כבעלת עסק לצילום ולמיתוג, אני יכולה לספר לכם את הברור מאליו – מאז פרוץ מגפת הקורונה בישראל, מעט אחרי חג הפורים בחודש מרץ, אני חווה ירידה משמעותית בהכנסותיי.

אני לא היחידה.

מסקר בוצע לפני החלטה על הסגר המלא השני, על-ידי חברת המידע העסקי cofaceBDI, עולה כי 71% מהעסקים צופים פגיעה נוספת בפעילותם. מתוכם, 2% מהעסקים סבורים שהפגיעה תביא לקריסה ולסגירה; 14% מהנשאלים השיבו כי צפויה פגיעה קלה או בינונית לעסק.

כתושבת העיר ראשון לציון, אני מבינה מאד לליבם של בעלי חנויות הרחוב בעירי, שהיום (ראשון) בצהריים לא יכלו לשתוק יותר והפגינו היום תוך הבעת הייאוש, התסכול והזעם שלהם על כך שעסקיהם עדיין סגורים לפי תקנות הקורונה. הם לא מבינים מדוע הממשלה לא מאפשרת להם להתפרנס בכבוד ממה שהם יודעים לעשות הכי טוב.

אבל, היי, לא צריך סקר. מספיקות זוג עיניים ומבט מתעניין כדי לראות שחנויות הרחוב של ראשון לציון גוועות. הקורונה גרמה לעסקים רבים לקרוס. גם מי שהצליח לשרוד את הגל הראשון, נשאר עם נזק כלכלי ולא הצליח להתאושש אחרי הגל השני. החלשים קרסו ראשונים. ומאחורי כל חנות סגורה, חנות עם שלט "להשכרה" יש אנשים, משפחות שכרגע נלחמות על כל שקל כדי לשרוד את התקופה הקשה ממילא.

שיטוט קצר במרכז עירי, ראשון לציון, מלמד היטב על המצב הקשה. עשרות שלטי "להשכרה", דלתות סגורות, תריסים מוגפים.

אומרים שצילום שווה יותר ממילים, או מגרפים מפונפנים ששולפים נבחרי הציבור בניסיון להסביר שאוטוטו יהיה טוב.

אז עשיתי מה שאני יודעת הכי טוב וצילמתי תמונת מצב, או ליתר דיוק תמונות מצב. ניסיתי להעביר לכם את תחושותיי ואת תחושות רבים מבעלי החנויות בעירי.