בהפגנה השתתפו מבקשי המקלט מדרום-סודן וישראלים שקראו לא לשלוח אותם עכשיו אל דרום-סודן, שבה נשקפת סכנה לחייהם. מולם הפגינו כעשרים תושבי שכונות דרום תל אביב בעד הגירוש. איל מגד: "כל מי שמדבר נגד הפליטים נגוע במחלה קשה. המחלה הזאת נקראת גזענות"

מאת שרון ליבנה

כמה מאות בני אדם הפגינו ברחבת סינמטק תל אביב נגד הגירוש הצפוי בתחילת אפריל של פליטי דרום-סודן. בדרום-סודן מתחולל כעת משבר הומניטרי חריף ומבקשי המקלט אומרים כי הם רוצים לחזור לארצם, אולם כרגע חייהם יהיו בסכנה אם יגורשו. בהפגנה נאם הסופר איל מגד, שחתם על מכתב 400 אנשי הרוח לראש הממשלה וקרא לבטל את ההחלטה על הגירוש. הוא דיבר על כך שמדינת ישראל הוקמה כבית לפליטים יהודים וכעת כשבאים אליה פליטים עליה לתת להם מקלט. "כל מי שמדבר נגד הפליטים נגוע במחלה קשה. המחלה הזאת נקראת גזענות."

אשול, תלמידה בבית הספר ביאליק-רוגוזין בתל אביב, בת לפליטים מדרום-סודן סיפרה: "אני רוצה מה שכל בן אדם בעולם רוצה: להיות חופשייה ושמחה ולהתקדם בחיים. אבל אל תדאגו – אני לא מבקשת את זה מכם. אני לא מבקשת את זה מכם כי אני יודעת שזה לא מגיע לי. אני דרום סודנית. אני יודעת שאתם מפחדים שבאנו לפה להשתלט לכם על הארץ – לקחת לכם משהו לא שלנו. וזה הדבר האחרון בעולם שהייתי רוצה… אני לא רוצה שאף אחד יחשוב שאני רוצה לקחת משהו לא שלי. אני פה בשביל להגיד לכם לא לדאוג – אני פה בשביל לבקש מכם עזרה אבל אני לא פה בשביל להישאר פה כי אתם לא רוצים שאני אשאר פה. אני רוצה לחזור לארץ שלי אבל אני לא רוצה לסכן את החיים שלי, את החיים של האחים הקטנים שלי, כולל של האח התינוק שרק נולד לי. אני רוצה לחזור לארץ שלי אבל אני לא רוצה לראות ולעבור את הדברים שההורים שלי ראו ועברו. אף בן אדם לא צריך לעבור ולראות דברים כאלה".

אורית רובין מעמותת אס"ף הקריאה את מכתבה של מוניקה, בת 12 ובת לפליטה מדרום-סודן: "אני נולדתי בסודן, אבל אין לי שום זיכרון אפילו של השביל שמוביל לבית שלי. בגיל שנה אמא שלי לקחה אותי וברחה למצרים. במצרים היה בסדר, אבל כשהגעתי לגיל שמונה הגיעו חיילים לגן, כמו גינת לווינסקי, שישנו בו הרבה סודנים, סגרו אותו במחסומים והתחילו להרביץ, לירות, על אנשים ולהרוג את כולם, אפילו ילדים ותינוקות. ראינו את זה בטלוויזיה. אני זוכרת תמונות של חיילים שדורכים על אנשים – אפילו על תינוקות. אמא החליטה שאנחנו חייבים לברוח והחליטה לנסוע לישראל.

"במדבר אני זוכרת שהגיעו שוטרים מצרים ותפסו הרבה מאיתנו. שוטר אחד עבר ממש מעלי והנשק שלו נגע בי אבל הוא לא הבחין בי. כשהוא עבר אמא אמרה לי לרוץ אבל פחדתי – קפאתי מקור, לבסוף התחלתי לזוז אט לאט עד שהצלחתי לזוז. הגענו לגדר ואחד האנשים לפנינו פרץ בה פירצה. כשניסיתי לעבור השרוכים של הנעלים שלי נתפסו בגדר. היו יריות של חיילים מצרים והם פגעו לאיש אחד ביד ואמא נתנה לו את המעיל שלה. פתאום הגיעו חיילים ישראלים ולקחו אותנו במשאית ענקית ונתנו לנו שמיכות. היינו במחנה ארבעה חודשים ואחרי תלאות נוספות הגענו לתל אביב… אני יודעת שיש כאן בארץ הרבה אנשים שרוצים שאני אחזור. תגידו את האמת ורק את האמת – אתם חושבים שאני יכולה לשרוד שם? אם אתם חושבים שכן, אז תדעו שאפילו לדקה אני לא יכולה. אני לא חושבת שהשלטון צודק בהחלטתו האחרונה… אני מבקשת מכם – בבקשה אל תיגרמו לי לעוד סיוט. אני עברתי הרבה סיוטים, אבל זה יהיה הסיוט האחרון."

רמי גודוביץ', מרצה לפילוסופיה המפעיל את "ספריית לווינסקי" דיבר על ההיסטוריה של פליטי דרום-סודן, שברחו מאימת השלטונות הסודנים: "ודאי אחדים מכם שואלים: 'גם אנו שבנו למדינתנו, ובנינו אותה במו ידינו, במה הם שונים?' אולם, בניגוד למדינתנו, דרום סודן, אינה רק ארץ אבותיהם אליה הם חולמים לשוב אלא גם האושוויץ שלהם – האדמה שבה נרצחו והורעבו בעשורים האחרונים שני מיליון מבני עמם – רבע מהאוכלוסייה.

"אולם סכנה זו המרחפת על חייהם – מדוע היא באחריותנו?  הרעב המפיל עשרות אלפי קורבנות הוא תולדה ישירה של מדיניות נשיא סודן להשמיד את התשתיות – להרעיל את הקרקע לדורות, לטהר את השטח טיהור אתני. כמובן אין ביכולתנו להציל את כל נרדפי העולם ורעביו. אפילו לא את כל קורבנות הטיהור האתני בעולם. אך אין זה אומר כי עלינו לשלוח אנשים החיים בינינו כשסכנה מרחפת מעל ראשם. הרי אנו הישראלים נהיה מהראשונים שישלחו משלחות סיוע בשעת האפס. זה אבסורדי שכוחות הסיוע שלנו ימצאו עצמם בעוד חודשים ספורים בדרום סודן, נלחמים על חייו של ילד שהיה עד סוף מארס 2012 תלמיד בבית ספר ישראלי."

הזמר קוואמי חתם את ההפגנה והזכיר שכל המשתתפים הם צאצאים של פליטים: "לבנימין נתניהו ולאלי ישי אני אומר: יש דבר אחד משותף לשלושתנו. הדבר הזה הוא מה שאתם הספקתם לשכוח, ואני זוכר. כולנו צאצאים של אנשים שברחו מהמדינות שלהם". הוא סיים בשיר "מי לא פליט פה?" ואליו הצטרפו ילדים מהקהילה הדרום-סודנית, שקלטו מהר את המילים.

לצד מאות המפגינים הפגינו כל העת כעשרים תושבי שכונות דרום-תל אביב ונשאו שלטים כגון "המסתננים כבשו את הדרום". המפגינים ניסו לשבש את המהלך התקין של ההפגנה על ידי קריאות בגנות הפליטים.