לבחור ברעות

"הרעות נשאנוך בלי מילים
אפורה עקשנית ושותקת
מלילות האימה הגדולים
את נותרת בהירה ודולקת"

לבחור ברעות

"הרעות נשאנוך בלי מילים
אפורה עקשנית ושותקת
מלילות האימה הגדולים
את נותרת בהירה ודולקת"

חיים גורי כתב את שיר הרעות בשלהי מלחמת העצמאות

"הרעות נשאנוך בלי מילים
אפורה עקשנית ושותקת
מלילות האימה הגדולים
את נותרת בהירה ודולקת"

צילום – בן כהן

עוד מעט תמלא שנה שבה אני מתעד את המחאה הארוכה ביותר שהייתה במדינה הזו מאז הקמתה. המחאה שכונתה באין ספור כינויים ע"י ראש המדינה וממשלתו, המחאה שהציתו אותה דור המבוגרים, חברו אליהם ילדיהם ובסוף הצטרפו הנכדים – שלושה דורות של בוני הארץ על כל פלגיה: חילונים ודתיים, אנשי ונשות עמל ואנשי ונשות ספר. מחאה של אזרחים ואזרחיות בני ובנות הארץ הזו. א.נשים שקמו בוקר אחד והחליטו לעשות מעשה ולא להמשיך לשבת ב"כורסת הנוחות" שלהם ולהאמין שהם גרים עדיין במדינה מתוקנת.
הם הבינו כבר לפני מס' שנים שדברים רעים קורים בארץ הזו, תהליכים שאחריהם לא ישאר זכר למה שהכרנו כמדינת ישראל הדמוקרטית.
צר לי לבשר לכם יושבי הכורסאות, אנחנו כולנו חיים במדינה שמתנהלת בצורה רקובה. מדינה שאיבדה את ערכיה, המאבדת את נכסיה המוסריים והערכיים.
וזה עצוב, כל כך עצוב!

לאורך מערכות הבחירות האחרונות נהגו כלי התקשורת וגם א.נשים שאני פוגש להגדיר את בנימין נתניהו בכינויים של
"קוסם", "גאון", איך הוא מצליח כל פעם להפתיע, הוא בלתי מובס, אין מי שיכול להחליף אותו וכדומה.
אני רוצה לתת לכם זווית חשיבה אחרת.
אולי ביבי משתמש בכל המשאבים שיש ברשותו כמי שיושב בראש המערכת, גם אם בהחלטותיו הוא לא שומר על האינטרס של המדינה?
בשפת הרחוב, ביבי לעולם לא יעלה לקרב וישמור על החוקים שאנחנו מכירים ונוהגים לפיהם, לדוגמא – הוגנות ספורטיבית – אצל ביבי אין חוקים ואין טוהר מידות. כשמדובר בקרב ותעלה מולו – הוא יכניס לך בעיטה באשכים ויפלוט "אוי אני מצטער, לא התכוונתי" אבל המעשה כבר נעשה, הוא יתפור דילים ושטיקים.
כשאנחנו מדברים על "בחירות דמוקרטיות", לצערי, אין חיה כזו כבר כמה מערכות בחירות. זו פיקציה – קניית קולות, השפעה על גורמי תקשורת שיהנדסו את החשיבה של הציבור – יכריעו על מס' הבוחרים לטובתו.
כמו עכשיו עם פסטיבל הקורונה והמדדים של אלה שהם מחוסנים ולא מחוסנים.
הכל קורה אצלו בצורה קרה ומחושבת, אבל לא כהחלטות שאתה מצפה שראש המדינה יקבל למען מדינת ישראל, אלא למען דבר אחד ויחיד ושמו בנימין נתניהו.
הנאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים, ראש הממשלה, שהתחייב לבית המשפט העליון לחתום על מסמך ניגוד אינטרסים כי אחרת תפסל מעומדותו לרוץ לבחירות – לא חתם על המסמך והנה הוא בבחירות, המעומד היחיד מטעם ליכוד. תהליכים מהונדסים על ידו אמרנו?
וכן, מבחינתי ישנם לא מעט מעומדים ומעומדות היכולים להחליף אותו בראשות הליכוד ושאין להם כתבי אישום.

"לא סגרתי את הדלת". בנימין נתניהו (צילום ארכיון: קובי גדעון/לע"מ)
"לא סגרתי את הדלת". בנימין נתניהו (צילום ארכיון: קובי גדעון/לע"מ)

מנגד אותם א.נשים המכונים "אנרכיסטים", "מסוממים", "חייזרים" וכמובן "בוגדים" כבר קרוב לארבע שנים – הם מצביעים ברגלים, ברחבי המדינה, כל השבוע ובמיוחד בסוף השבוע, בבלפור.
צועקים ומצביעים על הזרקורים הכי אדומים שמתנוססים מעל לראשה של המדינה. זרקורים שהוחלפו לדגל שחור וגדול המטיל את צילו ומתריע יום יום שהמים סוערים וא.נשים טובעים ומתים.
מדינה שלמה בשלבי גסיסה.

אני רוצה לספר לכם על הא.נשים האלה ובעיקר על הרעות שביניהם, על העזרה ההדדית, על התמיכה בסתר, על המילה הטובה.
כן, ישנם לא מעט מחלוקות ומריבות, אבל ישנה גם רעות כמו שהייתה במלחמת העצמאות. רבים מפוקדי המחאה הם שורדי המלחמה או יתומי נופליה. אותם בנים ובנות, יתומים ויתומות שהקימו משפחות והמשיכו להלחם למען הארת הזו ולבנות אותה.
הרעות שהם נושאים היא אפורה, עקשנית ושותקת.
החזקים תומכים בחלשים כי הם יודעים שבמערכה כזו ארוכה, הם יכולים בשניה ליפול ולהיות אלה שיבקשו את התמיכה. כולם נושאים את הרעות ולפעמים גם ללא מילים.

הסתכלתי עליהם בשבוע ה- 35 של המחאה. הם לא היו רבים אבל מספיק נוכחים כדי לאותת לכל מי שמספיד אותם – שלכל שבת יש מוצ"ש וגם את השבוע שאחרי – והם לא ישתקו עד שהנאשם יצא מבלפור.
הם כאן ועכשיו ומחר, עם הדגלים, הנכדים, הילדים, המבוגרים והמשפחות.
הם שם בגשרים, בשיירות, צועדים בקור הירושלמי ובשאר חלקי הארץ.
הם יהיו בטמפרטורה של 6 מעלות וב-38 מעלות, הם ירטבו במי המכתזית ושום דבר לא ימנע מהם להמשיך ולהגיע, לצעוד, לשיר ובעיקר למחות לגבי התהליכים הרעים המתרחשים במדינה הזו.

צילום – בן כהן

אתמול מישהו כתב לי בפוסט שהעליתי "אתם כאלה מטומטמים" וחשבתי על זה הבוקר – האומנם?
פתחתי את מילון אבן שושן
על הערך "מטומטם" וזה מה שנאמר – מטומטם הוא טיפש, חסר בינה.
האומנם? האם הא.נשים האלה טיפשים? על מה? כי הם מוחים? כי יש להם דעה שונה מאחרים? כי נהיה אסור לאזרחים במדינה דמוקרטית לממש את זכות המחאה ולהביע את דעתם? ואולי כי המחאה מפריעה לתוכניות של הנאשם?
מה כל כך מפריע לתקשורת?
מה יש במפגינים שמציק כל כך?
הם גנבו? שדדו? עברו על החוק?

הפכו את המוחים למוקצים, מצורעים, מפיצי מחלות, מתנגדי חיסונים – ואתם שם שיושבים בבתים, בכורסאות ושותקים.
"זה לא שייך לנו, זה לא יעזור, ממילא הוא ינצח, סתם בזבוז זמן". האם זה גם בזבוז של זמן כשנשים נרצחות, כשהאלימות במשפחה עלתה, כשהילדים ללא מערכת החינוך "איבדו" את זה?
זה גם בזבוז כשא.נשים מתאבדים כי הם איבדו את מקור הפרנסה שלהם ואת הכבוד העצמי?
זה בטח בזבוז של זמן כששארית
שורדי השואה וקשישים בארץ חיים מהיד לפה. ומה עם הנכים? הנכות בגוף מקבלת גם מכה בנפש – רק כי אין חמלה.
היכן הרעות שלכם כשמדובר באלימות המשטרה מול הקהילה האתיופית שזועקת שנים? היכן הרעות שלכם לגבי האלימות בחברה הערבית ובחברה החרדית?
אם לא הרעות בנינו מה באמת ישאר בחברה שלנו?

אצל הא.נשים האלה שאני מתעד כבר קרוב לשנה הרעות נותרת בהירה ודולקת למרות לילות האימה הגדולים.
הביטו בתמונות מאתמול
ואולי תצליחו להבין על מה הפוסט הזה מדבר.

אני תקווה שבעוד חודש, בבחירות, תהיה לכם האחריות לקום מהכורסה, לצאת, לבחור ולהשפיע – ואז מתוך רעות לדאוג שכל מי שאתם מכירים יצא גם הוא להצביע.
ויש לי סוד קטן שאני מספר לכם מתוך רעות ואחריות הדדית – אתם לא צריכים עכשיו לנסוע למרחקים כדי לבחור בעיר הולדתכם – אתם יכולים גם לבחור בקלפי הנגשה של הנכים קרוב לדירתכם השכורה.
רק קומו ביום הבחירות מהכורסא, מהמחשב – ותנו את קולכם להשפיע.
כי אולי דרך הרעות הזו של מי שמאמין שהגיע זמן תיקון – המדינה תתחיל לחייך שוב.

אהבה מביאה אהבה

בן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

חיים גורי כתב את שיר הרעות בשלהי מלחמת העצמאות

"הרעות נשאנוך בלי מילים
אפורה עקשנית ושותקת
מלילות האימה הגדולים
את נותרת בהירה ודולקת"

צילום – בן כהן

עוד מעט תמלא שנה שבה אני מתעד את המחאה הארוכה ביותר שהייתה במדינה הזו מאז הקמתה. המחאה שכונתה באין ספור כינויים ע"י ראש המדינה וממשלתו, המחאה שהציתו אותה דור המבוגרים, חברו אליהם ילדיהם ובסוף הצטרפו הנכדים – שלושה דורות של בוני הארץ על כל פלגיה: חילונים ודתיים, אנשי ונשות עמל ואנשי ונשות ספר. מחאה של אזרחים ואזרחיות בני ובנות הארץ הזו. א.נשים שקמו בוקר אחד והחליטו לעשות מעשה ולא להמשיך לשבת ב"כורסת הנוחות" שלהם ולהאמין שהם גרים עדיין במדינה מתוקנת.
הם הבינו כבר לפני מס' שנים שדברים רעים קורים בארץ הזו, תהליכים שאחריהם לא ישאר זכר למה שהכרנו כמדינת ישראל הדמוקרטית.
צר לי לבשר לכם יושבי הכורסאות, אנחנו כולנו חיים במדינה שמתנהלת בצורה רקובה. מדינה שאיבדה את ערכיה, המאבדת את נכסיה המוסריים והערכיים.
וזה עצוב, כל כך עצוב!

לאורך מערכות הבחירות האחרונות נהגו כלי התקשורת וגם א.נשים שאני פוגש להגדיר את בנימין נתניהו בכינויים של
"קוסם", "גאון", איך הוא מצליח כל פעם להפתיע, הוא בלתי מובס, אין מי שיכול להחליף אותו וכדומה.
אני רוצה לתת לכם זווית חשיבה אחרת.
אולי ביבי משתמש בכל המשאבים שיש ברשותו כמי שיושב בראש המערכת, גם אם בהחלטותיו הוא לא שומר על האינטרס של המדינה?
בשפת הרחוב, ביבי לעולם לא יעלה לקרב וישמור על החוקים שאנחנו מכירים ונוהגים לפיהם, לדוגמא – הוגנות ספורטיבית – אצל ביבי אין חוקים ואין טוהר מידות. כשמדובר בקרב ותעלה מולו – הוא יכניס לך בעיטה באשכים ויפלוט "אוי אני מצטער, לא התכוונתי" אבל המעשה כבר נעשה, הוא יתפור דילים ושטיקים.
כשאנחנו מדברים על "בחירות דמוקרטיות", לצערי, אין חיה כזו כבר כמה מערכות בחירות. זו פיקציה – קניית קולות, השפעה על גורמי תקשורת שיהנדסו את החשיבה של הציבור – יכריעו על מס' הבוחרים לטובתו.
כמו עכשיו עם פסטיבל הקורונה והמדדים של אלה שהם מחוסנים ולא מחוסנים.
הכל קורה אצלו בצורה קרה ומחושבת, אבל לא כהחלטות שאתה מצפה שראש המדינה יקבל למען מדינת ישראל, אלא למען דבר אחד ויחיד ושמו בנימין נתניהו.
הנאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים, ראש הממשלה, שהתחייב לבית המשפט העליון לחתום על מסמך ניגוד אינטרסים כי אחרת תפסל מעומדותו לרוץ לבחירות – לא חתם על המסמך והנה הוא בבחירות, המעומד היחיד מטעם ליכוד. תהליכים מהונדסים על ידו אמרנו?
וכן, מבחינתי ישנם לא מעט מעומדים ומעומדות היכולים להחליף אותו בראשות הליכוד ושאין להם כתבי אישום.

"לא סגרתי את הדלת". בנימין נתניהו (צילום ארכיון: קובי גדעון/לע"מ)
"לא סגרתי את הדלת". בנימין נתניהו (צילום ארכיון: קובי גדעון/לע"מ)

מנגד אותם א.נשים המכונים "אנרכיסטים", "מסוממים", "חייזרים" וכמובן "בוגדים" כבר קרוב לארבע שנים – הם מצביעים ברגלים, ברחבי המדינה, כל השבוע ובמיוחד בסוף השבוע, בבלפור.
צועקים ומצביעים על הזרקורים הכי אדומים שמתנוססים מעל לראשה של המדינה. זרקורים שהוחלפו לדגל שחור וגדול המטיל את צילו ומתריע יום יום שהמים סוערים וא.נשים טובעים ומתים.
מדינה שלמה בשלבי גסיסה.

אני רוצה לספר לכם על הא.נשים האלה ובעיקר על הרעות שביניהם, על העזרה ההדדית, על התמיכה בסתר, על המילה הטובה.
כן, ישנם לא מעט מחלוקות ומריבות, אבל ישנה גם רעות כמו שהייתה במלחמת העצמאות. רבים מפוקדי המחאה הם שורדי המלחמה או יתומי נופליה. אותם בנים ובנות, יתומים ויתומות שהקימו משפחות והמשיכו להלחם למען הארת הזו ולבנות אותה.
הרעות שהם נושאים היא אפורה, עקשנית ושותקת.
החזקים תומכים בחלשים כי הם יודעים שבמערכה כזו ארוכה, הם יכולים בשניה ליפול ולהיות אלה שיבקשו את התמיכה. כולם נושאים את הרעות ולפעמים גם ללא מילים.

הסתכלתי עליהם בשבוע ה- 35 של המחאה. הם לא היו רבים אבל מספיק נוכחים כדי לאותת לכל מי שמספיד אותם – שלכל שבת יש מוצ"ש וגם את השבוע שאחרי – והם לא ישתקו עד שהנאשם יצא מבלפור.
הם כאן ועכשיו ומחר, עם הדגלים, הנכדים, הילדים, המבוגרים והמשפחות.
הם שם בגשרים, בשיירות, צועדים בקור הירושלמי ובשאר חלקי הארץ.
הם יהיו בטמפרטורה של 6 מעלות וב-38 מעלות, הם ירטבו במי המכתזית ושום דבר לא ימנע מהם להמשיך ולהגיע, לצעוד, לשיר ובעיקר למחות לגבי התהליכים הרעים המתרחשים במדינה הזו.

צילום – בן כהן

אתמול מישהו כתב לי בפוסט שהעליתי "אתם כאלה מטומטמים" וחשבתי על זה הבוקר – האומנם?
פתחתי את מילון אבן שושן
על הערך "מטומטם" וזה מה שנאמר – מטומטם הוא טיפש, חסר בינה.
האומנם? האם הא.נשים האלה טיפשים? על מה? כי הם מוחים? כי יש להם דעה שונה מאחרים? כי נהיה אסור לאזרחים במדינה דמוקרטית לממש את זכות המחאה ולהביע את דעתם? ואולי כי המחאה מפריעה לתוכניות של הנאשם?
מה כל כך מפריע לתקשורת?
מה יש במפגינים שמציק כל כך?
הם גנבו? שדדו? עברו על החוק?

הפכו את המוחים למוקצים, מצורעים, מפיצי מחלות, מתנגדי חיסונים – ואתם שם שיושבים בבתים, בכורסאות ושותקים.
"זה לא שייך לנו, זה לא יעזור, ממילא הוא ינצח, סתם בזבוז זמן". האם זה גם בזבוז של זמן כשנשים נרצחות, כשהאלימות במשפחה עלתה, כשהילדים ללא מערכת החינוך "איבדו" את זה?
זה גם בזבוז כשא.נשים מתאבדים כי הם איבדו את מקור הפרנסה שלהם ואת הכבוד העצמי?
זה בטח בזבוז של זמן כששארית
שורדי השואה וקשישים בארץ חיים מהיד לפה. ומה עם הנכים? הנכות בגוף מקבלת גם מכה בנפש – רק כי אין חמלה.
היכן הרעות שלכם כשמדובר באלימות המשטרה מול הקהילה האתיופית שזועקת שנים? היכן הרעות שלכם לגבי האלימות בחברה הערבית ובחברה החרדית?
אם לא הרעות בנינו מה באמת ישאר בחברה שלנו?

אצל הא.נשים האלה שאני מתעד כבר קרוב לשנה הרעות נותרת בהירה ודולקת למרות לילות האימה הגדולים.
הביטו בתמונות מאתמול
ואולי תצליחו להבין על מה הפוסט הזה מדבר.

אני תקווה שבעוד חודש, בבחירות, תהיה לכם האחריות לקום מהכורסה, לצאת, לבחור ולהשפיע – ואז מתוך רעות לדאוג שכל מי שאתם מכירים יצא גם הוא להצביע.
ויש לי סוד קטן שאני מספר לכם מתוך רעות ואחריות הדדית – אתם לא צריכים עכשיו לנסוע למרחקים כדי לבחור בעיר הולדתכם – אתם יכולים גם לבחור בקלפי הנגשה של הנכים קרוב לדירתכם השכורה.
רק קומו ביום הבחירות מהכורסא, מהמחשב – ותנו את קולכם להשפיע.
כי אולי דרך הרעות הזו של מי שמאמין שהגיע זמן תיקון – המדינה תתחיל לחייך שוב.

אהבה מביאה אהבה

בן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן