Skip to content

"הנשף": הארמון של מוזיאון העיצוב בחולון מזמין לנשף חלומות מהאגדות בתערוכת אופנה עוצרת נשימה

תערוכת האופנה המפוארת ביותר שנעשתה אי פעם בישראל, מציגה את מעשה האמנות המורכב והמתוחכם של שמלות הנשף המהודרות. 100 שמלות הערב ומערכות הלבוש, שוכנות בחללים מעוצבים למשעי, המספקים חוויה חלומית של ביקור בנשף בארמון המודרני, שלובים בסאונד, עיצוב, תפאורה ותאורה. חובת ביקור!

"הנשף": הארמון של מוזיאון העיצוב בחולון מזמין לנשף חלומות מהאגדות בתערוכת אופנה עוצרת נשימה

תערוכת האופנה המפוארת ביותר שנעשתה אי פעם בישראל, מציגה את מעשה האמנות המורכב והמתוחכם של שמלות הנשף המהודרות. 100 שמלות הערב ומערכות הלבוש, שוכנות בחללים מעוצבים למשעי, המספקים חוויה חלומית של ביקור בנשף בארמון המודרני, שלובים בסאונד, עיצוב, תפאורה ותאורה. חובת ביקור!

התערוכה "הנשף: אסקפיזם בתפירה כללית" שהיתה אמורה להיפתח לפני המגפות והסגרים, נפתחת ב-13 ליולי, ועוסקת בחיבור בין ההיסטוריה המערבית של שמלות הנשף, לבין עבודת המעצבים הישראלים העכשוויים המובילים בתחום. העושר העיצובי והצבעוני של התצוגות, מכניס את המבקרים לסצינה מהאגדות הכוללת אפילו מסיבת קינוחים מושחתת, לראותה בלבד…

הכניסה המרהיבה לחלל התחתון שכולו לבן מזוכך, מובילה לתצוגה של דגמים שהם עיצובים נכונים היסטורית שנוצרו בבדים גולמיים במיוחד לתערוכה, ע"י מוני מודניק, מעצב ומרצה בכיר בשנקר. הדגמים מציגים את התפתחות אופנת הנשף והערב, מהמאה ה-18, דרך מלחמות העולם, השפל הגדול ועד שנות ה-80 של המאה העשרים. הנשפים התפתחו באירופה כבר בימי הביניים והגיעו לשיא במאה ה-18 בארמון ורסאי. אולם הנשפים והאופנה היוו כרטיס כניסה לעולם השפע והראוותנות. גם במאה ה-20, הקולנוע ההוליוודי הפיץ את פנטזיית הנשף ברחבי העולם, דרך סרטים, טלויזיה ואירועים ראוותניים.

בגלריה העליונה מוצגת תערוכת "הנשף המודרני – קוטור ישראלי" ובה דגמים המייצגים את קו התפר שבין אופנה לאמנות.

שחר אבנט, מעצבת עצמאית שבין לקוחותיה נמנות ביונסה, כריסטינה אגילרה, זנדאיה ונטע ברזילי, מתחילה את תהליך עבודתה ברישומים ובציורים שהיא יוצרת בהשראת יומניה האישיים. הקולקציה Insanity Anxiety  עוסקת בחרדה ובפחד משיגעון. את ריבוי הקולות הפנימיים שהיא מזהה בעצמה, מיזגה אבנט לשמלות נפחיות המבוססות על בדי טול בצבעוניות עזה. כמו כן, השמלות מעוטרות בדיוקנאות מחוטי צמר ורקמה בעבודת יד. מקור ההשראה להצבת השמלות בדיוקן של פרנץ וינטרהלטר משנת 1855, שבו הקיסרית אוז׳ני, אשתו של נפוליאון השלישי, מוקפת במלוותיה. לבוש הנשים בדיוקן מדגים את אופנת אמצע המאה ה־19 בחצר המלוכה הצרפתית: קרינולינות רחבות, מפתחים חושפי כתפיים ושמלות עתירות טול. במקור נוצר בד הטול בעבודת יד מפרכת בדומה לתהליך יצירת תחרה. מיכון הטול בשנת 1809 אפשר ייצור מהיר והמוני, והבד הפך לפופולרי ולחלק בלתי נפרד מעולם שמלות הערב והכלה עד ימינו.

צילום: שרה פלד

נטף הירשברג וינקי גוליאן יצרו בשמלת הנשף דמות בדיונית, מדאם קוֹשן, שמזהירה את החוגגים בעולם האופנה מהעתיד לבוא. השניים מזהירים מפני הצריכה העודפת, ומפני השימוש בחומרים מזהמים. עיצוב השמלה שואב השראה מחליפות המגינות מפני חומרים מסוכנים, בשילוב בגד גוף מלטקס, מסיכה וכפפות.

צילום: שרה פלד

טל מדינה "החתונה היהודית שלי"  משתמשת בבדי טאפט, משי וצמר, נוצות ופרוות סינתטיות. הדגמים השתתפו בפרויקט גמר במחלקה לעיצוב אופנה, שנקר. הפרויקט עוסק בקהילות סגורות מהזרם החרדי ובוחן את המתח שבין תרבות, אמונה וקונפורמיות, ובין מחשבה עצמאית, חופש ואינדיבידואליות. הקולקציה משלבת בין בדי טאפט, משי וצמר המזוהים עם הלבוש החרדי, ובין נוצות ופרוות סינתטיות, המאזכרות את עולם החי.

צילום: שרה פלד

עורוה שריף "הינומת סיפורה של סינדרלה" טול משי ברקמה דיגיטלית. את ההינומה יצר שריף בהזמנה מיוחד עבור כלה שבקשה ״להיות סינדרלה״ ולו לערב אחד. אורכה של ההינומה מגיע לכשלושה מטרים ונרקמו עליה דימויים מרכזיים מתוך סיפור סינדרלה, הכרכרה, הנסיך, רגע הבריחה והנעל שנותרה מאחור.

צילום: שרה פלד

ליה פתאל, Bulletproof

עשוי מניילון, נייר קרפ ורשת מחוכים. מבוסס על דגם מפרויקט גמר במחלקה לעיצוב אופנה, שנקר. שמלת הנשף עטורת הפרחים של פתאל עוסקת בהסוואה חברתית ומתמקדת בהשפעה של תעשיית הנשק העולמית על החברה. את המתח בין יופי הנראה על פני השטח, ובין מצב מעורער המבעבע תחתיו, פתאל מיטיבה לבטא בעזרת שימוש בגזרות צבאיות, פרחים גדולים ובוהקים, בד מצנחים וטכניקת קפלים מהמאה ה־19, עם מחוך מהודק בחוט שפצור צבאי.

צילום: שרה פלד

ירון מינקובסקי שמלה חד־פעמית, 2021  הדגם עשוי ממשי, טול, 152 חבילות נייר טואלט בחסות מותג הנייר לילי מבית קימברלי קלארק. שמלת נייר הטואלט מסמלת את הניגוד שבין פרק הזמן הקצר של אירוע החתונה ובין שיאו של תהליך ארוך ומרגש המלווה בלא מעט דמעות. טקסטורות הנייר שיצר מינקובסקי מדמות שיפון רך עשוי שכבות רכות, ומרמזות ליופייה של שמלה הנלבשת פעם אחת בלבד.

צילום: שרה פלד

גל שנפלד מציג שמלת תכשיט, בה 3,000 אבני סברובסקי שזורות בשרשרות מתכת ובעבודת יד שערכה כ־200 שעות עבודה. השמלה עוצבה לרגל אירוע שציין 70 שנה לישראל בהפקת מוטי רייף. שמלת הערב עוצבה בהשראת שורשי המעצבת – ברזיל ומרוקו, ומייצגת את ״כור ההיתוך״י הישראלי. החיבור בין שתי תרבויות שונות בתכלית, מאפשר שימוש מחודש בקישוטים ובפרטי לבוש אתניים.

צילום: שרה פלד

רונן לוין "מלכת אסתר של תל אביב", עיצוב תכשיטים: נופר חתוכה. בנשף פורים שערך ברוך אגדתי בתל אביב ב־1928 זכתה בתחרות היופי ציפורה צברי בת למשפחה קשת יום שעלתה מתימן. שמלת הנשף של לוין וחתוכה מפגישה בין הלבוש ההדור של אגדתי והבגד הפשוט שצברי תפרה בעצמה. מתאחדים בה אלמנטים ממסורת הלבוש המחויט הגברי עם השראה שמקורה בתכשיטים מסורתיים לטקסי חינה, העוסקים בקשר שבין גוף, מגדר והמורשת התימנית.

צילום: שרה פלד

בגלריה ההיקפית שבקומת הכניסה, מציג אסף ריב, "בעקבות נעלי סינדרלה", תערוכה מפתיעה וחדשנית של נעליים שקופות שנוצרו בהדפסת תלת מימד. בעקבות גלגוליה התרבותיים השונים של נעל סינדרלה, הדגמים מוצבים על ציר זמן, מאפשרת להציג היסטוריה של דמיון: כיצד ״נראתה״ נעל סינדרלה בעיני רוחם של ילדים ומבוגרים בתקופות שונות – מהמאה התשיעית בסין ועד למחשבות על סינדרלות עתידניות. את הנעליים ההיסטוריות שנבחרו לתערוכה שיחזר ופיסל בתלת־ממד המעצב אסף ריב. הדפסת הנעליים בתלת־ממד נעשתה בטכנולוגיית SLA, במדפסת 2 Form של חברת Formlabs. החברה הוקמה על-ידי מהנדסים ומעצבים בוגרי MIT, ומדפסותיה משמשות בעולמות הרפואה, העיצוב, החינוך והאדריכלות להדפסת מגוון רחב של חומרים. תהליך יצירת כל נעל ונעל כלל פיסול, הדפסה שארכה כ־12 שעות, טבילת הנעל באלכוהול ושיוף בגימור ידני, שהקנה לה מראה של זכוכית.

לקינוח, בחלל מעבדת מוצגת התערוכה "חדר הקצפת והכובען המטורף", חגיגה סכרינית שעוצבה במיוחד עבור התערוכה, המפגישה בין עבודותיהם של הכובען מאור צבר ושל השף הקונדיטור אלון שבו. הקינוחים הם חלק מרכזי באירועים ובטקסי מעבר משמעותיים, כמו חתונות וימי הולדת. כשחושבים על מסיבות קינוחים מפורסמות מהאגדות,  כמו מסיבת התה המפורסמת של אליס בארץ הפלאות. עבור השף אלון שבו, קינוח הוא יצירה המשלבת בין עיצוב ואומנות לבין אסתטיקה מינימליסטית, כמו בגד הנתפר בתפירה עילית. שבו משתמש באמצעים אמנותיים כמו מקצב, סדר וצבעוניות כדי ליצור קומפוזיציות חדשות בהשראת אמנים, אדריכלים ומעצבי אופנה, ביניהם דונלד ג'אד, איריס ואן־הרפן ופיצו קדם. כל פסלי הקינוחים נוצרו בעבודת יד שארכה מעל 1,000 שעות. בתצוגה 23 מגדלי מקרונים המורכבים מכ־6,500 מקרונים, 122 עוגות חתונה, עוגות קומות וקינוחים אישיים, שפוסלו בעבודת יד מ־500 קילו של סוכר, אבקת שקדים, וגם מלט וקלקר. המעצב מאור צבר התפרסם בעולם הודות לעובדה ששימר את מקצוע הכובענות הקלאסי, אך שבר את חוקיו הנוקשים והמסורתיים. צבר, מעצב אופנה בהכשרתו, מביא עמו רוח של חופש לעולם הכובענות. החל בשימוש בחומרים בלתי שגרתיים ובפרופורציות מוקצנות וכלה בזוויות המאתגרות את כוח הכבידה. כובעיו, הנעשים בעבודת יד, משלבים בין הומור לבין סוריאליזם. 15 כובעי הקינוחים עוצבו בהשראת קינוחים אהובים ונוסטלגיים כמו תפוח מסוכר, עוגת ״היער השחור״ ו״שערות סבתא".

אוצרת: יערה קידר – מרצה והיסטוריונית אופנה, דוקטורנטית במחלקה ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית. קידר אצרה את התערוכה "ז׳ה טם, רונית אלקבץ" במוזיאון העיצוב חולון, שהוכתרה על ידי הוואניטי פייר לאחת מ-15 התערוכות החשובות בעולם ב-2018. קידר, בעלת תואר שני מ-NYU באוצרות ומחקר אופנה, ובוגרת בהצטיינות באופנה משנקר, התמחתה במכון התלבושות של המטרופוליטן וכיום מרצה במוסדות תרבות שונים בישראל וארה״ב.

אחראי על הניהול האמנותי והקריאייטיב: שמואל בן שלום. בן שלום הינו מעצב ואמן מוביל בישראל ובעולם, ששימש לאחרונה כמנהל הקריאייטיב הראשי באירוויזיון 2019 שנערך בתל אביב.

אחראי על ההצבה האמנותית ופיסול הבובות: ויקטור בלאיש.

המעצבים הישראלים המשתתפים בתערוכה: איוטה, ריבי אביבי, שחר אבנט, חן אדר, גדי אלימלך, ויקטור בלאיש, ברטה, עידית ברק, נמרוד גילה, אהרון גניש, לי גרבנאו, טטיאנה דוידוב (סטודיו טיאמנטה), לוסי דוד, ליהי הוד, נטף הירשברג וינקי גוליאן, בובה מאצ׳ו (קארין וסיליוק), ברוריה חריטן, אריאל טולדנו, שרון טל (משכית), ליאורה טרגן, מיכל ירסאנש מנגיסטו, הילה כהן, גליה להב, נועם לוי, רונן לוין ונופר חתוכה, רתם לויתן (רתמה), אלון ליבנה, טל מדינה, מוני מדניק, אביתר מיור, ירון מינקובסקי, חנה מרילוס, מאיה נאה, אלירן נרגסי, עדן סעדון, שאדי עבד, שלומי ענתבי, אבירם פימה, רות פילוסוף, דילן פריאנטי, שאדי פרנסיס מג'לטון, יניב פרסי, ליה פתאל, סטודיו מירה צבילינגר, מאור צבר, אוהד קריאף, עדי קרני, אסף ריב, קטיה רומנצוב, רותם שאול, אלון שבו, נדיר שושני, שי שלום, גל שנפלד, עורוה שריף.

פתיחה: 13 ביולי 2021, נעילה: 11 בדצמבר 2021

מוזיאון העיצוב חולון, פנחס איילון 8 חולון

 

התערוכה "הנשף: אסקפיזם בתפירה כללית" שהיתה אמורה להיפתח לפני המגפות והסגרים, נפתחת ב-13 ליולי, ועוסקת בחיבור בין ההיסטוריה המערבית של שמלות הנשף, לבין עבודת המעצבים הישראלים העכשוויים המובילים בתחום. העושר העיצובי והצבעוני של התצוגות, מכניס את המבקרים לסצינה מהאגדות הכוללת אפילו מסיבת קינוחים מושחתת, לראותה בלבד…

הכניסה המרהיבה לחלל התחתון שכולו לבן מזוכך, מובילה לתצוגה של דגמים שהם עיצובים נכונים היסטורית שנוצרו בבדים גולמיים במיוחד לתערוכה, ע"י מוני מודניק, מעצב ומרצה בכיר בשנקר. הדגמים מציגים את התפתחות אופנת הנשף והערב, מהמאה ה-18, דרך מלחמות העולם, השפל הגדול ועד שנות ה-80 של המאה העשרים. הנשפים התפתחו באירופה כבר בימי הביניים והגיעו לשיא במאה ה-18 בארמון ורסאי. אולם הנשפים והאופנה היוו כרטיס כניסה לעולם השפע והראוותנות. גם במאה ה-20, הקולנוע ההוליוודי הפיץ את פנטזיית הנשף ברחבי העולם, דרך סרטים, טלויזיה ואירועים ראוותניים.

בגלריה העליונה מוצגת תערוכת "הנשף המודרני – קוטור ישראלי" ובה דגמים המייצגים את קו התפר שבין אופנה לאמנות.

שחר אבנט, מעצבת עצמאית שבין לקוחותיה נמנות ביונסה, כריסטינה אגילרה, זנדאיה ונטע ברזילי, מתחילה את תהליך עבודתה ברישומים ובציורים שהיא יוצרת בהשראת יומניה האישיים. הקולקציה Insanity Anxiety  עוסקת בחרדה ובפחד משיגעון. את ריבוי הקולות הפנימיים שהיא מזהה בעצמה, מיזגה אבנט לשמלות נפחיות המבוססות על בדי טול בצבעוניות עזה. כמו כן, השמלות מעוטרות בדיוקנאות מחוטי צמר ורקמה בעבודת יד. מקור ההשראה להצבת השמלות בדיוקן של פרנץ וינטרהלטר משנת 1855, שבו הקיסרית אוז׳ני, אשתו של נפוליאון השלישי, מוקפת במלוותיה. לבוש הנשים בדיוקן מדגים את אופנת אמצע המאה ה־19 בחצר המלוכה הצרפתית: קרינולינות רחבות, מפתחים חושפי כתפיים ושמלות עתירות טול. במקור נוצר בד הטול בעבודת יד מפרכת בדומה לתהליך יצירת תחרה. מיכון הטול בשנת 1809 אפשר ייצור מהיר והמוני, והבד הפך לפופולרי ולחלק בלתי נפרד מעולם שמלות הערב והכלה עד ימינו.

צילום: שרה פלד

נטף הירשברג וינקי גוליאן יצרו בשמלת הנשף דמות בדיונית, מדאם קוֹשן, שמזהירה את החוגגים בעולם האופנה מהעתיד לבוא. השניים מזהירים מפני הצריכה העודפת, ומפני השימוש בחומרים מזהמים. עיצוב השמלה שואב השראה מחליפות המגינות מפני חומרים מסוכנים, בשילוב בגד גוף מלטקס, מסיכה וכפפות.

צילום: שרה פלד

טל מדינה "החתונה היהודית שלי"  משתמשת בבדי טאפט, משי וצמר, נוצות ופרוות סינתטיות. הדגמים השתתפו בפרויקט גמר במחלקה לעיצוב אופנה, שנקר. הפרויקט עוסק בקהילות סגורות מהזרם החרדי ובוחן את המתח שבין תרבות, אמונה וקונפורמיות, ובין מחשבה עצמאית, חופש ואינדיבידואליות. הקולקציה משלבת בין בדי טאפט, משי וצמר המזוהים עם הלבוש החרדי, ובין נוצות ופרוות סינתטיות, המאזכרות את עולם החי.

צילום: שרה פלד

עורוה שריף "הינומת סיפורה של סינדרלה" טול משי ברקמה דיגיטלית. את ההינומה יצר שריף בהזמנה מיוחד עבור כלה שבקשה ״להיות סינדרלה״ ולו לערב אחד. אורכה של ההינומה מגיע לכשלושה מטרים ונרקמו עליה דימויים מרכזיים מתוך סיפור סינדרלה, הכרכרה, הנסיך, רגע הבריחה והנעל שנותרה מאחור.

צילום: שרה פלד

ליה פתאל, Bulletproof

עשוי מניילון, נייר קרפ ורשת מחוכים. מבוסס על דגם מפרויקט גמר במחלקה לעיצוב אופנה, שנקר. שמלת הנשף עטורת הפרחים של פתאל עוסקת בהסוואה חברתית ומתמקדת בהשפעה של תעשיית הנשק העולמית על החברה. את המתח בין יופי הנראה על פני השטח, ובין מצב מעורער המבעבע תחתיו, פתאל מיטיבה לבטא בעזרת שימוש בגזרות צבאיות, פרחים גדולים ובוהקים, בד מצנחים וטכניקת קפלים מהמאה ה־19, עם מחוך מהודק בחוט שפצור צבאי.

צילום: שרה פלד

ירון מינקובסקי שמלה חד־פעמית, 2021  הדגם עשוי ממשי, טול, 152 חבילות נייר טואלט בחסות מותג הנייר לילי מבית קימברלי קלארק. שמלת נייר הטואלט מסמלת את הניגוד שבין פרק הזמן הקצר של אירוע החתונה ובין שיאו של תהליך ארוך ומרגש המלווה בלא מעט דמעות. טקסטורות הנייר שיצר מינקובסקי מדמות שיפון רך עשוי שכבות רכות, ומרמזות ליופייה של שמלה הנלבשת פעם אחת בלבד.

צילום: שרה פלד

גל שנפלד מציג שמלת תכשיט, בה 3,000 אבני סברובסקי שזורות בשרשרות מתכת ובעבודת יד שערכה כ־200 שעות עבודה. השמלה עוצבה לרגל אירוע שציין 70 שנה לישראל בהפקת מוטי רייף. שמלת הערב עוצבה בהשראת שורשי המעצבת – ברזיל ומרוקו, ומייצגת את ״כור ההיתוך״י הישראלי. החיבור בין שתי תרבויות שונות בתכלית, מאפשר שימוש מחודש בקישוטים ובפרטי לבוש אתניים.

צילום: שרה פלד

רונן לוין "מלכת אסתר של תל אביב", עיצוב תכשיטים: נופר חתוכה. בנשף פורים שערך ברוך אגדתי בתל אביב ב־1928 זכתה בתחרות היופי ציפורה צברי בת למשפחה קשת יום שעלתה מתימן. שמלת הנשף של לוין וחתוכה מפגישה בין הלבוש ההדור של אגדתי והבגד הפשוט שצברי תפרה בעצמה. מתאחדים בה אלמנטים ממסורת הלבוש המחויט הגברי עם השראה שמקורה בתכשיטים מסורתיים לטקסי חינה, העוסקים בקשר שבין גוף, מגדר והמורשת התימנית.

צילום: שרה פלד

בגלריה ההיקפית שבקומת הכניסה, מציג אסף ריב, "בעקבות נעלי סינדרלה", תערוכה מפתיעה וחדשנית של נעליים שקופות שנוצרו בהדפסת תלת מימד. בעקבות גלגוליה התרבותיים השונים של נעל סינדרלה, הדגמים מוצבים על ציר זמן, מאפשרת להציג היסטוריה של דמיון: כיצד ״נראתה״ נעל סינדרלה בעיני רוחם של ילדים ומבוגרים בתקופות שונות – מהמאה התשיעית בסין ועד למחשבות על סינדרלות עתידניות. את הנעליים ההיסטוריות שנבחרו לתערוכה שיחזר ופיסל בתלת־ממד המעצב אסף ריב. הדפסת הנעליים בתלת־ממד נעשתה בטכנולוגיית SLA, במדפסת 2 Form של חברת Formlabs. החברה הוקמה על-ידי מהנדסים ומעצבים בוגרי MIT, ומדפסותיה משמשות בעולמות הרפואה, העיצוב, החינוך והאדריכלות להדפסת מגוון רחב של חומרים. תהליך יצירת כל נעל ונעל כלל פיסול, הדפסה שארכה כ־12 שעות, טבילת הנעל באלכוהול ושיוף בגימור ידני, שהקנה לה מראה של זכוכית.

לקינוח, בחלל מעבדת מוצגת התערוכה "חדר הקצפת והכובען המטורף", חגיגה סכרינית שעוצבה במיוחד עבור התערוכה, המפגישה בין עבודותיהם של הכובען מאור צבר ושל השף הקונדיטור אלון שבו. הקינוחים הם חלק מרכזי באירועים ובטקסי מעבר משמעותיים, כמו חתונות וימי הולדת. כשחושבים על מסיבות קינוחים מפורסמות מהאגדות,  כמו מסיבת התה המפורסמת של אליס בארץ הפלאות. עבור השף אלון שבו, קינוח הוא יצירה המשלבת בין עיצוב ואומנות לבין אסתטיקה מינימליסטית, כמו בגד הנתפר בתפירה עילית. שבו משתמש באמצעים אמנותיים כמו מקצב, סדר וצבעוניות כדי ליצור קומפוזיציות חדשות בהשראת אמנים, אדריכלים ומעצבי אופנה, ביניהם דונלד ג'אד, איריס ואן־הרפן ופיצו קדם. כל פסלי הקינוחים נוצרו בעבודת יד שארכה מעל 1,000 שעות. בתצוגה 23 מגדלי מקרונים המורכבים מכ־6,500 מקרונים, 122 עוגות חתונה, עוגות קומות וקינוחים אישיים, שפוסלו בעבודת יד מ־500 קילו של סוכר, אבקת שקדים, וגם מלט וקלקר. המעצב מאור צבר התפרסם בעולם הודות לעובדה ששימר את מקצוע הכובענות הקלאסי, אך שבר את חוקיו הנוקשים והמסורתיים. צבר, מעצב אופנה בהכשרתו, מביא עמו רוח של חופש לעולם הכובענות. החל בשימוש בחומרים בלתי שגרתיים ובפרופורציות מוקצנות וכלה בזוויות המאתגרות את כוח הכבידה. כובעיו, הנעשים בעבודת יד, משלבים בין הומור לבין סוריאליזם. 15 כובעי הקינוחים עוצבו בהשראת קינוחים אהובים ונוסטלגיים כמו תפוח מסוכר, עוגת ״היער השחור״ ו״שערות סבתא".

אוצרת: יערה קידר – מרצה והיסטוריונית אופנה, דוקטורנטית במחלקה ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית. קידר אצרה את התערוכה "ז׳ה טם, רונית אלקבץ" במוזיאון העיצוב חולון, שהוכתרה על ידי הוואניטי פייר לאחת מ-15 התערוכות החשובות בעולם ב-2018. קידר, בעלת תואר שני מ-NYU באוצרות ומחקר אופנה, ובוגרת בהצטיינות באופנה משנקר, התמחתה במכון התלבושות של המטרופוליטן וכיום מרצה במוסדות תרבות שונים בישראל וארה״ב.

אחראי על הניהול האמנותי והקריאייטיב: שמואל בן שלום. בן שלום הינו מעצב ואמן מוביל בישראל ובעולם, ששימש לאחרונה כמנהל הקריאייטיב הראשי באירוויזיון 2019 שנערך בתל אביב.

אחראי על ההצבה האמנותית ופיסול הבובות: ויקטור בלאיש.

המעצבים הישראלים המשתתפים בתערוכה: איוטה, ריבי אביבי, שחר אבנט, חן אדר, גדי אלימלך, ויקטור בלאיש, ברטה, עידית ברק, נמרוד גילה, אהרון גניש, לי גרבנאו, טטיאנה דוידוב (סטודיו טיאמנטה), לוסי דוד, ליהי הוד, נטף הירשברג וינקי גוליאן, בובה מאצ׳ו (קארין וסיליוק), ברוריה חריטן, אריאל טולדנו, שרון טל (משכית), ליאורה טרגן, מיכל ירסאנש מנגיסטו, הילה כהן, גליה להב, נועם לוי, רונן לוין ונופר חתוכה, רתם לויתן (רתמה), אלון ליבנה, טל מדינה, מוני מדניק, אביתר מיור, ירון מינקובסקי, חנה מרילוס, מאיה נאה, אלירן נרגסי, עדן סעדון, שאדי עבד, שלומי ענתבי, אבירם פימה, רות פילוסוף, דילן פריאנטי, שאדי פרנסיס מג'לטון, יניב פרסי, ליה פתאל, סטודיו מירה צבילינגר, מאור צבר, אוהד קריאף, עדי קרני, אסף ריב, קטיה רומנצוב, רותם שאול, אלון שבו, נדיר שושני, שי שלום, גל שנפלד, עורוה שריף.

פתיחה: 13 ביולי 2021, נעילה: 11 בדצמבר 2021

מוזיאון העיצוב חולון, פנחס איילון 8 חולון

 

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן