"לילה טוב, סעו בזהירות" אמרתי לחבריי ארז ומתן לאחר שסיימנו לאכול מאפים מלאים בגבינה בולגרית במקום שנקרא "בית השיח" הממוקם כ- 200 מטר מתחנת משטרת מוריה, שם הגשתי תלונה על אלימות שהופנתה כלפיי הערב, כאשר צילמתי את הפגנת הא.נשים מול הוילון השחור ביום האישה הבינלאומי.
כן חברים וחברות, ביום שמדבר על אלימות נגד נשים, שמספר על מעמדם של הנשים, בעודי מתעד את האירוע בבלפור, צילמתי גם את האישה בלבן שצעקה קריאות בעד ביבי ונגד המפגינות והמפגינים.

צילמתי אותה בסה"כ 2 תמונות כאשר היא ביקשה בצעקות ובתנועות יד שאפסיק לצלם.
אמרתי לה מיד "אין בעיה" והפסקתי – כי אני תמיד מכבד את המצולמים והמצולמות.
אולם לה זה לא הספיק.
בשניות היא הגיעה אליי ובתנועת יד אלימה היא העיפה לי את המצלמה מהיד לעבר הרצפה והעדשה היקרה שרכשתי רק לפני מס' חודשים האחרונים התנפצה לרסיסים.

אני עדיין בהלם מהאלימות שהתפרצה ממנה ופגעה בי.
אני חייב לציין שהטיפול של המשטרה באירוע מתחילתו עד סופו היה מהיר ומקצועי.
השוטרים שהבחינו בתקרית עצרו אותה במידי והגשתי נגדה תלונה בתחנה של משטרת מוריה.
בדרך הביתה היה לי עצוב ולא רק בגלל העדשה היקרה שנשברה שהיא עבורי כלי עבודה, אלא שדווקא ביום האישה חוויתי אלימות ע"י אישה. אני עצוב כי זו עדות נוספת שהחברה שלנו אלימה – וזה צריך להיכתב עם הרבה סימני קריאה.
אנחנו חברה כל כך אלימה שזו הפכה להיות שפתנו הרשמית על כל צורותיה וגזרותיה ואנחנו מקבלים אותה כסטנדרט בחיי היום יום שלנו.
האלימות סובבת אותנו כיחידים וכחברה 360 מעלות – ואנחנו מקבלים את זה ושותקים.
תחשבו שאתמול זו לא הייתה המצלמה שלי שחטפה את המכה ונשברה, אלא איבר בגוף שלי – וכל הסיפור היה נגמר אחרת.
כל הדרך שאלתי את עצמי מה גרם לאותה אישה להפעיל נגדי אלימות שכזו? אולי בגלל שהיא חשבה שאני מפגין נגד ביבי ובכך אני נתפס כ"אויב" שלה? אולי ראתה בי "שמאלן בוגד" והרי בוגדים צריך להוקיע?
עצוב לי שחדשות לבקרים מתנוססים שלטים "שמאלנים בוגדים" ברחבי המדינה – המצמידים לדעה פוליטית (במדינה דמוקרטית) כינוי חריף של בגידה – ואתם שם בבית שותקים. כאילו "התרגלנו" שמכנים את מי שאינו ימני בדעותיו הפוליטיות – בוגד במדינה…
אני מדבר עם לא מעט נשים שחוו או חוות אלימות. הן תמיד מספרות על שתיקה בכל אותן השנים. כאילו שהן הפנימו שהאלימות היא חלק בלתי נפרד מחייהן.
הן חשבו שהמציאות הזו קיימת אצל כולן מסביב, גם אצל השכנה, אצל המוכרת בסופר, מנהלת הבנק, המורה בבית הספר ואפילו אצל האישה שנוהגת בג'יפ מפואר וה"חיים" שלה מבחוץ נראים דבש.
הן שותקות כל השנים בגלל הבושה. הן שותקות כל השנים בגלל שהן חושבות שהן אלה שלא בסדר.
הן שותקות כל השנים כי זו השפה המדוברת בין בני זוג.
אבל אני לא.
אני לא מוכן לקבל ולהתרגל לאלימות מכל סוג!
אני לא מוכן לשתוק ולקבל את זה כנורמה או כשפה בין א.נשים.
הגיע זמן תיקון של כולנו!
הגיע הזמן להתחיל את התיקון מהסוף להתחלה.