תערוכת הבוגרים 2020 של הפקולטה לאמנות המדרשה בית ברל מבטיחה ומעניינת

תערוכת בוגרי הפקולטה לאמנות המדרשה נערכת השנה בצל תקופת סגר הקורונה ומתאפיינת בתוצרים המתייחסים להתכנסות פנימה אל תוך הבית. 34 האמנים מציגים עבודות מעניינות בציור, פיסול, צילום, מיצג, מיצבי וידאו וסאונד

תערוכת הבוגרים 2020 של הפקולטה לאמנות המדרשה בית ברל מבטיחה ומעניינת

תערוכת בוגרי הפקולטה לאמנות המדרשה נערכת השנה בצל תקופת סגר הקורונה ומתאפיינת בתוצרים המתייחסים להתכנסות פנימה אל תוך הבית. 34 האמנים מציגים עבודות מעניינות בציור, פיסול, צילום, מיצג, מיצבי וידאו וסאונד

מידי קיץ, עורכים בתי הספר לאמנות תערוכות בוגרים החושפות את ההטחה הבאה בסצינת האמנות הישראלית. לתערוכות מגיעים ציידי כשרונות, אוצרים, גלריסטים ועיתונאים. תערוכת בוגרי המדרשה 2020 מציגה השנה אופי קצת שונה בגודל ובעוצמה, עקב אירועי המגפה, כאשר הסגר ואי היכולת לקיים מפגשים פוריים עם המנחים והסטודנטים האחרים. יחד עם זאת, רבים מהם לא ויתרו על אפשרות החשיפה וגם אנו לא ויתרנו לחזות בתוצאות.

אוצרי התערוכה מסבירים כי "השנה התהליך קיבל תפנית בלתי צפויה. תקופת ההסגר והחרדות הבריאותית והכלכליות ממגפה עולמית נראים בתערוכה. גם אם רוב העבודות אינן עוסקות בכך ישירות,  הרי שהשפעת ההפסקה בשגרה והריחוק הכפוי ניכרות מתחת לפני השטח. ברבות מן התערוכות מורגשת התכנסות פנימה אל תוך הבית, אל תוך המערכת הזוגית או המשפחתית ובחינה של נקודות ההשקה והחיכוך שלהן עם העשייה האמנותית ולימודי האמנות; נדמה כי בפיסול, אפילו בזה אשר בקנה מידה גדול, נותרו משקעים מתקופת הדגירה וההסגר. ברבים מן הפסלים בתערוכה נותר יחס מורכב עם עברם כמודלים מוקטנים בחומרים דלים או כהדמיות ממוחשבות; ניסויים וניסיונות ביתיים עשו דרכם אל חללי התצוגה; התנור במטבח, המרפסת ואפילו המקלחת הפכו לסטודיו. גם בימי הריחוק החברתי והלמידה המקוונת, קהילת המדרשה – סטודנטים ומרצים – התעקשה להיות בית למפגש. הסטודנטים יזמו את המשכו של המוסד המסורתי של המדרשה (עוד מימי רפי לביא) – ביקורת יום חמישי אפילו בזום. החלונות המלבניים על המסך הפכו לחללי תצוגה ולזירות רוחשות. כזו היא גם תערוכת הבוגרים – חללים חללים שהם זירות מפגש מרגשות".

חיה שפס-אבטליון

"עבודתי בוחנת אספקטים של אור, מרחב וזמן. האור משמש כחומר של ממש בעולם הדימויים, שאני יוצרת. מרבית העבודות נוצרות תוך מפגש עם מיצבי-אור של אמנים אחרים במוזיאונים ובגלריות. באמצעות צילום ישיר בשיפה ארוכה, ובשילוב פעולה פיזית של הנעת הגוף והמצלמה במקצבים שונים, אני יוצרת דימויים מופשטים, המהווים עקבות של תהליך היצירה שלהם – תמונות של צילום, הפותחים פתח לראיה דינמית באמצעות המדיום. מעניין אותי טבעו האופטי של האור. יכולתו להשתנות באמצעות תנועה ולאורך זמן מאפשרת לי ליצור ספקטרום של דימויים, בדומה להמשכיות אנרגית האור במחזור החיים בטבע."

צילום: שרה פלד

אביחי אברהם

"איני יודע הרבה על הזמן והמקום בהם אני פועל. אין לי עוד צורך לדעת. המשחק הלשוני שבו המחשבות פועלות, שבו התקשורת יכולה להתקיים, טוב לי כשלעצמו. אני מצביע, ולעיתים כל שאני מבקש להכיר הוא האצבע המורמת, היד המונפת (ואם כבר מונפת, אז שתהיה עם מכחול, או פרחים, או משהו נחמד אחר). המילים נמצאות על קצה הלשון, ולעיתים כל שאני מבקש להגיד הוא הגוף הפועל במרחב. אני מצייר ואומר את מה שנאמר כבר לפני".

צילום: שרה פלד

צאלה אלפסי

"התערוכה, מיצב פיסול ואור, צמחה מתוך העיסוק בחומרים המרכזיים בה: קאפה, חימר, ודבק חם, אותם אני בוחנת בשלוש השנים האחרונות. החומרים הם חומרי קראפט עם איכויות פשוטות. הם נחשבים לחומרים ”נמוכים", מהם מייצרים את הדגם המקדים, לפני העבודה עצמה. הסביבה שיצרתי, הבנויה כמו מודל 1:1, מזמינה את הצופה לקחת חלק בתערוכה ולייצר לעצמו את העבודה על ידי חוויה אישית, המשקפת את המבט הסובייקטיבי שלו. מנגנון הראייה האנושי הוא חלק חשוב בספיגת המציאות שלנו – חוויה תפיסתית, של קליטת מידע חזותי באמצעות אור.האמנות, גם היא ברובה ספיגה של מידע חזותי ותרגומו מספר פעמים על ידי התבוננות מעמיקה. השימוש בתעתועי הראייה הוא מרכיב מרכזי שבודק ומשנה את התפקיד שיש לכל פרט וחומר בחלל".

צילום: שרה פלד

סיואר ראבוס

"למען בנותינו, למען כל הנשים שנתקלו במחסומים כי הן עוטות חג'אב, אני שואפת לשנות הדעות הקדומות על מוסלמים ועל נשים מוסלמיות בפרט. מוקד התערוכה שלי הוא הבחורה המוסלמית, הלובשת חג‘אב. מולה, קשיים, דעות קדומות וגזענות. רבות הנשים המוסלמיות האדוקות, עוטות החג‘אב, שהגיעו להשגים גבוהים, בניגוד לדעה הקדומה: ספורטאיות, רופאות, חוקרות ואמניות. אשה מוסלמית יכולה להיות כל דבר שהיא רוצה גם עם חג׳אב. "הרעלה שלך היא ההצלחה שלך" – זה המוטו שלי. אף פעם אל תוותרי על החג׳אב בגלל הביקורת והגזענות. להיפך, קחי את החג׳אב כמין מגן, השומר עליך בכל מקום בו את נמצאת. בוידאו מופיעות בחורות מוסלמיות מישראל, הלומדות ועובדות במגזר היהודי. הן מתארות בעיות, שניתקלו בהן בגלל כיסוי הראש. הציורים הם דיוקנאות של נשים מוסלמיות. דרכם אני מציגה סיפורי הצלחה בעולם הספורט. גיבורות-על, מוסלמיות עם חג׳אב".

צילום: שרה פלד

חנין סעאידה

"בתערוכה נוכח הקונפליקט בין החד לרך. הרושם הראשוני מנוגד לדרך בה נוצרת היצירה. תחילה, העבודות מעוררות בצופה תחושת איום וחשש. אך ברגע שמתבוננים בהן, ומבחינים באופן ייצורן והרכבתן, הן נראות רכות ועדינות. האובייקטים הביתיים והלא-ביתיים, המונחים בפני הצופה, מגלמים שילוב בין רכות לחדות, שבריריות ועוצמה. הם מגלמים בתוכם את הסתירה הפנימית, את הקונפליקט, את חוסר היציבות. אולם בסיכומו של דבר, נוצר שיווי משקל ואיזון; אין נטייה קיצונית לחדות מדאיגה ואין נטייה חדה לרכות ולחולשה. המאבק לשיווי משקל, האיזון בין שני הפנים הסותרים, נוכח ומגולם באובייקט אחד. זה, שופך אור על המאבקים שאנו חיים בהם בתחומים פוליטיים, חברתיים, דתיים ותרבותיים שונים".

צילום: שרה פלד

אוצרים: יצחק גולומבק וברק רביץ

נעילה :  10.9.2020

שעות פעילות: א-ה 12:00 עד 20:00  /  יום ו' 10:00 עד 14:00

הפקולטה לאמנויות המדרשה במכללה האקדמית בית ברל

 

מידי קיץ, עורכים בתי הספר לאמנות תערוכות בוגרים החושפות את ההטחה הבאה בסצינת האמנות הישראלית. לתערוכות מגיעים ציידי כשרונות, אוצרים, גלריסטים ועיתונאים. תערוכת בוגרי המדרשה 2020 מציגה השנה אופי קצת שונה בגודל ובעוצמה, עקב אירועי המגפה, כאשר הסגר ואי היכולת לקיים מפגשים פוריים עם המנחים והסטודנטים האחרים. יחד עם זאת, רבים מהם לא ויתרו על אפשרות החשיפה וגם אנו לא ויתרנו לחזות בתוצאות.

אוצרי התערוכה מסבירים כי "השנה התהליך קיבל תפנית בלתי צפויה. תקופת ההסגר והחרדות הבריאותית והכלכליות ממגפה עולמית נראים בתערוכה. גם אם רוב העבודות אינן עוסקות בכך ישירות,  הרי שהשפעת ההפסקה בשגרה והריחוק הכפוי ניכרות מתחת לפני השטח. ברבות מן התערוכות מורגשת התכנסות פנימה אל תוך הבית, אל תוך המערכת הזוגית או המשפחתית ובחינה של נקודות ההשקה והחיכוך שלהן עם העשייה האמנותית ולימודי האמנות; נדמה כי בפיסול, אפילו בזה אשר בקנה מידה גדול, נותרו משקעים מתקופת הדגירה וההסגר. ברבים מן הפסלים בתערוכה נותר יחס מורכב עם עברם כמודלים מוקטנים בחומרים דלים או כהדמיות ממוחשבות; ניסויים וניסיונות ביתיים עשו דרכם אל חללי התצוגה; התנור במטבח, המרפסת ואפילו המקלחת הפכו לסטודיו. גם בימי הריחוק החברתי והלמידה המקוונת, קהילת המדרשה – סטודנטים ומרצים – התעקשה להיות בית למפגש. הסטודנטים יזמו את המשכו של המוסד המסורתי של המדרשה (עוד מימי רפי לביא) – ביקורת יום חמישי אפילו בזום. החלונות המלבניים על המסך הפכו לחללי תצוגה ולזירות רוחשות. כזו היא גם תערוכת הבוגרים – חללים חללים שהם זירות מפגש מרגשות".

חיה שפס-אבטליון

"עבודתי בוחנת אספקטים של אור, מרחב וזמן. האור משמש כחומר של ממש בעולם הדימויים, שאני יוצרת. מרבית העבודות נוצרות תוך מפגש עם מיצבי-אור של אמנים אחרים במוזיאונים ובגלריות. באמצעות צילום ישיר בשיפה ארוכה, ובשילוב פעולה פיזית של הנעת הגוף והמצלמה במקצבים שונים, אני יוצרת דימויים מופשטים, המהווים עקבות של תהליך היצירה שלהם – תמונות של צילום, הפותחים פתח לראיה דינמית באמצעות המדיום. מעניין אותי טבעו האופטי של האור. יכולתו להשתנות באמצעות תנועה ולאורך זמן מאפשרת לי ליצור ספקטרום של דימויים, בדומה להמשכיות אנרגית האור במחזור החיים בטבע."

צילום: שרה פלד

אביחי אברהם

"איני יודע הרבה על הזמן והמקום בהם אני פועל. אין לי עוד צורך לדעת. המשחק הלשוני שבו המחשבות פועלות, שבו התקשורת יכולה להתקיים, טוב לי כשלעצמו. אני מצביע, ולעיתים כל שאני מבקש להכיר הוא האצבע המורמת, היד המונפת (ואם כבר מונפת, אז שתהיה עם מכחול, או פרחים, או משהו נחמד אחר). המילים נמצאות על קצה הלשון, ולעיתים כל שאני מבקש להגיד הוא הגוף הפועל במרחב. אני מצייר ואומר את מה שנאמר כבר לפני".

צילום: שרה פלד

צאלה אלפסי

"התערוכה, מיצב פיסול ואור, צמחה מתוך העיסוק בחומרים המרכזיים בה: קאפה, חימר, ודבק חם, אותם אני בוחנת בשלוש השנים האחרונות. החומרים הם חומרי קראפט עם איכויות פשוטות. הם נחשבים לחומרים ”נמוכים", מהם מייצרים את הדגם המקדים, לפני העבודה עצמה. הסביבה שיצרתי, הבנויה כמו מודל 1:1, מזמינה את הצופה לקחת חלק בתערוכה ולייצר לעצמו את העבודה על ידי חוויה אישית, המשקפת את המבט הסובייקטיבי שלו. מנגנון הראייה האנושי הוא חלק חשוב בספיגת המציאות שלנו – חוויה תפיסתית, של קליטת מידע חזותי באמצעות אור.האמנות, גם היא ברובה ספיגה של מידע חזותי ותרגומו מספר פעמים על ידי התבוננות מעמיקה. השימוש בתעתועי הראייה הוא מרכיב מרכזי שבודק ומשנה את התפקיד שיש לכל פרט וחומר בחלל".

צילום: שרה פלד

סיואר ראבוס

"למען בנותינו, למען כל הנשים שנתקלו במחסומים כי הן עוטות חג'אב, אני שואפת לשנות הדעות הקדומות על מוסלמים ועל נשים מוסלמיות בפרט. מוקד התערוכה שלי הוא הבחורה המוסלמית, הלובשת חג‘אב. מולה, קשיים, דעות קדומות וגזענות. רבות הנשים המוסלמיות האדוקות, עוטות החג‘אב, שהגיעו להשגים גבוהים, בניגוד לדעה הקדומה: ספורטאיות, רופאות, חוקרות ואמניות. אשה מוסלמית יכולה להיות כל דבר שהיא רוצה גם עם חג׳אב. "הרעלה שלך היא ההצלחה שלך" – זה המוטו שלי. אף פעם אל תוותרי על החג׳אב בגלל הביקורת והגזענות. להיפך, קחי את החג׳אב כמין מגן, השומר עליך בכל מקום בו את נמצאת. בוידאו מופיעות בחורות מוסלמיות מישראל, הלומדות ועובדות במגזר היהודי. הן מתארות בעיות, שניתקלו בהן בגלל כיסוי הראש. הציורים הם דיוקנאות של נשים מוסלמיות. דרכם אני מציגה סיפורי הצלחה בעולם הספורט. גיבורות-על, מוסלמיות עם חג׳אב".

צילום: שרה פלד

חנין סעאידה

"בתערוכה נוכח הקונפליקט בין החד לרך. הרושם הראשוני מנוגד לדרך בה נוצרת היצירה. תחילה, העבודות מעוררות בצופה תחושת איום וחשש. אך ברגע שמתבוננים בהן, ומבחינים באופן ייצורן והרכבתן, הן נראות רכות ועדינות. האובייקטים הביתיים והלא-ביתיים, המונחים בפני הצופה, מגלמים שילוב בין רכות לחדות, שבריריות ועוצמה. הם מגלמים בתוכם את הסתירה הפנימית, את הקונפליקט, את חוסר היציבות. אולם בסיכומו של דבר, נוצר שיווי משקל ואיזון; אין נטייה קיצונית לחדות מדאיגה ואין נטייה חדה לרכות ולחולשה. המאבק לשיווי משקל, האיזון בין שני הפנים הסותרים, נוכח ומגולם באובייקט אחד. זה, שופך אור על המאבקים שאנו חיים בהם בתחומים פוליטיים, חברתיים, דתיים ותרבותיים שונים".

צילום: שרה פלד

אוצרים: יצחק גולומבק וברק רביץ

נעילה :  10.9.2020

שעות פעילות: א-ה 12:00 עד 20:00  /  יום ו' 10:00 עד 14:00

הפקולטה לאמנויות המדרשה במכללה האקדמית בית ברל

 

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן