המחאה האמיתית נבטה הרבה לפני הקיץ האחרון. טיפין טיפין, פה ושם, בצעדים קטנטנים. אנשים החלו לעשות מעשה כנגד יוקר המחיה שמרקיע שחקים וקובע שיאים חדשים, חדשות לבקרים. במצפה רמון החליטו למחות נגד מחירי השופרסל היחיד בישוב והקימו אגודה קואופרטיבית שמוכרת מצרכים בזול. אתמול היה יומה הראשון

כתבה וצילמה מלכה שחם דוראון

זה התחיל באביב לפני שנה וחצי. כבר הרבה זמן הרגשנו שהמחירים  בשופרסל של מצפה רמון ממש גבוהים. לפעמים נסענו לבאר שבע לקנייה גדולה. אבל לא תמיד אפשר לנסוע באוטובוס עם הסלים. וגם מחירי הדלק האמירו.

מדי פעם, התאספנו ליד הסופרמרקט היחיד שלנו, במצפה רמון, ודיברנו. ודיברנו, ועוד דיברנו. עד שהחלטנו שצריך לעשות משהו, חוץ מלדבר ולרטון על המצב, כמו שאנחנו בדרך כלל עושים. כשהתפזרנו, ניטע כבר הרעיון במוחנו וכל אחד ואחת מאתנו חשבו על דרך ועל רעיון. והוא נמצא.

זכויות יוצרים על הרעיון הזה שייכות לכמה חבר'ה צעירים ממצפה רמון, שבראשם עומר ברט ואייל אדלר. השניים גרים במצפה רמון כבר שש שנים. והופ. אאוריקה. זה קרה להם. בחוץ. לא באמבטיה.

יום אחד בא עומר לביתי להסביר שאפשר להקים "קואופרטיב". המילה הזו לא מצאה חן בעיני בכלל. זה הזכיר לי קומוניזם, סטאלין, לנין ואת ערבות סיביר, שם אימא שלי ישבה כאסירה פוליטית.

כשדיברנו קצת מצאנו את המילה  החלופית "אגודה" וזה היה כבר טוב יותר. כי כך בצעדים משותפים עם לבנה אבוטבול, לב איזיקוביץ ואילנה מדרי – שעזבו בינתיים את מצפה רמון לבאר שבע ולאשדוד – ניר בן גל מלהקת 'אדמה', שאול חנוכה, עומר ברט, איל אדלר, אביב שניר, יעל רוזנשטיין מירב פרי, ואנוכי.

התכנסנו לישיבות לפחות פעם בחודשיים. למדנו איפה יש קואופרטיבים אחרים, חוץ מ"אגד". למדנו קצת כלכלה. קצת שיווק. הטלנו מטלות. וכך, קם הרעיון, קרם עור גידים ואתמול, יום שני, היה יום חג. פתחנו את החנות לקהל הרחב, לראשונה. בשקט. בצניעות. בלי חצוצרות, תופים ובלונים.

לא. אנחנו לא מתחרים של אף אחד. בטח לא של נוחי דנקנר. אנחנו  קונים במרוכז, ישירות מספקים שונים. בשביל כולם. פשוט מנסים לקנות הכי בזול ולמכור ברווח מינימלי.

לדוגמא: טחינה חצי ק"ג אלוואדי עולה אצלנו 9.70 ₪. בסופר היא עולה 12.99 ₪. תירס פרי הגליל אצלנו 4.80 ₪ בסופר 6.99 ₪.

שוקולד השחר אצלנו 10.40 ₪. בסופר 11.99 ₪.

רוטב סויה אצלנו 8.20 ₪ בסופר 11.29.

אורז פרסי אורזיל אצלנו 5.60 ₪. בסופר 6.99 ₪.

פסטה 500 ג"ר אצלנו 3.20 ₪ בסופר 4.99 ש"ח

אייל אדלר, מהוגי הרעיון מבהיר: "אנחנו אגודה שיתופית רשומה, שלכל אחד מהחברים בה יש מניה בגובה 250 שקלים. כל חבר צריך לעשות תורנויות שעתיים בחודש. המזכיר שאול חנוכה, חותם על הניירת. עומר ואני מנהלים את ההזמנות מול הספקים ודואגים לסחורה.

יש לנו גם הנהגה, שאחראית לקבל החלטות לגבי סוג המוצרים והרווח הרצוי. היום התחלנו למכור לכולם. כולם יכולים לבוא לחנות הקטנה שלנו  ולקנות. אלא, שהמחיר לחברים נמוך יותר מאשר לאחרים, אך זה עדיין מאד משתלם. אנחנו מוכיחים שאפשר להוזיל מחירים."

"כל הרווחים," אומר אייל, "הם כדי לקיים ולהחזיק את המקום הזה ולדאוג שהוא יוכל להתפתח. אחוז הרווח שלנו הוא 12 אחוז. זה המינימום כדי להחזיק את עצמנו, כי אנחנו לא משלמים שכר לאף אחד. כולם עושים כל מה שניתן בשביל כולם."

בישיבות הרבות שהיו, למדו החברים את הנושא היטב, לפני קבלת החלטות. "למדנו כלכלה וניהול, על איך אפשר להתנהל אחרת ולחסוך הרבה כסף ולתת כוח לתושבים של מצפה רמון, בניהול חייהם בעצמם" הוסיף אייל.

 עומר ברט, הפילוסוף והרעיונאי בחבורה, אמר: "היום אני מרגיש שדברים גדולים באמת קורים לאט". כלומר, "שאנחנו רוצים לייצר מצב טוב, שהתושבים כאן במצפה רמון יהיו אחראים לחייהם בעצמם. שיקבלו החלטות חשובות לחיים הכלכליים שלהם. ללא תלות באנשים חיצוניים, שמחליטים בשבילם החלטות".

המייסדים מקווים שבעוד שנה מהיום, רבע מהגרים בישוב יהיו חברים באגודה. שלפחות יהיו כאלף קונים חוזרים. שאנשים יהיו מרוצים. שיצטרפו.

עומר: "שנתרחב קצת. שיהיה לנו סופר יותר גדול,  עם כל סוגי המזון. גם עם מזון טרי ירקות ופירות, מוצרי חלב ואולי גם בשר פעם בשבוע".

ועל זה נאמר – אכן ואמן.