אלפים הפגינו במוקדים שונים ברחבי הארץ במחאה על האלימות כלפי נשים וכתמיכה בנאנסת בת ה 16 מאילת. בהפגנה המרכזית שנערכה בכיכר רבין נטלו חלק כ 1500 מפגינות ומפגינים בין הדוברים היו צופית גרנט, איה קרמן, השף חיים כהן שקרא לעשות דין אחד לאנס כמו לרוצח, את העצרת הנחתה מעיין אדם ששיתפה גם היא חווית האלימות המינית שחוותה. בסיום העצרת חסמו, חלק מן המפגינים את רחוב אבן גבירול והחלו בצעידה ,משך שעה ארוכה, לאורך הרחוב, עד כיכר הבימה ובהמשך בשדרות רוטשילד, תוך שהמשטרה מלווה אותם ,עד רחוב אלנבי שם חסמה אותם המשטרה והכריזה על ההפגנה כבלתי חוקית ובקשה מהמפגינים להתפזר.
כחלק ממחאת "ישראל מתביישת" השביתו בצהריים את עבודתן עשרות חברות וארגונים במשק וביניהם עיריית תל-אביב-יפו תקשוב פסגות בית השקעות קבוצת פז, התעשייה האווירית לישראל מיקרוסופט ישראל, קבוצת כלל, קרסו מוטורס, ציוד מכני הנדסי AIG, גזית גלוב, פקר פלדה, IBI בית השקעות ,רשת וארגונים רבים נוספים שהשביתו את עבודתם למשך כשעה כמחאה על האונס המחריד באילת ועל מצב הנשים בחברה הישראלית.
על פי דף האירוע של המארגנות, נשים הן 51% מהכוח האזרחי בישראל. הן המנוע הכלכלי של המשק והן שובתות; אימהות. בנות. נשואות. יחידניות. רווקות. להט״ביות. חילוניות. דתיות. נשים מכל קצוות הארץ והן שובתות כדי לבנות אלטרנטיבה. שובתות בדרישה מהממשלה לשים את נשות ישראל על סדר היום הלאומי – להעביר את התקציבים שהובטחו ומתעכבים כבר ארבע שנים. להורות לפרקליטות להפסיק עם עסקאות טיעון ביזיוניות. להעלות את הסף של עונשי המינימום הנתונים לשיקול דעת שיפוטי. ולהקים חדרים אקוטיים בכל הארץ. "אנחנו דורשות מעשים – לא גינויים. לא מילים יפות – תקציבים ומעשים!" אומרות המארגנות
זה לא רק בגלל האונס המזעזע באילת אומרות המארגנות , זה בגלל האונס בשומרת, זה בגלל גזרי הדין הביזיוניים של ביטי ואיבגי, שופטים שאומרים על ילדות בנות תשע שהן רצו את זה, היחס המשפיל במשטרה, התקציבים למניעת אלימות נגד נשים שמעוכבים על ידי הממשלה כבר ארבע שנים. זה בגלל שחייהן ורווחתן של נשים הפכו להפקר מוחלט במדינת ישראל 2020 .הן אומרות
אלו לא מעשים חריגים. זוהי תוצאה של מדיניות. של חוסר בחינוך ותקציבים שלא עוברים. אפשר ליצור פה מדינה אחרת ואם אנחנו לא ניצור ונדרוש אותה היא לא תהיה. הממשלה צריכה לשים את חייהן ורווחתן של נשות ונערות ישראל על סדר היום המדיני – להקצות תקציבים למניעת אלימות, חינוך, להקים בתי דין ייעודיים לפשעי מין, יחידה מיוחדת במשטרה, להזרים תקציבים לחדרים אקוטיים. הממשלה יכולה לדרוש מהפרקליטות להפסיק לסגור עסקאות טיעון שדואגות לרווחת התוקפים והטורפים ולהבהיר לבתי המשפט את סדר היום הלאומי – לא שולחים תוקפים הביתה.