Skip to content

יישוב הסתירה בין יהודית לדמוקרטיה

בני ברבש, בנו של מנחם ברבש ז"ל, כותב מסגור לבו אודות אידאולוגיה רעיונית שיתכן ותם זמנה. אודות ארבעה שותפים למאמץ שאולי נועד להיכשל. אידאולוגיה שכזו המשותפת למספר חברים, לאביו, לברל כצנלסון, לזאב שטרנהל וללובה אליאב (מאמר אורח)
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
בני ברבש (צילום באדיבות המצולם)

על שלושה אנשים היה מדבר אבי (מנחם ברבש ז"ל איש הש"י א.מ), בעיניים נוצצות ופנים נוהרות: על ברל כצנלסון שהיה במובנים רבים רבו; על לובה אליאב שהיה חבר קרוב ואינטימי, בן ברית פוליטי ושותף לבניית הנגב; ועל זאב שטרנהל, שאמנם היה צעיר ממנו בשנים לא מעטות, אבל קרבתם האידיאולוגית, הנפשית והמוסרית יצרה ביניהם חיבור מרגש. אפשר לזקוף הרבה שגיאות וטעויות לחובתם של ארבעת אלו. גם התבטאויות אומללות יימצאו על ידי מי שיפשפש בכל דבריהם וכתביהם.

פעמים רבות פיעמה בהם רוח של קנאות לדרכם וקוצר רוח להשקפותיהם של מתנגדיהם. ארבעתם היו שותפים למאמץ מתמשך, שאולי נועד להיכשל, ליישב את הסתירה בין יהודית ודמוקרטית.

את ברל לא הכרתי, לכן לא אתייחס אליו, אבל אני זוכר היטב את פגישותיהם של שטרנהל, לובה ואבי אצלנו בבית. שלושה אנשים צנועים, חמים, רכי הבעה אבל נחושים ועקשנים שחתרו ליצירת חברה שוויונית וצודקת ולחמו בנחרצות וללא לאות – מאז 67 – נגד הכיבוש.

ההיסטוריה מזמנת לפעמים התרחשויות שכריכתם יחד מחייבת להעניק להן משמעות: למשל עליית כחול לבן כאיזה הד קלוש לעלייתה של ד"ש ב-1977, שזוהתה כבר על ידי שטרנהל וחבריו (שהקימו את חוג 77'), כמרכז נטול כל משקל סגולי, נקודת אמצע מדומיינת, של חסרי הדעה, שהקיזה את דמה של תנועת העבודה, ופרצה לימין המשיחי והלאומני את דרך המלך אל כס השלטון (מאז ומתמיד); או מותו של זאב יחד עם התפגרותה הסופית של מפלגת העבודה שנקברה כמה חודשים לפניו על ידי עמיר פרץ, בו תמך שטרנהל שוב ושוב למרות שהלה חזר והנחיל לו אכזבות מרות ששיאן בהצטרפות עמיר לממשלת נתניהו. שוחחתי איתו על כך לפני זמן לא רב והוא לא הצליח להסתיר את שברון לבו וייאושו הגדול.

מבחינתי זאב, מעבר להיותו חוקר דגול, שמעולם לא הסתגר במגדל השן וביטא בכל הזדמנות את התנגדותו הנחרצת לכיבוש, ואת תמיכתו הבלתי מסויגת במשטר דמוקרטי במובן הכי עמוק של המילה – הוא נושא הלפיד האחרון של זרם חשוב בתנועת העבודה שגווע יחד אתו. מותו הוא עוד מסמר בארון הקבורה של כל אלה החותרים לכינונה של מדינה שפויה, נורמלית, שוחרת צדק, שלום ושוויון.

___________________________________________________________________

עם כיוון השעון. מנחם ברבש, ברל כצנלסון, פרופ' שטרנהל ולובה אליאב (צילומי ארכיון – וויקיפדיה)

מנחם ברבש (האב) היה מראשי שירות המודיעין של ההגנה בתל אביב, ולאחר קום המדינה פעיל ציבור. סייע בהקמת יישובים בנגב, השתתף בהכנות ללכידת אייכמן והרברטס צוקורס, ושימש נספח כלכלי בתאילנד. (וויקיפדיה)

פרופסור זאב שטרנהל – פרופסור במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים ומומחה בעל שם עולמי בחקר הפשיזם. חתן פרס ישראל לחקר מדע המדינה לשנת ה'תשס"ח 2008. נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים בשנת 2010 וכחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ב-.2016 (וויקיפדיה)

לובה אליאב – אידאולוג ופעיל עלייה, איש התיישבות ושלום, חבר כנסת, סופר והוגה דעות, חתן פרס ישראל על תרומה לחברה (1988). (וויקיפדיה)

ברל כצנלסון – אידאולוג שהיה אחד ממנהיגיה הבולטים של תנועת העבודה בארץ ישראל, הוגה דעות של הציונות הסוציאליסטית, עיתונאי, מקימו ועורכו הראשון של "דבר", ממקימי מוסדות ההסתדרות. האמין כי לערבים יש זכויות בארץ ישראל, אולם אין להם את הזכות למנוע מהיהודים לשנות את המציאות בה. (וויקיפדיה)

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן