חוזרים לשגרה עם תערוכות חדשות

מוזיאון העיר חיפה חושף בתערוכה חדשה את ההיסטוריה הקווירית בחיפה, הגלריה החדשה של סמינר הקיבוצים מציגה עבודות עכשוויות העוסקות בשיבושי התקשורת בעידן הקורונה וגרגורי אבו מציג במשכן לאמנות עין חרוד מיצב ועבודות וידיאו בנושאי קיימות וקשרי טבע-אדם

חוזרים לשגרה עם תערוכות חדשות

מוזיאון העיר חיפה חושף בתערוכה חדשה את ההיסטוריה הקווירית בחיפה, הגלריה החדשה של סמינר הקיבוצים מציגה עבודות עכשוויות העוסקות בשיבושי התקשורת בעידן הקורונה וגרגורי אבו מציג במשכן לאמנות עין חרוד מיצב ועבודות וידיאו בנושאי קיימות וקשרי טבע-אדם

\\ הגלריה לאמנות החדשה של מכללת סמינר הקיבוצים: "הפרעת תקשורת" תערוכה קבוצתית

התערוכה מציגה ביטויים שונים ומחוות של אי-סדר, שיבוש ומִשבר של תבניות שפה בהקשר לתמונה, קול, זמן ומרחב, ומתקשרת לתקופה העכשווית שבה הסתגרות וריחוק חברתי לצד הנוכחות של המרחב הווירטואלי הם חלק נכבד מחיינו.

ביצירתו של ליאור תמיםהאורקל – ניצב אובייקט שהוא למעשה יצור אוטונומי נבואי, תלוי חשמל, המתאר את העולם כמרחב של אין-סוף. מוחו של הייצור החשמלי הוא אלגוריתם המייצר צירופים רנדומליים של שמות עצם ושמות תואר הנאמרים פעם אחת ואינם חוזרים על עצמם.

בסרט הווידאו של רן סלוין6480 ימים – נבחנת מציאות דיסטופית מתוך נקודת מבט של זמן עתידי המתרסק אל הרגע העכשווי כרפלקציה של מרחב הנגוע בווירוס קטלני. עבור גיבור הסרט, שרק קולו נשמע אי שם, מהווה העולם חלום אוטופי רחוק שבא מן העתיד הלא כתוב.

צילום: רן סלבין

במיצב הווידאו של שרון בלבן- הבהוב  -הבהובים דיגיטליים למראה מרמזים לשדה הפיזיולוגי ולמערכי משחק של פירוק והרכבה וסדר משתנה. הבהובים אלה, המוכרים בעיקר מעולמות הטכנולוגיה ומזכירים פעולת כיבוי מכשיר והפעלתו מחדש, נעים במערכים משתנים בין פעולה אנלוגית לדיגיטלית. טְרִיפְּטִיך ההבהובים בשלושת לוחותיו מהדהדים לתצוגה דתית ולשילוש הקדוש, אך בלבן מנטרלת אפשרות של נרטיב לטובת תצוגה מופשטת ומסונכרנת המחזקת את תחושת הניכור.

עבודתו של שחר מרקוסקפיצה של אמונה – נעה בין הפנים לחוץ, בין מנח שהוא דינמי לזה הסטטי והקפוא. מרקוס מתחקה אחר פוטומונטאז' מפורסם של האמן איב קליין, שתיאר את האמן קופץ לכאורה מחלונו בקומה השנייה. במניפולציה משלו על תיעוד פרפורמנס, פעולת הקפיצה ממוקמת קרוב לאדמה והקפיצה הכמו-מאיימת הופכת להגחכה ונטולת כל משמעות הרואית.

אוצרת :דרורית גור אריה

פתיחה 23.2.2021 , נעילה 8.3.2021

אחד העם 9, ת"א

\\ תערוכה חדשה במוזיאון העיר, חיפה: "מה יגידו השכנים?" חיים קוויריים בחיפה 1932 – 2007

זוהי התערוכה המוזיאלית הראשונה בישראל המוקדשת להיסטוריה הגאה, המספקת נקודת מבט ראשונית ועדכנית על ההיסטוריה של מיעוטים מיניים ומגדריים. התערוכה היא פרי יוזמה של פרויקט ההיסטוריה הגאה החיפאית והופקה בשיתוף האגודה למען הלהט"ב בישראל.

ליין מסיבות גאות בפנס הבודד בבת גלים מאייר אופק אפלבאום

התערוכה מבקשת לחשוף את המבקרים לתולדות הקהילה הגאה בעיר, מהביקור שערך בחיפה ד"ר מגנוס הירשפלד, שעמד בראש הארגון הראשון בעולם למאבק עבור זכויות המיעוטים המיניים בשנת 1932, פרופ' עוזי אבן, ההומוסקסואל הגלוי הראשון בבית הנבחרים הישראלי ומרשה פרידמן, חברת הכנסת לשעבר, חלוצת הגל השני של הפמיניזם בישראל, שחיפה הייתה לביתם, או דמויות חשובות בתולדותיה של הקהילה הטרנסג’נדרית בארץ, שגדלו והתבגרו בחיפה כמו זלמן שושי, שהזדהה כהומו וכקוקסינל ושהפך בשנות השמונים לקולה של הקהילה הגאה וגילה גולדשטיין, מי שזכתה בערוב ימיה בתואר יקירת הקהילה הגאה ועד למצעד הגאווה הרגלי הראשון שנערך בעיר בשנת 2007. בתערוכה יוצגו חומרים מארכיונים ואוספים שונים, והמרכזיים שבהם; ארכיון פרוייקט ההיסטוריה הגאה החיפאית, ארכיון גנזך המדינה, הארכיון הלסבי-קווירי, מרכז מחקר פמיניסטי חיפה, "אשה לאשה", ואוספים פרטיים ובינלאומיים. התערוכה מוצגת בשתי קומות כאשר הראשונה עוסקת בפעילות הלה"טבית בשכונות העיר והרומה השניה עוסקת בהיסטוריה הקווירית של חיפה.

גילה גולדשטיין וזלמן שושי בקולנוע דן בתל אביב 1984 צילום אריאל סמל

קומה ראשונה: הגיאוגרפיה העירונית של חיפה

הים והנמל היו זירה מרכזית בחיפה כבר בשלב מוקדם בתולדותיה. בשנת 1933 חנכו הבריטים את הנמל החדש בחיפה, שקיבל חשיבות רבה בחיי העיר. ערי נמל מעלות על הדעת לא רק אוניות ומסחר אלא גם מלחים, טברנות, מהגרים וזונות. יתר על כן: נמל הוא מרחב לימינלי – הוא הסף של העיר, השער שלה. אדם הפוקד את הנמל נמצא מבחינה טכנית בעיר אבל לא לגמרי בה, ובמובנים רבים הוא "לא פה ולא שם". מאפיין זה אִפשר לנמלים רבים ברחבי העולם להתהוות כאתרים חשובים להיווצרותה של תת־קהילה הומואית או טרנסג'נדרית. בחיפה ידוע לנו אך מעט מכל זה. אנו יודעים, למשל, שסביב הנמל התפתחה תעשיית מין ששירתה את המלחים, וכי במסגרת זו התקיימה זנות הומואית וטרנסית – לכל הפחות בשנות החמישים והשישים. אם מפליגים קדימה בעשורים ונעים דרומה לאורך החוף, אפשר לציין גם את סצנת הקְרוּזינג שפעלה בחופים הדרומיים של חיפה ובעתלית, לפחות בשנות השמונים והתשעים. הדר הכרמל בשנות החמישים נוצרה סצנת קְרוּזינג בגן בנימין, ובשנות השישים היא התרחבה לגן הזיכרון. בעשור זה גם הוקם "מועדון התיאטרון", שהתהדר בתרבות מועדונים אירופית וכלל מופעי סטריפטיז, גם של נשים טרנסיות. במועדון עבד גם מאיר'קה זמיר, אחד ההומואים הססגוניים בעיר. ב־1964 הופיעה בקולנוע "ארמון" להקת "לה קרוסל", להקה של נשים טרנסיות ושל אמניות דראג בכיכובה של מי שכונתה בשם הבמה "קוקסינל". בשנות השבעים בתי קולנוע בהדר, שהציגו סרטי זימה, הפכו לאתרי קרוזינג. בשכונות רכס הכרמל הומואים ולסביות נפגשו במסיבות בבתים פרטיים, למשל במסיבות המפורסמות שברחוב הפרחים ברוממה. בית הקפה Mess Café במרכז הכרמל היה מרכז לנשים שאוהבות נשים. ב־1994 הציג איל פרידלנדר תערוכת ציורים הומוארוטיים בסינמטק חיפה. גן האם, ששימש בלילות גם כאתר קרוּזינג, אירח בשנת 1997 את פסטיבל הדראג ובו הופיעו השמות הגדולים ביותר בתחום. גם על הכרמל ובאזור האוניברסיטה והטכניון התפתחו פעילויות ויוזמות של הסטודנטים הגאים ובעיקר נודעה פעילותה של מרשה פרידמן, מחלוצות התנועה הפמיניסטית והלסבית בישראל, אשר ארגנה בראשית שנות השבעים באוניברסיטת חיפה קורס ייחודי, שבו עם הזמן התגבשה קבוצת נשים שפעלה להגברת המודעות הפמיניסטית. במפגשי הקורס הנשים שוחחו באופן חופשי על מיניות, מגדר, קריירה, יחסי כוחות ושוק העבודה וגם העבירו ועברו השתלמויות בתחומים שונים, כגון מלאכות בית, תיקון כלי רכב ועוד, במטרה לקדם את שחרורן כנשים. מתוך הקורס נבעו פעילויות פמיניסטיות ולסביות שונות בחיפה.

קומה שנייה: עבודת ארכיון קווירית

פרויקט ההיסטוריה הגאה החיפאית עוסק במחקר ובתיעוד של תולדות הקהילה הגאה בחיפה. הפרויקט נוסד בשנת 2015 בעקבות מחסור חמור בפעילות תיעודית ומחקרית העוסקת בהיסטוריה של קהילת הלהט"ב בישראל/פלסטין בכלל, ומחוץ לתל אביב ולירושלים בפרט, ומתוך רצון לאפשר לקהילה הגאה המקומית לספר את סיפורה בקולותיה שלה. במסגרת הפרויקט נאספו עד כה עשרות שעות של ראיונות מתועדים בווידיאו עם ותיקי וּוָתיקות הקהילה הגאה בחיפה. ראיונות אלו מהווים בסיס לארכיון הפרויקט, לצד קטעי עיתונות, מסמכים מקוריים, תצלומים, עבודות אמנות, הזמנות לאירועים ועוד. החומרים שנאספו מספרים סיפורים על אהבה וגאווה, על חיים במחתרת, על רצח וחיכוכים עם המשטרה, על התעוררות פוליטית ומאבקים, על כישלונות והצלחות.

אוצרים.ות: עינבר דרור לקס, דותן ברום, יואב זריצקי ועדי סדקה

אירוע פתיחה  בזום ובפייסבוק לייב ביום שבת, 27.2.2021  בשעה 20:00

התערוכה פתוחה לקהל החל מתאריך 21 לפברואר

נעילה : 31.3.2022

מוזיאון העיר חיפה, שד' בן גוריון 11,  המושבה הגרמנית, חיפה

\\ תערוכת יחיד חדשה במשכן לאמנות עין חרוד : "ידעתיך" גרגורי אבו

גרגורי אבו הוא אמן פרפורמנס ווידאו רב-גוני. התערוכה משלבת מיצב, סרטי-ווידאו ופרפורמנס. האביזרים הכלולים בה, קערות פורצלן רחבות-היקף, מתלה מעץ אורן יפני מצופה עלי זהב וגלימות פשתן, הם פרי עיצובו. התערוכה מציגה לראשונה את סדרת העבודות שיצר אבו בחמש השנים האחרונות תחת השם ידעתיך. הסדרה כוללת סרטים ובהם פעולות שביצע אבו באתרים שונים בקצות תבל – באיי לופוטן שבצפון נורווגיה, ביער יקושימה שבדרום יפן, בשמורת עין זיו שבגליל המערבי ובאתר הביזנטי שבטה שבנגב. אבו, המשמש בהם כשחקן, כבמאי וכצלם מציב את עצמו כחוליה נוספת ומרעננת באמנות שעניינה מודעות לטבע ולקיימות כמו גם לרב תרבותיות של העידן הזה.

צילום מהוידיאו: גרגורי אבו

במהלך סגר הקורונה הראשון, במאי 2020, אבו הוזמן לפעול בתוך אולמות המוזיאון, שהיה סגור לקהל. הפעולות שביצע בחללי התצוגה הריקים כונסו לסרט ידעתיך: הפרפורמנס, המוצג גם הוא בתערוכה. בתגובה לאדריכלות האור של המוזיאון, חיפה אבו את קירות אולם התצוגה ביריעות בד והפך אותו למעין אוהל מועד, כבית ארעי או מבנה נוודי המזמין את הקהל להתכנס בו. בכך יש משום מחווה לאדריכלות מעוררת ההשראה של המשכן לאמנות, ובוחנת את המושג "בית".

בפרק הראשון, שצולם בנורווגיה המושלגת, אבו צובע את שם ההוויה בקליגרפיה על גבי גיליון נייר, תולה אותו על מתלה דמוי שער ומאפשר לו לנוע ברוח, ולבסוף גם מבעיר אותו באש. בפרק השני, ביער יקושימה, הוא תולה את גלימתו על מתלה דומה, שבנה מעץ ארז מקומי, ויוצר חיבור בין מעשה ידי אדם וטבע. בפרק השלישי, בשמורת עין זיו, הוא נושא על כתפיו קערות מים בעזרת מוט המתלה. ובפרק הרביעי, בשבטה, הוא מצפה קערה שבורה בעלי זהב, במשיחות מכחול קצובות, ואז מנפץ אותה – פעולות המתייחסות לרעיונות הקבליים של "שבירת הכלים" ו"תיקון".

אתרי הצילום שלו מתייחסים ל'מקומות קדושים' – כנסיות עתיקות, בתי מדרש וחורשות הקשורות לדת השינטו. האביזרים המשמשים אותו בפעולותיו הטקסיות זוכים גם הם לשמות בודהיסטיים או קבליים ואופן סידורן בחלל מייצג את מבנה הספירות הקבליות או את המעבר בין קודש לחול המגולם בשַׁעַר הטוֹרִיאִי היפני.

אוצרות: בת-שבע גולדמן-אידה ויניב שפירא

החל מתאריך : 23.2.2021 נעילה : 15.7.2021

משכן לאמנות ע״ש חיים אתר, עין חרוד

\\ מוזיאון תל אביב לאמנות

מוזיאון תל אביב ייפתח עם התערוכה "שמש גדולה צהובה" שטרם נחשפה לקהל הרחב. תערוכת יחיד מרהיבה של אלכסנדר קאלדר (1898- 1976), אמן אמריקאי פורץ דרך בפיסול המודרני, ממציא המובייל, מהדמויות הייחודיות והמשפיעות ביותר במאה ה-20.

צילום: אלעד שריג

עקב הביקוש הרב של הקהל, הצליח המוזיאון להאריך את התערוכה "ג'ף קונס: ערך מוחלט-עבודות מאוסף מרי וחוזה מוגרבי",  תערוכת היחיד הראשונה בישראל של האמן האמריקאי המפורסם בעולם, שמשכה כבר עשרות אלפי מבקרים. התערוכה הוארכה ותישאר פתוחה למבקרים עד 6 במרץ 2021.

תערוכות ממשיכות: תערוכת צילום המתמקדת באדריכלות מודרנית במרחב העירוני, של האמן אלי סינגלובסקי, זוכה פרס פרסר לצלם ישראלי צעיר ותערוכה מוזיאלית ראשונה למלך ברגר, אמן בן 94, אידיאליסט אמיתי, יוצר אקולוגי, שפעל  שנים רבות, מחוץ למעגלים המרכזיים של עולם האמנות.

רכישת כרטיסים ומידע מתעדכן לציבור באתר המוזיאון

\\ מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית ייפתח החל מ- 23 בפברואר 2021 , בשעה 10:00

"החלום השלישי": 7 תערוכות יחיד של אמניות ואמנים ישראלים 

תערוכות "החלום השלישי" מזמינות את הצופים לממד שבו מציאות היא חלום שהופך לסיוט כאשר היצירה משקפת את מציאות חיינו. שם התערוכה "החלום השלישי", נגזר מכותרת ציור של פסח סלבוסקי המוצג בחלל הכניסה למוזיאון. במרכז ציורו כתב האמן באותיות מרובעות, "זה החלום השלישי שאני זוכר", כמנהגו לכלול בעבודותיו קטעי משפטים שקלט באקראי בסביבתו. בתערוכות השונות, משולבים מאורעות וחפצי יומיום בזיכרונות ובטראומות מן העבר הביוגרפי של האמנים.

צילום: לאה גומון

במיצב של דינה שנהב מנוטרלות תכונות ההגנה והמסתור של המנהרה החשופה הניצבת במרכז החלל, העשויה ספוג רך – חומר שבנוסף ליכולתו לבודד ולאטום מעלה זיכרון אינטימי של מזרון המיטה ומהדהד גם את זכר הישרדותו של אבי האמנית במלחמת העולם השנייה. יצורים מסויטים מבקשים איחוי ביצירתו של האמן ניצול השואה אוזיאש הופשטטר. המיצב של דגנית בן אדמון מציף מצב מאיים שבו נתונים חוץ ופנים, עבר והווה בסכנת קריסה בעקבות רעידת אדמה עתידית, ומבקש לרכך אותו. אבי סבח מפגיש בציוריו שגרה יומיומית עם עוולות, זוועות וסיוטים מתקופת השמירות בצבא, במצבים שבין דריכות לעייפות, בין חלימה לערות. בתערוכתו של מיכאל ליאני מוצגת הבריחה לחופשה האולטימטיבית באילת, המוכרת לו מנעוריו, כרגעים של שפע מרהיב אך גם של סיוט נוגע ללב, שבו אסקפיזם הוא אופציית מילוט בלתי אפשרית. עבודתה של פני הס יסעור מתבססת על תצפיות שערכו חוקרים במעבדה על אופני הניווט של עטלפים בחשיכה, ומציעה מתוך כך חוויה של מפה מנטלית המוטמעת בזיכרון הגוף והחושים, מפה לא היררכית המבוססת על ניסיון אישי ואמונות, שפחדים קובעים בה גבולות ויצרים משרטטים בה מחילות.

אמנים: דגנית בן אדמון, אוזיאש הופשטטר, פני הס יסעור, מיכאל ליאני, אבי סבח, פסח סלבוסקי, דינה שנהב

אוצרת ראשית: ד"ר איה לוריא. אוצרים: יונה פישר, מיטל אבירם, טלי בן-נון, לילך עובדיה

מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, הבנים 4 , הרצליה

שעות פתיחה: ב',ג',ד',ה', ו', שבת בין 10:00 – 14:30  /  ג', ה' גם בין 16:00 – 20:00

הביקור במוזיאון ע"פ תקנות התו הסגול וברכישת כרטיסים מראש דרך אתר המוזיאון בלבד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

\\ הגלריה לאמנות החדשה של מכללת סמינר הקיבוצים: "הפרעת תקשורת" תערוכה קבוצתית

התערוכה מציגה ביטויים שונים ומחוות של אי-סדר, שיבוש ומִשבר של תבניות שפה בהקשר לתמונה, קול, זמן ומרחב, ומתקשרת לתקופה העכשווית שבה הסתגרות וריחוק חברתי לצד הנוכחות של המרחב הווירטואלי הם חלק נכבד מחיינו.

ביצירתו של ליאור תמיםהאורקל – ניצב אובייקט שהוא למעשה יצור אוטונומי נבואי, תלוי חשמל, המתאר את העולם כמרחב של אין-סוף. מוחו של הייצור החשמלי הוא אלגוריתם המייצר צירופים רנדומליים של שמות עצם ושמות תואר הנאמרים פעם אחת ואינם חוזרים על עצמם.

בסרט הווידאו של רן סלוין6480 ימים – נבחנת מציאות דיסטופית מתוך נקודת מבט של זמן עתידי המתרסק אל הרגע העכשווי כרפלקציה של מרחב הנגוע בווירוס קטלני. עבור גיבור הסרט, שרק קולו נשמע אי שם, מהווה העולם חלום אוטופי רחוק שבא מן העתיד הלא כתוב.

צילום: רן סלבין

במיצב הווידאו של שרון בלבן- הבהוב  -הבהובים דיגיטליים למראה מרמזים לשדה הפיזיולוגי ולמערכי משחק של פירוק והרכבה וסדר משתנה. הבהובים אלה, המוכרים בעיקר מעולמות הטכנולוגיה ומזכירים פעולת כיבוי מכשיר והפעלתו מחדש, נעים במערכים משתנים בין פעולה אנלוגית לדיגיטלית. טְרִיפְּטִיך ההבהובים בשלושת לוחותיו מהדהדים לתצוגה דתית ולשילוש הקדוש, אך בלבן מנטרלת אפשרות של נרטיב לטובת תצוגה מופשטת ומסונכרנת המחזקת את תחושת הניכור.

עבודתו של שחר מרקוסקפיצה של אמונה – נעה בין הפנים לחוץ, בין מנח שהוא דינמי לזה הסטטי והקפוא. מרקוס מתחקה אחר פוטומונטאז' מפורסם של האמן איב קליין, שתיאר את האמן קופץ לכאורה מחלונו בקומה השנייה. במניפולציה משלו על תיעוד פרפורמנס, פעולת הקפיצה ממוקמת קרוב לאדמה והקפיצה הכמו-מאיימת הופכת להגחכה ונטולת כל משמעות הרואית.

אוצרת :דרורית גור אריה

פתיחה 23.2.2021 , נעילה 8.3.2021

אחד העם 9, ת"א

\\ תערוכה חדשה במוזיאון העיר, חיפה: "מה יגידו השכנים?" חיים קוויריים בחיפה 1932 – 2007

זוהי התערוכה המוזיאלית הראשונה בישראל המוקדשת להיסטוריה הגאה, המספקת נקודת מבט ראשונית ועדכנית על ההיסטוריה של מיעוטים מיניים ומגדריים. התערוכה היא פרי יוזמה של פרויקט ההיסטוריה הגאה החיפאית והופקה בשיתוף האגודה למען הלהט"ב בישראל.

ליין מסיבות גאות בפנס הבודד בבת גלים מאייר אופק אפלבאום

התערוכה מבקשת לחשוף את המבקרים לתולדות הקהילה הגאה בעיר, מהביקור שערך בחיפה ד"ר מגנוס הירשפלד, שעמד בראש הארגון הראשון בעולם למאבק עבור זכויות המיעוטים המיניים בשנת 1932, פרופ' עוזי אבן, ההומוסקסואל הגלוי הראשון בבית הנבחרים הישראלי ומרשה פרידמן, חברת הכנסת לשעבר, חלוצת הגל השני של הפמיניזם בישראל, שחיפה הייתה לביתם, או דמויות חשובות בתולדותיה של הקהילה הטרנסג’נדרית בארץ, שגדלו והתבגרו בחיפה כמו זלמן שושי, שהזדהה כהומו וכקוקסינל ושהפך בשנות השמונים לקולה של הקהילה הגאה וגילה גולדשטיין, מי שזכתה בערוב ימיה בתואר יקירת הקהילה הגאה ועד למצעד הגאווה הרגלי הראשון שנערך בעיר בשנת 2007. בתערוכה יוצגו חומרים מארכיונים ואוספים שונים, והמרכזיים שבהם; ארכיון פרוייקט ההיסטוריה הגאה החיפאית, ארכיון גנזך המדינה, הארכיון הלסבי-קווירי, מרכז מחקר פמיניסטי חיפה, "אשה לאשה", ואוספים פרטיים ובינלאומיים. התערוכה מוצגת בשתי קומות כאשר הראשונה עוסקת בפעילות הלה"טבית בשכונות העיר והרומה השניה עוסקת בהיסטוריה הקווירית של חיפה.

גילה גולדשטיין וזלמן שושי בקולנוע דן בתל אביב 1984 צילום אריאל סמל

קומה ראשונה: הגיאוגרפיה העירונית של חיפה

הים והנמל היו זירה מרכזית בחיפה כבר בשלב מוקדם בתולדותיה. בשנת 1933 חנכו הבריטים את הנמל החדש בחיפה, שקיבל חשיבות רבה בחיי העיר. ערי נמל מעלות על הדעת לא רק אוניות ומסחר אלא גם מלחים, טברנות, מהגרים וזונות. יתר על כן: נמל הוא מרחב לימינלי – הוא הסף של העיר, השער שלה. אדם הפוקד את הנמל נמצא מבחינה טכנית בעיר אבל לא לגמרי בה, ובמובנים רבים הוא "לא פה ולא שם". מאפיין זה אִפשר לנמלים רבים ברחבי העולם להתהוות כאתרים חשובים להיווצרותה של תת־קהילה הומואית או טרנסג'נדרית. בחיפה ידוע לנו אך מעט מכל זה. אנו יודעים, למשל, שסביב הנמל התפתחה תעשיית מין ששירתה את המלחים, וכי במסגרת זו התקיימה זנות הומואית וטרנסית – לכל הפחות בשנות החמישים והשישים. אם מפליגים קדימה בעשורים ונעים דרומה לאורך החוף, אפשר לציין גם את סצנת הקְרוּזינג שפעלה בחופים הדרומיים של חיפה ובעתלית, לפחות בשנות השמונים והתשעים. הדר הכרמל בשנות החמישים נוצרה סצנת קְרוּזינג בגן בנימין, ובשנות השישים היא התרחבה לגן הזיכרון. בעשור זה גם הוקם "מועדון התיאטרון", שהתהדר בתרבות מועדונים אירופית וכלל מופעי סטריפטיז, גם של נשים טרנסיות. במועדון עבד גם מאיר'קה זמיר, אחד ההומואים הססגוניים בעיר. ב־1964 הופיעה בקולנוע "ארמון" להקת "לה קרוסל", להקה של נשים טרנסיות ושל אמניות דראג בכיכובה של מי שכונתה בשם הבמה "קוקסינל". בשנות השבעים בתי קולנוע בהדר, שהציגו סרטי זימה, הפכו לאתרי קרוזינג. בשכונות רכס הכרמל הומואים ולסביות נפגשו במסיבות בבתים פרטיים, למשל במסיבות המפורסמות שברחוב הפרחים ברוממה. בית הקפה Mess Café במרכז הכרמל היה מרכז לנשים שאוהבות נשים. ב־1994 הציג איל פרידלנדר תערוכת ציורים הומוארוטיים בסינמטק חיפה. גן האם, ששימש בלילות גם כאתר קרוּזינג, אירח בשנת 1997 את פסטיבל הדראג ובו הופיעו השמות הגדולים ביותר בתחום. גם על הכרמל ובאזור האוניברסיטה והטכניון התפתחו פעילויות ויוזמות של הסטודנטים הגאים ובעיקר נודעה פעילותה של מרשה פרידמן, מחלוצות התנועה הפמיניסטית והלסבית בישראל, אשר ארגנה בראשית שנות השבעים באוניברסיטת חיפה קורס ייחודי, שבו עם הזמן התגבשה קבוצת נשים שפעלה להגברת המודעות הפמיניסטית. במפגשי הקורס הנשים שוחחו באופן חופשי על מיניות, מגדר, קריירה, יחסי כוחות ושוק העבודה וגם העבירו ועברו השתלמויות בתחומים שונים, כגון מלאכות בית, תיקון כלי רכב ועוד, במטרה לקדם את שחרורן כנשים. מתוך הקורס נבעו פעילויות פמיניסטיות ולסביות שונות בחיפה.

קומה שנייה: עבודת ארכיון קווירית

פרויקט ההיסטוריה הגאה החיפאית עוסק במחקר ובתיעוד של תולדות הקהילה הגאה בחיפה. הפרויקט נוסד בשנת 2015 בעקבות מחסור חמור בפעילות תיעודית ומחקרית העוסקת בהיסטוריה של קהילת הלהט"ב בישראל/פלסטין בכלל, ומחוץ לתל אביב ולירושלים בפרט, ומתוך רצון לאפשר לקהילה הגאה המקומית לספר את סיפורה בקולותיה שלה. במסגרת הפרויקט נאספו עד כה עשרות שעות של ראיונות מתועדים בווידיאו עם ותיקי וּוָתיקות הקהילה הגאה בחיפה. ראיונות אלו מהווים בסיס לארכיון הפרויקט, לצד קטעי עיתונות, מסמכים מקוריים, תצלומים, עבודות אמנות, הזמנות לאירועים ועוד. החומרים שנאספו מספרים סיפורים על אהבה וגאווה, על חיים במחתרת, על רצח וחיכוכים עם המשטרה, על התעוררות פוליטית ומאבקים, על כישלונות והצלחות.

אוצרים.ות: עינבר דרור לקס, דותן ברום, יואב זריצקי ועדי סדקה

אירוע פתיחה  בזום ובפייסבוק לייב ביום שבת, 27.2.2021  בשעה 20:00

התערוכה פתוחה לקהל החל מתאריך 21 לפברואר

נעילה : 31.3.2022

מוזיאון העיר חיפה, שד' בן גוריון 11,  המושבה הגרמנית, חיפה

\\ תערוכת יחיד חדשה במשכן לאמנות עין חרוד : "ידעתיך" גרגורי אבו

גרגורי אבו הוא אמן פרפורמנס ווידאו רב-גוני. התערוכה משלבת מיצב, סרטי-ווידאו ופרפורמנס. האביזרים הכלולים בה, קערות פורצלן רחבות-היקף, מתלה מעץ אורן יפני מצופה עלי זהב וגלימות פשתן, הם פרי עיצובו. התערוכה מציגה לראשונה את סדרת העבודות שיצר אבו בחמש השנים האחרונות תחת השם ידעתיך. הסדרה כוללת סרטים ובהם פעולות שביצע אבו באתרים שונים בקצות תבל – באיי לופוטן שבצפון נורווגיה, ביער יקושימה שבדרום יפן, בשמורת עין זיו שבגליל המערבי ובאתר הביזנטי שבטה שבנגב. אבו, המשמש בהם כשחקן, כבמאי וכצלם מציב את עצמו כחוליה נוספת ומרעננת באמנות שעניינה מודעות לטבע ולקיימות כמו גם לרב תרבותיות של העידן הזה.

צילום מהוידיאו: גרגורי אבו

במהלך סגר הקורונה הראשון, במאי 2020, אבו הוזמן לפעול בתוך אולמות המוזיאון, שהיה סגור לקהל. הפעולות שביצע בחללי התצוגה הריקים כונסו לסרט ידעתיך: הפרפורמנס, המוצג גם הוא בתערוכה. בתגובה לאדריכלות האור של המוזיאון, חיפה אבו את קירות אולם התצוגה ביריעות בד והפך אותו למעין אוהל מועד, כבית ארעי או מבנה נוודי המזמין את הקהל להתכנס בו. בכך יש משום מחווה לאדריכלות מעוררת ההשראה של המשכן לאמנות, ובוחנת את המושג "בית".

בפרק הראשון, שצולם בנורווגיה המושלגת, אבו צובע את שם ההוויה בקליגרפיה על גבי גיליון נייר, תולה אותו על מתלה דמוי שער ומאפשר לו לנוע ברוח, ולבסוף גם מבעיר אותו באש. בפרק השני, ביער יקושימה, הוא תולה את גלימתו על מתלה דומה, שבנה מעץ ארז מקומי, ויוצר חיבור בין מעשה ידי אדם וטבע. בפרק השלישי, בשמורת עין זיו, הוא נושא על כתפיו קערות מים בעזרת מוט המתלה. ובפרק הרביעי, בשבטה, הוא מצפה קערה שבורה בעלי זהב, במשיחות מכחול קצובות, ואז מנפץ אותה – פעולות המתייחסות לרעיונות הקבליים של "שבירת הכלים" ו"תיקון".

אתרי הצילום שלו מתייחסים ל'מקומות קדושים' – כנסיות עתיקות, בתי מדרש וחורשות הקשורות לדת השינטו. האביזרים המשמשים אותו בפעולותיו הטקסיות זוכים גם הם לשמות בודהיסטיים או קבליים ואופן סידורן בחלל מייצג את מבנה הספירות הקבליות או את המעבר בין קודש לחול המגולם בשַׁעַר הטוֹרִיאִי היפני.

אוצרות: בת-שבע גולדמן-אידה ויניב שפירא

החל מתאריך : 23.2.2021 נעילה : 15.7.2021

משכן לאמנות ע״ש חיים אתר, עין חרוד

\\ מוזיאון תל אביב לאמנות

מוזיאון תל אביב ייפתח עם התערוכה "שמש גדולה צהובה" שטרם נחשפה לקהל הרחב. תערוכת יחיד מרהיבה של אלכסנדר קאלדר (1898- 1976), אמן אמריקאי פורץ דרך בפיסול המודרני, ממציא המובייל, מהדמויות הייחודיות והמשפיעות ביותר במאה ה-20.

צילום: אלעד שריג

עקב הביקוש הרב של הקהל, הצליח המוזיאון להאריך את התערוכה "ג'ף קונס: ערך מוחלט-עבודות מאוסף מרי וחוזה מוגרבי",  תערוכת היחיד הראשונה בישראל של האמן האמריקאי המפורסם בעולם, שמשכה כבר עשרות אלפי מבקרים. התערוכה הוארכה ותישאר פתוחה למבקרים עד 6 במרץ 2021.

תערוכות ממשיכות: תערוכת צילום המתמקדת באדריכלות מודרנית במרחב העירוני, של האמן אלי סינגלובסקי, זוכה פרס פרסר לצלם ישראלי צעיר ותערוכה מוזיאלית ראשונה למלך ברגר, אמן בן 94, אידיאליסט אמיתי, יוצר אקולוגי, שפעל  שנים רבות, מחוץ למעגלים המרכזיים של עולם האמנות.

רכישת כרטיסים ומידע מתעדכן לציבור באתר המוזיאון

\\ מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית ייפתח החל מ- 23 בפברואר 2021 , בשעה 10:00

"החלום השלישי": 7 תערוכות יחיד של אמניות ואמנים ישראלים 

תערוכות "החלום השלישי" מזמינות את הצופים לממד שבו מציאות היא חלום שהופך לסיוט כאשר היצירה משקפת את מציאות חיינו. שם התערוכה "החלום השלישי", נגזר מכותרת ציור של פסח סלבוסקי המוצג בחלל הכניסה למוזיאון. במרכז ציורו כתב האמן באותיות מרובעות, "זה החלום השלישי שאני זוכר", כמנהגו לכלול בעבודותיו קטעי משפטים שקלט באקראי בסביבתו. בתערוכות השונות, משולבים מאורעות וחפצי יומיום בזיכרונות ובטראומות מן העבר הביוגרפי של האמנים.

צילום: לאה גומון

במיצב של דינה שנהב מנוטרלות תכונות ההגנה והמסתור של המנהרה החשופה הניצבת במרכז החלל, העשויה ספוג רך – חומר שבנוסף ליכולתו לבודד ולאטום מעלה זיכרון אינטימי של מזרון המיטה ומהדהד גם את זכר הישרדותו של אבי האמנית במלחמת העולם השנייה. יצורים מסויטים מבקשים איחוי ביצירתו של האמן ניצול השואה אוזיאש הופשטטר. המיצב של דגנית בן אדמון מציף מצב מאיים שבו נתונים חוץ ופנים, עבר והווה בסכנת קריסה בעקבות רעידת אדמה עתידית, ומבקש לרכך אותו. אבי סבח מפגיש בציוריו שגרה יומיומית עם עוולות, זוועות וסיוטים מתקופת השמירות בצבא, במצבים שבין דריכות לעייפות, בין חלימה לערות. בתערוכתו של מיכאל ליאני מוצגת הבריחה לחופשה האולטימטיבית באילת, המוכרת לו מנעוריו, כרגעים של שפע מרהיב אך גם של סיוט נוגע ללב, שבו אסקפיזם הוא אופציית מילוט בלתי אפשרית. עבודתה של פני הס יסעור מתבססת על תצפיות שערכו חוקרים במעבדה על אופני הניווט של עטלפים בחשיכה, ומציעה מתוך כך חוויה של מפה מנטלית המוטמעת בזיכרון הגוף והחושים, מפה לא היררכית המבוססת על ניסיון אישי ואמונות, שפחדים קובעים בה גבולות ויצרים משרטטים בה מחילות.

אמנים: דגנית בן אדמון, אוזיאש הופשטטר, פני הס יסעור, מיכאל ליאני, אבי סבח, פסח סלבוסקי, דינה שנהב

אוצרת ראשית: ד"ר איה לוריא. אוצרים: יונה פישר, מיטל אבירם, טלי בן-נון, לילך עובדיה

מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, הבנים 4 , הרצליה

שעות פתיחה: ב',ג',ד',ה', ו', שבת בין 10:00 – 14:30  /  ג', ה' גם בין 16:00 – 20:00

הביקור במוזיאון ע"פ תקנות התו הסגול וברכישת כרטיסים מראש דרך אתר המוזיאון בלבד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן