זהו מכתב לשוטר שלחץ על הכפתור ושילח זרם מים עוצמתי לעבר הנקודה בא עמדתי עם עוד א.נשים, מבוגרים, ילדים, צעירים וצעירות, נשים ותינוקות.

אני יודע שאתה רק ממלא פקודות. ככה בונים מערכת צבאית ומשטרה, שבשעת הצורך של אסון או פיגוע – ימנעו אותו.

במקרים כאלה ניתנת פקודה וצריכים לבצע אותה.

גם אני הייתי חייל בצנחנים, גם אני קיבלתי פקודות וביצעתי אותן.

אני באמת מנסה מאתמול להבין ולעכל את הסיטואציה ואני לא מצליח.

האם כשישבת בעמדה שלך בתא הסגור (והיית יחסית גבוה), ראית אזור "מלחמה"?

תנסה להיות כן עם עצמך, מה בדיוק ראית?

האם ראית א.נשים עם סכינים, אקדחים, רובים, פצצות?

האם שמעת זעקת קרב "קדימה להסתער על "האויב" והגבת?

מה ראית למען השם?

בטח שמעת מרחוק, כמו חבריך השוטרים, את השירים של התהלוכה ואת הלמות התופים של הצועדים שהתקרבו לרחוב הצר.

ראית את הא.נשים צועדים בשלל צבעים החל מהבגדים, דרך הדגלים, המדבקות, הצוללות –

אלו לא היו צבעי מלחמה -אלה היו צבעים וקולות של תהלוכה שמחה של א.נשים, כמו שמתקיימת בכל שבת.

אני רוצה לספר לך שמתחת לכל מיצג של צוללת מנופחת, ישנם אנשים שאוחזים בו בידיהם. אוחזים ושרים כל הדרך "גוש אחד ביחד ננצח"

אלה ידיים של אנשי עמל, נשות חינוך, לפעמים ידיים של ילדים וילדות המממשים את מה שהם למדו בשיעורי האזרחות בבית הספר – מהי דמוקרטיה ועל הזכות להפגין.

היו שם ידיים של משפחה שמגיעה כל הפגנה והם לא מוותרים.

היו שם ידיים של אישה מדהימה על כיסא גלגלים וידיה של אישה בת שמונים פלוס שצועדת עם 2 מקלות הליכה, כל שבוע, כל הפגנה.

היו שם ידיים של א.נשים אופטימיים החולמים וחולמות על עתיד ראוי למדינה שלנו וששווה להם לצעוד כדי לקדם את חזונם.

היו שם מתחת לצוללות גם רופאים ורופאות, בעלות עסקים, עורכי דין, שחקניות, סוחרים ועובדי אדמה.

הם לא סחבו נשק או סמים הם לא גנבו או בזזו הם לא הסתערו על מבנים

הם באו להפגין על פי חוק והם צעדו בתהלוכה מנקודה א' כדי להגיע לנקודה ב'

הם בוודאי לא הגיעו על מנת לפגוע בך ובחבריך.

אז למה פגעת בהם?

מה בדיוק ראית שהצדיק את הפעולה הפוגענית הזו?

עם השאלה הזאת אני מסתובב כבר יום שלם.

עם השאלה הזו ועם כאבי הראש והגוף שגרם לי זרם המים החד והעוצמתי.

עברתי היום על התמונות שצילמתי במהלך הצעדה ומה שהדהים אותי הוא הפער בין האווירה שתיעדתי מגשר המיתרים עד לכיכר פריז,

עם הצבעים, השירים ושמחת החיים של הצועדים והצועדות לבין האלימות הבלתי מוסברת שתיעדתי אחרי המפגש איתך ועם המכתזית.

אני עובר תמונה תמונה ולא מאמין.

כבר קרוב לשנה מנסים בכל דרך להציג את המפגינים בבלפור וברחבי הארץ בתארים שנתנו עד כה לאויבי המדינה.

כבר שנה שמגדירים את הא.נשים הללו כאויבים – אמנם תוך שימוש בכינויים אחרים כמו בוגדים, אנרכיסטים, מפיצי מחלות, שמאלנים ואפילו חייזרים –

אבל מהרגע שהם סומנו על ידי היושב בראש הממשלה כאויבים –

כלי התקשורת התגייסו להיות סוכני תעמולה של היושב בבלפור, גם בלחץ ובשוחד (ראו את סעיפי האישום בנושא).

ואז כשאתם יושבים בבית וניזונים מהמידע שניתן בכלי התקשורת ובחדשות – מאמינים שדברי השקר הללו הם אמת.

אתם מאמינים שהייתה סיבה להשתמש באמצעי כזה אלים כדי לפזר את ההפגנה שיצאה מכלל שליטה, כטענת המשטרה.

למה אתם לא שואלים את עצמכם האם זה יתכן?

האם באמת ההפגנות הללו שמתקיימות לאורך כל השנה הן אלימות? האם אי פעם שרפו מכוניות? הבעירו צמיגים?

אתם זוכים לראות חלק מההפגנות בצמתים ובגשרים בסביבת מגוריכם – האם הא.נשים שם אלימים? אתם רואים משפחות על ילדיהם,

א.נשים כסופי שיער אוחזים בדגלי ישראל, דגלים שחורים וורודים – האם א.נשים אלה אלימים?

העמדה של התקשורת והמשטרה רחוקה מהאמת.

תתבוננו בתמונות של הצועדים והצועדות לפני המפגש עם המכתזית – ושפטו בעצמכם.

תתבוננו היטב בתמונות של הצעידה שהתחילה מגשר המיתרים, תביטו במה שקרה בהמשך –

ותשאלו את עצמכם מדוע ערוצים 11, 12 ו-13 העדיפו שלא להראות לכם את התמונה המלאה או שבחרו להתעלם לחלוטין.

כאשר אתם מקבלים כל ידיעה מהתקשורת כאמת מוחלטת –

אתם למעשה הופכים להיות שותפים לפגיעה באזרחים שומרי חוק ונותנים "הכשר" לשלטון להמשיך ולנהוג באלימות קיצונית שכזו נגד אזרחי המדינה.

ולגביך, השוטר שקיבל את הפקודה להפציץ את התהלוכה בזרנוק של מים עוצמתי,

אני הייתי רוצה יותר לחבק אותך – כי זה מי שאני

אני אדם פשוט, שמאמין ש"אהבה מביאה אהבה" והיא שתביא את השינוי ואת איחוי הפצעים בחברה שלנו.

הגוף שלי כאב כל היום.

האלימות הזו לא תמנע ממני להמשיך ולתעד את הסיפור של א.נשים

בכל מקום על מנת לתת, למי שרואה את התמונות וקורא את מה שאני כותב,

מנעד רחב יותר של המציאות המורכבת שאנחנו חיים בארץ הזו

אהבה מביאה אהבה

בן