הבוקר פרסם מגפון כתבה העוסקת בהתגברות האלימות כלפי המפגינים, כמו גם של המשטרה. בגוף הכתבה העלינו סרטון בו נצפה מעצרו של עמית תושב תל אביב. כל שידענו במהלך הכנת הכתבה כי מדובר בבחור צעיר שהגיע להפגנה נעצר באלימות, נלקח לאזור "המרפסת" בכיכר פריז ולקראת 23:00 שוחרר. מגפון מביא לפניכם  את הסיפור כפי שחווה אותו עמית, במילותיו שלו. מזעזע.

סיפורו של עמית

השוטרים ראו שהוא מצלם, ניסו לחטוף ממנו את הסלולרי והוא התנגד

"בדיוק הגעתי לכיכר פריז (בערך בשעה 22:40, מוצ"ש האחרונה) אחרי צעידה בירושלים עם דגל ורוד יחד עם אלפי מפגינים. ישר כשהגעתי לכיכר, ראיתי מכר (שי) ואמרתי לו שלום. הוא לא זיהה אותי אז הורדתי את המסכה לסנטר לשנייה כדי שהוא יזהה אותי.

באותו הרגע שוטר עמד מולי ושאל לשמי, שאלתי את השוטר באיזה עילה הוא שואל, הוא לא ענה והשתרר שקט בינינו תוך שהוא עסוק בעניין אחר ובכלל לא מסתכל לכיווני – אז המשכתי לדרכי בתוך ההפגנה שזה עתה הגעתי אליה.

לאחר דקה, כשאני הולך בכיכר ומנסה להבין את המתרחש בהפגנה סביבי, קפץ עליי שוטר מאחור ותפס אותי בכוח ביד שלי, ומיד הצטרפו אליו עוד כמה ואחזו בי בכח. אמרתי להם שאני לא מתנגד ורק רוצה לצלם את האינטראקציה בינינו(!). שלפתי את הפלאפון מהכיס ובתגובה – הכוחניות  והאלימות שלהם כלפיי רק גברו. השוטרים ניסו לחטוף את הטלפון מהיד שלי (מהרגע הזה התחלתי להילחץ מאוד!) וניערתי את היד שלי שהחזיקה בטלפון – בניסיון למנוע מהם לקחת אותו. הם החלו לדחוף ולהוביל אותי בכוח לתוך שטח מסוגר שצמוד לכיכר פריז (שמשמש כחניון ומעליו בניין), תוך שאני עסוק בראשי אך ורק במניעת גניבת הטלפון מידי וצועק להם שאני רוצה לצלם. לא התנגדתי לשום דבר חוץ מלחטיפת הטלפון מהיד שלי".

כמה שוטרים אחזו בי בכח רב וגררו אותי אל מאחורי מכונית, במקום שנסתר מעין הציבור

"מסביבי שמעתי המון צעקות וספציפית – מותר לך לצלם! (בתגובה לדרישה שלי מהמשטרה לצלם – שנאסרה) וצעקות ששאלו לשמי – בחזרה צעקתי בקול את השם שלי (קצת אבסורדי שהם ביקשו את השם ואני צועק אותו בקולי קולות… אבל הגיון רב לא מצאתי בשום חלק של האירוע…)

העמידו אותי בתוך שטח שסגור לאזרחים (ולא נתנו לחברים שלי אפילו להבין מה קורה כשחטפו אותי…) כשמסביבי כמה שוטרים ואחד מהם דורש את שמי. אמרתי להם שאני רוצה לצלם, מישהו ענה לי שהם מצלמים הכל – והצביע על המצלמה שנמצאת על החולצה שלו. עניתי שאני לא סומך על המשטרה ושאני רוצה לצלם בעצמי בשביל להראות לשופט במקרה הצורך.

הרוחות של השוטרים נרגעו, אך הם עדיין הקיפו אותי בהמוניהם  צמוד מאוד אליי. תיכננתי לשתף פעולה, אך רציתי שהכל יהיה מצולם על ידי, משום שאין לי אמון בהתנהלות של המשטרה.

שלפתי שוב את הטלפון והתחלתי לצלם, ללא כוונה להתנגד. כאן התחילה האלימות שלהם שוב – כמה שוטרים אחזו בי בכח רב וגררו אותי אל מאחורי מכונית, במקום שנסתר מעין הציבור. תוך כדי שהם סוחבים אותי למקום הנסתר – דחפתי מהר את הטלפון לתחתונים בשביל למנוע גניבה שלו, וחשתי פחד עמוק מהכוחניות שלהם ומההימצאות שלי במקום נסתר, לא הפסקתי לזעוק לעזרה".

צילום באדיבות המצולם

שוטר אחד עיקם לי את הזרוע והשני את היד השניה ואחר בועט בי

"מאחורי המכונית חוויתי אלימות קשה מצד השוטרים, כשמסביבי, במקום צר ונסתר בין המכוניות, עמדו בערך 6 שוטרים.
שוטר אחד מאחורה – עיקם לי את הזרוע, שוטר שני עיקם את הזרוע השנייה שלי מקדימה (כאבים משתקים מכל הכיוונים!) כשעוד שוטר אחד לפחות בועט בי מהצד כשאני מקופל (בעקבות עיקומי הידיים והכאב שחוויתי). הלחץ שלי גבר בטירוף – הרגשתי שהם השתגעו ומוציאים עליי אגרסיות בלי הגיון, התחלתי לצעוק – הם מרביצים לי פה! הם מרביצים לי פה! הם לא יודעים בכלל על מה עוצרים אותי! למקום הגיע קצין והרגיע את השוטרים ואותי – אמר לי לנשום עמוק (שם לראשונה חוויתי אנושיות והבנה מסוימת של הסיטואציה מצד המשטרה – חבל שזה קרה רק אחרי שחטפתי חזק), כשהוא הרגיע את השוטרים הם שמו עליי אזיקים בלי שהתנגדתי.

לאחר האירוע האלים, כשאני אזוק, הובילו אותי ממקום למקום, לא בדיוק הבנתי לשם מה. ברגעים אלה הייתי מנותק נפשית מהמתרחש, ולא התקיים קשר עם השוטרים – מלבד כאשר נפלו לי הנעליים וביקשתי להחזיר אותן (לא הצלחתי כי אזקו אותי הפוך בצורה שלא מאפשרת התנהלות עם הידיים), אז הן המשיכו ליפול לי מהרגליים וגררתי אותן כמו כפכף לאורך ההליכה המטרטרת הלוך ושוב. מדי פעם שוטר הידק לי עוד ועוד את האזיקים בצורה מובהקת בשביל להכאיב לי. שוטר אחד אמר שמגיע לי אוסקר כי נראיתי רע,  על המשחק ואחר שאל מי משלם לי. שוטרת אחרת אחלה לי לצאת מהמעצר בריא נפשית

הם הודיעו לי שהולכים לערוך עליי חיפוש, ושוב נדלקה לי הנורה שהולכים לגנוב לי את הטלפון. הרגשתי מעורפל וביקשתי מים. אחרי כמה זמן של סיבובים כשאני מובל באזיקים ממקום למקום, הביאו לי מים והתחברתי שוב נפשית לסיטואציה והבנתי לאיזה מצב הגעתי. הייתי כנוע לחלוטין ומוקף בכמה שוטרים והתחלתי לשאול מה הם רוצים ממני, הם ענו שהם רוצים את שמי, אמרתי להם אותו. באותם רגעים הרגשתי זלזול רב במצב שלי – שוטרת אחת זרקה לי משום מקום שהיא מאחלת לי בריאות נפשית, שוטר נוסף אמר שמגיע לי אוסקר על המשחק, ושוטר אחר שאל במלוא הרצינות אם מישהו משלם לי על זה. אף אחד מהם לא העלה בדעתו שאני פשוט אזרח מבוהל ולחוץ שחווה סיטואציה קשה ביותר, שהתחילה משום מקום.

ערכו עליי חיפוש מדוקדק, ולמקום הגיעה ח"כ מיקי חיימוביץ', ובאותם רגעים הודיעו לי שאני משוחרר. הלכתי איתה חזרה לכיכר פריז, סוף סוף הרגשתי מוגן, ותוך שאני מסביר לה מה קרה – התחלתי לפרוץ בבכי. החברים שלי חיכו לי מחוץ למתחם הסגור והרגיעו אותי.

כל מילה כאן היא אמת, ויש ברשותי צילומים שיגבו את רוב האירוע. אשמח לקבל את הצילומים המשטרתיים לשם גיבוי נוסף של האירוע.

הערה: בעלי צילומים מתבקשים להעבירם למערכת מגפון אשר תעבירםישירות לידיי עמית תודה