוצת ישראלים אוהבי אמנות בארץ של גאון האמנות אדום השיער. עכשיו אנחנו יכולים רק לקוות שהשמים ייפתחו מחדש במהרה בימינו. ושכבר לא נפחד להיות עם חופשי בארצנו כשאנו סגורים בכלא קורונה.

                    דגל ישראל מעל ארצו של וינסנט ואן גוך בטיסת בוקר של אל על.
                                             צילום: סיגל גליל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן