לפני אי אלו שנים החלטתי לנסוע לטיול שורשים. שורשים הנטועים אי שם בטרנסילבניה. האמת שלא היה לי כל כך את מי לשאול כבר היכן בדיוק שורשי, אבל זה היה יותר בשביל ההרגשה. את הטיול התחלתי בקלוז' ,שם נולדתי, אבל לצורך הסיפור אתמקד בתחנתי השנייה, דאז', עיר הולדתו של אבי אפרים.

אז כמה מילים על דאז'. היא נמצאת כשעה נסיעה מקלוז', עיירה קטנה שבין המלחמות החליפה ידיים בין הונגריה לרומניה. עד מלחמת העולם הראשונה הייתה חלק מהונגריה, ולאחריה סופחה לרומניה. ב-30 באוגוסט 1940 חזרה דאז' לריבונות הונגריה ובתום המלחמה חזרה שוב לרומניה. בתחילת המלחמה היו בעיירה כ 3700 יהודים, כ 20% מהתושבים. הונגריה נכבשה עלי ידי הנאצים ב-19 במרס 1944, ב-3 במאי 1944 הורה ראש העיר ינו ורס  להקים את גטו דאז' ביער בונגור מרחק כמה קילומטרים מהעיר. תחילה נאלצו היהודים לשהות בגטו תחת כיפת השמים, ולאחר זמן מה נבנו שם בקתות מקורות עץ שהובאו ממנסרות שהיו בעבר בבעלות יהודים מהמחוז. בתוך ימים אחדים רוכזו בגטו דאז' כ-7,800 יהודים, ובהם יהודי דאז' ויהודי מחוז סולנוק-דובוקה. תושבי הגטו גורשו לאושוויץ בשלושה טרנספורטים שיצאו ממנו ב-28 במאי וב-6 וב-8 ביוני 1944, משפחתו של אבי הייתה ביניהם, אמו ג'ני ואחותו קטי נרצחו במחנה אושוויץ-בירקנאו, אבי עליו השלום, הצליח לשרוד את מחנה לנדסברג-קאופרינג. כיום יש בדאז' פחות ממניין יהודים.

חזרה לטיול השורשים, היות ולא היו ביד כתובות כלשהן כדי לראות היכן התגוררה משפחת אבי, החלטתי לבקר את בית הכנסת המקומי. בית הכנסת, הוא עדות לקהילה המפוארת שהייתה שם. מבנה מפואר, בעיצוב ארכיטקטוני שאפיין את בתי הכנסת ברומניה, היום סגור ומסוגר, פשוט אין לו קהל, אין קהילה. מול בית הכנסת ניצבת אנדרטה לזכר יהודי דאז'. אנדרטה שמסמלת  את גירוש היהודים למחנות ההשמדה, שנוצרה על ידי הפסל איזק מרטון, אחת מאנדרטאות הזיכרון המוקדמות באירופה, הוצבה ב 1947. כמובן שצילמתי את בית הכנסת ואת האנדרטה המרשימה, לא רחוק מהאנדרטה ישבו שלוש נשים מקומיות, נראו לי כמושא צילום מעניין, צילמתי, די מרחוק ,רק כשפתחתי את הצילום בבית על המחשב הבחנתי בזה. קיבלתי את התזכורת שלא פסה האנטישמיות- צלב קרס מצויר על גבי הטלפון הציבורי בימין התמונה.