בירדן ובלבנון מודאגים מהנעשה בסוריה ● עמדות הרשתות החברתיות במדינות ערב אינן תואמות למסרים של השליטים ● כל אזרח במדינות ערב שברשותו טלפון נייד עם מצלמה הופך לגורם מסקר

מאת עמי אטינגר

אכזבה במדינות ערב מהעדר התייחסות והתערבות ישראלית, גם לאחר דברי שר החוץ ליברמן,  במתרחש בסוריה; בירדן ובלבנון מודאגים מההשלכות האפשריות בארצותיהם, עקב השתלשלות האירועים בסוריה; ושלטון חמאס ברצועת עזה התרופף. אלו הם דעות הנכתבים ומצולמים ברשתות החברתיות במדינות ערב. כך מתברר ממחקר שעשו אודי דקל ואורית פרלוב, מהמכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב ושאת ממצאיו העלו בגיליון מבט מס' 323 של המכון.

מתברר, כי מאחר שלערוצי התקשורת הרשמיים בכל אחת מהמדינות הערביות ישנם אינטרסים וסדר יום משלהם, הם נתפסים כמטעים ומניפולטיביים. זה לא מספק את הפעילים ברשתות החברתיות בארצות ערב והם החלו לתעד בעצמם את הנעשה בשטח. כל אזרח שברשותו טלפון נייד עם מצלמה הופך לגורם מסקר בשטח, המעניק עומק, גוון וצבע לאירועים. בכל רגע נתון מועלות עשרות אלפי תמונות וקטעי ווידאו ברשתות, אשר מתעדות ומתארות את האירועים וההתרחשויות.

האירועים בסוריה

כך למשל, הדעה הרווחת, בקרב הציבור הערבי בכלל מדינות ערב, שבסוריה מתנהלת מלחמת אזרחים וללא סיוע מבחוץ עלול המאבק להמשך זמן רב. יתרה מכך, הציבור אינו תולה תקווה בסיוע מצד מנהיגי מדינות ערב והליגה הערבית לסיום שפיכות הדמים בסוריה. ההערכה המקובלת גורסת, כי ההנהגה העתידית של סוריה לא תקום באיסטנבול או בפאריס אלא תתגבש בתוך סוריה. במקביל לכך, עולה אכזבה מהעדר התייחסות והתערבות ישראלית, גם לאחר דברי שר החוץ ליברמן, במתרחש בסוריה., ככל שמתמשך המאבק ומשטרו של אסד שורד, הציבור הערבי חושד, כי לישראל אינטרס בהמשך שלטונו של אסד. הציפייה מישראל אינה למעורבות צבאית, אלא לצעדי תמיכה דיפלומטיים, הומניטאריים ומחוות אחרות.

ירדן ולבנון

אזרחי ירדן ולבנון מודאגים מההשלכות האפשריות עקב השתלשלות האירועים בסוריה. קיים אצלם חשש מהתגברות זרם הפליטים ומלחץ גובר על כלכלת המדינות בעקבות התחזקות מגמת הפליטות.

בציבור בלבנון יש עיסוק גובר בסוגיית העברת הנשק מסוריה ללבנון (לחיזבאללה). בראייתם, יקשה הדבר בעתיד על היכולת לפרק את חזבאללה מנשקו וקיים חשש, כי התחמשות חזבאללה תוביל לסבב אלימות חדש עם ישראל. עם זאת, הדעה הרווחת, המבטאת ככל הנראה סוג של תחושת לב, היא שחזבאללה יפעל באופן רציונאלי ולא ייזום פרובוקציה והסלמה מול ישראל.

בציבור בירדן מסיקים, כי אם בעתיד המשטר ההאשמי בירדן יהא נתון לסכנה מוחשית, סעודיה תחלץ להגנתו, תתייצב לצדו ואף תשלח כוחות (במידת הצורך), כפי שארע בבחריין. לעומתה, אין מצפים לסיוע מצד ישראל לפעול להישרדות המשטר ההאשמי.

האירועים בעזה

באשר למתרחש בעזה מועלות ברשתות החברתית הדעות ,כי החמאס אינו "בעל הבית" היחידי ברצועת עזה וכי אין ביכולתו לאכוף את מרותו, שגוברת המעורבות האיראנית ברצועה, תוך התייחסות לכך שאיראן טרם ויתרה על הרצון להשפיע על הנעשה בעזה וכי היא זו שעודדה את ההסלמה, בניגוד לאינטרסים של חמאס. עוד מתברר, כי הרשתות החברתיות מייחסות חשיבות רבה לתפקידה של מצרים כגורם המוסמך היחידי היכול לגשר בין שני הצדדים. באשר לדרישת האחים המוסלמים במצרים, שהובילו קו תקיף נגד ישראל וקראו לגירוש השגריר הישראלי ממצרים, מתברר, כי בקרב הציבור המצרי, הפעיל ברשתות החברתיות, לא התעוררה דרישה דומה.

הרשתות החברתיות קלטו באופו חיובי את הגרסה הישראלית, כי הסיכול הממוקד של מזכ"ל ועדות ההתנגדות העממית, זוהיר אל-קייסי, נועד למנוע פיגוע טרור משולב באזור הגבול בין ישראל למצרים בסיני. עם זאת, הוצגה ביקורת קשה על הרג נשים וילדים על ידי ישראל.

גוברות הדרישות לבחינתם מחדש של נספחי הסכם השלום בין מצרים לישראל, במיוחד באשר לסעיפים העוסקים בסוגיות הביטחוניות. הגורם העיקרי אשר עורר בתקופה האחרונה את העיסוק החוזר בשאלה זו, היה האיום האמריקני, להפסקת הסיוע הצבאי.

תורכיה

ניכרת ברשתות החברתיות ביקורת והתייחסות צינית להתקפותיו של ראש ממשלת תורכיה, ארדואן, נגד פעילות ישראל בעזה, בעוד תורכיה תוקפת את הכורדים בצפון עיראק. בהקשר זה מזכירים, כי ארדואן הוביל את הקו התקיף כלפי אסד בסוריה אבל עם הזמן הלך נחלש טון הביקורת. הציבור הערבי ציפה שהישועה לעם הסורי תגיע מתורכיה, אך ראה שאין קשר בין ההצהרות למעשים וניכרת תחושה של אכזבה והחמצה.

מצפים לשינוי פנימי בישראל

תפיסת העולם הבסיסית הרווחת בקרב הפעילים ברשתות החברתיות במדינות ערב, היא שממשלת ישראל היא הגורם השלילי העיקרי, אשר משפיע כמעט על כל החוליים במזרח התיכון, אם באופן ישיר ואם באופן עקיף. במקביל, בולט אובדן אמון מוחלט בהנהגות הערביות השליטות, כולל זו של חמאס בעזה, והן נתפסות כאשמות, לעיתים לא פחות מישראל, בבעיות, בכשלים ובהתפתחות האירועים השליליים.

 לעיסוק האובססיבי בישראל יש גם היבטים חיוביים, בשל דימוי ההצלחה של ישראל, המשולבת עם עוצמה צבאית וכלכלית. הדבר מוביל לדרישה לפתיחות מצד ישראל לרחשי העולם הערבי, לצעדים בונים ולתרומה מצדה לשינוי פני האזור. הפעילים ברשתות צופים שגם בישראל יחול שינוי מבפנים בעתיד ולכן הם מעדיפים לקיים קשר באמצעות ערוצי תקשורת של  People to People  כתחליף לישראל הרשמית, שנתפסת כלא-אמינה. עיקר הציפייה מופנית כלפי האוכלוסייה בישראל. קיימת נכונות לשיח באמצעות המדיה החדשה ומוצגת תקווה, כי אזרחי ישראל יביאו לשינוי בהתנהגותה במרחב.