אחר צהריים חורפי, תל אביב. שולחן מטבח פורמייקה קטן ועליו מונח רדיו כמו של פעם. השמיים המעוננים חודרים דרך חלון המטבח, מתמקמים בתוך הבית. תחושת תוגה ורצינות סביבנו.

שריד אינו שריד שזכרתי. נדמה היה לי שראשו הכריע את גופו ונפשו מסוכסכת עם מוחו. אבל כשחייך וצחק, חזר להיות יוסי שריד הגאה. שריד הפוליטיקאי, האיש המבריק.

ספרו האחרון של שריד, "שירים אחריי", יצא בהוצאת אבן חושן. 2010. הספר הפתיע אותי בכנותו. גם אתי שריד מדבר בהתערטלות ולא מתיפייף.

שריד: גילוי נאות – אני כבר לא פוליטיקאי. אני כותב שירים הרבה לפני שחלמתי להיות פוליטיקאי, כיוון שאף פעם לא חלמתי להיות פוליטיקאי. אבל תמיד הייתי בעל השקפה פוליטית.

אז מה קרה?

הועדתי את עצמי להיות מרצה באוניברסיטה, כי למדתי פילוסופיה וספרות. הנסיבות גלגלו אותי לתוך זה. ו… רבות מחשבות בלב איש…

היית חוזר על עקבותיך?

אני לא מתחרט על דבר וגם לא מתגעגע. שאלות זהות הן שאלות שבגדר שאלה ותהייה לשאלה. עד כמה שאני מסוגל ליהנות, נהניתי ממה שעשיתי. היה שכר לפעולתי.

אתה כותב משהו שחבל שלא היה?

אני מחכה למשק כנפיים… את ספר חיי אני צריך לכתוב, אני בתהליך וזה נכון גם לגבי שיר חיי – מאמר חיי. ואז אתה בצרות צרורות, ולכן זה לא מאמר חיי – זו צריכה להיות בשורת חיי. אבל ספר זה שונה, כי אתה לא מוציא ספר בכל שבוע ולא כל שנה. כשהספר מוכן לי בראש, כולו, אז יש לי עתים קבועות לעבודה. ספר לא יוצא מדיבורים, זו עבודה גופנית קשה.

מה דעתך על השירה הנכתבת כעת?

אני קורא שירים חסרי פשר. אבל בשירה אין בעיה, כי זה יכול להיות חלק מהשיר עצמו. מרווחי הזיוף והעמדת הפנים הם יותר רחבים בשירה מאשר ז'אנר אחר, כי זה אחריותו של הקורא. לא הבנת כלום? זו בעיה שלך. מה פתאום צריך להבין? מה זו הדרישה להבין? תרגיש! אתה לא מרגיש? אם אתה לא מרגיש כלום, זו בעיה שלך. יש, קרוב לוודאי, משהו פגום באישיות שלך.

אני ממעט לקרוא אחרים כי אין קוהרנטיות בכתיבה. היא מקרית. היא לא שתולה על פלגי מים. כתיבה אקראית שרירותית לא מדברת אליי. במרוצת הזמן ה'איך' נהיה חשוב מן ה'מה'.

מה עושה ספר לספר טוב?

הרבדים התחתונים צריכים להשתלב ביניהם. זו צריכה להיות תערובת ולא תרכובת. צריכה להיות קוהרנטיות של הסגנון, של איך, אחרת זה לא מספיק תרבותי בעיניי.

נפש

המאניה-דפרסיה משפיעה על הכתיבה שלך?

המאניה-דפרסיביות אפשרה לי לחיות, לעבוד, ליצור ולראות ברכה וקללה. אין ביצירות את נטיות המאניה-דפרסיביות שלי. אין לי צרות בכלל. החיים שלי לימדו אותי לעמוד בלחצים. ככל שהלחצים הם יותר כבדים, היכולת להתמודד אתם משתכללת. הבוקר קשה לי בגלל המעבר, והייתי מתפלל שראש הממשלה, לוי אשכול, לא יזמין אותי לפני 12. זה היה בזמנים כשעבדתי כעוזר ראש הממשלה שלו.

במשך החיים פתחתי מנגנונים משכוללים של שליטה עצמית, ואני מטפל בעצמי לבדי. אני מדבר אל עצמי בלי קלישאה. המטבוליזם שלי לא יגיב לאמירה קלישאית. אם אני שומע משהו כמה פעמים, וזה חוזר על עצמו הרבה פעמים, סימן שמשהו כאן רקוב ולפעמים אני מוצא. הגאות והשפל הם מנותקים מסיבות. זה לא בגלל מצב מסוים, בסך הכול אני האומלל האחרון.

אושר זו מילה רלוונטית?

אני לא יודע מה זה אושר. עבורי, אם אני מבין משהו באושר, אז את רגעי האושר אני מפיק מהכאבים ומהיכולת להתמודד עם הכאבים. היום נעשה חיפוש די עלוב אחר האושר. זה מתאים לתרבות שאני לא מכיר. אני מחפש משמעות. המשמעות היא אמונה נכונה או לא. לא עסקתי בהבלים וניסיתי לעסוק בדברים רציניים, להטביע בהם חותם. הכאב זה אם היה לי הספק בדרך כלל, האם הועלתי, האם הטבעתי חותם, האם השגתי דברים שחשבתי שמן הראוי להשיגם, האם מימשתי דברים שנראו לי קשים למימוש. עוד לא השתעממתי יום אחד בחיים.

כלומר?

אני משקיע את עצמי במשימה הבאה שלי. לא פרשתי לרחוב צמח כמו בגין. לא הייתי צריך גם הפוגה. בכל האנומליה שחייתי בה, החיים הפרטיים שלי היו מאוד נורמאליים, וזה נתן לי עמידה יציבה.

על מה אתה חולם?

אני חולם הרבה בלילה. יש לי ביעותים רבים. אבל בדרך כלל אני לא זוכר אותם. אני רוצה לזכור, כדי שאוכל לספר לאשתי ולנתח אותם יחד. אני צועק הרבה בלילה. החלומות הם בדרך כלל אצלי המשך המציאות באמצעים אחרים ומיידיים.

על מה אתה כן חולם?

על משהו שגרם לי לראות דברים שלא ראיתי. בדרך כלל אני חולם על זה באינטרפרטציה מחמירה. אבל אני לא חוזר לעצמי.

המשפט הזה מצחיק

לא חזרתי לעצמי ולא לאדם אחר, כלומר, יש אמירה קלישאית, שמתוך חוויה מסוימת תקבל פרופורציה. אני מקבל מזה פריחה, אני לא חושב שאי פעם עסקתי בדברים חשובים, ולכן אני לא צריך לקבל פרופורציות, ולכן ההבטחה הזו שאהיה איש אחר לא מתגשמת. אין שמחה גדולה משמחת התרת הספקות. ההפרדה בין חוץ לפנים היא לא הפרדה שאני מכיר אותה מקרוב. חוץ ופנים זה אותו הדבר בשבילי. אני יכול קבל דיפרסיה עמוקה מזה שאני קורא את העיתונאים. אני עדיין מתרגז, אז סימן שאני עדיין חי.

פוליטיקה

מה אתה חושב על הקיום פה?

הקיום פה לא בטוח שהוא בר קיימא. אין לעם היהודי ניסיון טוב בריבונות, זו לא המומחיות שלו. יש משהו באינטלקט היהודי שבא לידי ביטוי. לו היינו עושים תרבית אינטלקט של יהודים במנהטן ותרבית אינטלקט הישראלים בבית שמש, ואפילו בתל אביב, התרבית של היהודים במנהטן הייתה יותר מרשימה. נחרב לנו בית אחד ובית שני. אני מזהה היום בעיקר גילוי קנאות וניתוק מהמציאות. אני לא חושב שרוב האנשים מבינים את קיומנו מבית ובחוץ.

מה דעתך על יאיר לפיד ונועם שליט שנכנסו לפוליטיקה?

יאיר לפיד אף פעם לא הצליח לסקרן אותי. אני חייב לומר שהוא פנומן. אדם שכתב בחייו עשרות אלפי מילים, ואף על פי כן אנחנו לא יודעים מה הוא אומר. אין משמעות לנועם שליט, שלא כמו אסף יגורי, הוא השבוי הבכיר ביותר, פה זה לא השבוי בעצמו – אלא אבא של השבוי. אני רואה בזה טעם לתפלות, אני לא יודע מה המשמעות. זה מהלך תמוה בעיניי, וזה בסדר גמור.

.
משפחה

ספר לי על חייך הפרטיים

אני נשוי 50 שנה, ובכל פעם אנחנו מאוד מופתעים. עברנו את הכול ביחד. אין לי שום דבר נגד אישה שנייה, שלישית ורביעית. אבל כשאתה נשוי 50 שנה, אז אשתי לא התחתנה אתי בגלל שאני עשיר, או חשוב. התחתנו מאוד צעירים וזה סוג אחר של ברית בין אנשים, מאשר נישואין של מניעים נוספים של כסף או כבוד. זה כאילו נורא משעמם אבל נורא מעניין.

מה מעניין?

מעניין בזה האם באמת אפשר לשמור על מערכת יחסים מאוד קרובה, בניגוד לדעה המקובלת שהזמן נושך בה ומכרסם בה.

היית אבא טוב?

לא הייתי אבא מי יודע מה, לא הייתי מספיק בבית. לא הקדשתי תשומת לב. אני מתנחם בכך שגם אבי היה כך, ואף פעם לא היה בלבי עליו. אמי אמרה תמיד שאבא שלי מטפל בדברים חשובים והוא לא יכול לטפל בילד. לאושרי הרב זה גם מה שאשתי השרתה על הילדים שלנו. אני חושב שאין בלבם עליי, ואני מאוד אהבתי את ההורים שלי ואין לי שום טענות אליהם.

כלומר?

אני רואה אנשים מסכנים, מספרים איך אבא ואימא התעללו בהם, אז לי אין שום טראומת ילדות, ואם יש – זה פתטי שהם תולים את כישלונותיהם בהוריהם.

ומה עם אימא?

הייתי צריך להתמודד עם המאניה-דפרסיה של אימא שלי, וככה חשבתי שזה העולם. היא הייתה אישה מאוד משכילה, מורה, וכשנולדתי – החליטה שהיא מתמסרת לגידול ילדה.

נכדים?

הנכדים שלי הם יצורים מעניינים בצורה יוצאת מהכלל, הם כל כך יפים. חשבתי שאציג את הנכדים שלי, ומי שירצו לראות אותם, ישלמו כסף. צריך לשלם. ככה זה הולך היום.

היום

מה אתה עושה היום?

אני עושה חמוצים ויש שקית עדשים על השיש כעת. ואני רואה את הנולד… אני עכשיו צמחוני, החלטתי למות כאדם יותר טוב ולכן אני צמחוני.

רואה את הנולד מבעד שקית של עדשים?

מאוד התפתחתי בבישול, והיו זמנים שאף אחד לא היה מוכן לאכול ממעשה ידיי. אבל הבטחתי לבני ביתי סדרה של 12 מרקים. עד כה עשיתי מרק אפונה, מרק מינסטרוני והבא הוא מרק עדשים, וזה סוג של מרגוע.

מה עוד אתה עושה?

אני שומע מוסיקה. בני ביתי אומרים שאני סנוב. קראתי לפני שנתיים ספר שחולל מהפכה בחיי – הרעש של רוס. כתב אותו מבקר המוסיקה של הניו יורקר. זהו ספר עב כרס על המוסיקה של המאה ה-20, על כל המלחינים. עד לספר התקשיתי להבין וליהנות מעבר לסטרווניסקי, ושם נעצרתי. אחרי שקראתי את הספר, אני מקשיב למוסיקה הרבה יותר מודרנית, מה שמראה לי שאני לא קופא על שמריי. 

למדת מוסיקה?

למדתי מוסיקה 10 שנים. ניגנתי בכינור ולמדתי קומפוזיציה. יש לי רקע מוסיקלי של 10 שנים מהקונסרבטוריון. אמי הכריחה אותי, ולא יכולתי להמרות את פיה בכל העניינים. היו הרבה עניינים.

האם אתה זוכר את השיר הראשון שלך שפרסמת?

הירקון הירקון

בשוטינו עליך לבי ירון

על מימך הרדודים ישוטו בשמחה כל הילדים

השיר התפרסם בדבר לילדים. בימים ההם קיבלתי את דבר לילדים, פתחתי וראיתי שיר ששמו, אם אני לא טועה – הירקון, יוסף שריד, בית החינוך, רחובות.