Skip to content

דבר אליי במסכה

אילוצי הקורונה הפכו את הפסטיבל הקאמרי הבינלאומי לפסטיבל כחול לבן בו השתתפו העידית שבעידית בין הנגנים הישראלים, רובם מהתזמורת הפילהרמונית   משכנות שאננים, 5.9.2020-3.9.2020 דבר אליי במסכה     השישייה במי במול מז'ור לשתי קרנות ולרביעיית מיתרים בביצוע דלית סגל, מיכל מוסק (קרן); יבגנייה פיקובסקי, סמיון גבריקוב (כינור); מרים מנשרוב (ויולה), הלל צֹרי (צ'לו) בקלילות היידנית והומור פתחו […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות


אילוצי הקורונה הפכו את הפסטיבל הקאמרי הבינלאומי לפסטיבל כחול לבן בו השתתפו העידית שבעידית בין הנגנים הישראלים, רובם מהתזמורת הפילהרמונית

  משכנות שאננים, 5.9.2020-3.9.2020

דבר אליי במסכה

    השישייה במי במול מז'ור לשתי קרנות ולרביעיית מיתרים בביצוע דלית סגל, מיכל מוסק (קרן); יבגנייה פיקובסקי, סמיון גבריקוב (כינור); מרים מנשרוב (ויולה), הלל צֹרי (צ'לו)

בקלילות היידנית והומור פתחו נגנית הקרן דלית סגל (שעטתה מסיכת קורונה עם חור לפיית הקרן) ומיכל מוסק את השישייה. משחקי השאלה והמענה בין הקרנות לכלי המיתר היו מלאי חן. בפרק האדאג'יו ניתן היה ליהנות מההדר והעדינות בנגינתן של הקרנות ומהרכות המלטפת של הכנרים יבגנייה פיקובסקי וסמיון גבריקוב. ריתמי היה הרונדו בנגינת חברי האנסמבל כאשר הקרנות מרשימות בנגינתן המנוקדת. בסיומת סחפו בנגינתם נגנית הוויולה מרים מנשרוב והצ'לן הלל צֹרי שהבליטו את המקצב המחודד של האלגרו.

להחסיר פעימה

הכנר דומיטרו פוצ'יטרי, הוויולן אורי קם, והצ'לן צבי פלסר מנגנים את השלישייה של בטהובן במי במול מז'ור (אופ' 3)

בצליל חי ומלא פתחו חברי הטריו את שלישיית המיתרים במי במול מז'ור (אופ' 3) פרי עטו של בטהובן. הצ'לן תרם בקשת המלאה ובנגינתו הזכה ליפי הביצוע. נגינתו הריתמית תִּגברה את המתח ו"דחפה" את חברי הטריו קדימה. יפה במיוחד הייתה הזרימה ביניהם כאשר האחד משלים את נגינת רעהו.  דומה היה שעומק הצליל של חברי השלישייה נוקב פי תהום.

את הפרק הפותח –  אלגרו "קון בריו" (אש) – ניגנו בריתמיות תוך הבלטת המקצב המנוקד.  ההובלה הלירית של הכנר, ניגודי הפתע בדינמיקה, הירידה לפיאנו פתאומי והליווי הריתמי בצ'לו הפכו את הפתיחה לסוערת. בהמשך ניגנו חברי הטריו בליריות מדובבת ובצליל פלסטי חי 'תלת ממדי'.

הדיאלוג בין אורי קם הוויולן לצ'לן צבי פלסר בפרק האנדנטה היה מלא הבעה – ברדתם לפיאנו חרישי מצמרר אפשר היה להחסיר פעימה. הקישוטים היו מרשימים ביופיים והעניקו תנופה לביצוע. מה שהוסיף חיות היה הניגוד בין הפסקות הפתע והחזרה ה'בטהובנית' על הסינקופה המנוגדת לליריות של הלגאטו. את פרק המינואט ניגנו בקלילות מלאת חן. הזרימה הסוחפת בכינור ובוויולה והירידה לפיאנו פתאומי הוסיפו לבניית המתח. את פרק האדג'יו –  ניגנו בזרימה לירית ובפיאנו מצמרר.

את הרונדו החותם ניגנו בריתמיות סוחפת. מרשימים בעיקר היו הקישוטים הווירטואוזיים בצ'לו והניקיון הזוהר בנגינת כל חברי הטריו. הם בנו עלייה של אקצ'לרנדו סוחף. הירידה לפיאנו פתאומי הייתה כובשת ביופייה. מרשים היה הניקיון בנגינתם, הסיומת הייתה "מחשמלת".

שיכרון היכולת

הפסנתרן בשארה הארוני, הכנר אלכסנדר פבלובסקי, הוויולנים אורי קם ומרים מנשרוב, הצ'לן הלל צֹרי, ונגן הקונטרבס מארק גילנסון בביצוע שישיית הפסנתר ברה מז'ור (אופ' 110) מאת מנדלסון 

את האלגרו ויוואצ'ה הפותח של שישיית פסנתר ברה מז'ור מאת מנדלסון (אופ' 110) ניגן הפסנתרן בשארה הארוני בווירטואוזיות שהעניקה לו יכולת שליטה מהממת בכלי, משל היה הפסנתר המשך טבעי של גופו. הוא ריחף על הפסאז'ים בצליל בהיר כשחברי הסקסטט נענים לו ברכות ובאינטנסיביות שהייתה לעתים בעוצמה חודרת. ההאטה של הפסנתרן הייתה לעיתים מופלגת, אבל אי אפשר היה שלא ללכת שבי אחר יפי הטרילים השקופים שנשמעו כשכשוך מי פלגים ובעיקר אחר העליצות בביצוע. את הפרק האיטי ניגן בליריות מהורהרת ללא עומק.

מפרק המנואט נעדר חן אך במיטבו היה בפרק האלגרו ויוואצ'ה החותם שהיה סוחף בריתמיות המנוקדת שלו ורועם. לא תמיד ניגנו הכנר והוויולה בניקיון ובלכידות את הפרק המהיר. בקטעים הרכים ניגן הארוני בליריות בהירה אבל בקטעים המהירים לא היה קשוב לחבריו ובלע צלילים.

חדווה ריתמית

הפסנתרן ישי שאער וחברי חמישיית  תל אביב –  האבובן יגאל קמינקא,  הקלרניטן דני ארדמן, נגן הקרן איתמר לשם ונגן הבסון נדב כהן בביצוע החמישייה במי במול מז'ור אופ' 16 של בטהובן

בקצב מסחרר בחרו ישי שאער ואנסמבל הנשפנים של חמישיית תל אביב לנגן את הקווינטט. לאחר מבוא איטי ומלא רכות כנדרש (grave) והבלטת הפעמה הבלתי סימטרית פתח ישי את החמישייה בקצב מסחרר. הפסנתרן הפגין את יכולותיו לנגן בריתמיות ולסירוגין בטרילים מלאי חן וזוהרים בניקיונם ופאסאג'ים בעלי נוכחות. בפיאנו חרישי ושליטה מעוררת השתאות בכלי – ניגן ישי את הנושאים הריתמיים. עזר כנגדו היה הקלרינט בנגינתו הלירית. שירתיות מדובבת אפיינה את נגינת האבובן ונגן הקרן בפרק האיטי (אנדנטה קנטבילה). עוצר נשימה ביופיו ובניקיון נגינתו היה נגן הקרן איתמר לשם ברדתו לפיאנו סולו. הסגנון המלודרמטי של הפסנתרן פגע מעט בבניית המתח השירתי. הקאנון הרשים ביופיו וחברי החמישייה ניגנו בניקיון מופתי ובליריות.

את פרק הרונדו החותם ניגנו חברי ההרכב במקצב מנוקד כאשר הפסנתרן מנגן בצליל קצת רועם ונטול גוונים. חברי חמישיית תל-אביב ניגנו בלכידות מרשימה אך לא יחד עם הפסנתרן. הרונדו היה מלא באווירת חדווה ריתמית מנוקדת.

משחקי קונדסות

הפסנתרן ישי שאער מנגן עם הכנר דומיטרו פוצ'יטרי והצ'לן עמנואֶלה סילבסטרי את שלישיית הפסנתר בדו מינור של בטהובן (אופ' 1, מס'3)

את הטריו פתח ישי שאער כשהוא נארג – ליתר דיוק מסתלסל  —  לחיק הכלים שליוו אותו בצליל אינטנסיבי. הרכות והליריות של הכנר כבשו ביופיים, הגם שלא תמיד היה מכוון. הכנר ניגן ב"גלים" אך בליריות מדובבת. הפסנתר היה ורבאלי ולירי ונגינתו הביעה בעיקר פשטות נטולת יומרות והתחכמויות, אך מביצוע זה חסרו אנינות וחן; האטות הפתע לא תרמו לבניית המתח, אך כאשר היה קול רודף קול נוצר מתח. זאת למרות שמנגינתו של הפסנתרן נעדרו ריחוף ותחכום 'מוצרטי' והאקצ'לרנדו בסוף הפרק הפותח (אלגרו קון בריו) לא היה בהיר דיו. הסולן היה נהדר בנגינת הטרילים.

בנגינת הפרק האיטי – אנדנטה קנטבילה – ניגן ישי שאער בליריות אך ללא נוכחות וריחוף. מי ששבה את הלב בעידון הלירי של נגינתו היה הכנר דומיטרו פוצ'יטרי. מה שהרשים ביופיו היה הקאנון בסוף הפרק והדרך בה נארגו חברי הטריו איש בנגינת רעהו. הסינקופות של הפסנתרן היו מדויקות ויפה הייתה הירידה כל פעם לפיאנו פתאומי.

את פרק המנואט ניגנו חברי הטריו ב'קפיציות' זורמת כאשר הפסנתרן מוביל קו בצליל תקיף בנגינת הפאסאז'ים בפסנתר. הפסקות הפתע לא תרמו לבניית הקו והמתח. מי שהיה מופלא בבניית הדינמיקה היה הצ'לן עמנואלה סילבסטרי. בקפיציות ריתמית ניגן הסולן את הירידה כל פעם לפיאנו פתאומי.

רק בפרסטסימו החותם היה הפסנתרן קליל ומרחף גם בנגינת הטרילים. חברי השלישייה נארגו איש בנגינת רעהו והיו גוונים בדינמיקה, ורכות מלטפת בעיקר בנגינת הכנר ברדתו לפיאנו.

שכרון חושים

מנדלסון – שמיניית  מיתרים במי במול מז'ור, אופ' 20, בביצוע הכנרים אלכסנדר פבלובסקי וסרגיי ברסלר, סמיון גבריקוב ודומיטרו פוצ'יטרי, הוויולנים מרים מנשרוב ואורי קם, והצ'לנים עמנואלה סילבסטרי והרן מלצר

 כמיטב המסורת חתמה את הפסטיבל השמינייה של מנדלסון. הדיאלוג בין הכינורות לוויולות היה מופלא – העלייה בדינאמיקה תרמה לאינטנסיביות, ה'התפרקות' הייתה נהדרת. הריתמיות של הסינקופות והפיציקאטו הוסיפו חיות והבליטו דווקא את הניגוד לליריות האינטנסיבית. הוויולות לא היו תמיד נקיות. בסוף האלגרו ויוואצ'ה הפותח היו מעט אי ניקיונות בצלילים הגבוהים.

ליריות רכה אפיינה את נגינת האנדנטה בכינור. הדיאלוג בין הכלים היה יפה והדימינואנדו  נוגן בניקיון מרשים. המתח היה כה מחשמל עד שניתן היה כמעט "למשש" את ההפסקות.

את פרק הסקרצו ניגנו חברי השמינייה בקלילות ריתמית 'מחודדת'. מרשים היה השיח בין קבוצות הכלים והפיציקאטו שהיה בתלת ממד. הליריות המדובבת של הכינור הייתה מצמררת.

משכרת ביופייה הייתה ההתהוללות בפרק הפרסטו החותם את השמינייה בהובלת הצ'לנים עמנואלה סילבסטרי והרן מלצר. לכינור היה צליל נמוך ויפה, אך לא תמיד נקי.

הקהל יצא בתחושת רוממות וחדווה ובתשוקה לשמוע עוד מפסגות הרומנטיקה בביצוע של טובי הסולנים הישראלים.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן