Skip to content

גיבור/ת ישראל

ביום שצעירי כל העולם יתאחדו יש סיכוי שהעולם שאנחנו מכירים יהיה עולם יותר טוב
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

אתמול היה יום הולדתו של בני, בכורי, גל, שנולד לפני 27 שנים.
הוא שייך לדור של תחילת שנות התשעים
דור שנולד לתוך מסכים
תקשורת שהיא מרובת אינפורמציה, דימויים, הנדסת חשיבה, כל יום כל היום.
כשאני הייתי נער היה פער תרבותי ביני לבין מייקל שגר בניו יורק או מוחמד שגר בדמשק.
אצל גל ובני דורו אין את הפערים האלה. הם מדברים את אותה השפה, חושבים על אותם הדברים,
רוצים לבנות את עצמם פחות או יותר באותן תבניות שהם נולדו וגדלו אליהם.
גל, הבן שלי, מוזיקאי – בזה הוא רוצה לעסוק, לפתח ולהתפתח. זו הקרירה שלו.
אני מביט עליו ורואה בו גם את אותם צעירות וצעירים במחאה,
הנלחמים על איך שהם היו רוצים שהמדינה שלהם תראה.
האם שווה כל כך להאבק עליה? האם שווה להתלכלך?
או שמא עדיף ל"קנות" דרכון ולהגר למדינה אחרת?
מהו האופק הצפוי לצעירות ולצעירים האלה?
מהו האופק שצפוי לבני גל?

צילום : בן כהן

הזכרתי קודם שזהו דור שגדל לתוך מסכים. הם רואים ובוחנים את המציאות – מול המסכים –
והמדינה והאנשים שבה הם כמו תוכנית ריאלטי על גבי המסך.
אם התוכנית מעניינת, הם נשארים לצפות בה ואם התוכנית משעממת
הם נוטשים ועוזבים לתוכנית הרבה יותר אטרקטיבית.
פעם קראו לזה טרנפורמציה של עמים, מעבר ממקום למקום.
היום בני הדור הזה יכולים לשבת בבית, בבית הקפה, במשרד ובכפתור אחד לנדוד למקום אחר.
אין גבולות.
המדינה שלנו שינתה את פניה, היא עברה שינוי מרב מימדית לחד מימדית.
זה ניכר בפלייליסט ברדיו, זה ניכר בתכניות הטלוויזיה, בעיתונות ובתקשורת.
מוסדות הדת שולטים  בחיינו יותר מאי פעם.
המאבק של גל ובני דורו הוא לא מאבק רק על בלפור או האם ביבי ילך,
המאבק הוא שבפעם הראשונה דור המסכים עזב את המסך וגילה את הרחוב,
את המגע עם אספלט הכביש, את ריחות האנשים ובמיוחד את המגע האנושי.

גל, הבן שלי, בן 27
אתמול חגגנו לו יום הולדת
הוא נלחם על קיומו בתור אדם, מוזיקאי, אמן ועיוור.
הוא נלחם על קיומו בתוך חברה שאיבדה את סבלנותה וערכיה.

צילום : בן כהן

,

עד שהמצב בארץ ישתנה לטובתו ולטובת הדור הצעיר.
מזל טוב בן אהוב שלי!
כי באמת שאין לנו ארץ אחרת

אהבה מביאה אהבה
אבא

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן