סטיבן סלואן מנצח על התזמורת הסימפונית ירושלים בביצוע "ציפור האש", של סטרווינסקי והפסנתרן דניאל גורטלר מגיש ביצוע מעודן לקונצ'רטו בסול מז'ור (הרביעי) של בטהובן, אולם הנרי קראון, ירושלים, 16.6.2021 

את הקונצ'רטו הרביעי (בסול מז'ור) מאת בטהובן פתח הפסנתרן דניאל גורטלר בריחוף מעודן. ה"קפיציות" הריתמית בה ניגנה התזמורת את פרק האלגרו הפותח – הייתה מעוררת השתאות ביופייה. את סלסולי הטרילים ניגן הסולן בשקיפות נהדרת אך קצת ב"מריחה" כאשר חלק מהצלילים נבלעים, בעיקר כאשר הפליג במהירות. הסולן הפגין שליטה מרשימה על כל הרגיסטרים של הפסנתר אך מנגינתו נעדרה 'אחיזה' –  'grief'. ההאטות שלו הפגינו רכּוּת מופלגת והוא ניגן במתיקות שירתית, אך למגינת הלב לא היה עיצוב ברור של שני קולות.

את פרק האנדנטה ניגן בוורבאליות מרשימה אך לא הייתה בנייה של מתח. רק כאשר האט הייתה 'התאדות' יפה. אם בפתיחה ניגנו הסולן והתזמורת 'איש איש לנפשו' הרי שבהמשך ניגנו בבנייה מתואמת מלאת ערגה לירית. את פרק מחול הרונדו ניגן הסולן בריתמיות סוחפת בהבליטו את הסינקופות המנוקדות. התזמורת נענתה לו בנגינה מלוכדת ומרשימה בניקיונה.  סוף סוף שמעו בפרק החותם את יד שמאל. היה תיאום בין נגינתו לנגינת התזמורת הגם שכיסתה אותו בצליל רועם. הסולן איבד את השקיפות שאפיינה את הפרק הראשון. ובעיקר נעדרה מנגינתו הובלה של קול ראשי והבחנה בין עיקר לתפל. הפורטיסימו הפתאומי בנגינתו היה רועם מדי אבל השקיפות שאפיינה את נגינתו הייתה שובת לב.  כאשר מיהר לא שמעו את כל הצלילים שחלקם נבלע אך יותר מכל הפריע שלא הייתה בנגינתו הובלה של קול ראשי והבחנה בין עיקר לתפל. הכול נוגן ב-מצו פיאנו. את הקול הראשי ביד שמאל הבליט הפסנתרן בנון לגאטו – כמעט פיציקטו. הקרשצ'נדו בתזמורת היה סוחף אבל לא בפסנתר משום שמנגינתו של דניאל גורטלר נעדרו לגאטו וקול מוביל ובעיקר גוונים. התזמורת כיסתה אותו בהתמדה. הריחוף בנגינתו היה מרשים אך הוא ניגן רק 'מה שכתוב' ללא תוספות בכל הרגיסטרים של הפסנתר, דוגמת ברנבוים, למשל. השקיפות המעודנת בנגינתו עוררה השתאות אך חצי מהצלילים נבלעו. את נגינתו אפיין פיאניסמו מעודן אך לא היה לו ניגוד. הקול המוביל שלו לא היה לירי. כשהעפיל   לפורטה – ניגן בשקיפות אך ללא שירתיות. רבע מהצלילים נבלעו. לא הייתה בנייה ומשום כך – לא היה זה ביצוע מרתק. הוא ניגן רק את התווים הכתובים ו'חסך' בצלילים.  ומאידך ניגן בצליל מתוק מדבש כשהוא מבליט את הקול העליון בנון לגאטו.

על הסימפוניה ניצח סטיבן סלואן בהבליטו את הניגודים בין הנושאים. היו גוונים וירידה לפיאנו פתאומי – הפסנתרן המלווה כפה על התזמורת להאט. כך, קצת 'התפרקה' הסימפוניה בהאטה אבל היה קו מוביל. המסתורין ברעדוד התזמורתי היה מופלא. מתוך הטוטי התזמורתי  בקעו כלי הנשיפה. הנבלנית מרינה פרדין הפליאה בקסם נגינתה. ההעפלה לפורטה 'פומפוזי'  והאקצ'לרנד'ו בכלי הנשיפה וכלל  התזמורת בתום הסימפוניה היו במקומם וסוחפו. הכול היה חי ותוסס והמתח לא התפרק בשיא. המנצח  הקפיד על לכידות ובניית מתח מוזיקאלי והייתה נביעה של פרק אחד ממשנהו. הפיאנו בפתיחה התזמורתית היה מצמרר. ובהמשך – החלקים המנוקדים היו מלאי מתח והפעמון עמו נחתמה הסימפוניה – היה מרשים.