"לוקה" של פיקסאר מצטרף ל-"נשמה", בכך שבארצות הברית יוצא הסרט הישר בשירות הסטרימינג של דיסני+, בעוד בישראל שניהם מוקרנים בבתי הקולנוע. הסרט "לוקה", בבימויו של אנריקו קסרוזה מתוך תסריט מאת ג'סי אנדרוס ו-מייק ג'ונס, מחמם את הלב, מסופר יפה ושווה לראות אותו על המסך הגדול. בזכות "לוקה", פיקסאר תופסים מחדש את הקסם והלב שפרסמו את האולפן ההנפשה, ואילו הסרט מספק מסע אופי מקסים ומחמם לב.

לוקה פגורו (בדיבוב באנגלית של ג'ייקוב טרמבליי) הוא יצור ים שיכול להפוך לאדם כאשר הוא נמצא ביבשה. בים הוא מבלה את ימיו בטיפול בבית ספר של דגים, כמו רועה צאן, ולעתים קרובות הוא משתעמם מהחדגוניות היומיומית. אמו המגוננת יתר על המידה של לוקה, דניאלה (מאיה רודולף), נחרצת לשמור על בנה השוהה באוקיאנוס; היא יודעת שבני אדם חוששים מהם והאינסטינקט הראשון שלהם הוא להרוג את מה שהם תופסים כמפלצות ים מסוכנות. עם זאת, כאשר לוקה פוגש את אלברטו סקורפנו (ג'ק דילן גרייזר), הוא מציג עולם חדש לגמרי. כשהם רוצים להימנע ממעבר לקצה העמוק יותר של האוקיאנוס, לוקה ואלברטו פונים לעיירה המקומית פורטורוסו, שם הם פוגשים את ג'וליה (אמה ברמן) ומצטרפים אליה לתחרות – במטרה לזכות באופנוע וספה ולהשאיר את הים מאחור. לתמיד.

הסרט, בדומה ל-"מוצאים את נמו", בוחן את מערכת היחסים בין ההורה לילד – בין לוקה לאמו, שטענותיה לרצות להגן על בנה אינן מסתירות את העובדה שמדובר בפחד שלה, שמונע ממנה לתת ללוקה ללכת. הסרט עושה עבודה נהדרת בלהציג כיצד פחד הורי, יחד עם החרדה של לצאת בעולם, יכולים להשפיע על ילדים שגדלים. הקהל רואה באותה מידה את ההיסוס של לוקה לעלות על פני השטח, ומאוחר יותר, כשהוא מתאפק מרכיבה על אופניים עם אלברטו. באמצעות הצמיחה וההבנה של לוקה עצמו, הוא מסוגל למצוא איזון בין הפחד המרתק שלו לבין פשוט להיות זהיר, מה שגורם לסיפור רב שכבתי ומרגש, ששורשו בידידות.

הפחדים של לוקה ואמו ניצבים לצד הפחד שחשים תושבי העיר מפני מפלצות הים; הם ממהרים לתפוס את חניתם ולהתמגן ללא סיבה. פחד יכול לעוות את התפיסה, לשמור על אנשים שמורים וזה משהו שלוקה פועל לפתור בכל צעד ושעל, במיוחד כשהוא רואה את העולם דרך עיני אופיו – שלא מבין לגמרי על מה כל המהומה. "לוקה" גם לוכד את השמחה העצומה בלהיות בעולם הטרי וללכת לחקור דברים חדשים. לוקה, אלברטו וג'וליה יוצרים שלישייה נהדרת והרפתקאותיהם מלאות באופטימיות ובהתרגשות מלאת צבעים, שתידרש בקרב באי הקהל הצעירים והמבוגרים.

הסרט מתרחש בריביירה האיטלקית ודמויותיו זוכות לדבר כמה מילים וביטויים באיטלקית, וזה גם תזכורת יפה לתרבות ולשפה שהסרט מציג בפורטורוסו ולא להיות עיר חסרת שם. לוקה חולם לא רק להיות על היבשה, אלא ללמוד דברים חדשים ולצבור ידע שנולד מסקרנות. האנימציה בוחנת את רצונו להרחיב את דעתו, והיא מקסימה וחשובה ביותר להתפתחות דמותו. ההורים המוגזמים יתר על המידה של לוקה, אך עם זאת האוהבים מאוד, הם גם ניגוד מוחלט לחוסר ההדרכה של ההורים. האישיות וההתנהגויות של הדמויות הראשיות שונות זו מזו, ולוקה מתמודד עם שני הנרטיבים בחום ובשפע לב.

אמנם יש היבטים מסוימים בסיפור הסרט שאפשר היה להרחיב עליהם ונבל מתסכל במקצת, בארקול ויסקונטי (סאבריו ריימונדו), שהוא מבוגר בהרבה משלישיית הליבה של הסרט, עד כדי להיות קטנוני כפי שהוא מתמודד בתחרות, אבל "לוקה" הוא סיפור התבגרות נפלא עם מסר נחמד, המאזן בין רגשות עמוקים והרבה כיף הרפתקני.