"עם אובד": תערוכה קבוצתית רלוונטית לתקופה

העם העובד – אובד. בעקבות המשבר הכלכלי הנוכחי, התהיות סביב אי הבטחון החומרי והפסיכולוגי מוצגות בתערוכה חדשה במוזיאון מאנה כץ, חיפה

"עם אובד": תערוכה קבוצתית רלוונטית לתקופה

העם העובד – אובד. בעקבות המשבר הכלכלי הנוכחי, התהיות סביב אי הבטחון החומרי והפסיכולוגי מוצגות בתערוכה חדשה במוזיאון מאנה כץ, חיפה

עולם העבודה הישראלי נפגע במהלך החודשים האחרונים בעקבות וירוס הקורונה. ההפגנות והמחאות להחזרת המשק לתפוקה מלאה מביאה לתחושת איבוד, אבדון ואובדן. התערוכה החדשה מבקשת לבדוק תחושות אלו לאורך ההיסטוריה באמנות הישראלית לצד האמנות העכשווית.

הפיחוּת במעמד העובד בעידן הקפיטליזם המאוחר, משמש נקודת מוצא לדיון המוצג בתערוכה ובמיוחד בעיר חיפה, עיר הפועלים של ישראל. התערוכה מציעה התייחסויות מוקדמות יותר לנושא העבודה מהמחצית הראשונה של המאה העשרים. אוצרת התערוכה סבטלנה ריינגולד מוצאת כי "במונח פְּרֵקָרִיאַט Precariat משתלבות המילים Proletariat מעמד הפועלים ו Precarious בלתי יציב או רעוע. זהו "המעמד הפגיע", אשר בשונה ממעמד העובדים הישן מאופיין בקבלת שכר נמוך, בהיעדר הגנה של איגוד מקצועי ובעבודה תחת חוזים זמניים. הפגיעוּת של האדם העובד, שיעורי האבטלה הבלתי נתפסים והעלייה הדרסטית בהיקף האוכלוסייה המצויה במצב של "קרבת העוני" הם מסימני ההיכר של תקופתנו. מצב זה של ארעיוּת או רעיעוּת (Precarity), של אי־ביטחון חומרי ופסיכולוגי שנוצר בישראל בעקבות המשבר הכלכלי הנוכחי, עומד במרכזה של תערוכה זו".

בחלל המרכזי מוצגים תצריבים של קתה קולוויץ, שנוצרו סביב מפנה המאה העשרים. הם מתארים בסגנון אקספרסיבי מרידות חברתיות היסטוריות, נותנים ביטוי לסבלם של פועלים קשי יום ומשקפים זיקה לסוציאליזם ולפציפיזם. לצידם מוצגים הדפסים של ג'ורג' גרוס, אמן "האובייקטיביות החדשה" שצמחה בגרמניה בשנות העשרים, המתארים את הבורגנות הנצלנית, מעמד הפועלים המדוכא ובני המעמד הרעוע של שולי החברה. הבחירה במדיום ההדפס, משקפת את שאיפתם של אמנים אלה לשקף בבהירות את הסדר החברתי ולאתגר אותו.

עבודות ההדפס של אמני הריאליזם החברתי, שהתקבצו בחיפה בשנות החמישים בתקופת משטר הצנע: משה גת, גרשון קניספל ונפתלי בזם מייצגים את החיים על פרטיהם את כל המעמדות, כולל הנמוכים ביותר.

גרשון קניספל, תחריט, צילום: סטס קורולוב

יצירות המתכת, המתייחסות למגמת פיסול הברזל שהחלה באמנות הישראלית בשנות החמישים, של יחיאל שמי ויצחק דנציגר בנויות מלוחות קרועים ומרותכים, היוצרים ניגודים צורניים דרמטיים. חומר הגלם של שמי לעיתים אף נלקח מגרוטאות של אוניות מנמל חיפה. פסלי קוצי הברזל של אברהם רפאל, ששייך לדור ההמשך של שמי ודנציגר, מתאפיינים גם הם במתח שבין ה"אוויר" ובין כוח הכבידה.

אברהם רפאל, ברזל, צילום: מוזיאון מאנה כץ

עבודת הוידאו "רעיעוּת מרצון" של כריס ברדן יוצאת נגד הפרודוקטיביות כעיקרון האידיאולוגי המארגן של הקפיטליזם באמצעות פעולה חתרנית ופשוטה כשהאמן הולך לישון. לוסיאנה קפלון מציגה פעילויות חתרניות של מהגרי עבודה המאוגדים בגילדה מרקסיסטית פיקטיבית, המשמשת כמקור העצמה רוחנית ואזרחית כאחד עבורם, כמהגרי עבודה המשתייכים אל "המעמד הפגיע" וחסר הזכויות.

האמנים המשתתפים: משה גת, נפתלי בזם, כריס ברדן, אליסה ג'יארדינה פאפה, ג'ורג' גרוס, יעקב דורצ'ין, יצחק דנציגר, דורון סלומונס, יעקב פינס, גיולה צילצר, קתה קולביץ, גרשון קניספל, לוסיאנה קפלון, אברהם רפאל, פרנסיס רייכנטל, יחיאל שמי

אוצרת: סבטלנה ריינגולד

מוזיאון מאנה־כץ, רח' יפה נוף 89, חיפה

הכניסה במהלך חודש אוגוסט חופשית

צילום תמונה ראשית: לוסיאנה קפלון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עולם העבודה הישראלי נפגע במהלך החודשים האחרונים בעקבות וירוס הקורונה. ההפגנות והמחאות להחזרת המשק לתפוקה מלאה מביאה לתחושת איבוד, אבדון ואובדן. התערוכה החדשה מבקשת לבדוק תחושות אלו לאורך ההיסטוריה באמנות הישראלית לצד האמנות העכשווית.

הפיחוּת במעמד העובד בעידן הקפיטליזם המאוחר, משמש נקודת מוצא לדיון המוצג בתערוכה ובמיוחד בעיר חיפה, עיר הפועלים של ישראל. התערוכה מציעה התייחסויות מוקדמות יותר לנושא העבודה מהמחצית הראשונה של המאה העשרים. אוצרת התערוכה סבטלנה ריינגולד מוצאת כי "במונח פְּרֵקָרִיאַט Precariat משתלבות המילים Proletariat מעמד הפועלים ו Precarious בלתי יציב או רעוע. זהו "המעמד הפגיע", אשר בשונה ממעמד העובדים הישן מאופיין בקבלת שכר נמוך, בהיעדר הגנה של איגוד מקצועי ובעבודה תחת חוזים זמניים. הפגיעוּת של האדם העובד, שיעורי האבטלה הבלתי נתפסים והעלייה הדרסטית בהיקף האוכלוסייה המצויה במצב של "קרבת העוני" הם מסימני ההיכר של תקופתנו. מצב זה של ארעיוּת או רעיעוּת (Precarity), של אי־ביטחון חומרי ופסיכולוגי שנוצר בישראל בעקבות המשבר הכלכלי הנוכחי, עומד במרכזה של תערוכה זו".

בחלל המרכזי מוצגים תצריבים של קתה קולוויץ, שנוצרו סביב מפנה המאה העשרים. הם מתארים בסגנון אקספרסיבי מרידות חברתיות היסטוריות, נותנים ביטוי לסבלם של פועלים קשי יום ומשקפים זיקה לסוציאליזם ולפציפיזם. לצידם מוצגים הדפסים של ג'ורג' גרוס, אמן "האובייקטיביות החדשה" שצמחה בגרמניה בשנות העשרים, המתארים את הבורגנות הנצלנית, מעמד הפועלים המדוכא ובני המעמד הרעוע של שולי החברה. הבחירה במדיום ההדפס, משקפת את שאיפתם של אמנים אלה לשקף בבהירות את הסדר החברתי ולאתגר אותו.

עבודות ההדפס של אמני הריאליזם החברתי, שהתקבצו בחיפה בשנות החמישים בתקופת משטר הצנע: משה גת, גרשון קניספל ונפתלי בזם מייצגים את החיים על פרטיהם את כל המעמדות, כולל הנמוכים ביותר.

גרשון קניספל, תחריט, צילום: סטס קורולוב

יצירות המתכת, המתייחסות למגמת פיסול הברזל שהחלה באמנות הישראלית בשנות החמישים, של יחיאל שמי ויצחק דנציגר בנויות מלוחות קרועים ומרותכים, היוצרים ניגודים צורניים דרמטיים. חומר הגלם של שמי לעיתים אף נלקח מגרוטאות של אוניות מנמל חיפה. פסלי קוצי הברזל של אברהם רפאל, ששייך לדור ההמשך של שמי ודנציגר, מתאפיינים גם הם במתח שבין ה"אוויר" ובין כוח הכבידה.

אברהם רפאל, ברזל, צילום: מוזיאון מאנה כץ

עבודת הוידאו "רעיעוּת מרצון" של כריס ברדן יוצאת נגד הפרודוקטיביות כעיקרון האידיאולוגי המארגן של הקפיטליזם באמצעות פעולה חתרנית ופשוטה כשהאמן הולך לישון. לוסיאנה קפלון מציגה פעילויות חתרניות של מהגרי עבודה המאוגדים בגילדה מרקסיסטית פיקטיבית, המשמשת כמקור העצמה רוחנית ואזרחית כאחד עבורם, כמהגרי עבודה המשתייכים אל "המעמד הפגיע" וחסר הזכויות.

האמנים המשתתפים: משה גת, נפתלי בזם, כריס ברדן, אליסה ג'יארדינה פאפה, ג'ורג' גרוס, יעקב דורצ'ין, יצחק דנציגר, דורון סלומונס, יעקב פינס, גיולה צילצר, קתה קולביץ, גרשון קניספל, לוסיאנה קפלון, אברהם רפאל, פרנסיס רייכנטל, יחיאל שמי

אוצרת: סבטלנה ריינגולד

מוזיאון מאנה־כץ, רח' יפה נוף 89, חיפה

הכניסה במהלך חודש אוגוסט חופשית

צילום תמונה ראשית: לוסיאנה קפלון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן