הצגת בכורה

★★★★★

כולנו יודעים, שמשפחה לא בוחרים. טולסטוי אמר פעם, שכל המשפחות המאושרות – מאושרות באותה הדרך. ואילו כל משפחה אומללה, היא אומללה בדרך שלה. בדרמה המשפחתית "הדירה של רוזה", שכתבו שחר פנקס ואיה קפלן, שגם ביימה, בתיאטרון באר שבע, כולם אומללים. מי פחות ומי יותר.

המחזה מספר על רוזה, אשה בת שמונים, שגרה לבדה בדירה יקרה, שכולם חושקים בה. מי זה כולם? שני בניה שמסוכסכים ביניהם, ואשתו היפה והדעתנית של אחד מהם.
אבל רוזה לא מסכימה לעזוב את הדירה ולעבור לבית אבות או לבית גיל הזהב כפי שמכנים זאת בימינו. מאחורי גבה מתרחשים מאבקים בלתי פוסקים וגם סוד גדול אופף את המשפחה הלא מאושרת הזו.
לכאורה סיפור מעניין עם חומרים שעושים דרמה טובה: יצרים, כסף, אהבה, בגידה, יחסי הורים ילדים. אבל במבחן התוצאה, ההצגה לא מצליחה לספק דרמה חזקה, מרגשת וסוחפת.

סנדרה שדה היא רוזה. שדה היא שחקנית טובה עם נוכחות וצבעונית. הפעם הנוכחות הזו לא מצליחה להחזיק 90 דקות רצופות – ומתפוגגת לתוך מחזה בינוני ובימוי בנאלי עד מביך. רק לעיתים היא באמת נוגעת ללב. לסנדרה שדה מגיע מחזה טוב יותר. כך גם טלי שרון ומולי שולמן, שבלטו במשחק סביר.
שחר פנקס ואיה קפלן הן יוצרות מוכשרות ומוערכות, אבל הפעם שתיהן כשלו. אני בטוח שהן לא התכוונו ליצור תיאטרון עייף ולא מעניין. קורה. אם היה להן אומץ, כך נראה לי, הן לא היו מעלות את ההצגה כפי שהיא, אלא ממשיכות לעבוד עליה.
בשתי מילים: לא התלהבתי.