Skip to content

ריתמיות קונדסית

  ומה בין תרנגולים לקרינולינות עומר אריאלי מנצח על האופרה הירושלמית בביצוע חינני וריתמי לאופרטות של  אופנבך ושברייה, כאשר הליהוק המשובח, הבימוי המקורי, התלבושות ההומוריסטיות והמשחק המשכנע הופכים את האופרטה של ז'אק אופנבך "חתונה לאור עששית" (לליברית מאת מישל קארה ולאון באטי) לפנינה מלאת חן קונדסי, ועל ביצוע מלא הומור לאופרטה "חינוך לקוי" מאת עמנואל שברייה (לליברית […]

ריתמיות קונדסית

  ומה בין תרנגולים לקרינולינות עומר אריאלי מנצח על האופרה הירושלמית בביצוע חינני וריתמי לאופרטות של  אופנבך ושברייה, כאשר הליהוק המשובח, הבימוי המקורי, התלבושות ההומוריסטיות והמשחק המשכנע הופכים את האופרטה של ז'אק אופנבך "חתונה לאור עששית" (לליברית מאת מישל קארה ולאון באטי) לפנינה מלאת חן קונדסי, ועל ביצוע מלא הומור לאופרטה "חינוך לקוי" מאת עמנואל שברייה (לליברית […]

 

ומה בין תרנגולים לקרינולינות

עומר אריאלי מנצח על האופרה הירושלמית בביצוע חינני וריתמי לאופרטות של  אופנבך ושברייה, כאשר הליהוק המשובח, הבימוי המקורי, התלבושות ההומוריסטיות והמשחק המשכנע הופכים את האופרטה של ז'אק אופנבך "חתונה לאור עששית" (לליברית מאת מישל קארה ולאון באטי) לפנינה מלאת חן קונדסי, ועל ביצוע מלא הומור לאופרטה "חינוך לקוי" מאת עמנואל שברייה (לליברית של אז'ן לטרייה ואלברט ואנלו)

(Eugene Letterier and Albert Vanloo)

בימוי : נועמי שלוסר, תלבושות: ליאת גולן, כתוביות: מנון ויצמן, נועמי שלוסר, פרן ברניס, ליאורה נחמני, דניאל לסרי

המרכז הקהילתי פסגת זאב, 15.6.2021

במלאת עשור להקמתה – בחרה האופרה הירושלמית לשעשע את קהל מאזיניה באופרטות פחות מושמעות של אופנבך  ושברייה. כהרגלו הוכיח המנצח יליד פירנצה, עומר אריאלי, שגם בתקציב דל כשיש אמונה ורצון – ליתר דיוק "שיגעון לדבר אחד" אפשר לענג את הקהל בביצוע מלא חן קונדסי ואפילו בליווי תזמורת קאמרית מצומצמת ובתקציב צנוע.

מהתו הראשון הקפיד המנצח על ליווי ריתמי תומך שהעניק תגבור לזמרים או בדרך של סינקופות מנוקדות או מעטפת של סיומת לירית לכל פסקה. אף משפט מוזיקלי לא נותר פתוח תחת שרביטו. הניגודים שבנה המנצח בין הסרקאזם של כלי הנשיפה ובראשם החליל והסינקופות בתזמורות – תגברו את קצב העלילה.

כמצוות הבימוי המינימליסטי של נועמי שלוסר – את פני הקהל קִדמה תלולית עפר עם זרדים, לשון אחר – העץ הרומנטי תחתיו חולמת דניז על אהוב לבה וקוראת לו בשמו בחלומה. ה'דוד' המיתולוגי המופיע בכל מעשייה כתב לגִיוֹ ולדניז שהאחת תמצא את אהבתה מתחת ל"עץ" וגיו ימצא שם את המטמון. בדיעבד מתחוור שה"אוצר" הוא אהבתה של דניז לגִיוֹ.

במקום תמונת כפר פסטורלי הפכה הבמאית את דמויות האופרטה לציפורים וכך הצליחה להעצים את רגשות הגיבורים ולהפוך את האופרטה מרצף דיאלוגים סטאטי למלאת תנועה. שכן העלילה נסבה על אהבתו של איכר – שהוא נער, או בעצם תרנגול הקורא בקול גדול  — אותו גילמה בכישרון משחק נדיר דווקא הסופרן בעלת הקול העדין ענבל בריל כגִיוֹ. היא היטיבה לשחק את תפקיד הנער המתבגר. את תפקיד הנערה הפתיה בה הוא מאוהב שרה שי יעקובוביץ' בליריות ובסופרן גדול ורך. טלי קצף – הטווס פאנשס — ויקטרינה צ'פלב – דוֹדוֹ — הן אלמנות שמנקרות ותולשות האחת את נוצותיה של רעותה בקרב תרגולות סוער וריתמי. התיאום בין קול הסופרן הגבוה של טלי קצף לקולה של יקתרינה צ'פלב שהיה קרוב יותר לאלט – היה מושלם. הן התקוטטו בלכידות מרשימה. לטלי קצף היה סופרן טהור והיא שרה בניקיון מרשים את תפקידה התובעני. התזמורת ליבתה את אש הקרב ותגברה אותו במקצבים מנוקדים. הרעיון להפוך את הריב ותשוקת הבצע של האלמנות שבראשית האופרטה בזו לגיו אך כשחשבו שהוא בעל אוצר –  רבו והתקוטטו עליו חידדה את ההומור של אופנבך. הלכידות של הביצוע, התיאום בין הקולות של האלמנות, והדגש על הליריות בארית החלום והמכתב של דניז היו נפלאים.

יורי קיסין ושתי האלמנות, תמונה של אלעד זגמן
יורי קיסין ושתי האלמנות, תמונה של אלעד זגמן

עזר כנגדו של המנצח היו הבימוי החכם של נועמי שלוסר ועיצוב התלבושות מלא ההומור של ליאת גולן. הרעיון הגאוני של הבמאית להפוך את הדמויות לתרנגולים זכה להבלטת הפן הקוקטי הגנדרני של האלמנות. הן לבשו חישוקי מחוכים של שמלות תפוחות נוסח מרי אנטואנט ופאות מסולסלות – וכך תרמו לעליצות האופרטה. הברי-בס יורי יקיסין בתפקיד ראש הכפר היה מצוין וגילה כישרון משחק נהדר.

טלי קצף הטווס, תמונה של יוסי צבקר
טלי קצף הטווס, וזוג האוהבים, תמונה של אלעד זגמן

הפתיחה הייתה מאד ריתמית ומלאת חדווה. למרות קולה הקטן שרה ענבל בריל (גִיוֹ) בניקיון מופתי ובדיקציה מדויקת. עיצוב הניגודים בדינמיקה העניק תנועה לאופרטה. הליהוק היה מצוין והייתה תחושה שכל זמר כמו נולד לתפקידו.  לשי יעקובוביץ בתפקיד דניז היה קול יותר גדול והיא שיחקה את תפקידה בכישרון רב.  הליווי של התזמורת עִבָּה את שירתה ודחף אותה – היא שרה כזמרת אופרה בעלת קול גדול. מנוקד ועליז היה הקול של ענבל בריל.  הייתה כל הזמן תנועה על הבמה ולא היה רגע אחד סטאטי.  הליווי העדין בחליל ובכלי הנשיפה והתזמורת העצים את המריבה.

לפסגת הליריות הגיעה שי יעקובוביץ' כדניז בסצינת החלום – כאן האט המנצח במכוון כדי לאפשר לה לשבות את לב הקהל.  יורי קיסין בתפקיד ראש הכפר היה מצוין והרשים לא רק בכישרון משחקו אלא גם בשירתו.  בהעפילו לגבהים עורר גיחוך מכוון. תחת שרביטו של אריאלי הכול היה חי ופלסטי ללא רגע אחד דל. היה  ממש ולס בתזמורת שנשאה גוון רוסטיקאלי.

ליריות עם קריצה מנוקדת

וכל מה שרציתם לדעת על נשיקה בהמשכים ושיעור באהבה

רומנטיקה בהילוך איטי

החינוך הלקוי

האופרטה של שברייה נפתחה בתרועה מנוקדת נקייה בחצוצרה והמשוב היה מחוספס במכוון נוסח תזמורת כפרית. החליל והכינור ניגנו בסינקופות מדויקות. ניגודי הפתע בדינמיקה, והסולו של החליל היה נהדר ברדתו לפיאנו. הכול צויר בעדינות ובנחת.  גם הכינורות השיבו בריתמיות מנוקדת. האקצ'לרנדו היה סוחף והיו ניגודים נהדרים בין הסולו בכינור לכלי הנשיפה. הכול היה רתמי ומלוכד.

יורי קיסין – המדריך לתינוי אהבים או בגילומה של נועמי שלוסר הינשוף החכם –  פתח בהצהרה שאינו יכול ללמד את גִיוֹ – ענבל בריל,  מאומה. ההאטות המכוונות והמשחק הקליל שלו היו נהדרים.  גם ההעפלה הקומית שלו לצליל ראש הייתה מבדחת.  הכול היה חי וסוער. הוא שר בצרפתית עד הרגע שהעפיל מעלה והפך למלודרמטי. התאום בינו לבין 'תלמידו' – גִיוֹ – ענבל בריל – היה מושלם.

ענבל בריל ושי יעקובוביץ', תמונה של אלעד זגמן
ענבל בריל ושי יעקובוביץ' תמונה של אלעד זגמן

הצחוק הנבוך של שי יעקובוביץ' כדניז היה נהדר  ועוד יותר מכך היטיבה לשחק ולשיר את הבהלה שלה מסופת הרעמים  – הליריות שלה הייתה מדובבת והרובאטו והפסקות הפתע היו במקומם. הניגוד בנגינת התזמורת –היה סוחף – דומה שאפשר היה ממש לצאת במחול.

מי שגנבה את ההצגה הייתה ענבל בריל בתפקיד גִיוֹ שהייתה מצוינת גם במשחקה וגם בשירתה הצלולה. יכולתה הדרמטית חפתה על העדרו של טנור אמתי שייטול חלק באופרטה.   אפשר היה להתענג גם על הליריות של הרגיסטר הנמוך של קולה – היא שרה בניקיון זוהר. התיאום הקולי בינה לבין יורי קיסין ושי יעקובוביץ' היה נהדר. כאשר רצו להבליט את המבוכה – האטו. רק בחלק השני של האופרטה חסרה קצת שובבות ולכידות וזה היה קצת עייף. אך בסוף האופרטה חזר עומר אריאלי לביצוע  'שפיצי' חינני ליצירה.

הייתה זו חוויה מהנה שבה הקהל צחק ללא הפסקה – אתנחתא קומית משגרת המסכות

 

ומה בין תרנגולים לקרינולינות

עומר אריאלי מנצח על האופרה הירושלמית בביצוע חינני וריתמי לאופרטות של  אופנבך ושברייה, כאשר הליהוק המשובח, הבימוי המקורי, התלבושות ההומוריסטיות והמשחק המשכנע הופכים את האופרטה של ז'אק אופנבך "חתונה לאור עששית" (לליברית מאת מישל קארה ולאון באטי) לפנינה מלאת חן קונדסי, ועל ביצוע מלא הומור לאופרטה "חינוך לקוי" מאת עמנואל שברייה (לליברית של אז'ן לטרייה ואלברט ואנלו)

(Eugene Letterier and Albert Vanloo)

בימוי : נועמי שלוסר, תלבושות: ליאת גולן, כתוביות: מנון ויצמן, נועמי שלוסר, פרן ברניס, ליאורה נחמני, דניאל לסרי

המרכז הקהילתי פסגת זאב, 15.6.2021

במלאת עשור להקמתה – בחרה האופרה הירושלמית לשעשע את קהל מאזיניה באופרטות פחות מושמעות של אופנבך  ושברייה. כהרגלו הוכיח המנצח יליד פירנצה, עומר אריאלי, שגם בתקציב דל כשיש אמונה ורצון – ליתר דיוק "שיגעון לדבר אחד" אפשר לענג את הקהל בביצוע מלא חן קונדסי ואפילו בליווי תזמורת קאמרית מצומצמת ובתקציב צנוע.

מהתו הראשון הקפיד המנצח על ליווי ריתמי תומך שהעניק תגבור לזמרים או בדרך של סינקופות מנוקדות או מעטפת של סיומת לירית לכל פסקה. אף משפט מוזיקלי לא נותר פתוח תחת שרביטו. הניגודים שבנה המנצח בין הסרקאזם של כלי הנשיפה ובראשם החליל והסינקופות בתזמורות – תגברו את קצב העלילה.

כמצוות הבימוי המינימליסטי של נועמי שלוסר – את פני הקהל קִדמה תלולית עפר עם זרדים, לשון אחר – העץ הרומנטי תחתיו חולמת דניז על אהוב לבה וקוראת לו בשמו בחלומה. ה'דוד' המיתולוגי המופיע בכל מעשייה כתב לגִיוֹ ולדניז שהאחת תמצא את אהבתה מתחת ל"עץ" וגיו ימצא שם את המטמון. בדיעבד מתחוור שה"אוצר" הוא אהבתה של דניז לגִיוֹ.

במקום תמונת כפר פסטורלי הפכה הבמאית את דמויות האופרטה לציפורים וכך הצליחה להעצים את רגשות הגיבורים ולהפוך את האופרטה מרצף דיאלוגים סטאטי למלאת תנועה. שכן העלילה נסבה על אהבתו של איכר – שהוא נער, או בעצם תרנגול הקורא בקול גדול  — אותו גילמה בכישרון משחק נדיר דווקא הסופרן בעלת הקול העדין ענבל בריל כגִיוֹ. היא היטיבה לשחק את תפקיד הנער המתבגר. את תפקיד הנערה הפתיה בה הוא מאוהב שרה שי יעקובוביץ' בליריות ובסופרן גדול ורך. טלי קצף – הטווס פאנשס — ויקטרינה צ'פלב – דוֹדוֹ — הן אלמנות שמנקרות ותולשות האחת את נוצותיה של רעותה בקרב תרגולות סוער וריתמי. התיאום בין קול הסופרן הגבוה של טלי קצף לקולה של יקתרינה צ'פלב שהיה קרוב יותר לאלט – היה מושלם. הן התקוטטו בלכידות מרשימה. לטלי קצף היה סופרן טהור והיא שרה בניקיון מרשים את תפקידה התובעני. התזמורת ליבתה את אש הקרב ותגברה אותו במקצבים מנוקדים. הרעיון להפוך את הריב ותשוקת הבצע של האלמנות שבראשית האופרטה בזו לגיו אך כשחשבו שהוא בעל אוצר –  רבו והתקוטטו עליו חידדה את ההומור של אופנבך. הלכידות של הביצוע, התיאום בין הקולות של האלמנות, והדגש על הליריות בארית החלום והמכתב של דניז היו נפלאים.

יורי קיסין ושתי האלמנות, תמונה של אלעד זגמן
יורי קיסין ושתי האלמנות, תמונה של אלעד זגמן

עזר כנגדו של המנצח היו הבימוי החכם של נועמי שלוסר ועיצוב התלבושות מלא ההומור של ליאת גולן. הרעיון הגאוני של הבמאית להפוך את הדמויות לתרנגולים זכה להבלטת הפן הקוקטי הגנדרני של האלמנות. הן לבשו חישוקי מחוכים של שמלות תפוחות נוסח מרי אנטואנט ופאות מסולסלות – וכך תרמו לעליצות האופרטה. הברי-בס יורי יקיסין בתפקיד ראש הכפר היה מצוין וגילה כישרון משחק נהדר.

טלי קצף הטווס, תמונה של יוסי צבקר
טלי קצף הטווס, וזוג האוהבים, תמונה של אלעד זגמן

הפתיחה הייתה מאד ריתמית ומלאת חדווה. למרות קולה הקטן שרה ענבל בריל (גִיוֹ) בניקיון מופתי ובדיקציה מדויקת. עיצוב הניגודים בדינמיקה העניק תנועה לאופרטה. הליהוק היה מצוין והייתה תחושה שכל זמר כמו נולד לתפקידו.  לשי יעקובוביץ בתפקיד דניז היה קול יותר גדול והיא שיחקה את תפקידה בכישרון רב.  הליווי של התזמורת עִבָּה את שירתה ודחף אותה – היא שרה כזמרת אופרה בעלת קול גדול. מנוקד ועליז היה הקול של ענבל בריל.  הייתה כל הזמן תנועה על הבמה ולא היה רגע אחד סטאטי.  הליווי העדין בחליל ובכלי הנשיפה והתזמורת העצים את המריבה.

לפסגת הליריות הגיעה שי יעקובוביץ' כדניז בסצינת החלום – כאן האט המנצח במכוון כדי לאפשר לה לשבות את לב הקהל.  יורי קיסין בתפקיד ראש הכפר היה מצוין והרשים לא רק בכישרון משחקו אלא גם בשירתו.  בהעפילו לגבהים עורר גיחוך מכוון. תחת שרביטו של אריאלי הכול היה חי ופלסטי ללא רגע אחד דל. היה  ממש ולס בתזמורת שנשאה גוון רוסטיקאלי.

ליריות עם קריצה מנוקדת

וכל מה שרציתם לדעת על נשיקה בהמשכים ושיעור באהבה

רומנטיקה בהילוך איטי

החינוך הלקוי

האופרטה של שברייה נפתחה בתרועה מנוקדת נקייה בחצוצרה והמשוב היה מחוספס במכוון נוסח תזמורת כפרית. החליל והכינור ניגנו בסינקופות מדויקות. ניגודי הפתע בדינמיקה, והסולו של החליל היה נהדר ברדתו לפיאנו. הכול צויר בעדינות ובנחת.  גם הכינורות השיבו בריתמיות מנוקדת. האקצ'לרנדו היה סוחף והיו ניגודים נהדרים בין הסולו בכינור לכלי הנשיפה. הכול היה רתמי ומלוכד.

יורי קיסין – המדריך לתינוי אהבים או בגילומה של נועמי שלוסר הינשוף החכם –  פתח בהצהרה שאינו יכול ללמד את גִיוֹ – ענבל בריל,  מאומה. ההאטות המכוונות והמשחק הקליל שלו היו נהדרים.  גם ההעפלה הקומית שלו לצליל ראש הייתה מבדחת.  הכול היה חי וסוער. הוא שר בצרפתית עד הרגע שהעפיל מעלה והפך למלודרמטי. התאום בינו לבין 'תלמידו' – גִיוֹ – ענבל בריל – היה מושלם.

ענבל בריל ושי יעקובוביץ', תמונה של אלעד זגמן
ענבל בריל ושי יעקובוביץ' תמונה של אלעד זגמן

הצחוק הנבוך של שי יעקובוביץ' כדניז היה נהדר  ועוד יותר מכך היטיבה לשחק ולשיר את הבהלה שלה מסופת הרעמים  – הליריות שלה הייתה מדובבת והרובאטו והפסקות הפתע היו במקומם. הניגוד בנגינת התזמורת –היה סוחף – דומה שאפשר היה ממש לצאת במחול.

מי שגנבה את ההצגה הייתה ענבל בריל בתפקיד גִיוֹ שהייתה מצוינת גם במשחקה וגם בשירתה הצלולה. יכולתה הדרמטית חפתה על העדרו של טנור אמתי שייטול חלק באופרטה.   אפשר היה להתענג גם על הליריות של הרגיסטר הנמוך של קולה – היא שרה בניקיון זוהר. התיאום הקולי בינה לבין יורי קיסין ושי יעקובוביץ' היה נהדר. כאשר רצו להבליט את המבוכה – האטו. רק בחלק השני של האופרטה חסרה קצת שובבות ולכידות וזה היה קצת עייף. אך בסוף האופרטה חזר עומר אריאלי לביצוע  'שפיצי' חינני ליצירה.

הייתה זו חוויה מהנה שבה הקהל צחק ללא הפסקה – אתנחתא קומית משגרת המסכות

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן