במסגרת התערוכה "בחזרה אל הטבע", הוצבו ברחבי הגן הבוטני 16 עבודות פיסול של אמנים ישראלים מובילים. העבודות השונות מוצבות בגן, בנקודות חשופות או נסתרות, והצבתן מייצרת מסלול הליכה מעגלי, שבמהלכו מגלים המבקרים תוך כדי תנועה את הצמחייה ואת העבודות. חלק מן העבודות מקיימות עם הצומח, דיאלוג צורני, חומרי ונרטיבי.

בין הפסלים המוצגים, עבודות איקוניות של אמנים כמו מנשה קדישמן או דני קרוון, עבודות של אמנים ותיקים כמו ציבי גבע, יהודית סספורטס או סיגלית לנדאו, ועבודות של אמנים  צעירים יותר דוגמת אלה ליטביץ, יערה צח, משה רואס וסאהר מיעארי. בנוסף מוצגות בתערוכה שתי עבודות שהופקו בתמיכת קרן אאוטסט לאמנות עכשווית עבור מרחב הגן והקשר התערוכה. האחת, עבודת סאונד של מאיה דוניץ, המגיבה לרחשי הגן ולקולותיו; האחרת, הצגה ראשונה בארץ של פרק מפרויקט Liquid Desert של יהודית סספורטס, שפרק אחר מתוכה הוצג בגרמניה בינואר 2019. פירוט והסבר לגבי העבודות החדשות, מובא בקטלוג התערוכה באתר האינטרנט של הגן הבוטני:

\ יהודית סספורטס

ל ב פ ר ו ם אותיות שקטות / מוקש דומם 2/6, 2020
פרק מס' 8 מתוך פרויקט Liquid Desert מדבר הנגב

עבודתה של יהודית סספורטס, הפותחת את מסלול הביקור בתערוכה, כמעט אינה נראית לעין. היא מורכבת משישה גופי מוקשים, העשויים מחמר בעבודת יד. כל אחד מן המוקשים נושא בתוכו רישום ידני של סאונד, גלול בתוך תיבת מתכת קטנה, הפועל באופן מקודד, אילם ושקט, וכמו ממתין לרגע הפעלה פוטנציאלי על רצף הזמן. מוקשי החמר נשרפו בטמפרטורה גבוהה במיוחד על מנת לאפשר את שיקועם, ללא מגבלת זמן, בקרקעית בריכת פרחי המים שבגן הבוטני, והצופה, המתוודע לעבודה לאחר שיקוע המוקשים במים, אינו יכול לראותם. העבודה מהווה חלק מסדרה של שישה משפטי מוקש, שיוצגו באירופה ובישראל במהלך השנה הקרובה. משפט מוקש ראשון, בנו הם הקטבים, הונח בקרקעית ּבִ יצה בצפון מערב גרמניה בינואר 2019 ,מקום שבו עובדת סספורטס זה למעלה מעשור. לב פרום הוא המשפט השני בסדרת משפטי המוקש, פרק מס׳ 8 מתוך הפרויקט Desert Liquid והייצוג הראשון לסדרה זו בישראל. פסי הסאונד, המוטמעים בגופי המוקשים, נרשמו ידנית ועוקבים בדיוק רב אחר פס הקלטה מקורי של סדרת עצים, שהוקלטו על ידי האמנית במשך שבע שנים בדרום היער השחור בגרמניה. ביער השחור מופעלים על ידי סספורטס, גם היום, תשעה רדיוסי הקלטה שונים של סדרות עצים, המתייחסים לנקודות ציון היסטוריות שונות.

\ מאיה דוניץ

פרקים לגן, 2020 | מיצב סאונד

חלקה הראשון של העבודה, מקשיבים — הומאז' לקרן רוזנבאום, פאולין אוליברוס ואימא אדמה, מוצב בכניסה לשבילי הגן, בתוך השיחים שמימין לשביל. רמקול משמיע הקלטה קצרה בעוצמה של דיבור רגוע, לא חזק, החוזרת על עצמה בכמה שפות. בהקלטה מזמינה דוניץ את המבקרים לעצור לדקה של הקשבה עמוקה טרם כניסתם לשביל באמצעות תרגיל קטן, שבמהלכו עוצמים עיניים ומקשיבים רחוק ככל האפשר, בכל הכיוונים, מעבר לטווח הראייה. חלקה השני של העבודה, פרקים לגן, מוצב באזור הספסל בסמוך למערות. בחלק זה יצרה דוניץ נוף צלילי, החובר לצלילי הגן ולדייר יוו מתקשר עמם. באמצעות עבודה עם הקלטות שטח, סינתזה, רעשים לבנים וקליקים דיגיטליים נוצר נוף סונארי בעל מרקם עדין. היצירה מחולקת לארבעה פרקים: יוייק* גינה; יוייק חיות; מחווה לחרקים; חיות לילה או:(looooooooove youuuuuu!!).

* יוייק היא השירה העממית של הסאמים, בני העם היושב בלפלנד שבצפון סקנדינביה, והיא נחשבת למסורת המוזיקלית הרציפה העתיקה ביותר באירופה. בדרך כלל, זוהי שירה לירית שנושאה אהבה.

אוצרת: הדס מאור

אמנים: איתן בן משה, ציבי גבע, אלי גור אריה, מאיה דוניץ, יעקב דורצ'ין, גיא זגורסקי, אלה ליטביץ, סיגלית לנדאו, סאהר מיעארי, יהודית סספורטס, יערה צח, מנשה קדישמן, דני קרוון, משה רואס