מותן של האמניות היהודיות מאוסטריה שנרצחו על ידי מכונת ההשמדה הנאצית באוסטריה יכול היה להימנע אילו כוחות בנות הברית היו מכניעות את גרמניה שלוש שנים לפני הנצחון שהביא לסיום אחת התקופות השחורות והאפלות בהיסטוריה של תולדות האנושות.  הלן פון טאוסיג היא אחת מהן שלא זכתה.

בניגוד לשרלוטה סלומון הצעירה שנרצחה בגיל 26, ואשר יצירתה הופסקה עוד לפני שהצליחה להתפרסם כאמנית, האמניות פרידל דיקר ברנדייס, והלן פון טאוסיג שנולדו בסוף המאה התשע עשרה הצליחו להתפרסם בזכות יצירתן במעגלי האמנות באוסטריה ובגרמניה הארצות שבהן הן פעלו ויצרו לפני השואה.

הלן פון טאוסיג  Helene von Taussig 1879-1942

מסע חייה של הלן פון טאוסיג נע מוינה לפריז לפני מלחמת העולם הראשונה, עובר דרך איטליה כאחות בצלב האדום במלחמת העולם השניה, נראה שהיא מוצאת בית באניף ליד זלצבורג שם מקימה סטודיו ופועלת  ויוצרת כאמנית ומעצבת. תערוכות מיצירותיה מוצגות בזלצבורג ובבירות אירופה וינה, פריז והאג. על אף שהמירה את דתה לנצרות  זרועות הנאצים מגיעים גם אליה, ומגרשים אותה לוינה בה הסתתרה במינזר נזירות כרמליטי , היא בורחת ושוב נתפסת ועד שהיא נשלחת למחנה המוות אושוויץ שם היא נרצחה. רוב היצירות מגוף העבודות הענק שלה נעלם.

הלן פון טאוסיג נולדה בוינה ב-1879 למשפחת בנקאי יהודי אמיד ועשיר באוסטריה.   בין השנים 1911-1914 היא נסעה לפריז לתקופת לימודים. לאחר מכן במלחמת העולם הראשונה היא עבדה כאחות בצלב האדום בחזית  איזונצו שבצפון איטליה דאז. בתום המלחמה היא עברה לזלצבורג וב-1919 היא התיישבה חיתה ועבדה , תוך כדי הפרעות בערך 20 שנה בכפר אניף Anif  ליד זלצבורג. שם היא בנתה לעצמה סטודיו מפואר שתוכנן בשנת 1934 במיוחד עבורה על ידי הארכיטקט אוטו פרוסינגר  Otto Prossinger .

התערוכות הראשונות שלה נערכו ב1927 בזלצבורג ובווינה.  ב- 1929 טאוסיג הציגה תערוכת יחיד בפריז ובהאג.  עבודתה האמנותית של טאוסיג הוקדשה בעיקר לפורטרטים של נשים.

ב-1933 היא יצרה את הרישומים הנפלאים ומלאי האנרגיה של הרקדן והכוריאוגרף הראלד קרויצברג Harald Kreutzberg

בהתחלה, כמי שהמירה את דתה לנצרות הצליחה פון טאוסיג להתחמק מרדיפות הנאצים באוסטריה.  אך ב-28 לפברואר 1940 היא הוגלתה על ידי הגסטאפו במישלוחים לוינה. היא חזרה לזלצבורג ב-29 לאפריל 1940, אך היא שוב נאסרה על ידי הגסטאפו וגורשה לוינה, שם היא מצאה מקלט ומיסתור בבית ישן של אחייות המנזר הכרמליטי ברובע ה-21. זאת היתה נקודת איסוף של של נוצריות קתוליות ממוצא יהודי והכתובת לגירוש של כ-70 יהודיות שהמירו את דתן לנצרות.

באפריל 1942 שולחה פון טאוסיג לגטו איזביקה שבחלקו הוחזק על ידי פולין הכבושה על ידי הגרמנים. הלן פון טאוסיג נרצחה זמן מה לאחר מכן, או בגטו הזה , או באחד ממחנות המוות בבלזק, סוביבור או מיידנק.

מקורות רשמיים מציינים שבגיל 62 הלן שרה טאוסיג מתה בגלל כשל לב באיזביקה ב21 לאפריל 1942. (בידיהם של הנאצים, כשל לבבי בדרך כלל נבע ונגרם מכדור או מעינויים). ידוע עכשיו ששבעה מתוך 12 אחיה של טאוסיג הצליחו לשרוד את מכונת המוות הנאצית.

מאבקים משפטיים להשבת העזבון של הלן טאוסיג ליורשיה

נראה שרוב יצירתה של טאוסיג נעלמה. רק שלוש מיצירותיה שנמצאות באוספים פרטיים היו ידועות.  עוד קבוצה של 19 עבודות שהצייר וילהלם קאופמן מצא במרתף היינות בבית האמנים של זלצבורג הועברה למוזאון זלצבורג ב-1988.

בתערוכה אמנים בזלצבורג בשנת 1991 שנערכה במוזאון זלצבורג הוצגו כמה יצירות של טאוסיג עם הדמויות שציירה בצבעים עזים ומלאי חיוניות. 19 העבודות של טאוסיג שנחשפו הוצגו לראשונה במוזאון זלצבורג רק ב-2002, בתערוכה שנאצרה על ידי ניקולאוס שאפר Nikolaus Schaffer שגם כתב את הקטלוג לתערוכה.

בתחילת  2012, לאחר תביעה משפטית,  הועברו 19 הציורים שנשארו במוזאון זלצבורג ליורשיה של פון טאוסיג. יורש אחד מכר את היצירות שלו בחזרה למוזאון, כך ש-11 מן היצירות של הלן פון טאוסיג חזרו למוזאון ונמצאות עכשיו באופן חוקי בבבעלותו.

ביאטריס פון בורמן Beatrice von Bormann , אוצרת לאמנות מודרנית במוזאון הסטדליק באמסטרדם, שהיתה אורחת הבית לאמנות ישראלית סיפרה  בהרצאתה בכנס על נוכחות נשית בשדה האמנות: "בין האמניות היהודיות שנספו בשואה היתה גם הציירת האוסטרית הלן פון טאוסיג שהיתה בפריס בדיוק לפני מלחמת העולם הראשונה, וההשפעה של המודרניזם הצרפתי ניכר בעבודותיה. לאחר המלחמה הגדולה היא עברה מווינה לזלצבורג ויצרה שם גוף עבודות נפלא שיכול להיות מתואר בעיקר כאקספרסיוניסטי. למרות שהתנצרה בגיל ב-1942 היא הועלתה למשלוחים ונרצחה על ידי הנאצים. בת 63 היתה במותה. רוב היצירות מגוף העבודות הענק שלה נעלם, כמו יצירות של אמניות יהודיות רבות בזמנה"

"זה היה עבורי ממש שוק. הזדעזעתי למצוא סקירות נדירות על כמה עבודות של אמניות יהודיות בעיתונים, ותיאורים בטקסטים עכשוויים, אבל לעיתים תכופות כל גוף העבודות נעלם, לכאורה מאוחר יותר , אף אחד לא חשב שהעבודות האלה ראויות או שוות , ויש טעם לשמור אותן." –  מספרת לי פון בורמן בהתרגשות בראיון אישי שערכתי איתה בתל אביב.

"במקרה של טאוסיג, צייר מזלצבורג גילה 19 מהעבודות שלה במרתף של אגודת האמנים שנים רבות לאחר המלחמה ונתן אותם למוזאון זלצבורג ב-1988, אשר בסופו של דבר הביא לגילוי של יצירתה  ב-1991 " .

האמנית הלן פון טאוסיג – אשר חייה ויצירתה נקברו בדממה למשך כ-50 שנה,  חזרה לתודעה ולזכרון הקולטיבי רק הודות למאמציו של האמן וילהלם קאופמן. ב-1988 העביר וילהלם קאופמן  19 ציורים של פון טאוסיג שהוא הציל, למוזאון זלצבורג, והמוזאון הציג אותם בשנת 2002, מבלי לציין את שמות הבעלים של היצירות.

היצירות הושבו לבעליהם החוקיים רק לאחר מאבק משפטי בשנת 2012 , שנים רבות אחרי שאוסטריה הבטיח להחזיר יצירות אמנות שנגנבו על ידי הנאצים ליורשים החוקיים של בעליהם המקוריים.  מאחר ואחד היורשים החליט למכור חלק מהתמונות, נותרו רק אחד עשרה ציורים שהוצלו, של הלן פון טאוסיג שהוצלו במוזאון זלצבורג שרכש אותם מן היורש החוקי.

בית הסטודיו של הלן פון טאוסיג באניף ש"הוכשר" והפך להיות "בית ארי" לפי חוקי הגזע הנאציים, הועבר למהנדס נאצי בשם ג'וזף ווגטק Josef Wojtek  באוקטובר 1941. ב-1943 הוא נתן את הבית כמתנה לבתו ליאופולדין Leopoldine, שהיתה אמנית נאצית פעילה שהיתה אשתו לשעבר של הסטוריון האמנות וגנב האמנות קאג'טאן מולמן Kajetan Mühlmann. לאור העובדה שהנהנים והמוטבים של הנאצים נותרו ממוקמים היטב בזלצבורג המשוחררת לאחר המלחמה, אין זה מפתיע שהחזרתו של הסטודיו של פון טאוסיג ליורשיה החוקיים,  נדחתה להרבה מאוד שנים. הרשומות של הנכסים באניף מציינים שבנובמבר 1953, בית משפט הורה שהבעלות על הנכס הרשום על שם הלן פון טאוסיג תועבר ליורשיה. האחייניות סילביה ומאריאטה. Silvia and Marietta . אבל עד אז, בית הסטודיו המיוחד כבר נמכר ונהרס.

הנצחת הלן פון טאוסיג

בשנת 2014 הוצבה בעיירה אניף אבן זכרון לזכרה של הלן פון טאוסיג הודות ליוזמה של רופרט הורנר Rupert Horner, וראש העיר דוקטור האנס קרוגר Dr. Hans Krüger .

בשנת 2014 העמיד האמן גונטר דמינג Gunter Demnig בעיירה אניף לוח אבן לזכרה של האמנית שנרצחה על ידי הנאצים. בין הנוכחים בטקס היה גם יו"ר הקהילה היהודית בזלצבורג, וראש עיריית זלצבורג שאמר בדבריו כי הלן טאוסיג היתה " האמנית המודרנית ביותר, האמיצה והמפורסמת ביותר בשנות השלושים של המאה העשרים באוסטריה".

בשנת 2016 הציע הצייר קונסטנץ סיילר Konstanze Sailer   לקרוא רחוב על שמה בזלצבורג כחלק מהפרוייקט הדיגיטלי שלו פערי זכרון Memory Gaps.

עד למאי 2017 הציג המוזיאון היהודי בוינה דימויים מעבודותיה של טאוסיג בתערוכה קבוצתית שנקראה החצי הטוב יותר. אמנים יהודיים עד 1938.  (The better half. Jewish artists until 1938 .).

הלן פון טאוסיג וייצוג נשים בשדה האמנות בראי מלחמת העולם השניה

נוכחות נשים בשדה האמנות הוא נושא שעלה זה מכבר לשיח הציבורי. דומה שמאז המאמר האיקוני של לינדה נוכלין "מדוע אין נשים אמניות גדולות" שפורסם ב-1971, הנארטיב הפמיניסטי הביקורתי מתפתח ואף משפיע ומשנה את שדה האמנות. הניתוח החשוב שלה על הקאנון הגברי השולט בתולדות האמנות פתח שער לפעילות הגותית וחברתית ענפה, שדומה מצליחה לקדם מהפכה, איטית אמנם, לעבר שוויון וצמצום פערים היסטוריים ביחסי הכוח בין המינים בשדה האמנות.

בהמשך למגמה עולמית זו, יזמה עידית עמיחי יום עיון שכותרתו: "נוכחות נשית בשדה האמנות" בבית לאמנות ישראלית שהיא מנהלת. ביאטריס פון בורמן, האוצרת לאמנות מודרנית במוזאון הסטדליק באמסטרדם, הוזמנה להרצות בכנס.

בהרצאתה הפתיעה פון בורמן, בחשיפה של כמה אמניות יהודיות שרלוטה סלומון, פרידל דיקר ברנדייס והלן פון טאוסיג שפעלו בתקופת השואה ששמן כמעט נמחק ממפת ההיסטוריה. נרגשת מן המידע המפתיע והמרגש הזה שנגע בליבי, נפגשתי לראיון אישי עם ביאטריס פון בורמן, לקבל מידע נוסף על האמניות היהודיות שגורלן התאכזר אליהן והן נספו בשואה.  בשיחה הזאת חשפה ביאטריס עוד מידע מרתק על האמניות היהודיות האלה שפעלו בזירת האמנות באירופה במלחמת העולם השניה.

באולם שהיה מלא מפה לפה, בכנס הבית לאמנות ישראלית, עדיין  לא קלטנו עד כמה הגילויים האלה יהפכו לאקטואליים שבוע לאחר מכן. ישראל ציינה בהשתתפות ראשי מדינות ומנהיגי העולם את יובל ה-  75 שנה לשחרור אושוויץ. הרצאתה של ביאטריס פון בורמן, שהקדימה את האירוע הבינלאומי הזה, חשפה צד אחר של השואה, מנקודת מבט אחרת. של האמניות היהודיות שנספו בשואה.

בהרצאתה, תוך שהיא חושפת חוטים סמויים המקשרים בין עבודותיה של האמנית הישראלית רות הלביץ כהן ואמני האקספרסיוניזם הגרמני, כאוסקר קוקושקה ואגון שילה, ציירה פון בורמן בהרצאתה מפה של נשים אמניות יהודיות שנדדו באירופה, עבדו ויצרו בגלות. ביניהן גם הלן פון טאוסיג.

מי יודע… אילו בנות הברית היו מנצחים את גרמניה ב-1942,

אולי פון טאוסיג אפילו היתה עושה עלייה לארץ ישראל

היום, ה-9.5.2020 החשיפה הזאת של האמניות היהודיות שכמעט נמחקו מן התודעה בשל הפשעים נגד האנושות במלחמת העולם השניה, רלוונטית היום במיוחד היום כשהעולם מציין 75 שנה לנצחון על גרמניה הנאצית. 75 שנים למיגור האכזריות , להתגברות בנות הברית על ציר הרשע של העולם. ניצחון על הצד האפל של המשטר האימתני  שאיבד צלם אנוש בחסות תיאוריות הגזע האריות ששישמשו כמנוע אידיאולוגי להשמדת מיליונים.  

וכך פרסם היום מוזיאון לוחמי הגיטאות לרגל יום הנצחון על גרמניה הנאצית במלחמת העולם השניה: "75 שנים לכניעת גרמניה וסיום מלחמת העולם השנייה. ב 7 במאי 1945 נחתם כתב הכניעה של גרמניה לבעלות הברית. הגרמנים הסכימו לכניעה ללא תנאי הן למפקדה העליונה של כוחות בעלות הברית. והן לפיקוד הסובייטי העליון. הסכם הכניעה נכנס לתוקף למחרתף ביום ה 8 במאי 1945. מטעם הגרמנים חתמו על כתב הכניעה הגנרל הנאצי אלפרד יודל וגוסטב קייטל.

מטעם המפקדה העליונה של כוחות בעלות הברית באירופה חתם ראש המטה של אייזנהאואר, וולטר באדל סמית, הגנרל איוון סוסלופרוב נציג ברית המועצות והגנרל הצרפתי פרנסואה סבז. אחרי החתימה הכריז הגנרל הנאצי יודל: "עם חתימת הסכם זה, העם הגרמני וכוחותיו המזוינים נתונים בידי המנצחים – לשבט או לחסד." למחרת, 8 במאי, נחתם הסכם נוסף לדרישת ברית המועצות. בכך, באה לסיומה מלחמת העולם השניה והחל עידן חדש.

ובהקשר היהודי – ציוני- ישראלי  כותבת היום העיתונאית רינה זק בקיר הפייסבוק שלה על הפוסטר הזה: "גיליתי בטעות את הפוסטר הזה, ששוחרר על ידי העובדים היהודים ב-1 במאי 1945, שבוע לפני כניעת גרמניה. בפוסטר תקוה לקריסת המשטר הנאצי.

הביקוש לפינוי חינם של יהודים למדינת ישראל. יהודים שיוצאים מהגיהנום הנאצי יוצרים את צורת האות " צדיק " (צאדי), מה שיכול להיות ש " צדיק" או צדק (cedek). או שניהם.

לאחר היוודע דבר הניצחון של בנות הברית על משטר הרשע של גרמניה הנאצית, החלו חגיגות בכל יישובי הארץ. ב-10 במאי 1945, הכותרת הראשית של עיתון "דבר" בהוצאת ההסתדרות הייתה: "תהלוכות הרבבות הפכו הפגנות אדירות ומלוכדות לתביעת הצלה, עליה והקמת המדינה העברית".