"מצדה" ו"סברה": 2 תערוכות יחיד העוסקות ביום הזכרון וביום העצמאות

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה ויום העצמאות, הם נושאי תערוכות היחיד החדשות של שי עבאדי וגסטון צבי איצקוביץ. "מצדה" עוסקת בסמליות הישראלית של יום הזיכרון דרך עיניהם של בני נוער, ו"סברה" עוסקת ביום העצמאות דרך הספר "הוא הלך בשדות" שכתב משה שמיר

"מצדה" ו"סברה": 2 תערוכות יחיד העוסקות ביום הזכרון וביום העצמאות

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה ויום העצמאות, הם נושאי תערוכות היחיד החדשות של שי עבאדי וגסטון צבי איצקוביץ. "מצדה" עוסקת בסמליות הישראלית של יום הזיכרון דרך עיניהם של בני נוער, ו"סברה" עוסקת ביום העצמאות דרך הספר "הוא הלך בשדות" שכתב משה שמיר

במשך עשר שנים, האמן גסטון צבי איצקוביץ הגיע לטקסי יום הזכרון ואל התערוכות המתלוות לטקס בשבט תנועת הצופים, "מצדה", שבט ותיק הפועל מאז 1937 בעמק המצלבה בירושלים. במהלך שנות קיומו של השבט נפלו 53 בוגרים במערכות ישראל ובפעולות איבה. איצקוביץ הגיע לשבט הצופים מתוך התעניינות בטקסים ישראליים ובפרט השכול כטקס, במשך השנים הפך טקס יום הזיכרון לטקס אישי צילומי שלו. הוא נהג להגיע לטקס הצילומי שלו דווקא ביום לאחר הטקס הרשמי, ביום בו תערוכת החניכים מונחת עזובה, מתחילה להתפרק ומאפשרת לרוח, לנוף, ולעוברים ושווים להיות חלק ממנה.

ביום הזיכרון האחרון, בשל הקורונה התקיים טקס יום הזיכרון המסורתי דרך ה"זום". איצקוביץ הצטרף לטקס המקוון והבין שדברים שלרוב הם סמויים מהעין במהלך הטקסים, יצאו השנה החוצה באמצעות הצ'אט. בתערוכתו "מצדה", מציג האמן את ההערות שנאמרו בצ'אט והופך לכתובות על גבי עבודות הוידאו. החניכים מתלוננים על שעמום שמוביל אותם לקשקש על גבי המסך באמצעות האפשרויות שהזום מציע. המדריכים, מגיבים בסיסמאות קלישאתיות בסגנון: "לא לימדו אתכם איך לכבד?". הפער בין הטקס הרשמי על שירת ה"תקווה" המסורתית, לבין הילדים חסרי הסבלנות שאינם רוצים להתעסק במוות הוא המבט אליו מכוון אותנו איצקוביץ.

שם התערוכה נגזר משם שבט הצופים, מעצים את מיתוס הגבורה המושרש בתודעה הישראלית. בחוברות הדרכה של תנועות הנוער בשנותיה הראשונות של המדינה הדגישו, בקשר למיתוס מצדה את עדיפות המוות כבני חורין על פני חיי העבדות והעינויים שהיו צפויים אילו נכנעו הנצורים או אילו נפלו בשבי.

גסטון צבי איסקוביץ צילום סטילס מתוך עבודת הוידאו מצדה 2021 גלריה שכטר

שי עבאדי מציג ארבעה ציורים מתוך הסדרה "בחזרה ללבנט", בהם נראים דמות גבר ואשה ביחד ולחוד וציור של פרי הצבר – "סברס". הדמויות מבוססות על הדיוקנאות של אסי דיין ואיריס יוטבת השחקנים שהיו גיבורי הסרט "הוא הלך בשדות" המבוסס על ספרו של משה שמיר. בדיוקן המתאר את דמותה של מיקה המגולמת על ידי יוטבת הוסיף עבאדי את הכיתוב סברה באותיות בערבית. תוספת זו הופכת את הייצוג שנחקק בזיכרון הקולקטיבי של דמותו הקולנועית של אסי דיין כייצוג האידיאלי של הצבר – יפה בלורית ותואר ומשליכה אותה על מיקה שהיא דמות חריגה בסרט, ומוצגת כמגיעה מ"שם" (רמז לפולין) ומסמלת אוד מוצל מאש. בנוסף לערעור הזה מסמן עבאדי את דמותה של מיקה באותיות ערביות – סיטואציה של דמות אישה עם כיתוב בערבית המתבוננת בהערצה על דמות הצבר האולטימטיבי שאולי מעולם לא התקיים במציאות.

עבאדי מציג את דמויותיהם של מיקה ואורי עם רקע מוזהב, צבע שאינו משתלב במסורת הציור הישראלית, ומביע ניחוח זר, נוצרי ואולי גם מסמל את היחס הישראלי ל"טעם הערבי", מונח מאוס אך עדיין שגור. הסדרה נוצרה סביב תהליך הקשור לזהותו של עבאדי בו הוא חוזר למרחב הלבנטיני באופן חיובי ומשלב בין מזרח ומערב, שילוב שמדגיש את הדימיון בין היהודים לערבים.

שי עבאדי, סברה וצבר. צילום: גלריה שכטר

אוצרת: שירה פרידמן

נעילה: שבת, 15 במאי  2021

גלריית שכטר, מרכז נווה שכטר, רחוב שלוש 42 פינת רחוב אילת נווה צדק, תל אביב-יפו

א-ה 17:00-9:00, ו – 13:30-11:00 שבת – 16:00-13:00

 

במשך עשר שנים, האמן גסטון צבי איצקוביץ הגיע לטקסי יום הזכרון ואל התערוכות המתלוות לטקס בשבט תנועת הצופים, "מצדה", שבט ותיק הפועל מאז 1937 בעמק המצלבה בירושלים. במהלך שנות קיומו של השבט נפלו 53 בוגרים במערכות ישראל ובפעולות איבה. איצקוביץ הגיע לשבט הצופים מתוך התעניינות בטקסים ישראליים ובפרט השכול כטקס, במשך השנים הפך טקס יום הזיכרון לטקס אישי צילומי שלו. הוא נהג להגיע לטקס הצילומי שלו דווקא ביום לאחר הטקס הרשמי, ביום בו תערוכת החניכים מונחת עזובה, מתחילה להתפרק ומאפשרת לרוח, לנוף, ולעוברים ושווים להיות חלק ממנה.

ביום הזיכרון האחרון, בשל הקורונה התקיים טקס יום הזיכרון המסורתי דרך ה"זום". איצקוביץ הצטרף לטקס המקוון והבין שדברים שלרוב הם סמויים מהעין במהלך הטקסים, יצאו השנה החוצה באמצעות הצ'אט. בתערוכתו "מצדה", מציג האמן את ההערות שנאמרו בצ'אט והופך לכתובות על גבי עבודות הוידאו. החניכים מתלוננים על שעמום שמוביל אותם לקשקש על גבי המסך באמצעות האפשרויות שהזום מציע. המדריכים, מגיבים בסיסמאות קלישאתיות בסגנון: "לא לימדו אתכם איך לכבד?". הפער בין הטקס הרשמי על שירת ה"תקווה" המסורתית, לבין הילדים חסרי הסבלנות שאינם רוצים להתעסק במוות הוא המבט אליו מכוון אותנו איצקוביץ.

שם התערוכה נגזר משם שבט הצופים, מעצים את מיתוס הגבורה המושרש בתודעה הישראלית. בחוברות הדרכה של תנועות הנוער בשנותיה הראשונות של המדינה הדגישו, בקשר למיתוס מצדה את עדיפות המוות כבני חורין על פני חיי העבדות והעינויים שהיו צפויים אילו נכנעו הנצורים או אילו נפלו בשבי.

גסטון צבי איסקוביץ צילום סטילס מתוך עבודת הוידאו מצדה 2021 גלריה שכטר

שי עבאדי מציג ארבעה ציורים מתוך הסדרה "בחזרה ללבנט", בהם נראים דמות גבר ואשה ביחד ולחוד וציור של פרי הצבר – "סברס". הדמויות מבוססות על הדיוקנאות של אסי דיין ואיריס יוטבת השחקנים שהיו גיבורי הסרט "הוא הלך בשדות" המבוסס על ספרו של משה שמיר. בדיוקן המתאר את דמותה של מיקה המגולמת על ידי יוטבת הוסיף עבאדי את הכיתוב סברה באותיות בערבית. תוספת זו הופכת את הייצוג שנחקק בזיכרון הקולקטיבי של דמותו הקולנועית של אסי דיין כייצוג האידיאלי של הצבר – יפה בלורית ותואר ומשליכה אותה על מיקה שהיא דמות חריגה בסרט, ומוצגת כמגיעה מ"שם" (רמז לפולין) ומסמלת אוד מוצל מאש. בנוסף לערעור הזה מסמן עבאדי את דמותה של מיקה באותיות ערביות – סיטואציה של דמות אישה עם כיתוב בערבית המתבוננת בהערצה על דמות הצבר האולטימטיבי שאולי מעולם לא התקיים במציאות.

עבאדי מציג את דמויותיהם של מיקה ואורי עם רקע מוזהב, צבע שאינו משתלב במסורת הציור הישראלית, ומביע ניחוח זר, נוצרי ואולי גם מסמל את היחס הישראלי ל"טעם הערבי", מונח מאוס אך עדיין שגור. הסדרה נוצרה סביב תהליך הקשור לזהותו של עבאדי בו הוא חוזר למרחב הלבנטיני באופן חיובי ומשלב בין מזרח ומערב, שילוב שמדגיש את הדימיון בין היהודים לערבים.

שי עבאדי, סברה וצבר. צילום: גלריה שכטר

אוצרת: שירה פרידמן

נעילה: שבת, 15 במאי  2021

גלריית שכטר, מרכז נווה שכטר, רחוב שלוש 42 פינת רחוב אילת נווה צדק, תל אביב-יפו

א-ה 17:00-9:00, ו – 13:30-11:00 שבת – 16:00-13:00

 

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן