Skip to content

השטן המהוגן

הפסנתרן בוריס גילטבורג מרגש את הקהל בווירטואוזיות ובשקיפות המעודנת בה הוא מנגן את הסונטה הראשונה ברה מינור (אופ' 28) ואת 13 הפרלודים (אופ' 32) של רחמנינוב במסגרת הסדרה הבינלאומית של המרכז למוסיקה ירושלים משכנות שאננים ע"ש איליין וסר ג'יימס וולפנזון אולם ימק"א, ירושלים 29.6.2023 את הסונטה ברה מינור הלחין רחמנינוב בהשראת הסיפור של גתה על […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

הפסנתרן בוריס גילטבורג מרגש את הקהל בווירטואוזיות ובשקיפות המעודנת בה הוא מנגן את הסונטה הראשונה ברה מינור (אופ' 28) ואת 13 הפרלודים (אופ' 32) של רחמנינוב

במסגרת הסדרה הבינלאומית של המרכז למוסיקה ירושלים משכנות שאננים ע"ש איליין וסר ג'יימס וולפנזון

אולם ימק"א, ירושלים

29.6.2023

את הסונטה ברה מינור הלחין רחמנינוב בהשראת הסיפור של גתה על פאוסט הכורת ברית עם השטן כדי לפתות את מרגריטה הטהורה. כבר בפרק האלגרו הפותח ניתן היה ליהנות מזרימת מעיין הנעורים ומעיצוב הפסקאות המושלם בסיוע הדינמיקה העגולה המושלמת של כל משפט מוזיקלי שהעניקו חיות ובעיקר עומק לביצוע הסונטה.  בפרשנותו של הפסנתרן עטור הפרסים בוריס גילטבורג, כל משפט הוא עם עליה וירידה חרישית לפיאנו מסתורי – המוזיקה תמיד בתנועה.

הזרימה המופלאה וההבלטה הדרמטית של המנגינה הראשית ביד ימין נוגנה בשקיפות שובת לב, והירידה בדינמיקה הגיעה לפיאנו חרישי. מחד – התאפיינה נגינתו באחיזה של צליל מלא בפסנתר (grip), ומאידך הצליח להעפיל גם לצלילים הגבוהים המתכתיים – בדרך – כלל בפסנתר בשקיפות מעודנת. הכול בעזרת טכניקה מושלמת של פדל אצבע ופדליזציה מעודנת ובעיקר ביד משוחררת – לא רק ימין גם שמאל בה ניגן את האקורדים הדרמטיים בחֵרות שתרמה לעומק ההבעה המרשים.

את הטרילים השקופים ביד ימין ניגן בריחוף מעודן, וכל החדווה של האלגרו הפותח הייתה בעוצמה מאופקת. הקו הראשי של המנגינה בקע מסערת הטרילים השקופים העדינים. בביצוע זה היה השטן מאד מעודן. בתום הסערה המאופקת "התאדה" בדרך מופלאה – כמעט התקרב לבריאה בצליל נגינתו.

את פרק הלנטו האיטי ניגן גילטבורג כשיר מופלא ללא מילים שעמד באוויר והיה בעיקר מהורהר. הפיאנו הרשים בעושר הגוונים שלו – הכול היה בצליל תלת ממדי. ביד ימין  צייר ביד אמן את המנגינה הראשית  העטורה בטרילים מלאי קסם ואילו יד שמאל תמכה באקורדים מלאי הבעה. מעל כולם בצבצה המנגינה הראשית. הפדליזציה שלו תרמה בעידונה. השקיפות המעודנת שבתה את הלב בקסמה. ההעפלה לליימוטיב שחזר ביד ימין הרשימה בעידון שלה, והסיומת של ההתאדות הרשימה ביופייה. לאורך כל הפרק הייתה אגירת מתח מופנמת מכוונת, עם ניסיון להבליט את הפיתוי של השטן ביד שמאל הנמרצת באקורדים מפורקים. אם כי פיתוי של ממש לא היה בביצוע זה אלא רק העדינות והחולשה של מרגריטה. ביד שמאל פיתה השטן מעט את מרגריטה בכרומטיות אך בעיקר היה ליווי שקט מדשדש במכוון שאגר מתח. הטרילים הנהדרים שיקפו את שיא הרומנטיקה המתמשך. הסיומת החרישית בפיאניסימו הרשימה בקסמה.

תמונה של סאשה גוסוב
בוריס גילטבורג, תמונה של סאשה גוסוב

בפרק האלגרו הסוער הייתה התפרצות מפיסטופלית מנוקדת שבאה אחרי השקט שלפני הסערה. גילטבורג ניגן ;בווירטואוזיות מרשימה ותוך שמירה על עמוד שדרה. מתוך השקיפות המרחפת בקע הנושא הריתמי של הסינקופות שחזר שוב ושוב. גם בסיומת הסוערת לא התפרץ הסולן ברעם. הכול נוגן כ"דבר דברו על אופניו" – גם בצלילים האחרונים. הסולן הבליט את הנושא הראשי השקוף והבהיר שהעפיל מהפיאנו החרישי עד שהתפרץ. היד הימנית הפליאה בעדינות ובווירטואוזיות שלה; הירידה לפיאנו הרשימה ביופייה. הנון לגאטו העצור דווקא תרם להעצמת המתח. הזרימה של הלייטמוטיב הייתה בנביעה הכרחית של קול אחד ממשנהו. הלייטמוטיב המנוקד של הפרק הראשון חזר בכל מיני וריאציות, היה קול רודף קול, פיאנו נהדר. הזרימה הרשימה ביופייה ושמעו בעליל את המתח שנבנה – העסקה עם השטן. סוף הסונטה נחתם בהתאדות נהדרת. המוות בגן עדן והפיאניסימו היה קצת חלול. חסר grip של שטן דמוני – בפרשנותו של גילטבורג השטן היה מאד לירי אבל מאד מהוגן ורחוק מכל פיתוי.

אימפרסיוניזם

מחזור הפרלודים אופ' 32

את מחזור 13 הפרלודים האימפרסיוניסטיים של רחמנינוב ניגן גילטבורג כשהוא דר בתוך הפסנתר וחי כל אחד מהם בכל רמ"ח אבריו – ניכר בו שאיש בקהל לא יפריע לקשר האישי ולאהבה שלו את המלחין. כל פעלולי הווירטאוזיות ממנו והלאה – הוא שיתף את הקהל באהבתו.

את הפרלוד הפותח —  אלגרו ויואצ'ה — ניגן הסולן בסערה סוחפת,  כפרלוד מופשט – מאד לירי. בבהירות, אך בלי צליל אחד רועם ובווירטואוזיות שקופה ומדויקת הבליט את הדחיסות המתפרצת והוראות המרקאטו  – הכול בדו מז'ור בהיר עם שיתוף מרשים של היד שמאלית והתאדות מופלאה. ההאטות המופלגות שלו תרמו לבניית המתח.

ברוגע המשיך לאלגרטו – הסיציליאנה הסטאטית. הסינקופה כאן הייתה מאד מתונה, והשקיפות המעודנת תרמה ליפי הביצוע. פה היד השמאלית ריחפה מעל הימנית והסולן ניגן בשקיפות מרשימה. הקרשצ'נדו תרם לדרמה, והסטקטו במענה לפיאניסימו החרישי כבש את הלב. יותר מכל הרשימו הצליל המלא והעוצמתי שלו והאחיזה תדיר בפסנתר. דווקא האחיזה בפסנתר אפשרה לו לנגן בעידון  —  ללא צליל אחד רועם  —  ולהפגין את השמחה, הגם שהייתה מאופקת. ההתאדות שלו עוררה  רטט ביופייה.

את פרק ה"אש" – ה- allegro con brio ניגן בסערה לוחמנית אבל גם בליריות סוחפת. הוא רקד וניגן  בתוך הפסנתר והפסקות הפתע הגבירו את המתח.  הייתה לו שקיעה תמידית ופדל מאד "רזה" ועדין והסערה מלאת הפאתוס נוגנה בהתפרצות מאד עדינה וריחוף מלא קסם. הפריסה ביד ימין וההאטה היו במקומן. הירידה לפיאנו פתאומי וההאטות הפתאומיות תרמו לאווירת הרומנטיקה של רחמנינוב. הנושא הריתמי של הסינקופות ביד שמאל הרשים ועורר פליאה. גם אם פתח בצליל רועם קמעא, המשיך בריחוף עדין.

בפיאנו חרישי ובנון לגאטו מרשים פתח את פרק ה"אלגרו אפסיונאטה". הפרק האימפרסיוניסטי היה  לירי, סוער ומלא תשוקה והתאדה  בטרילים שקופים בצליל של שכשוך מי פלגים בסיומת. בליריות כובשת הבליט את הקול הראשי של השיר ללא מילים וחתם בעידון חרישי.

את פרק המודראטו ניגן בעידון מנוקד כשהוא מבליט את הנושא גם בצלילים הגבוהים ומפגין שליטה על כל הסקאלה של הפסנתר. מלאת קסם הייתה יד ימין בניקוד היפה והמעודן, והמענה ביד שמאל היה שקט ומסכם. היה כאן מארש משחקי כמעט קונדסי עם פדל אצבע מרשים  ולגאטו  עדין ווירטואוזי. הכרומטיות זכתה להתפרקות לירית כובשת בעידונה. כאן הגיע לשיא הפוליפוניות.

בניקיון ובברק ניגן את פרק ה-Vivo שנשמע כקונטרפונקט נועז.

בריחוף מופלא וקלילות וירטואוזית כובשת שדרה בכפיפה אחת עם אחיזה של צליל מלא בפסנתר ניגן את פרק האלגרו מודראטו. ההתאדות השקטה עוררה קסם.

מחול המוות – הלנטו – נפתח כ"מים עומדים" אך בהמשך ניגן אותו גילטבורג בלגאטו נהדר שזרם הלאה עם מתח פנימי כשהוא מבליט את הנושא בקול העליון באינטנסיביות נהדרת ובהתאדות חרישית גם ביד שמאל. הייתה כאן סערת חושים מוזיקלית מופלאה עם ירידה מלאת קסם לפיאנו ואקצ'לרנדו סוחף.

את פרק האלגרטו – הסיציליאנה ניגן הסולן כריקוד עדין מרחף ושקוף ומתאדה. הוא נשמע כתפילה מהורהרת – עגולה ומרטיטה, שנענתה במשפטים מרשימים ביד שמאל החרישית. מעין ריקוד עדין ומקסים ותפילה שמתגברת בנושא הראשי ביד ימין כשיד שמאל מרחפת בהרהור. ההאטות שלו תרמו למתח ולהבלטת הנושא הראשי. החרישיות של יד שמאל הייתה קטיפתית ונהדרת.

האלגרו היה קצת רועם אך ההולכה של האצבעות והחגיגיות המרשימה בה ניגן את פרק ה – Grave הפכה את ביצוע הפרלודים למסע קסום לחיק האמונה הרומנטית של רחמנינוב.

לפסגת הליריות הגיע גילטבורג דווקא בנגינת ההדרן של שופן, הבלדה הראשונה בסול מינור (אופ 23). דווקא כאן הגיע לפסגת הרכות, הליריות והריחוף.

היה זה מפגש עם רומנטיקה וירטואוזית במיטבה

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן