Skip to content

עידון לירי

  מליריות  מוצארטית ומשחקי קונדסות מרומזת לחן של שלל צבעי החדווה הצ'כית של דבוז'אק הפסנתרן תום בורו שובה את לב הקהל בביצוע מעודן ולירי לקונצ'רטו המוצרטי מס' 24 בדו מינור (ק'491) והמנצח דניאל כהן מעלה פרשנות לירית לסימפוניה השישית של  דבוז'אק ברה מז'ור (אופ' 60) אולם שרובר, תיאטרון ירושלים, 22.4.2021  התזמורת הפילהרמונית פתחה את העונה הירושלמית עם […]

עידון לירי

  מליריות  מוצארטית ומשחקי קונדסות מרומזת לחן של שלל צבעי החדווה הצ'כית של דבוז'אק הפסנתרן תום בורו שובה את לב הקהל בביצוע מעודן ולירי לקונצ'רטו המוצרטי מס' 24 בדו מינור (ק'491) והמנצח דניאל כהן מעלה פרשנות לירית לסימפוניה השישית של  דבוז'אק ברה מז'ור (אופ' 60) אולם שרובר, תיאטרון ירושלים, 22.4.2021  התזמורת הפילהרמונית פתחה את העונה הירושלמית עם […]

 

מליריות  מוצארטית ומשחקי קונדסות מרומזת לחן של שלל צבעי החדווה הצ'כית של דבוז'אק

הפסנתרן תום בורו שובה את לב הקהל בביצוע מעודן ולירי לקונצ'רטו המוצרטי מס' 24 בדו מינור (ק'491) והמנצח דניאל כהן מעלה פרשנות לירית לסימפוניה השישית של  דבוז'אק ברה מז'ור (אופ' 60)

אולם שרובר, תיאטרון ירושלים, 22.4.2021

 התזמורת הפילהרמונית פתחה את העונה הירושלמית עם אמנים ישראלים שהם בגדר "ילדי פלא" משלנו. המנצח המחונן דניאל כהן (37) — המוכר לנו מביצועיו באופרה הישראלית ומנהל כיום את בית האופרה בדארמשטאדט, מי שהיה יד ימינו של ברנבוים בתזמורת "דיוואן מזרח-מערב" ולמד 11 אופרות בארבעה חודשים — ניצח על ביצוע מלא חן לסימפוניה השישית של דבוז'אק ברה מז'ור (אופ' 60), בלב הקונצרט היה המפגש עם הפסנתרן תום בורו, שזכה בפרס קלרמונט ובכל הפרסים הראשונים בתחרויות הפסנתר. הוא עִנג את הקהל בביצוע מעודן ולירי לקונצ'רטו המוצרטי מס' 24 בדו מינור (ק' 491)

תום בורו, תמונה של Tal Givony
תום בורו, תמונה של Tal Givony

למן הצליל הראשון נגנה התזמורת את הקונצ'רטו בפלסטיות כאשר המנצח מקפיד על עומק תלת ממדי כמעט "מחשמל" בנגינת התזמורת. בנגינתו מלאת הענווה מייצג תום בורו פסנתרנות אחרת – מופנמת, בוטחת ומלאת חשיבה אנליטית. הפתיחה הייתה מדובבת ביופייה הלירי כאשר תחת שרביטו של דניאל כהן ניגנה התזמורת בקפיציות חיה ובפלסטיות "תלת ממדית". ההקפדה של המנצח על הלכידות המנוקדת בה נגנה התזמורת תרמה לדרמטיות של הפתיחה וליופייה כשכלי הנשיפה מתעלים על עצמם בנגינתם הלירית. נער הפלא תום בורו (21), פתח בצליל חרישי, אך בוטח ומלא. הוא ניגן בפשטות ובניקיון מלאי אור שהעניקו תחושת טוהר מוצרטי.  דווקא האחיזה שלו בפסנתר אפשרה לו לרחף על הקלידים. וכך נשמעו סלסולי הטרילים הבהירים מלאי קסם. משחקי הקונדסות המרומזת של הפסנתרן עם עצמו ושלו עם התזמורת הוסיפו לחיות הביצוע. עיצוב הניגודים בדינמיקה תרם לבניית המתח ולחיות הנגינה,  והשלָשות בנגינתו היו מלאות קסם. הזרימה השקופה והמעודנת, והדרך המופלאה בה נענו לנגינתו כלי הנשיפה ובראשם האבוב והחליל וכלל הטוטי התזמורתי – עוררו התפעמות. בעיקר התאפיינה נגינתו בדחף של זרימה ובכיווניות. את הקדנצה ניגן בורו בווירטואוזיות ושירתיות מדובבת. כשירד לפיאניסימו חרישי ניגן בצליל שמימי. החזרות המוצארטיות על אותו משפט היו תמיד בפיאנו חרישי מלא קסם. על הדרמה הריתמית המנוקדת ביד שמאל חזרה התזמורת בנגינתה. הסולן נארג לחיק התזמורת והדיאלוג בינו לבינה היה קרוב לשלמות. ניגודי הדינמיקה גרמו לבניית המתח ולחיות הביצוע, והמענה התזמורתי בנגינת האבוב, החליל והסולן מלאי חן.  הירידה של תום בורו לדימינואנדו עוררה השתאות בקסם יופייה. גלי ההאצה והעליה בדינמיקה היו מרשימים. ההאטות היו חלק מסגנון הצליל העדין והמאופק. מרשימים בצליל הגדול והלירי של נגינתם היו האבוב והחליל, הגם שהיו קצת מהירים מהפסנתרן. את הקדנצה ניגן בורו בווירטאוזיות וליריות מאד צלולה. מופלאה הייתה הדרך בה הסתיים הפורטיסימו של  התזמורת והסולן באוויר והתאדה באחת. את הפרק האיטי (לרגטו) ניגן בורו בהתרפקות חלומית כשהוא מקיים דו שיח מופנם עם התזמורת. אפילו ההאטות שלו היו בטוב טעם ובמידה – מוצרט רך ולירי.  המענה של האבובן היה מופלא. הכול היה במידה ומוצארטי, גם הפסקות הפתע היו בטוב טעם. החלילן והאבובן הפליאו בליריות של המשוב שלהם.  החזרות המוצארטיות היו תמיד בפיאנו נהדר. בקפיציות מנוקדת נהדרת, זרימה בין התזמורת לסולן, ועומק תלת ממדי נוגן הקונצ'רטו.  הנגינה הלא מתחכמת של בורו הייתה מופלאה בפשטותה. המענה השירתי בכלי הנשיפה בתזמורת — כשמתוכם בלט החליל — היה מופלא. את פרק האלגרטו החותם ניגן בורו בהובילו את התזמורת  כשהוא מבליט את הפעמה האחרונה. את הווריאציה האחרונה  ניגן הפסנתרן בליריות וריחוף מופלא. המקצבים המנוקדים והריתמיות הסוחפת שבה הסתיים הקונצ'רטו הייתה מרשימה. כהדרן בחר תום בורו לנגן את הפרלוד "זיקוקי דינור" של דביסי. מתוך ערפל הצלילים החרישי והצפוף צמחו מרווחי האוקטבות. הסולן ניגן בעידון מלא מסתורין.

לרוב ניגנה הפילהרמונית את הסימפוניה השמינית או תשיעית של דבורז'אק. הפעם בחר המנצח דניאל כהן להעלות את  הסימפוניה השישית של דבוז'אק. התזמורת ניגנה אותה בליריות אינטנסיבית כאשר מכלל הרעדוד של הטוטי התזמורתי בקעו החליל והכינורות. היופי המרהיב של האווירה ה"פסטורלית" של דבוז'אק זכה בביצוע זה לשלל גוונים. פיוטי ולירי היה בעיקר פרק האדג'יו בו עיבד המנצח את הניגודים.  מצמרר ביופיו היה הצ'לו בפיאניסימו החרישי אליו ירד. גם אם לא תמיד היו ניגודים מספיק חריפים בדינמיקה בין כלי הנשיפה לכינורות היה העיבוד של גוני הצליל של כל קבוצה מלא עושר מרהיב והייתה התאדות לירית מלאת קסם. מלא חן ויופי היו החליל והפיקולו בנגינתם.  יפים במיוחד היו הליריות בנגינת האדג'יו והירידה כמעט לאפסי צליל השירתיות של החליל, והבנייה המדורגת של המעבר לסקרצו. הבנייה של ניגודי העוצמות הפתאומיים ושלל גוני העליצות של הסימפוניה היו מרהיבים ביופיים. ההתהוללות בפרק החותם הייתה מלאת קסם כאשר כלי הנשיפה, אפילו הטובה, תרמו לאווירת העליצות הריתמית בניקיון נגינתם המנוקדת. תחת שרביטו של דניאל כהן שהקפיד גם בפינאלה הסוחף על ניגודי דינמיקה שתרמו לקצביות ולחיות הביצוע – היה מקום להתענג מהיופי הלירי של נגינת החליל והפיקולו בתום הסימפוניה. ובעיקר מהיכולת של התזמורת להבליט את קסם החייכנות הצ'כית בביצוע מופלא. הייתה זו חוויה של תענוג עילאי מיכולותיה של הפילהרמונית ומשלל הגוונים של קסם הסימפוניה.  כשהוא "חמוש"  בפנינה מוצארטית רבת קסם  וריבוא ריבואות גוני ליריות חייכנית צ'כית, חזר הקהל הפילהרמוני עם טעם של עוד ורעב לקונצרט הבא.

 

 

מליריות  מוצארטית ומשחקי קונדסות מרומזת לחן של שלל צבעי החדווה הצ'כית של דבוז'אק

הפסנתרן תום בורו שובה את לב הקהל בביצוע מעודן ולירי לקונצ'רטו המוצרטי מס' 24 בדו מינור (ק'491) והמנצח דניאל כהן מעלה פרשנות לירית לסימפוניה השישית של  דבוז'אק ברה מז'ור (אופ' 60)

אולם שרובר, תיאטרון ירושלים, 22.4.2021

 התזמורת הפילהרמונית פתחה את העונה הירושלמית עם אמנים ישראלים שהם בגדר "ילדי פלא" משלנו. המנצח המחונן דניאל כהן (37) — המוכר לנו מביצועיו באופרה הישראלית ומנהל כיום את בית האופרה בדארמשטאדט, מי שהיה יד ימינו של ברנבוים בתזמורת "דיוואן מזרח-מערב" ולמד 11 אופרות בארבעה חודשים — ניצח על ביצוע מלא חן לסימפוניה השישית של דבוז'אק ברה מז'ור (אופ' 60), בלב הקונצרט היה המפגש עם הפסנתרן תום בורו, שזכה בפרס קלרמונט ובכל הפרסים הראשונים בתחרויות הפסנתר. הוא עִנג את הקהל בביצוע מעודן ולירי לקונצ'רטו המוצרטי מס' 24 בדו מינור (ק' 491)

תום בורו, תמונה של Tal Givony
תום בורו, תמונה של Tal Givony

למן הצליל הראשון נגנה התזמורת את הקונצ'רטו בפלסטיות כאשר המנצח מקפיד על עומק תלת ממדי כמעט "מחשמל" בנגינת התזמורת. בנגינתו מלאת הענווה מייצג תום בורו פסנתרנות אחרת – מופנמת, בוטחת ומלאת חשיבה אנליטית. הפתיחה הייתה מדובבת ביופייה הלירי כאשר תחת שרביטו של דניאל כהן ניגנה התזמורת בקפיציות חיה ובפלסטיות "תלת ממדית". ההקפדה של המנצח על הלכידות המנוקדת בה נגנה התזמורת תרמה לדרמטיות של הפתיחה וליופייה כשכלי הנשיפה מתעלים על עצמם בנגינתם הלירית. נער הפלא תום בורו (21), פתח בצליל חרישי, אך בוטח ומלא. הוא ניגן בפשטות ובניקיון מלאי אור שהעניקו תחושת טוהר מוצרטי.  דווקא האחיזה שלו בפסנתר אפשרה לו לרחף על הקלידים. וכך נשמעו סלסולי הטרילים הבהירים מלאי קסם. משחקי הקונדסות המרומזת של הפסנתרן עם עצמו ושלו עם התזמורת הוסיפו לחיות הביצוע. עיצוב הניגודים בדינמיקה תרם לבניית המתח ולחיות הנגינה,  והשלָשות בנגינתו היו מלאות קסם. הזרימה השקופה והמעודנת, והדרך המופלאה בה נענו לנגינתו כלי הנשיפה ובראשם האבוב והחליל וכלל הטוטי התזמורתי – עוררו התפעמות. בעיקר התאפיינה נגינתו בדחף של זרימה ובכיווניות. את הקדנצה ניגן בורו בווירטואוזיות ושירתיות מדובבת. כשירד לפיאניסימו חרישי ניגן בצליל שמימי. החזרות המוצארטיות על אותו משפט היו תמיד בפיאנו חרישי מלא קסם. על הדרמה הריתמית המנוקדת ביד שמאל חזרה התזמורת בנגינתה. הסולן נארג לחיק התזמורת והדיאלוג בינו לבינה היה קרוב לשלמות. ניגודי הדינמיקה גרמו לבניית המתח ולחיות הביצוע, והמענה התזמורתי בנגינת האבוב, החליל והסולן מלאי חן.  הירידה של תום בורו לדימינואנדו עוררה השתאות בקסם יופייה. גלי ההאצה והעליה בדינמיקה היו מרשימים. ההאטות היו חלק מסגנון הצליל העדין והמאופק. מרשימים בצליל הגדול והלירי של נגינתם היו האבוב והחליל, הגם שהיו קצת מהירים מהפסנתרן. את הקדנצה ניגן בורו בווירטאוזיות וליריות מאד צלולה. מופלאה הייתה הדרך בה הסתיים הפורטיסימו של  התזמורת והסולן באוויר והתאדה באחת. את הפרק האיטי (לרגטו) ניגן בורו בהתרפקות חלומית כשהוא מקיים דו שיח מופנם עם התזמורת. אפילו ההאטות שלו היו בטוב טעם ובמידה – מוצרט רך ולירי.  המענה של האבובן היה מופלא. הכול היה במידה ומוצארטי, גם הפסקות הפתע היו בטוב טעם. החלילן והאבובן הפליאו בליריות של המשוב שלהם.  החזרות המוצארטיות היו תמיד בפיאנו נהדר. בקפיציות מנוקדת נהדרת, זרימה בין התזמורת לסולן, ועומק תלת ממדי נוגן הקונצ'רטו.  הנגינה הלא מתחכמת של בורו הייתה מופלאה בפשטותה. המענה השירתי בכלי הנשיפה בתזמורת — כשמתוכם בלט החליל — היה מופלא. את פרק האלגרטו החותם ניגן בורו בהובילו את התזמורת  כשהוא מבליט את הפעמה האחרונה. את הווריאציה האחרונה  ניגן הפסנתרן בליריות וריחוף מופלא. המקצבים המנוקדים והריתמיות הסוחפת שבה הסתיים הקונצ'רטו הייתה מרשימה. כהדרן בחר תום בורו לנגן את הפרלוד "זיקוקי דינור" של דביסי. מתוך ערפל הצלילים החרישי והצפוף צמחו מרווחי האוקטבות. הסולן ניגן בעידון מלא מסתורין.

לרוב ניגנה הפילהרמונית את הסימפוניה השמינית או תשיעית של דבורז'אק. הפעם בחר המנצח דניאל כהן להעלות את  הסימפוניה השישית של דבוז'אק. התזמורת ניגנה אותה בליריות אינטנסיבית כאשר מכלל הרעדוד של הטוטי התזמורתי בקעו החליל והכינורות. היופי המרהיב של האווירה ה"פסטורלית" של דבוז'אק זכה בביצוע זה לשלל גוונים. פיוטי ולירי היה בעיקר פרק האדג'יו בו עיבד המנצח את הניגודים.  מצמרר ביופיו היה הצ'לו בפיאניסימו החרישי אליו ירד. גם אם לא תמיד היו ניגודים מספיק חריפים בדינמיקה בין כלי הנשיפה לכינורות היה העיבוד של גוני הצליל של כל קבוצה מלא עושר מרהיב והייתה התאדות לירית מלאת קסם. מלא חן ויופי היו החליל והפיקולו בנגינתם.  יפים במיוחד היו הליריות בנגינת האדג'יו והירידה כמעט לאפסי צליל השירתיות של החליל, והבנייה המדורגת של המעבר לסקרצו. הבנייה של ניגודי העוצמות הפתאומיים ושלל גוני העליצות של הסימפוניה היו מרהיבים ביופיים. ההתהוללות בפרק החותם הייתה מלאת קסם כאשר כלי הנשיפה, אפילו הטובה, תרמו לאווירת העליצות הריתמית בניקיון נגינתם המנוקדת. תחת שרביטו של דניאל כהן שהקפיד גם בפינאלה הסוחף על ניגודי דינמיקה שתרמו לקצביות ולחיות הביצוע – היה מקום להתענג מהיופי הלירי של נגינת החליל והפיקולו בתום הסימפוניה. ובעיקר מהיכולת של התזמורת להבליט את קסם החייכנות הצ'כית בביצוע מופלא. הייתה זו חוויה של תענוג עילאי מיכולותיה של הפילהרמונית ומשלל הגוונים של קסם הסימפוניה.  כשהוא "חמוש"  בפנינה מוצארטית רבת קסם  וריבוא ריבואות גוני ליריות חייכנית צ'כית, חזר הקהל הפילהרמוני עם טעם של עוד ורעב לקונצרט הבא.

 

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן