תמונה ראשית: מתוך אתר האינטרנט של האמן כריסטו

From the evening of June 15 to the evening of June 17, teams unfurl 100,000 square meters of shimmering dahlia-yellow fabric on the piers and pedestrian streets in Sulzano and Peschiera Maraglio
Photo: Wolfgang Volz

במשך חמישה עשורים, עסק כריסטו בהקמת מיצבי אמנות ענקיים בסביבה ציבורית, מתוך מטרה להביא את הצופה להסתכלות שונה על המרחב הציבורי. הגלריה שלו נכחה על פני גשרים ועמקים, בנינים ואתרי תיירות נבחרים, אותם עטף באובססיביות בניילון ובד. ביחד עם אשתו המנוחה ג'ין קלוד, הם עטפו את קו החוף האוסטרלי,הפרלמנט הגרמני, פונט נף בפריס, 11 איים במפרץ מיאמי. הפרויקט האחרון בו עסק ממש לפני מותו ואשר היה אמור להיחשף בספטמבר 2021, היה עיטוף שער הניצחון בפריס. הפרויקט התעכב עקב מצב בריאותו של כריסטו, אך צוות הסטודיו מעריך שיוכלו להציגו למרות הכל.

כריסטו נולד בבולגריה בשנת 1935. למד באקדמיה הלאומית לאמנות לפני שברח לאירופה המערבית בשנת 1958 הגיע לפריס שם התפרנס מציור דיוקנאות סוציאליסטים לצד תחילת העיסוק שלו בעיטוף חפצים. המפגש עם ג'אן קלוד שהפכה לאשתו, הוליד פרויקטים שאפתניים סביבתיים כמו המיצב בקלן העשוי מחביות שמן וגלילי נייר תעשייתי המכוסים בסדין. הזוג התפרסם בעיקר ב-1962 עם המיצב ברחוב ויסקונטי בפריז, מיצב של שורת חביות שחסמו את הרחוב כתגובה על בניית חומת ברלין. ב-1964 הזוג עבר לניו יורק, שם הקים מיצב של שערים בסנטרל פארק.

כריסטו היה אובססיבי לדיוק והביצוע של עבודותיו. הוא התעסק בפרטי הבד, איפה יוצר, כמות החוטים, איכות הצבע, בבד בבד עם האתגרים הביורוקרטים העומדים לפניו בשימוש במרחבים הציבוריים.

כריסו וז'אן קלוד סרבו לקבל תשלום או למכור את עבודתם. הם מימנו את הפרויקטים בעצמם ע"י מכירת רישומי ההכנה והמודלים המוקטנים. בהצהרת האמן שלו, טוען כריסטו כי הפרויקטים שלו אינם הגיוניים, אף אחד לא צריך אותם, הם זמניים ואין אפשרות לחזור עליהם. בארעיות שלהם טמון כוחם, אי אפשר לקנות אותם, להחזיק בהם ולראותם שוב.