מאות פעמים: תערוכה קטנה שהיא גדולה

תערוכה חדשה ומרתקת במרכז לאמנות עכשווית רמלה, אשר היתה אמורה להיפתח בחודש מרץ לכבוד חודש האישה הבינלאומי ונפתחת כעת, עוסקת בהצגת הנשיות, דרך סוגיות החפצה, אלימות במשפחה, דימויי גוף וסטריאוטיפים

מאות פעמים: תערוכה קטנה שהיא גדולה

תערוכה חדשה ומרתקת במרכז לאמנות עכשווית רמלה, אשר היתה אמורה להיפתח בחודש מרץ לכבוד חודש האישה הבינלאומי ונפתחת כעת, עוסקת בהצגת הנשיות, דרך סוגיות החפצה, אלימות במשפחה, דימויי גוף וסטריאוטיפים

המרכז לאמנות עכשווית רמלה שנפתח זה אך בספטמבר האחרון והספיק להציג 3 תערוכות עד לסגר עקב התפרצות הקורונה, פותח שוב את דלתותיו עם תערוכה חדשה של 4 נשים אמניות. האלה אבו קישק, נרדין סרוג'י נעמה ערד ודיאנה קוגן, מציגות עבודות העוסקות במגדר מן ההבט החברתי ולכולן יש אמירה שנותנת אגרוף בבטן.

המבנה ההיסטורי ששימש כבית העירייה בזמן במנדט הבריטי שבמיתחמו פועל המרכז, נראה לכאורה כניגוד מוחלט לתצוגה של אמנות עכשווית. אך דווקא הרכות של הארכיטקטורה הקלסית, נותנת מעטפת נעימה ומכילה לתערוכה החזקה הזו.

מיד בכניסה, תלויה עבודתה גדולת המימדים "179" של האלה אבו קישק. מילים בעברית וערבית בפונט ענק מרכיבות את השלט התריע הענק הזה. "היד שנכנסת בתחתונים", "נזרקתי. מפלצת. פצע. תפסיק. פגיעה", "הנשימה כבדה. מחנק. גועל. מרירות בפה", "תמימות. תמימות" – אלו רק חלק מהמילים המרכיבות את העבודה, מילים הלקוחות מתמלילי שיחות עם נפגעות תקיפה מינית, מילים אלימות וטראומטיות. "מאות פעמים" אירעו האירועים המחרידים ויש לומר להם דיי. לצד הקיר המילולי, מונחת על הריצפה עבודה נוספת של אבו קישק, בד ספוג כתמי צבע אדום, פרט מפרויקט הגמר שלה עם סיום לימודיה בשנקר. האלה אבו קישק, חיה ויוצרת בלוד והציגה בארץ ובחו"ל.

צילום: שרה פלד
צילום: שרה פלד

על קיר נוסף תלוי מיצב ניאון בערבית של נרדין סרוג'י "חומוס-פול / HUMMUS FOOL". הניאון המשמש בדרך כלל לשילוט, הופך במיצב לאמירה מגדרית המשחקת בין המילים והאור. החומוס פול, המאכל המסורתי שמזוהה עם מסעדות גברים, נעשה למעשה במטבח ע"י הנשים הדואגות להזנה. בשימוש האנגלי של השם, היא מגחיכה את הפול ל-FOOL (גברים?). השימוש בניאון כטכניקה באמנות, נפוץ בעשורים האחרונים ומשמש לאמירות חברתיות ופוליטיות, כדוגמת היוצר SHEZAD DAWOOD אליו מפנה אותי ד"ר סמדר שפי. זהו אמן בריטי שעסק בשורשיו הפקיסטניים והוא יצר שלישיית מייצבי ניאון עם כיתוב בערבית הנקראים "THE PROTECTOR, THE JUDGE, THE MAJESTIC" העוסקים בפרובלמטיקה הדתית חברתית. האמנית נדין סרוג'י ילידת נצרת החיה ויוצרת בחיפה, היא אמנית רב תחומית, מעצבת סטים ותלבושות לקולנוע ותיאטרון. בעלת תואר ראשון באומנות מאוניברסיטת חיפה ובוגרת תואר שני לאומנות בבצלאל.

צילום: שרה פלד

בחדר התצוגה השני, פרושה על הקיר עבודת רישום ענקית בשחור לבן, הנראית לכאורה פסטורלית. "דיאנה עם כלבי הציד" של דיאנה קוגן, מציגה ציור של פסל אלת הצייד דיאנה הנמצאת בטבע סבוך ומן העבר השני מציץ צבי. דיאנה (ארטמיס במיתולוגיה היוונית), הייתה אלת הציד, הירח והטבע במיתולוגיה הרומית. דיאנה הייתה אחת משלוש האלות הבתולות, והיתה מודל לצניעות, לכוח ולחן אתלטי. באמנות הקלאסית, היא מופיעה בדרך כלל מלווה בכלבי ציד וצבי. האגדה המיתולוגית מספרת כי אקטיון הצייד, תעה בדרכו ביער ובטעות צפה באסור לראות – דיאנה רוחצת במעיין במערומיה. דיאנה, שאשפת החיצים לא היתה לצידה על מנת לירות בו, התיזה עליו מים שהפכו אותו לצבי. כלבי הצייד שלו, שלא זיהו אותו יותר כאדונם, תקפו אותו וקרעו אותו לגזרים. במיתולוגיה, נשים יכלו לשלוט ביצרי הגברים ועל כן מהוות מודל לאשת-על בעולם המודרני, כדוגמת וונדר וומן. דיאנה קוגן, בחרה בעבודה הנושאת את שמה, לדברי ד"ר סמדר שפי האוצרת, "העיסוק של קוגן בדיאנה הוא עיסוק בדיוקן עצמי מדומיין, באלטר אגו וגם בחלומות ובתקוות שנתלו בה על ידי אמה וסבתה, שתי נשים שהיגרו לארץ". קוגן, בוגרת מחלקת אמנות באקדמיית בצלאל והאקדמיה לאמנות HGB בלייפציג, גרמניה, הציגה בארץ ובחו"ל.

צילום: שרה פלד

מן התקרה משתלשל חוט, אליו קשור מושב כסא עליו מתוחים גרביונים. הגרביונים פסוקי הרגליים מחוברים לריצפה עם מנעולי ברזל. זהו המיצב הפיסולי של נעמה ערד, שהיא קוראת לו LEGALLY BLONDE. המיצב עוסק בהחפצה ודימוי הגוף. השימוש בגרביונים, פרט לבוש אופנתי, מייצר קישור אסוציאטיבי סטראוטיפי בדיוק כמו הקישור בין בלונדינית לטיפשה. ערד, משתמשת בעבודותיה באביזרים יומיומיים ומזמינה את הצופה להתבוננות אחרת בשימושים שלה. כך גם יצרה איים באוקיינוס הקואורדינטות של מגבת מטבח וכך גם יצרה ממסכת פנים המגינה מאבק, שד אישה. ערד, בוגרת תואר ראשון באמנות מבצלאל האקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים ותואר שני באקדמיה לאמנות בשיקגו, זוכת פרס קיפר 2015, הציגה במוזיאון ת"א, תערוכות שונות בארץ ובחו"ל.

צילום: שרה פלד

אוצרת התערוכה ד"ר סמדר שפי, יצרה תמהיל עדין בעל אימפקט חזק ביותר, בבחירת היצירות לתערוכה. ארבעת היוצרות המציגות, מטלטלות את הצופה באמירות חד משמעיות כלפי ההתייחסות למגדר הנשי, אף אחת ואחד לא ייצאו מכאן אדישים.

פתיחה: 3.7.2020 | נעילה: 15.10.2020

המרכז לאמנות עכשווית רמלה, שדרות הרצל 112 רמלה, בקומה מעל מוזיאון רמלה

המרכז לאמנות עכשווית רמלה שנפתח זה אך בספטמבר האחרון והספיק להציג 3 תערוכות עד לסגר עקב התפרצות הקורונה, פותח שוב את דלתותיו עם תערוכה חדשה של 4 נשים אמניות. האלה אבו קישק, נרדין סרוג'י נעמה ערד ודיאנה קוגן, מציגות עבודות העוסקות במגדר מן ההבט החברתי ולכולן יש אמירה שנותנת אגרוף בבטן.

המבנה ההיסטורי ששימש כבית העירייה בזמן במנדט הבריטי שבמיתחמו פועל המרכז, נראה לכאורה כניגוד מוחלט לתצוגה של אמנות עכשווית. אך דווקא הרכות של הארכיטקטורה הקלסית, נותנת מעטפת נעימה ומכילה לתערוכה החזקה הזו.

מיד בכניסה, תלויה עבודתה גדולת המימדים "179" של האלה אבו קישק. מילים בעברית וערבית בפונט ענק מרכיבות את השלט התריע הענק הזה. "היד שנכנסת בתחתונים", "נזרקתי. מפלצת. פצע. תפסיק. פגיעה", "הנשימה כבדה. מחנק. גועל. מרירות בפה", "תמימות. תמימות" – אלו רק חלק מהמילים המרכיבות את העבודה, מילים הלקוחות מתמלילי שיחות עם נפגעות תקיפה מינית, מילים אלימות וטראומטיות. "מאות פעמים" אירעו האירועים המחרידים ויש לומר להם דיי. לצד הקיר המילולי, מונחת על הריצפה עבודה נוספת של אבו קישק, בד ספוג כתמי צבע אדום, פרט מפרויקט הגמר שלה עם סיום לימודיה בשנקר. האלה אבו קישק, חיה ויוצרת בלוד והציגה בארץ ובחו"ל.

צילום: שרה פלד
צילום: שרה פלד

על קיר נוסף תלוי מיצב ניאון בערבית של נרדין סרוג'י "חומוס-פול / HUMMUS FOOL". הניאון המשמש בדרך כלל לשילוט, הופך במיצב לאמירה מגדרית המשחקת בין המילים והאור. החומוס פול, המאכל המסורתי שמזוהה עם מסעדות גברים, נעשה למעשה במטבח ע"י הנשים הדואגות להזנה. בשימוש האנגלי של השם, היא מגחיכה את הפול ל-FOOL (גברים?). השימוש בניאון כטכניקה באמנות, נפוץ בעשורים האחרונים ומשמש לאמירות חברתיות ופוליטיות, כדוגמת היוצר SHEZAD DAWOOD אליו מפנה אותי ד"ר סמדר שפי. זהו אמן בריטי שעסק בשורשיו הפקיסטניים והוא יצר שלישיית מייצבי ניאון עם כיתוב בערבית הנקראים "THE PROTECTOR, THE JUDGE, THE MAJESTIC" העוסקים בפרובלמטיקה הדתית חברתית. האמנית נדין סרוג'י ילידת נצרת החיה ויוצרת בחיפה, היא אמנית רב תחומית, מעצבת סטים ותלבושות לקולנוע ותיאטרון. בעלת תואר ראשון באומנות מאוניברסיטת חיפה ובוגרת תואר שני לאומנות בבצלאל.

צילום: שרה פלד

בחדר התצוגה השני, פרושה על הקיר עבודת רישום ענקית בשחור לבן, הנראית לכאורה פסטורלית. "דיאנה עם כלבי הציד" של דיאנה קוגן, מציגה ציור של פסל אלת הצייד דיאנה הנמצאת בטבע סבוך ומן העבר השני מציץ צבי. דיאנה (ארטמיס במיתולוגיה היוונית), הייתה אלת הציד, הירח והטבע במיתולוגיה הרומית. דיאנה הייתה אחת משלוש האלות הבתולות, והיתה מודל לצניעות, לכוח ולחן אתלטי. באמנות הקלאסית, היא מופיעה בדרך כלל מלווה בכלבי ציד וצבי. האגדה המיתולוגית מספרת כי אקטיון הצייד, תעה בדרכו ביער ובטעות צפה באסור לראות – דיאנה רוחצת במעיין במערומיה. דיאנה, שאשפת החיצים לא היתה לצידה על מנת לירות בו, התיזה עליו מים שהפכו אותו לצבי. כלבי הצייד שלו, שלא זיהו אותו יותר כאדונם, תקפו אותו וקרעו אותו לגזרים. במיתולוגיה, נשים יכלו לשלוט ביצרי הגברים ועל כן מהוות מודל לאשת-על בעולם המודרני, כדוגמת וונדר וומן. דיאנה קוגן, בחרה בעבודה הנושאת את שמה, לדברי ד"ר סמדר שפי האוצרת, "העיסוק של קוגן בדיאנה הוא עיסוק בדיוקן עצמי מדומיין, באלטר אגו וגם בחלומות ובתקוות שנתלו בה על ידי אמה וסבתה, שתי נשים שהיגרו לארץ". קוגן, בוגרת מחלקת אמנות באקדמיית בצלאל והאקדמיה לאמנות HGB בלייפציג, גרמניה, הציגה בארץ ובחו"ל.

צילום: שרה פלד

מן התקרה משתלשל חוט, אליו קשור מושב כסא עליו מתוחים גרביונים. הגרביונים פסוקי הרגליים מחוברים לריצפה עם מנעולי ברזל. זהו המיצב הפיסולי של נעמה ערד, שהיא קוראת לו LEGALLY BLONDE. המיצב עוסק בהחפצה ודימוי הגוף. השימוש בגרביונים, פרט לבוש אופנתי, מייצר קישור אסוציאטיבי סטראוטיפי בדיוק כמו הקישור בין בלונדינית לטיפשה. ערד, משתמשת בעבודותיה באביזרים יומיומיים ומזמינה את הצופה להתבוננות אחרת בשימושים שלה. כך גם יצרה איים באוקיינוס הקואורדינטות של מגבת מטבח וכך גם יצרה ממסכת פנים המגינה מאבק, שד אישה. ערד, בוגרת תואר ראשון באמנות מבצלאל האקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים ותואר שני באקדמיה לאמנות בשיקגו, זוכת פרס קיפר 2015, הציגה במוזיאון ת"א, תערוכות שונות בארץ ובחו"ל.

צילום: שרה פלד

אוצרת התערוכה ד"ר סמדר שפי, יצרה תמהיל עדין בעל אימפקט חזק ביותר, בבחירת היצירות לתערוכה. ארבעת היוצרות המציגות, מטלטלות את הצופה באמירות חד משמעיות כלפי ההתייחסות למגדר הנשי, אף אחת ואחד לא ייצאו מכאן אדישים.

פתיחה: 3.7.2020 | נעילה: 15.10.2020

המרכז לאמנות עכשווית רמלה, שדרות הרצל 112 רמלה, בקומה מעל מוזיאון רמלה

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן