Skip to content

חיפוש אחר שפה חדשה

מ"עגל הזהב" — גרסת היוצר והמוזיקאי רע מוכיח ל"אהוד בנאי והפליטים" — ועד "מאצ'ו מאן" של הבמאי הספרדי אלכס ריגולה;   ומהמונולוג של איקרוס ועד לאתגר קרת ושירה גפן; ומה בין בית חינוך עוורים לבין הבית ליוצאים בשאלה וסניף 'רמי לוי' בתלפיות בין התאריכים 3.6.2021 – 19.6.2021

חיפוש אחר שפה חדשה

מ"עגל הזהב" — גרסת היוצר והמוזיקאי רע מוכיח ל"אהוד בנאי והפליטים" — ועד "מאצ'ו מאן" של הבמאי הספרדי אלכס ריגולה;   ומהמונולוג של איקרוס ועד לאתגר קרת ושירה גפן; ומה בין בית חינוך עוורים לבין הבית ליוצאים בשאלה וסניף 'רמי לוי' בתלפיות בין התאריכים 3.6.2021 – 19.6.2021

שיחה עם מנהל הפסטיבל אייל שר על תכניות הפסטיבל

במלאת שישים לפסטיבל ישראל מסביר אייל שר, מנכ"ל הפסטיבל, את תכנית הפסטיבל שמעלה שפע יצירות ומיצגים של אמנים ישראלים ומוסדות ירושלמיים ומחפשת שפה אמנותית חדשה בכל תחום יצירה: "האמנות הייתה הראשונה להיסגר והאחרונה להיפתח. אנחנו רוצים לעורר עוד רובד של חשיבה על הרלוונטיות שלה ושל התכנית שלנו לחברה,  האם היא משקפת את המקום של התרבות בחיינו. אנחנו חוקרים בפסטיבל מה היווה מקור השראה לאמנים על פני ההיסטוריה. התכנית מתבוננת בשדה האמנות בארץ ומאתגרת אמנים ליצור משהו דווקא מתחום עשייה שונה משלהם – המטרה היא להוציא את האמנים  מתחום הנוחות ולעורר אותם כך יותר לברוא יצירות שצריכות לעמוד כל אחת בפני עצמה כיצירה עצמאית. הכול בפסטיבל הן יצירות מקור –  אני לא מאמין ב'דבר האוֹצֵר'."

בינתחומיות היא מגמה בארץ ובעולם  – הכוונה ליצירות שמאגדות את כל התחומים – אנחנו רוצים להרחיב את היריעה של המופעים. היתרון של הפסטיבל מעצם היותו נתמך ע"י הממסד –  מנהל התרבות ועיריית ירושלים – שיש לו אפשרות להביא דברים מאתגרים חדשים פורצי דרך – זה התפקיד שלנו. התכנית מציגה קשת רחבה של מופעים ובהם תיאטרון מחול, מוזיקה קלאסית  ומודרנית. האקלקטיות הזאת מבורכת אבל יש קו אמנותי מוגדר – אנחנו עושים מה שאף אחד אחר לא עושה! אני לא מחליט על המופע דרך תוכנו – אלא מה הערכים שלו ואיך הוא עשוי ועובד. חשיבה שיווקית לא רלוונטית פה. מופע אמנותי מרתק באופן שבו הוא מועלה – אני מאמין שיש לי אחריות להביא לפסטיבל מופעים שהם מעוררי מחשבה ומקדמים שיח ודיון. אותנו מעניין ה-subtext של כל מופע והדרך שבה הוא עשוי. יש לי אחריות לעורר שיח ודיון וחשיבה על האחר – כך המופעים הופכים למהנים ומעוררי השראה. הפסטיבל מציג גם מופעים פתוחים לקהלים רחבים יש קשת שלמה של דברים.

למשל, באירוע שיתפרש על ארבעה ערבים בתיאטרון ירושלים יעלו 40 אמנים מתחומי התיאטרון, הפרפורמנס, המוזיקה, המחול, השירה, ווידאו ארט, יצירות חדשות כל אחת בת 10 דקות. כל ערב יוכל הקהל ליהנות מעשר יצירות קצרצרות שונות שיעלו פרשנויות חדשות ליצירות אייקוניות ישראליות. (את האירוע תצלם רלי אברהמי). ולטעימה של חלק מהמופעים:

בהשראת "המונולוג של איקרוס" מאת המשורר שמעון אדף "רק מקומות חסרי אהבה זוכים לאהבה מוחלטת" – חוזרת הכוריאוגרפית אורלי פורטל אל הבלוק בו גדלה בקריית שמונה במחול פולחני מלווה בשירה בערבית – מרוקאית ולא בלי "שפריץ" של בוץ! (3.6.2021, אולם שרובר, תיאטרון ירושלים).

'לנוע לנוע אנה אני נעה' הוא סולו של רנה שינפלד בעקבות יצירות ווידיאו של מיכל רובנר. גופה של הרקדנית הידועה, מייסדת להקת בת שבע נחלץ מארבע קירות הסטודיו ומנהל דיאלוג חי עם עבודת הווידיאו של מיכל רובנר.(9.6.2021, אולם שרובר, תיאטרון ירושלים).

הכוריאוגרף יורם כרמי ולהקת המחול 'פרסקו'  מעלים מחול מלא עצב ואירוניה – 'סיזיפה' בהשראת וידיאו ללא כותרת של מורג’אן אבו דיבה בו היא מציגה אישה בלבוש ערבי מסורתי המנסה לשווא "להחזיר" לים במגב את המים שנשטפים אל החוף. (10.6.2012, תיאטרון שרובר, ירושלים)

עיסוק בהתפוררות רוח הערבות ההדדית יש במחול של הכוריאוגרף תמיר גינץ ולהקת קמע שיוצרים את "רקוויאם קטן" בהשראת ספרו של אמיר גוטפרוינד "שואה שלנו". בליווי שירה חיה ערבית-מרוקאית (3.6.20121, אולם שרובר, תיאטרון ירושלים).

זיו קורן היה הצלם היחיד שנכנס לבתי החולים ותיעד את רגעי הסבל והחסד של מגפת הקורונה. חברתו, קרן פלס יצרה ב'מבודדים' קטעי אודיו לכדי תסכית ונגינה חיה. מעין פסיפס אנושי מרתק (30.6.2021, אולם שרובר תיאטרון ירושלים)

Y היא יצירת מחול מקורית של הכוריאוגרפית שרון איל אותה יצרה בהשראת עבודותיה של סיגלית לנדאו וירקדו אותה רקדני בת שבע (10.6.21, 20:30, אולם שרובר, תיאטרון ירושלים)

הזמרת רונה קינן ביצירה המשלבת קטעי קריאה, שירים מולחנים וקולאז'ים של ווקאל וסאונד – 'היכן אני נמצאת' בהשראת שלוש דמויות נשים מספריה של אורלי קסטל-בלום (15.6.20121) אולם שרובר, תיאטרון ירושלים.

רונה קינן, צילום של עיני
רונה קינן, צילום של עיני

שלומי שבן יתמודד ב- 'רישומון' עם השאלה מה ערכה של יצירת אמנות שמשתכפלת אינספור פעמים דוגמת ציורי הכבשים של מנשה קדישמן. (9.6.21) אולם שרובר, תיאטרון ירושלים.

שלומי שבן, צילום של יוסי צבקר
שלומי שבן, צילום של יוסי צבקר

אייל שר: "לפסטיבל יש כבר קהל קבוע שהם שוחרי תרבות המגיעים מרחבי הארץ. בירושלים יש אפילו קהל ממאה שערים, במיוחד במופעים פתוחים". לטענת אייל שר  – "הקהל של היום כבר לא מסתפק ב'לחם ושעשועים'. יותר חשובה לאנשים האינטימיות – היצירה שנוגעת בהם. אנשים רעבים למשהו שונה למשל כמו ב'שגרה מוסדית' שיש בה מפגש לא הירארכי בין אנשים לאמנים. כולם צריכים להרגיש שהפסטיבל הוא הבית שלהם. בסניף 'רמי לוי' יבואו לראות מופעים כשם שבשנה שעברה באו לראות מופע ב'ביטוח לאומי' שאליו הגיעו ערבים ויהודים. מה שמייחד את המופע בסניף רמי לוי שהוא גורם לך להסתכל אחרת על הסניף – פותח הסתכלות על האנשים שעובדים שם דרך המהלך האמנותי שיהיה שם. הפסטיבל רוצה להגיע לבתי מחסה ולאוכלוסיות שונות דוגמת סטודנטים או אנשים שחוו אלימות. המעניין בכל מופע הוא לא רק תכנו ומה הוא מביע אלא הדרך בה הוא מעבד את המציאות. ההחלטה השיווקית לא רלוונטית".

לאחר זמן רב של הקפדה על ריחוק חברתי, הפסטיבל יוצא מתיאטרון ירושלים. וכך,תחת הכותרת "בית, רוח ואירוח" יקיים הפסטיבל הפקות מקור שבודקות את מקומה של האמנות כמארחת ומתארחת, עוסקות במושגים ״זר״ ו״אחר״ ובוחנות את המשמעויות, התנאים והגבולות של פעולת האירוח. שבעה אמניות ואמנים שונים, ששהו אצל שבע משפחות ברחבי ירושלים, רקמו ביחד עם המשפחות פעולות אירוח הקשורות ברוח ובמסורות וטקסי האירוח שלהן. הקהל יוזמן להתארח במרחבים המשפחתיים-אמנותיים שנוצרו ולחוות מקרוב את המגוון האנושי והרוחני שהולידו מפגשים אלה. בהשתתפות האמנים והאמניות: דפנה טלמון, לילך צפרוני, יפית ראובני, נועה רשף, מור לידור, עמנואלה עמיחי, דניאלה זלצר, רותם גרין, שרון גלזברג וההרכב המוסיקלי היללה.

זו השנה השנייה שבה יקיים הפסטיבל את פרויקט "שגרה מוסדית 2.0", במסגרתו ישהו אמנים ואמניות במוסדות ובקהילות ברחבי ירושלים בשאיפה לעורר שיח מחודש על משמעותם של שגרה וחיי יומיום ולהאיר את שגרת המקום באמצעות מהלכים אמנותיים משותפים להם ולעובדי המוסדות. השנה בשגרה מוסדית 2.0:  עידו עקוב ומעיין ג'יימס, יוצרים מתחום המוזיקה, יהיו בבית חינוך עיוורים; לורה קירשנבאום וניצן מרגליות, יוצרות בתחום המחול, יעבדו עם תלמידות מגמת מחול בתיכון לאמנויות; דורון גליה-קינד,  יוצר בתחום הפרפורמנס עם תכנית "פורום חיים משותפים" שבמשרד החינוך, אדווה ויינשטיין יוצרת בתחום המחול תעבוד עם שומרים שונים בקניון מלחה, תיאטרון היִדית יעבדו בחצר של יודה – בית ליוצאים בשאלה בנחלאות, דנה טקץ' ודבורה פישר, יוצרות בתחום הפרפורמנס בסניף רמי לוי בתלפיות ורותם וולק, במחלקת קטלוג עברי שבספרייה הלאומית.

למרות הקורונה עובד הפסטיבל בתקציב של 6,000,000 ₪. המופע היחיד שמגיע מחו"ל השנה הוא המיצג הספרדי "מאצ'ו מאן" העוסק ב- אלימות גברית ומרתק באופן שהוא מעובד ומספר אייל שר: "במתחם של 12 חדרים קרבן אונס בעצמה מדריכה את הקהל באוזניות להיכנס למתחם – וכך, בקבוצות של 6 אנשים עוברים מחדר לחדר ופוגשים אלימות כלפי נשים בבתי המשפט, בתקשורת בחברה – המופע מטלטל ברמות נוראיות. שולפים מעטפה עם תמונה של אחת הנרצחות ומגיעים יותר מאוחר לקיר עם כל 100 הנרצחות ומזהים אותה על פי התמונה".

MachoMan, תמונה של Marti-Artlejo
Macho Man, תמונה של
Marti Artalejo

לשאלתי האם יש מקום בפסטיבל דווקא למופע שמשקף כל-כך הרבה אכזריות עונה אייל שר: "הקריטריון כאן הוא לא התוכן אלא איכות הביצוע של המיצג. האם הפסטיבל נועד לתת נתיב מילוט מצרות היומיום ולהיות מרומם נפש? אייל שר חושב שלא! אני מאמין ביכולת של היצירה לחולל שינוי אלא שזה לא בהכרח סם משמח להמונים. יש לי אחריות לעורר שיח ודיון וחשיבה על האחר – כך המופעים הופכים למהנים ומעוררי השראה".

 ולשאלה נוספת – "האם קהל ערבי יוכל להגיע למופעי הפסטיבל השנה?" עונה אייל שר: "לפסטיבל לא יוכלו להגיע אמנים מהשטחים בתקופה של חומה, חרם ערבי וסגר. אבל תהיינה עבודות רבות שיעסקו בנושא הסכסוך הערבי יהודי נוסח עבודתו של יורם כרמי או של מל גיבסון.  אמן ערבי לא יגיע לפסטיבל שממומן על-ידי הממסד הישראלי! אבל תזמורת מזרח מערב תעלה את הנושא של מוזיקה ערבית.  בנושא של 'חניה ציבורית' יש שתי כוריאוגרפיות ערביות.  אם הייתי אמן ערבי לא הייתי רוצה להשתתף בפסטיבל ישראל! אם כי יש אמנים ערבים שהם בגדר spoken word".

"מי כן יגיע לפסטיבל? אמנים דוגמת אהוד בנאי קורין אלאל ואפרת אייל רע מוכיח ברי סחרוף גלעד רטמן קרן פלד רוני סומק ובתחום הבלט – שרון אייל, נועה דר, רינה שנפלד – זה הכול תעלומות – אי אפשר לדעת מה הם יציגו למשל, יורם כרמי ובעיקר איך יהיה המופעים – ניתן יהיה לשפוט אותם רק אחרי הצפייה בהם!"

חניה ציבורית – היא יצירת מחול בחניון התת-קרקעי של יס פלנט שתהפוך לזירת התרחשות ערה שבה כוריאוגרפים מובילים עם מוזיקאים ורקדנים מהאקדמיה למוסיקה ומחול יעלו יצירות חדשות. מה שמרגש במופע המחול, למשל, שישתתפו בו כוריאוגרפים נודעים בעלי מוניטין בינלאומי דוגמת איציק גלילי שידריכו את אנסמבל המחול ומוזיקאים מהאקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. באירוע משתתפים: רועי אסף, איציק גלילי, סופיה קרנץ, ראנד טהא, עלמה ליבנה, נטע פולברמכר, נועם פרוכטלנדר ומור שני, אנסמבל המחול ומוזיקאים מהאקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. ניהול אמנותי: נטע פולברמכר. דרמטורגיה: סחר דאמוני / הפקה: הירשמן הפקות / בתמיכתם הנדיבה של הקרן לירושלים, אסנת ודליה אפיק, שוש כרמל, ויס פלאנט/ (חניון יס פלאנט, מרכז שרובר לתרבות, רח' נעמי 4, ירושלים.  14-16 ביוני, שעות 19:00 ו-1:00).

חחניה ציבורית, תמונה של יואנה בליקמן

חניה ציבורית, תמונה של יואנה בליקמן

אייל שר: "במופע 'עגל הזהב' רע מוכיח מעלה עיבודים חדשים עם אמירה פוליטית מאד חשובה שהיא רלוונטית היום יותר מתמיד.  זה מעניין איך הוא מעלה לבמה מוזיקאים אחרים כל אחד עם הפרשנות שלו". ולמי ששכח: לפני 34 שנים הוציא אהוד בנאי את אחד מאלבומי הרוק החשובים שהציג שילוב של רוק קצבי עם צליל מזרחי לצד תכנים שעסקו באוכלוסיות חברתיות מוחלשות. השירים "עיר מקלט", "עבודה שחורה", "זמנך עבר", "עגל הזהב", הפכו ללהיטי ענק. הפעם הקליטו את עצמם המשתתפים החדשים בפרשנות אישית ורע מוכיח הפיק את השירים לאלבום חדש "עגל הזהב" בהשתתפות ברי סחרוף, קורין אלאל, אפרת בן צור, ערן צור וכפיר בן ליש. אורח מיוחד: אהוד בנאי. במופע הבכורה לאלבום מוכיח יפגוש בכל פעם במבצע אחר, וייצור רצף של דואטים כשהוא מצויד בסט תופים ובסט אלקטרוני. (19.6.21, 21:30, אודיטוריום ימק״א, ירושלים)

רע מוכיח, תמונה של דהב דיסטורשן
רע מוכיח, תמונה של דנה דיסטורשן

חיפוש אחר שפה חדשה: תום כהן, הלחין מוזיקה לסיפור הילדים "מחכים לניסים" של אתגר קרת ושירה גפן. לתזמורת מזרח מערב נוספו רקדנים והעמדה בימתית וכך יצרו מופע למבוגרים. לדברי אייל שר: "המטרה היא להגיע לעומקים המבוגרים והפילוסופיים של הסיפור שהם הרבה מעבר לשפת הילדים. כמו הנסיך הקטן או פו הדוב". יהיה זה אתגר של ממש להגיע לעומקים פילוסופיים של שפה חדשה מהתשתית המוזיקלית שנעה בין  "קרנבל החיות" של קמיל סן סנס לבין פסקול הסרט ״חגיגה בסנוקר״! לצד התזמורת יופיעו אנסמבל רקדניות וכמובן אתגר קרת ושירה גפן שיגלמו את לב וניסים. האם יעמוד תום כהן באתגר לחדור לרבדים העמוקים של סיפור הילדים "מחכים לנסים" שהם מעבר לשפת הילדים" ולברוא שפה חדשה? עם התזמורת יופיעו אתגר קרת ושירה גפן שיגלמו את לב וניסים, ואנסמבל רקדניות בהובלתה של מירי לזר. (17.6.21, 20:30, אולם הנרי קראון, תיאטרון ירושלים).

אתגר קרת, תמונה של Moggi

אתגר קרת, תמונה של Moggi

 

שירה גפן, תמונה של Moggi
שירה גפן, תמונה של Moggi

*

במסגרת הסדרה "פועם בלב" יתקיימו השנה  קונצרטים קאמריים יחודיים: בקונצרט מיניאטורות מתחברות ישנה הכרות מחודשת עם מלחינים ישראלים שהגיעו לכאן בראשית קום המדינה והתעקשו להמשיך את עבודתם עם העולם שנחשף בפניהם בישראל. תושמענה בבכורה "מיניאטורה לצ'לו" ו"מיניאטורה לכינור של המלחין יהודה זיסאפל. באותו קונצרט יושמעו "מכתמים" לחליל וצ'לו של מרדכי סתר; "החלום הטוב" לאלט וכינור מפרי עטו של בן ציון אורגד; "סודות" לחליל של אבל ארליך;  "התאוששות" לצ'לו של ציפי פליישר; "אטיודים לכינור ולקלרינט" מאת אנדרה היידו; "חליל במרחקים" למילים מאת לי טאו פו מאת אריך וולטר שטרנברג ודיאלוגים לכינור, חליל, קלרינט וצ'לו מאת משה קילון. בביצוע: ניצן אלון (אלט), יוסי ארנהיים (חליל), מתן דגן (כינור), שירה אליאסף (קלרינט), יפעת וולטמן (צ'לו).  (בשיתוף מרכז פליציה בלומנטל בניהולה של אביגיל ארנהיים, שמפנים זרקור למוזיקה האמנותית שנוצרה בישראל לאורך 73 שנות קיומה).

הקונצרט דו-קיום בביצוע רביעיית כרמל ותייסיר אליאס שואף לשקף את הקונפליקט החברתי-ישראלי דרך שתי יצירות מקור המכילות סגנונות מוזיקליים שונים, כלים מערביים לצד מזרחיים בשילוב טקסט מאת דוד גרוסמן. (11 ביוני, 18 ביוני, 12:00, מרכז עדן תמיר, עין כרם)

וכמדי שנה יתקיים גם הפעם במרכז טארג שבעין כרם "פסטיבל זוטא" של פנינים קאמריות נשגבות שבו ישתתפו מיטב המבצעים ישראליים: החל מהשלישייה השנייה של מנדלסון והשלישייה הראשונה של ברהמס, בביצוע ישי שאער (פסנתר), סעידה בר לב (כינור), גל ניסקה (צ'לו) (שישי,4.6.2021) , הרביעיות האהובות של שומאן וברהמס (מס' 1) בביצוע אסף זהר (פסנתר), ג'ני הוניגן (כינור), צבי כרמלי (ויולה), הרן מלצר (צ'לו) ובשבת (12.6.20121) ינגנו ארנון ארז וחגי שחם קוצרט דואו שבו יבצעו את בראהמס – סונטה מס' 1, סקרצו FAE ואת הסונטינה מס' 1 של ברהמס ומפרי עטו של דבוז'אק – סונטינה לכינור ולפסנתר אופוס 100, קטעים רומנטיים אופוס 75. את החמישייה האהובה של שוברט (בדו מז'ור, ד. 956, והאדגיטו מתוך הסימפוניה החמישית של מאהלר בעיבוד לרביעיית מיתרים ינגנו שמחה חלד (צ'לו) ורביעיית טוסקניני: יבגניה פיקובסקי (כינור), אסף מעוז (כינור), דמיטרי רטוש (ויולה), פליקס נמירובסקי (צ'לו)

*

יהיה זה פסטיבל בו אפשר יהיה לטעום מהשפע ולהתענג על עיבוד מרתק ל"מחכים לניסים" של אתגר קרת ועל צירופים מרתקים וחדשניים של מיטב היצירה הישראלית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיחה עם מנהל הפסטיבל אייל שר על תכניות הפסטיבל

במלאת שישים לפסטיבל ישראל מסביר אייל שר, מנכ"ל הפסטיבל, את תכנית הפסטיבל שמעלה שפע יצירות ומיצגים של אמנים ישראלים ומוסדות ירושלמיים ומחפשת שפה אמנותית חדשה בכל תחום יצירה: "האמנות הייתה הראשונה להיסגר והאחרונה להיפתח. אנחנו רוצים לעורר עוד רובד של חשיבה על הרלוונטיות שלה ושל התכנית שלנו לחברה,  האם היא משקפת את המקום של התרבות בחיינו. אנחנו חוקרים בפסטיבל מה היווה מקור השראה לאמנים על פני ההיסטוריה. התכנית מתבוננת בשדה האמנות בארץ ומאתגרת אמנים ליצור משהו דווקא מתחום עשייה שונה משלהם – המטרה היא להוציא את האמנים  מתחום הנוחות ולעורר אותם כך יותר לברוא יצירות שצריכות לעמוד כל אחת בפני עצמה כיצירה עצמאית. הכול בפסטיבל הן יצירות מקור –  אני לא מאמין ב'דבר האוֹצֵר'."

בינתחומיות היא מגמה בארץ ובעולם  – הכוונה ליצירות שמאגדות את כל התחומים – אנחנו רוצים להרחיב את היריעה של המופעים. היתרון של הפסטיבל מעצם היותו נתמך ע"י הממסד –  מנהל התרבות ועיריית ירושלים – שיש לו אפשרות להביא דברים מאתגרים חדשים פורצי דרך – זה התפקיד שלנו. התכנית מציגה קשת רחבה של מופעים ובהם תיאטרון מחול, מוזיקה קלאסית  ומודרנית. האקלקטיות הזאת מבורכת אבל יש קו אמנותי מוגדר – אנחנו עושים מה שאף אחד אחר לא עושה! אני לא מחליט על המופע דרך תוכנו – אלא מה הערכים שלו ואיך הוא עשוי ועובד. חשיבה שיווקית לא רלוונטית פה. מופע אמנותי מרתק באופן שבו הוא מועלה – אני מאמין שיש לי אחריות להביא לפסטיבל מופעים שהם מעוררי מחשבה ומקדמים שיח ודיון. אותנו מעניין ה-subtext של כל מופע והדרך שבה הוא עשוי. יש לי אחריות לעורר שיח ודיון וחשיבה על האחר – כך המופעים הופכים למהנים ומעוררי השראה. הפסטיבל מציג גם מופעים פתוחים לקהלים רחבים יש קשת שלמה של דברים.

למשל, באירוע שיתפרש על ארבעה ערבים בתיאטרון ירושלים יעלו 40 אמנים מתחומי התיאטרון, הפרפורמנס, המוזיקה, המחול, השירה, ווידאו ארט, יצירות חדשות כל אחת בת 10 דקות. כל ערב יוכל הקהל ליהנות מעשר יצירות קצרצרות שונות שיעלו פרשנויות חדשות ליצירות אייקוניות ישראליות. (את האירוע תצלם רלי אברהמי). ולטעימה של חלק מהמופעים:

בהשראת "המונולוג של איקרוס" מאת המשורר שמעון אדף "רק מקומות חסרי אהבה זוכים לאהבה מוחלטת" – חוזרת הכוריאוגרפית אורלי פורטל אל הבלוק בו גדלה בקריית שמונה במחול פולחני מלווה בשירה בערבית – מרוקאית ולא בלי "שפריץ" של בוץ! (3.6.2021, אולם שרובר, תיאטרון ירושלים).

'לנוע לנוע אנה אני נעה' הוא סולו של רנה שינפלד בעקבות יצירות ווידיאו של מיכל רובנר. גופה של הרקדנית הידועה, מייסדת להקת בת שבע נחלץ מארבע קירות הסטודיו ומנהל דיאלוג חי עם עבודת הווידיאו של מיכל רובנר.(9.6.2021, אולם שרובר, תיאטרון ירושלים).

הכוריאוגרף יורם כרמי ולהקת המחול 'פרסקו'  מעלים מחול מלא עצב ואירוניה – 'סיזיפה' בהשראת וידיאו ללא כותרת של מורג’אן אבו דיבה בו היא מציגה אישה בלבוש ערבי מסורתי המנסה לשווא "להחזיר" לים במגב את המים שנשטפים אל החוף. (10.6.2012, תיאטרון שרובר, ירושלים)

עיסוק בהתפוררות רוח הערבות ההדדית יש במחול של הכוריאוגרף תמיר גינץ ולהקת קמע שיוצרים את "רקוויאם קטן" בהשראת ספרו של אמיר גוטפרוינד "שואה שלנו". בליווי שירה חיה ערבית-מרוקאית (3.6.20121, אולם שרובר, תיאטרון ירושלים).

זיו קורן היה הצלם היחיד שנכנס לבתי החולים ותיעד את רגעי הסבל והחסד של מגפת הקורונה. חברתו, קרן פלס יצרה ב'מבודדים' קטעי אודיו לכדי תסכית ונגינה חיה. מעין פסיפס אנושי מרתק (30.6.2021, אולם שרובר תיאטרון ירושלים)

Y היא יצירת מחול מקורית של הכוריאוגרפית שרון איל אותה יצרה בהשראת עבודותיה של סיגלית לנדאו וירקדו אותה רקדני בת שבע (10.6.21, 20:30, אולם שרובר, תיאטרון ירושלים)

הזמרת רונה קינן ביצירה המשלבת קטעי קריאה, שירים מולחנים וקולאז'ים של ווקאל וסאונד – 'היכן אני נמצאת' בהשראת שלוש דמויות נשים מספריה של אורלי קסטל-בלום (15.6.20121) אולם שרובר, תיאטרון ירושלים.

רונה קינן, צילום של עיני
רונה קינן, צילום של עיני

שלומי שבן יתמודד ב- 'רישומון' עם השאלה מה ערכה של יצירת אמנות שמשתכפלת אינספור פעמים דוגמת ציורי הכבשים של מנשה קדישמן. (9.6.21) אולם שרובר, תיאטרון ירושלים.

שלומי שבן, צילום של יוסי צבקר
שלומי שבן, צילום של יוסי צבקר

אייל שר: "לפסטיבל יש כבר קהל קבוע שהם שוחרי תרבות המגיעים מרחבי הארץ. בירושלים יש אפילו קהל ממאה שערים, במיוחד במופעים פתוחים". לטענת אייל שר  – "הקהל של היום כבר לא מסתפק ב'לחם ושעשועים'. יותר חשובה לאנשים האינטימיות – היצירה שנוגעת בהם. אנשים רעבים למשהו שונה למשל כמו ב'שגרה מוסדית' שיש בה מפגש לא הירארכי בין אנשים לאמנים. כולם צריכים להרגיש שהפסטיבל הוא הבית שלהם. בסניף 'רמי לוי' יבואו לראות מופעים כשם שבשנה שעברה באו לראות מופע ב'ביטוח לאומי' שאליו הגיעו ערבים ויהודים. מה שמייחד את המופע בסניף רמי לוי שהוא גורם לך להסתכל אחרת על הסניף – פותח הסתכלות על האנשים שעובדים שם דרך המהלך האמנותי שיהיה שם. הפסטיבל רוצה להגיע לבתי מחסה ולאוכלוסיות שונות דוגמת סטודנטים או אנשים שחוו אלימות. המעניין בכל מופע הוא לא רק תכנו ומה הוא מביע אלא הדרך בה הוא מעבד את המציאות. ההחלטה השיווקית לא רלוונטית".

לאחר זמן רב של הקפדה על ריחוק חברתי, הפסטיבל יוצא מתיאטרון ירושלים. וכך,תחת הכותרת "בית, רוח ואירוח" יקיים הפסטיבל הפקות מקור שבודקות את מקומה של האמנות כמארחת ומתארחת, עוסקות במושגים ״זר״ ו״אחר״ ובוחנות את המשמעויות, התנאים והגבולות של פעולת האירוח. שבעה אמניות ואמנים שונים, ששהו אצל שבע משפחות ברחבי ירושלים, רקמו ביחד עם המשפחות פעולות אירוח הקשורות ברוח ובמסורות וטקסי האירוח שלהן. הקהל יוזמן להתארח במרחבים המשפחתיים-אמנותיים שנוצרו ולחוות מקרוב את המגוון האנושי והרוחני שהולידו מפגשים אלה. בהשתתפות האמנים והאמניות: דפנה טלמון, לילך צפרוני, יפית ראובני, נועה רשף, מור לידור, עמנואלה עמיחי, דניאלה זלצר, רותם גרין, שרון גלזברג וההרכב המוסיקלי היללה.

זו השנה השנייה שבה יקיים הפסטיבל את פרויקט "שגרה מוסדית 2.0", במסגרתו ישהו אמנים ואמניות במוסדות ובקהילות ברחבי ירושלים בשאיפה לעורר שיח מחודש על משמעותם של שגרה וחיי יומיום ולהאיר את שגרת המקום באמצעות מהלכים אמנותיים משותפים להם ולעובדי המוסדות. השנה בשגרה מוסדית 2.0:  עידו עקוב ומעיין ג'יימס, יוצרים מתחום המוזיקה, יהיו בבית חינוך עיוורים; לורה קירשנבאום וניצן מרגליות, יוצרות בתחום המחול, יעבדו עם תלמידות מגמת מחול בתיכון לאמנויות; דורון גליה-קינד,  יוצר בתחום הפרפורמנס עם תכנית "פורום חיים משותפים" שבמשרד החינוך, אדווה ויינשטיין יוצרת בתחום המחול תעבוד עם שומרים שונים בקניון מלחה, תיאטרון היִדית יעבדו בחצר של יודה – בית ליוצאים בשאלה בנחלאות, דנה טקץ' ודבורה פישר, יוצרות בתחום הפרפורמנס בסניף רמי לוי בתלפיות ורותם וולק, במחלקת קטלוג עברי שבספרייה הלאומית.

למרות הקורונה עובד הפסטיבל בתקציב של 6,000,000 ₪. המופע היחיד שמגיע מחו"ל השנה הוא המיצג הספרדי "מאצ'ו מאן" העוסק ב- אלימות גברית ומרתק באופן שהוא מעובד ומספר אייל שר: "במתחם של 12 חדרים קרבן אונס בעצמה מדריכה את הקהל באוזניות להיכנס למתחם – וכך, בקבוצות של 6 אנשים עוברים מחדר לחדר ופוגשים אלימות כלפי נשים בבתי המשפט, בתקשורת בחברה – המופע מטלטל ברמות נוראיות. שולפים מעטפה עם תמונה של אחת הנרצחות ומגיעים יותר מאוחר לקיר עם כל 100 הנרצחות ומזהים אותה על פי התמונה".

MachoMan, תמונה של Marti-Artlejo
Macho Man, תמונה של
Marti Artalejo

לשאלתי האם יש מקום בפסטיבל דווקא למופע שמשקף כל-כך הרבה אכזריות עונה אייל שר: "הקריטריון כאן הוא לא התוכן אלא איכות הביצוע של המיצג. האם הפסטיבל נועד לתת נתיב מילוט מצרות היומיום ולהיות מרומם נפש? אייל שר חושב שלא! אני מאמין ביכולת של היצירה לחולל שינוי אלא שזה לא בהכרח סם משמח להמונים. יש לי אחריות לעורר שיח ודיון וחשיבה על האחר – כך המופעים הופכים למהנים ומעוררי השראה".

 ולשאלה נוספת – "האם קהל ערבי יוכל להגיע למופעי הפסטיבל השנה?" עונה אייל שר: "לפסטיבל לא יוכלו להגיע אמנים מהשטחים בתקופה של חומה, חרם ערבי וסגר. אבל תהיינה עבודות רבות שיעסקו בנושא הסכסוך הערבי יהודי נוסח עבודתו של יורם כרמי או של מל גיבסון.  אמן ערבי לא יגיע לפסטיבל שממומן על-ידי הממסד הישראלי! אבל תזמורת מזרח מערב תעלה את הנושא של מוזיקה ערבית.  בנושא של 'חניה ציבורית' יש שתי כוריאוגרפיות ערביות.  אם הייתי אמן ערבי לא הייתי רוצה להשתתף בפסטיבל ישראל! אם כי יש אמנים ערבים שהם בגדר spoken word".

"מי כן יגיע לפסטיבל? אמנים דוגמת אהוד בנאי קורין אלאל ואפרת אייל רע מוכיח ברי סחרוף גלעד רטמן קרן פלד רוני סומק ובתחום הבלט – שרון אייל, נועה דר, רינה שנפלד – זה הכול תעלומות – אי אפשר לדעת מה הם יציגו למשל, יורם כרמי ובעיקר איך יהיה המופעים – ניתן יהיה לשפוט אותם רק אחרי הצפייה בהם!"

חניה ציבורית – היא יצירת מחול בחניון התת-קרקעי של יס פלנט שתהפוך לזירת התרחשות ערה שבה כוריאוגרפים מובילים עם מוזיקאים ורקדנים מהאקדמיה למוסיקה ומחול יעלו יצירות חדשות. מה שמרגש במופע המחול, למשל, שישתתפו בו כוריאוגרפים נודעים בעלי מוניטין בינלאומי דוגמת איציק גלילי שידריכו את אנסמבל המחול ומוזיקאים מהאקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. באירוע משתתפים: רועי אסף, איציק גלילי, סופיה קרנץ, ראנד טהא, עלמה ליבנה, נטע פולברמכר, נועם פרוכטלנדר ומור שני, אנסמבל המחול ומוזיקאים מהאקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. ניהול אמנותי: נטע פולברמכר. דרמטורגיה: סחר דאמוני / הפקה: הירשמן הפקות / בתמיכתם הנדיבה של הקרן לירושלים, אסנת ודליה אפיק, שוש כרמל, ויס פלאנט/ (חניון יס פלאנט, מרכז שרובר לתרבות, רח' נעמי 4, ירושלים.  14-16 ביוני, שעות 19:00 ו-1:00).

חחניה ציבורית, תמונה של יואנה בליקמן

חניה ציבורית, תמונה של יואנה בליקמן

אייל שר: "במופע 'עגל הזהב' רע מוכיח מעלה עיבודים חדשים עם אמירה פוליטית מאד חשובה שהיא רלוונטית היום יותר מתמיד.  זה מעניין איך הוא מעלה לבמה מוזיקאים אחרים כל אחד עם הפרשנות שלו". ולמי ששכח: לפני 34 שנים הוציא אהוד בנאי את אחד מאלבומי הרוק החשובים שהציג שילוב של רוק קצבי עם צליל מזרחי לצד תכנים שעסקו באוכלוסיות חברתיות מוחלשות. השירים "עיר מקלט", "עבודה שחורה", "זמנך עבר", "עגל הזהב", הפכו ללהיטי ענק. הפעם הקליטו את עצמם המשתתפים החדשים בפרשנות אישית ורע מוכיח הפיק את השירים לאלבום חדש "עגל הזהב" בהשתתפות ברי סחרוף, קורין אלאל, אפרת בן צור, ערן צור וכפיר בן ליש. אורח מיוחד: אהוד בנאי. במופע הבכורה לאלבום מוכיח יפגוש בכל פעם במבצע אחר, וייצור רצף של דואטים כשהוא מצויד בסט תופים ובסט אלקטרוני. (19.6.21, 21:30, אודיטוריום ימק״א, ירושלים)

רע מוכיח, תמונה של דהב דיסטורשן
רע מוכיח, תמונה של דנה דיסטורשן

חיפוש אחר שפה חדשה: תום כהן, הלחין מוזיקה לסיפור הילדים "מחכים לניסים" של אתגר קרת ושירה גפן. לתזמורת מזרח מערב נוספו רקדנים והעמדה בימתית וכך יצרו מופע למבוגרים. לדברי אייל שר: "המטרה היא להגיע לעומקים המבוגרים והפילוסופיים של הסיפור שהם הרבה מעבר לשפת הילדים. כמו הנסיך הקטן או פו הדוב". יהיה זה אתגר של ממש להגיע לעומקים פילוסופיים של שפה חדשה מהתשתית המוזיקלית שנעה בין  "קרנבל החיות" של קמיל סן סנס לבין פסקול הסרט ״חגיגה בסנוקר״! לצד התזמורת יופיעו אנסמבל רקדניות וכמובן אתגר קרת ושירה גפן שיגלמו את לב וניסים. האם יעמוד תום כהן באתגר לחדור לרבדים העמוקים של סיפור הילדים "מחכים לנסים" שהם מעבר לשפת הילדים" ולברוא שפה חדשה? עם התזמורת יופיעו אתגר קרת ושירה גפן שיגלמו את לב וניסים, ואנסמבל רקדניות בהובלתה של מירי לזר. (17.6.21, 20:30, אולם הנרי קראון, תיאטרון ירושלים).

אתגר קרת, תמונה של Moggi

אתגר קרת, תמונה של Moggi

 

שירה גפן, תמונה של Moggi
שירה גפן, תמונה של Moggi

*

במסגרת הסדרה "פועם בלב" יתקיימו השנה  קונצרטים קאמריים יחודיים: בקונצרט מיניאטורות מתחברות ישנה הכרות מחודשת עם מלחינים ישראלים שהגיעו לכאן בראשית קום המדינה והתעקשו להמשיך את עבודתם עם העולם שנחשף בפניהם בישראל. תושמענה בבכורה "מיניאטורה לצ'לו" ו"מיניאטורה לכינור של המלחין יהודה זיסאפל. באותו קונצרט יושמעו "מכתמים" לחליל וצ'לו של מרדכי סתר; "החלום הטוב" לאלט וכינור מפרי עטו של בן ציון אורגד; "סודות" לחליל של אבל ארליך;  "התאוששות" לצ'לו של ציפי פליישר; "אטיודים לכינור ולקלרינט" מאת אנדרה היידו; "חליל במרחקים" למילים מאת לי טאו פו מאת אריך וולטר שטרנברג ודיאלוגים לכינור, חליל, קלרינט וצ'לו מאת משה קילון. בביצוע: ניצן אלון (אלט), יוסי ארנהיים (חליל), מתן דגן (כינור), שירה אליאסף (קלרינט), יפעת וולטמן (צ'לו).  (בשיתוף מרכז פליציה בלומנטל בניהולה של אביגיל ארנהיים, שמפנים זרקור למוזיקה האמנותית שנוצרה בישראל לאורך 73 שנות קיומה).

הקונצרט דו-קיום בביצוע רביעיית כרמל ותייסיר אליאס שואף לשקף את הקונפליקט החברתי-ישראלי דרך שתי יצירות מקור המכילות סגנונות מוזיקליים שונים, כלים מערביים לצד מזרחיים בשילוב טקסט מאת דוד גרוסמן. (11 ביוני, 18 ביוני, 12:00, מרכז עדן תמיר, עין כרם)

וכמדי שנה יתקיים גם הפעם במרכז טארג שבעין כרם "פסטיבל זוטא" של פנינים קאמריות נשגבות שבו ישתתפו מיטב המבצעים ישראליים: החל מהשלישייה השנייה של מנדלסון והשלישייה הראשונה של ברהמס, בביצוע ישי שאער (פסנתר), סעידה בר לב (כינור), גל ניסקה (צ'לו) (שישי,4.6.2021) , הרביעיות האהובות של שומאן וברהמס (מס' 1) בביצוע אסף זהר (פסנתר), ג'ני הוניגן (כינור), צבי כרמלי (ויולה), הרן מלצר (צ'לו) ובשבת (12.6.20121) ינגנו ארנון ארז וחגי שחם קוצרט דואו שבו יבצעו את בראהמס – סונטה מס' 1, סקרצו FAE ואת הסונטינה מס' 1 של ברהמס ומפרי עטו של דבוז'אק – סונטינה לכינור ולפסנתר אופוס 100, קטעים רומנטיים אופוס 75. את החמישייה האהובה של שוברט (בדו מז'ור, ד. 956, והאדגיטו מתוך הסימפוניה החמישית של מאהלר בעיבוד לרביעיית מיתרים ינגנו שמחה חלד (צ'לו) ורביעיית טוסקניני: יבגניה פיקובסקי (כינור), אסף מעוז (כינור), דמיטרי רטוש (ויולה), פליקס נמירובסקי (צ'לו)

*

יהיה זה פסטיבל בו אפשר יהיה לטעום מהשפע ולהתענג על עיבוד מרתק ל"מחכים לניסים" של אתגר קרת ועל צירופים מרתקים וחדשניים של מיטב היצירה הישראלית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן