תהליך עמוק מתחולל בארץ, ולתהליך הזה אין סוף טוב. החברה הישראלית חווה במהלך השנים האחרונות שינוי מהותי בהלך הרוח ובסמנטיקה בשאלת הגדרת הישראליות, בשאלת אהבת העם והמדינה, בשאלת הפטריוטיות, כי בתהליך מתמשך שניתן לזהותו בבירור עם משטר נתניהו, “העם” מחליף אט אט בין מסירות לאידיאה/למדינה, לבין מסירות וסגידה למנהיג..

אפשר לחוש בקצות האצבעות את ריח הסכנה. אנחנו שועטים לכוון של שלטון יחיד

הביטויים בשטח רבים.
יש אנשים שחשים בסכנה ולוקחים עוד סיכון בימי קורונה ויוצאים להפגין. מעטים ביחס למה שהיה אפשר להעריך אבל כן, יוצאים להפגין. ויש אנשי תקשורת שמגיעים לסקר את ההפגנות. ואז, אלה שאינם מזוהים עם המחנה הנכון מותקפים. שלא לומר מסתכנים בחייהם. קחו את אמנון אברמוביץ’ המשטרה הייתה צריכה לחלץ אותו מהפגנה. האיש שנפצע במהלך שירותו הצבאי חטף קריאות בנוסח “”שונא ישראל”. ההמון הזועם רצה לכלות בו את חמתו. זהו סימפטום מדאיג של מחלה חמורה: הבלבול שנוצר באבחנה בין המנהיג למדינה מסמא את עיני הגרופי’ס שקונים בעיניים עצומות את כל שטיפות המוח.

מספרת לי צלמת עיתונות רבת זכויות על “חוויותיה” בהפגנות: ”אנחנו מסורבים לצלם את האלימות . כל שוטר דוחף אותנו. מונעים מאתנו לתעד את מה שקורה בשטח. אנחנו מציגים תעודה והתשובה היא ‘נו, אז מה’. הם חוסמים אותנו בגופם ובידיהם ולא מאפשרים להשתמש במצלמה דוחפים אותנו לא נותנים לנו לחצות את הכביש ולעבור ממדרכה למדרכה"..

וואללה, אם אתה לא בצד הנכון של המפה הפוליטית אתה עלול לשלם על כך מחיר כבד. ומה שיותר מעניין, הצד של המפה בפוליטית חדל מזמן להיות ימין או שמאל ועבר לקונטקסט של בעד או נגד ביבי.
על שני צירים מקבילים מתנהלת ממשלה מנופחת שמקדמת החלטות דרקוניות שנועדו לשרת איש אחד ומצעידה את מסעות ההסתה למקומות חסרי תקדים. הקורונה מפחידה, אבל זה מפחיד הרבה יותר.

זה מדהים לשמוע איך אנשים דעתנים מצליחים למצוא צידוק לכינוס ישיבות בכנסת כדי “להחזיר” כספים למשפחה אחת כמעט הכי עניה במדינה, שלא מוצאת את הארנק שלה ולו כדי לקנות סכיני גילוח שלא לדבר על תחזוקת בתים או תשלום שכר טרחת עורכי דין

זה מפחיד לגלות שכל המניפולציות הזולות והשקופות מצליחות לעבור לסדר היום, כאילו “זו דרכו של עולם” והעיקר שיש לנו ארץ נהדרת ומנהיג עם אנגלית מצוינת.
וזה מפחיד שאנשי תקשורת צריכים להיות מחולצים מהפגנות בגלל זעם ההמון שלא לדבר על אזרחים שבאים להפגין.
עיתונאית מספרת כי לפני שבוע, בהפגנה בקיסריה  עצרו מפגין עם שלט שעמד וחיכה לחברה שלו שהחנתה את האוטו. “השוטר ניגש אליו ואמר לו שאסור לו להיות כאן והורה לו: עמוד כאן. ביקשו מימנו תעודת זהות. הוא חיפש ולא מצא. המשטרה עיכבה אותו והובילו אותו לתחנת חדרה .ביקשו מימנו תעודת זהות. חיפש עוד הפעם ומצא. נתן להם. הם לא התרשמו וכל הלילה עוכב לחקירה. ב 01:30 לערך שוחרר והמתין לאוטובוס מחוץ לתחנה עד 07:00 בבוקר".

WHAT NEXT?

לחשוב שכל האנשים שהלכו להצביע נגד הריקבון הזה נאלצים עכשיו לאכול אותו במינון מוגבר תודות לממשלת האחדות ותודות למלחכי הפנכה שאיש מהם אינו מעז להתייצב ולהגיד בקול רם וברור: “עד כאן”. ונתניהו יודע מה אומר כשקרא, לפני שנים “הם מפ–ח–דים”, אלא שמי שמפחד אלה מקורביו השבעים, מקבלי טובות ההנאה, הג’ובים.

רק להתבונן במה שעומד על סדר היום ולהתחרפן: תיקוני חקיקה שנועדו לכבול את ידי שלטון החוק, החזרי מס לראש הממשלה,הוצאות תחזוקת בתי ראש הממשלה, הסכם סיפוח שאיש אינו חפץ בו ושעלול לדרדר אותנו לעוד מסע אלימות אבל איך היא אמרה “שתישרף המדינה”. זה פשוט כבד.זה ממש כואב.

אני לא זוכרת תקופה כזו שבה אומרי ההן, המקהלה המתוזמרת, מתנהגים כמו עדר שפנים חסרי חוט שדרה שאינם  מעזים להתמרד נגד הפיכת מדינת ישראל לעוד משטר אנטי דמוקרטי במזרח התיכון, לעוד שלטון יחיד חסר מעצורים.
בעצם אנחנו כבר שם. הלא כן?