צ'סטרפילד, עיירה קטנה ליד מכרות הפחם של מרכז בריטניה, הפכה עם פרוץ המהפכה התעשייתית מעיירה מנומנמת לתוססת, עם תנועת הכרכרות הסואנת של בעלי המכרות שבאו לפקח על העבודה והעסקים המקומיים לאורך הרחוב הראשי. בין הנהנים מתנועת האנשים, היה ג'ון הקצב, בעל חנות הבשר ברחוב, ששמו היה נודע למרחוק, מכיוון שב1796 לא היה קל למצוא בשר טרי ונקי כמו אצל הקצב ג'ון. עם בגרותו  מאס ג'ון בעיסוק בנתחי בשר ועבר לעבוד אצל פיטר הנגר. אצל פיטר, ג'ון התוודע לכבוד שרכשו הבריטים לנתחי עץ האלון הגושניים אשר מהם ייצרו רהיטים וכרכרות.

יום אחד, הגיעה לנגרייה הזמנה מהקצביה, לביצוע קרש חיתוך. עד אז היה נהוג שהקצבים עובדים על בול עץ גדול שעם הזמן היה נסדק. ג'ון החליט שעם הידע החדש שלו בעבודת עץ ועם הידע הישן שלו בעבודה עם הבשר, הוא יכין משטח עבודה שטרם נראה כמותו. אחרי עבודה מאומצת של הקצעה, הדבקה ושיוף, בלוק העץ נעטף עם חישוק ברזל אשר מנע מהעץ להיסדק ולהתרחב והונח על רגלי ברזל יציבות. כך נוצר ה"בוצ'ר בלוק" – קרש הקצבים הראשון , אשר היווה השראה וקונצפט עיצובי לכל יצירות הנגרות של רהיטי בוצ'רס.

במתחם השימור של מייסדי רמות השבים, שוכן מתחם התצוגה של THE BUTCHER'S FURNITURE . "הקו העיצובי שלנו, נוצר בהשראת שולחנות של פעם. שולחנות קצבים, נגרים, אופים, מסגרים ונפחים", מסביר לי אדם אפרת, הבעלים. אני מוצאת שיש משהו סימבולי בבחירה במבנה שעבר שימור, ששימש את מרכז החיים של הישוב במאה הקודמת, לשמוש כאכסנייה לסטודיו של בוצ'רס.

המותג הוקם ב 2010 ע"י אדם אפרת, יזם בעל שורשים ברקע עיצוב ואמנות. אפרת גדל ברמות השבים ואביו היה אמן רב תחומי במקצועו. בבית הייתה להם סדנת עבודה שכללה נגריה בסיסית, מסגריה, כלים לעבודה בזכוכית ועוד. אביו האמן אהב לשלב ביצירותיו, חומרים קיימים עם חומרים משומשים כמו חלודה, פחם, צמיגים ישנים או עצים שנסחפו בשיטפון שהיה אוסף בשיטוט בטבע . לאחר שירותו הצבאי, אפרת בחר בלימודי מנהל עסקים עם התמחות בשיווק ומיתוג, כלים ששימשו אותו במיתוג "נתחי הנגרים" בתחום עולם הרהיטים (אם תבקרו באתר שלהם, תגלו שלצד ה"נתחים", מוצעות גם "עיסקיות").

הקונספט: היופי שבפשטות

"העבודה בעץ היא קודם כל עבודה של החסרה. לוקחים גוש עץ וע"י הקצעה, חיתוך ושיוף (כולם פעולות החסרה) נותנים לגוש שלנו צורה, יעוד ואופי. בניגוד לציור למשל, שבוא לוקחים קנבס לבן ולאט לאט מוסיפים לו צבע, טקסטורה צורה ומטרה. לכל יוצר יש את הקול הפנימי שלו מתי להפסיק- זה נושא בפני עצמו. זה מקום מאוד עמוק. מקום שמאמת אותך עם הכנות שלך. לי לקח הרבה זמן עד שלמדתי עם עצמי מתי להפסיק לשייף. בהתחלה הייתי שואל את עצמי אם אני עצלן או מפונק ובימים אחרים מגזים ומשייף עד שיש לי יבלות בידיים. לאט לאט שמתי לב שביחד עם עבודת השיוף התחלתי ביד השניה ללטף, להרגיש את העץ. לאט לאט למדתי שמשלב מסויים אם אני אמשיך לעבוד ולהחליק את העץ אני מתחיל לקבל מראה מושלם מידי כמעט פורנירי. המושלמות של העץ היא בחוסר מושלמות שלו. וזה מאוד עמוק המחשבה הזו. אם לרגע נשווה את העץ לאנשים אז מבחינתי פורניר הוא שווה ערך לבובת ברבי. הבנתי גם שב "מושלמות" הזו יש אלמנט קל של בריחה. בריחה מאחריות, סוג של ויתור עצמי. הגימור או הליטוש המושלם הוא חסר כל אינרפטציה אישית שלי עם החומר. המושלמות הזו היא נטולת דיאלוג ואישית אני מוצא אותה … אין לי דרך יותר יפה מלהגיד – מ-ש-ע-מ-מ-ת. אני כאומן וכאמן אני רוצה להביא את הביטוי העצמי שלי אל תוך החומר והיצירה כולה. לא להשתלט ולא, חלילה להפחית מכבודו של חומר הגלם המדהים הזה, אבל אני רוצה למצוא את האיזון הנכון שביני לבינו. שם נמצא הקסם ולדעתי שם גם נמצא היופי. ותאמינו לי שזה לא פשוט למצוא את האיזון הזה, וזו בדיוק הסיבה שבזכותה אני כל כך אוהב וכל כך מעריך את חומר הגלם הזה" מסביר אדם אפרת על הפשטות והשלמות של הוואבי סאבי.

ליאון ליכט, שותפו של אפרת בבוצ'רס  מדגיש כי "אנחנו כל הזמן בודקים ומשכללים שיטות עבודה וגימור של העץ כדי לוודא שהרהיט לא יהיה יפה רק היום אלא גם בעוד עשר, עשרים וחמישים שנה. העץ אוהב את הזמן והזמן מעניק לעץ אותנטיות שפשוט אי אפשר לקנות בחנות. פעם אנשים אהבו דברים חדשים אבל היום כשהתרבות המערבית הפכה להיות כל כך שבלונית אנחנו מחפשים את הסיפור שמאחורי המוצר. אם זה ג'ינס שכבר קרוע בחנות או מוזיקה חדשה שמנסה לשחזר את הסאונד של ניל יאנג, הצרכנות של שנות ה 20 (במילניום החדש) מחפשת את האותנטיות. את העץ לעומת זאת אי אפשר להנדס כמו סאונד. העץ הוא עבר הווה עתיד בכל רגע נתון".

איך בוחרים איזה עץ לאיזו מטרה? אדם אפרת מספק תשובות.

מילון הפייבוריטים: נתחי העצים שבוצ'רס אוהבים לעבוד איתם

אלון אירופאי (European Oak):
עץ חזק, מאוד צפוף וכבד בגוון חום אדמה שאינו כהה מידי ואינו בהיר.
האלון האירופאי מוכר גם כאלון מבוקע ולאורך הקורות שלו תמיד יהיו גם מעט עיניים כאלו ואחרות.
כיוון שיש הבדלים טבעיים בין קורה לקורה, כל רהיט יוצא יחיד ומיוחד – ממש one of a kind.

אלון אמריקאי (American Oak):
עץ חזק וצפוף מאוד. הגוון של האלון האמריקאי הוא מעט בהיר יותר מהאלון האירופאי. האלון האמריקאי כמעט ואינו מבוקע ומספר העיניים בו הוא מזערי עד אפסי. האלון האמריקאי הוא עץ מאוד גבוה ולכן הוא יכול להגיע בקורות מאוד ארוכות. מתאים לרהיטים או משטחים במידות גדולות במיוחד (3-5 מטר אורך).

אגוז אמריקאי (American Walnut):
עץ בעל מראה מיוחד ויוקרתי. מאופיין בגוון כהה עם דוגמת עץ מעניינת ומפתיעה. לעיתים קרובות ניתן לראות שילובים של קווים בהירים בגווני חום משתנים במשחק גוונים של העץ. יחד עם זאת מדובר בגוון כהה ומאוד דומיננטי ולכן אינו מתאים לכל חלל. האגוז האמריקאי משתלב מצויין עם ברזל בגוון טבעי תעשייתי וגם עם גווני שחור.

בוק (Finger joint Butcher Beech):
הבוק הוא עץ יחסית בהיר מעט ורדרד חיוור, משתמשים בו בעיקר לדלפקים, שולחנות עבודה ואפילו עבור מיטות. זהו חומר יחסית זול ביחס לאיכות שהוא מציע אך הוא לא תמיד תואם לקו העיצובי הרצוי.

אורן (Pine):
עץ רך מאוד בגוון בהיר שהופך לצהבהב קלות עם הזמן. לרוב מגיע עם עיניים וכשהוא נמצא במצבו הטבעי. האורן נותן מענה עיצובי הולם גם בפרויקטים דלי תקציב וכשעושים עליו גימורים מעניינים אפשר להגיע למראה מדהים, מיושן ו-Rustic. הוא עץ מלא לכל דבר ועם טיפול נכון הוא הופך לעץ יפהפה ועמיד.

סנדוויץ' ליבנה (Birch):
למרות שיש הרבה סנדוויצ'ים בשוק, סנדוויץ' ליבנה הוא הטעים ביותר. הסנדוויץ' מורכב משכבות שכבות של עץ. יש שיגדירו אותו עץ מלא ויש שלא אבל זה לא משנה את העובדה שסנדוויץ ליבנה הוא חומר מאוד איכותי ומאוד חזק. כיוון שהשכבות שלו מודבקות ניצבות אחת לשניה הסנדוויץ' הוא מאוד יציב ולכן משמש בבניית מסגרות, חזיתות, תשתיות ועוד.

הרהיטים של בוצ'רס מעוצבים ובנויים לבתים שאוהבים את חום העץ. כאן ניתן לבחור רהיטים ואקססוריז לבית מקולקציה מעוצבת ומוקפדת, או מהזמנה אישית לפי דרישת הלקוח. בוצ'רס מייצרים שולחנות אוכל, מטבחים, חדרי שינה, ספריות, אמצעי ישיבה, שולחנות סלון ועוד כל מיני המצאות משלהם. עונג רב היה לבקר במקום שעושה כבוד לפשטות.

רמות השבים, המייסדים 27