לפני כשנה וחצי יצאתי לחופשה ארוכה מהחדשות, עשיתי זאת כי הבנתי שבמציאות הנוכחית בישראל, אין יותר מקום להביע עמדה המנוגדת לדעת השלטון בלי להסתכן במוות. ואני לא מגזימה.

ההסתה נגדי באה ישירות מהראש, ראש הממשלה, ולצדו מי שהיה אז שר הביטחון – נפתלי בנט.

אז הלכתי כי נמאס לי להיות מטרה, נמאס לי מבעלי מניות ומנהלים שלא נותנים גיבוי לעיתונאים שלהם, מחשש שירגיזו את השליט הכל יכול שבו הם תלויים כלכלית.

נמאס לי מהמשחק העצוב במשולש ההון- שלטון- עיתון.

הלכתי ונכון לעכשיו אין בי שום רצון לחזור.

אני מתבוננת בשנה וחצי החולפות בעמיתי המגישים והעיתונאים וליבי יוצא אליהם. מי שעדיין מתעקש על עמדה עצמאית וביקורתית כמעט ולא עולה לשידור, חייו מאוימים חדשות לבקרים, קמפיינים של תעמולה מכוונת היטב משאירים את המיעוט הזה בחשש מתמיד לשלומו, לשלום ילדיו ולפרנסתו.

מנגד אני רואה כיצד עיתונאים אחרים הופכים מדי יום לדוברים מטעם השלטון.
היום הם הרב.

מרבית המידע שאתם מקבלים בערוצי התקשורת העיקריים נכון לעכשיו, הוא לצערי מידע מוטה. מוטה פחד ומוטה שלטון.

בימים האחרונים מדובר במידע מוטה ניצחון.

כותבים אלי הרבה אנשים צעירים והם נואשים, חלקם חושבים לא להצביע, חלקם לא יודעים למי להצביע. הממסד אכזב אותם ובצדק! חלקם אפילו שוקלים ללכת מכאן.

אז לכל אותם צעירים וגם למי שרק מרגיש כך, אני קוראת לא להתייאש. להפך. זוהי ההזדמנות לשנות את התמונה.

עזבו אתכם מסקרים, רבים משקרים בהם, עזבו אתכם ממדגמים, הם אינם חוזים תוצאות כבר שנים רבות. עזבו אתכם מפרשנים ומסרים סמויים וגלויים.

אתם יודעים מה?

עזבו אתכם מטלוויזיה או רדיו, עזבו את העיתונים את האתרים ואת הרשתות החברתיות.

תהיו קצת בשקט עם עצמכם ויקיריכם. חישבו על השנה שחלפה והביטו אל העתיד. הכל כבר נאמר. האם אתם רוצים להמשיך לחיות באופן שבו חייתם בשנה הזאת?

אם התשובה היא לא

אז צאו להצביע.

אין דרך אחרת.

אם תישארו בבית, או תשימו פתק לבן, או תצביעו למפלגות שרחוקות מאחוז החסימה, המלכתם שוב את השלטון הקיים.

שום אלטרנטיבה אינה מושלמת. נכון.

אבל המצב הנוכחי הוא הרה אסון.

נכון לעכשיו אנחנו חיים בכמעט דיקטטורה. אם משפחת נתניהו תבחר שוב. ( כן זו המשפחה כולה שמנהלת את המדינה, אל תטעו) נהפוך סופית למונרכיה. זה כבר קורה.

אני מתפללת שנצליח להחזיר את השפיות לחיינו.

זה עדיין אפשרי.