ארבעה מורים בבית ספר תיכון בדנמרק,חברים מהתיכון, נפגשים לארוחת ערב ומשוחחים על משבר אמצע החיים אותו הם חווים. הם מדווחים על תלמידים מנמנמים ומשועממים בשיעורים שלהם שאינם קולטים את החומר, על חיי המשפחה שחוקים והם מחפשים פתרון. אחד מן הארבעה מציע לנסות את התורה של הוגה דעות נורווגי, אשר טוען כי אחוז האלכוהול בדמו של האדם הממוצע נמוך מדי וכדאי לעשות הכול כדי לאזן אותו. חבר שני נזכר שהפסנתרן האהוב עליו התוודה פעם שנגינתו משתפרת כאשר הוא נע על התפר שמפריד בין פיכחון לשכרות. הארבעה מחליטים שכדאי להתנסות ואפילו להפוך את הניסיון שלהם למחקר מדעי של ממש.

הם לוגמים כוסית אחת או שתיים והנה התוצאות מיד ניכרות בשטח. התלמידים פוקחים עיניים בשעורים ומקשיבים למורה שמפליא להעביר את חומר הלימוד, ובמקביל, רוח נעורים נושבת שוב בבית, אחרי שנות שיממון ארוכות. אם קצת אלכוהול עושה שינוי שכזה, ההיגיון אומר שתוספת אלכוהול תשפר את המצב עוד יותר. הם מנסים משקאות שונים, בשילובים שונים ואין מנוס, כמובן, מחציית אותו קו דק שצריך היה להיות הגבול שאחריו מתחילים לאבד את ההכרה.

הסרט נע בין קומדיה לדרמה ומיישם את האימרה הידועה: "אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק". הבמאי תומאס ויטנברג, אחד הבמאים המובילים בתעשיית הקולנוע הדני, ליהק לתפקיד הראשי את מאדס מיקלסן, שהופיע גם בסרטו הקודם, "ניצוד".

בימוי: תומאס וינטרברג | שחקנים: מאדס מיקלסן, תומס בו לארסן