בכפר סרה הסמוך לחוות גלעד שבשטחים הכבושים, הושחתו לפנות בוקר (חמישי) עשרות מכוניות . "כשאחינו וחילנו (בשגיאות במקור) נדקרים, יש יהודים שלא שותקים", כתבו מחבלים אלמונים שחדרו לכפר הפלסטיני. הרוטינה קבועה. המשטרה מגיעה, מודיעה כי תפתח חקירה וכאן מסתיים האירוע. הפלסטינים נואשו מהגנת המשטרה או צה"ל ואינם מאמינים בה. כוחות הביטחון הרוויחו את חוסר האמון המוחלט ביושר.
מאז החל משבר הקורונה, ועל אף הגבלות התנועה, הסגרים ושורת אמצעי הבידוד החברתי מרחיקי הלכת בהם נקטה ישראל, אלימות מתנחלים בשירות המדינה רק הלכה והתגברה ברחבי הגדה המערבית. בשלושת השבועות הראשונים של אפריל (עד ל-22.4) תיעד ארגון זכויות האדם "בצלם" 23 אירועי אלימות מתנחלים. חודש קודם לכן, במרץ 2020 תיעד בצלם 23 אירועים של תקיפה, הרס, השחתת רכבים, ציוד חקלאי, שבירת עצי זית ועוד, 11 מהם במחציתו השנייה – לאחר שישראל כבר הטילה הגבלות חמורות על תנועה והתקהלות.

תיעוד המחבלים שחדרו לכפר הפלסטיני

לשם השוואה, בחודש ינואר תועדו 11 אירועים, ובחודש פברואר 12. אירועי אלימות אלה כוללים תקיפות גופניות קשות תוך שימוש באלות, גרזנים, שוקרים חשמליים ואבנים וכן שיסוי של כלבים כשחלק מהתוקפים חמושים בנשק חם; נזק שהוסב לרכוש הכולל תקיפת בתים, השחתה והצתה של כלי רכב; וכן השחתה ועקירה של עצים וגידולים חקלאיים אחרים וגניבת צאן.

על פי דיווחי הפלסטינים ובדיקת ארגון זכויות האדם, מוקדי אלימות בולטים במיוחד היו באזור הסמוך לחוות מעון, בדרום הר חברון,  שהורחבה לאחרונה; אזור שילה וגוש המאחזים שסביבה, שבטווח הפגיעה של תושביהם נמצאים בין השאר הכפרים אל-מור'ייר, תורמוסעיא, קריות וקוסרה; והאזורים הסמוכים לחלמיש, שאף בסמוך אליה הוקם לאחרונה מאחז חדש.
בנוסף, מתנחלים מטרידים באופן יומיומי כמעט רועים פלסטינים בבקעת הירדן, באזור ההתנחלויות רימונים וכוכב השחר ובאזור דרום הר חברון. כמו כן, מתנחלים רועים את עדרי הפרות והצאן שלהם בשדות מעובדים של פלסטינים, בעיקר בבקעת הירדן, גם כן באופן יומיומי. אירועי הטרדה והשחתה שגרתיים אלה אינם כלולים בנתונים שהובאו לעיל.

אומנם תקיפת הפלסטינים במצוקי דרגות והצתת מכוניותיהם בידי חבורת מתנחלים שהובאו למקום על-ידי הרשויות ב-13.4 זכתה לסיקור בתקשורת וגינוי עמום מפי פוליטיקאים. אך הלכה למעשה הייתה זו רק אחת מבין 8 תקיפות גופניות של פלסטינים במהלך שלושת השבועות הראשונים של חודש אפריל החולף.

כך, ימים ספורים לאחר התקיפה במצוקי דרגות, ב-16.4, הותקפו עיסא קטאש ואחיו מוסא קטאש ממחנה הפליטים ג'לזון על-ידי מתנחלים כשיצאו עם משפחותיהם לטייל באדמותיהם הפרטיות באזור הכפר ג'יביא. המתנחלים היכו את השניים קשות והם נזקקו לטיפול רפואי. בעיסא קטאש התעללו המתנחלים במשך פרק זמן ארוך. סדקו את רגלו ושברו שתיים משיניו הקדמיות. כשהוא התחנן על נפשו, המתנחלים ירקו עליו, ובעקבות כך הוא הוענש ונשלח לבידוד במתקן של הרשות הפלסטינית מחשש שנדבק בקורונה, ונאסר עליו להתראות עם בני משפחתו בימים שמיד לאחר האירוע הטראומטי שעבר. ב-21.4 הוא שוחרר מהמתקן וכעת הוא מעביר את יתרת תקופת הבידוד בביתו.

מה עשיתי לכם, אין לכם רחמים, אתם הורגים אותי, תרחמו

כך סיפר עיסא קטאש לתחקירן בצלם איאד חדאד, על רגעי האימה שעבר: " בקושי הצלחתי להגן על הראש והפנים שלי מהמכות. חטפתי מכה חזקה בפה והרגשתי שנשברו לי השיניים הקדמיות. התחיל לרדת לי דם שנזל לתוך הפה ועל הפנים. צעקתי וקראתי לעזרה: ״למען השם, מה עשיתי לכם, אין לכם רחמים, אתם הורגים אותי, תרחמו עלי״. אבל אף אחד לא הקשיב לי. בשלב כלשהו התמוטטתי ונגמר לי הכוח לחלוטין, ואז הם קשרו לי את הידיים מאחורי הגב עם חבל. המתנחל החמוש כיוון את הרובה שלו לראש שלי ודרך אותו כאילו הוא מתכוון לירות לי בראש. בשלב הזה התחלתי לחזור שוב ושוב על ה״שהאדה״ – ״אין אלוהים מלבד אללה ומוחמד הוא נביאו של אללה״. הבנתי שככל הנראה הגיעה השעה שלי למות", הוא מספר וממשיך, "הם המשיכו להכות ולקלל אותי, ואיימו להרוג אותי, ואז הם הקימו אותי על הרגליים. בקושי הייתי מסוגל לעמוד והרגשתי שרגל שמאל שבורה אבל הם הכריחו אותי ללכת. צלעתי והם המשיכו להוליך אותי בין השיבולים והסלעים, בין שיחים וקוצים. מדי פעם נפלתי על הרצפה אבל הם הרימו אותי והמשיכו להוליך אותי כנגד רצוני. הייתי במצב נורא, דיממתי מהפה ובקושי הייתי מסוגל לפקוח את העיניים, שהתחילו להתנפח עם כל צעד נוסף. הגרון שלי היה יבש והרגשתי שאני מת מצמא. הייתי שבור נפשית. זה היה מצב קשה מאוד, רק אללה מסוגל לדמיין זאת. לאורך כל הדרך הם המשיכו לתת לי סטירות ובעיטות ולקלל אותי והם גם ירקו עליי.

מאות עצי זית מושחתים ומאות שתילים שנעקרו

כאמור, על פי הנתונים שנאספו בארגון "בצלם" ותועדו במשטרה ובצבא, מרבית מעשי האלימות האחרים בחודש אפריל כללו גירוש אלים של חקלאים ורועים, מניעת גישה לאדמות ופגיעה בגידולים חקלאיים. כך, במהלך אפריל, התגלו כבר מאות עצים שהושחתו בידי מתנחלים: כ-180 עצי זית באדמות הכפרים תורמוסעיא ואל-מור'ייר, כ-30 עצים בקריות, כ-50 בראס כרכר, כ-15 בא-תוואני, וכן מאות עצים ושתילים נוספים באדמות הכפר אל-ח'דר.

האסטרטגיה ברורה: גירוש פלסטינים מאדמותיהם ומניעת פרנסתם ומים

מאחורי מעשי אלימות אלה עומדת התנהלות אסטרטגית של המתנחלים והרשויות: הרחקתם השיטתית של פלסטינים, לאורך עשרות שנים, מעוד שדה ועוד דונם של אדמה פוריה, מטע או אדמת מרעה והשתלטות עליהם. כך מעבירה המדינה את אמצעי הפרנסה והמחיה של בני עם אחד לידיהם של בני עם אחר. אלימות המתנחלים היא האמצעי המשמש כזרוע מופרטת, לא רשמית, של המדינה, להגשמה הדרגתית של מטרה זו.

אין ספק כי גיבוי המוחלט שמעניקה המדינה לאלימות זו באמצעות העלמת עין מכוונת, בא לידי ביטוי בהתנהלות כוחות הביטחון בשטח.
חמש משמונה תקיפות הבתים במארס נעשו בנוכחות חיילים, שלא רק שאפשרו למתנחלים לעשות ככל העולה על רוחם אלא גם פעלו בעצמם נגד התושבים הפלסטינים שהגיעו כדי להגן על בתיהם ועל משפחותיהם.
לפחות בשלושה מהמקרים החיילים ירו לעבר תושבים רימוני גז מדמיע ובמקרים אחרים הם עצרו כמה מהם. בשלושה מקרים, החיילים ליוו את המתנחלים התוקפים או הצטרפו אליהם בתחילת התקיפה.
גם במהלך אפריל לפחות בשני אירועים – בקוסרא ובא-שויוח', חיילים ירו כדורי מתכת מצופים גומי ורימוני גז לעבר התושבים הפלסטינים. כך לדוגמה לאחר תקיפתם האכזרית של האחים קטאש החיילים שלידיהם העבירו המתנחלים את עיסא קטאש פצוע קשה, לא הגישו לו כל טיפול רפואי ואף לא סייעו לו לשוב למשפחתו והפקירו אותו בשדות כשרגלו סדוקה.

מדיניות מכוונת של ממשלת הימין. פגיעה בפלסטינים נתקלת בעין עצומה לרווחה

אין ספק שזו מדיניות מכוונת בה ממשלת הימין מאפשרת למתנחלים, כמדיניות, לתקוף פלסטינים בשטחים ולפגוע ברכושם כמעט ללא הפרעה. במסגרת מדיניות זו, חיילים מגנים על מתנחלים התוקפים פלסטינים, ולעיתים אף משתתפים בפועל בתקיפות; דובר צה"ל טרח להסביר למרפון ולא פעם, כי מתפקיד הצבא הוא להגן על מתנחלים. זו הפקודה.

ומהצד האזרחי, המשטרה שמגיעה לתחקר למראית עין, מקפידה שלא לאכוף את החוק על האחראים לפגיעה בפלסטינים. מדיניות זו של עין עצומה לרווחה, מביטה ולא רואה כלום, מיושמת כחלק מתפיסה אסטרטגית של ממשלת ישראל שנועדה לעודד את נישולם של פלסטינים מאזורים גדלים והולכים בכל רחבי הגדה ולהקל בכך על המדינה להשתלט על אדמות הגדה ועל משאביה. העובדה שמצב דברים זה ממשיך ומחריף בזמן משבר רפואי בינלאומי חסר תקדים רק מוסיפה רובד נוסף של ברוטליות למדיניותה של ישראל.