Skip to content

"סינית אני מדברת אליך" בבית לסין: לא דיברה אלי

בימוי צפוי, משחק מאכזב והצגה בנאלית: ככה לא מושכים קהל צעיר לתיאטרון. שירי גולן היחידה שמצליחה ליצור דמות אמינה ונוגעת ללב
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

דו"ח המבקר ירמי עמיר / הצגת בכורה

★★★★

 

עצב גדול מלווה את הרומן שכתבה סביון ליברכט. משבר שקורע את המשפחה, אהבה לא ממומשת, רומן סודי, אנשים שמחמיצים את החיים ומעל הכל – הורים ניצולי שואה. כל החומרים, שיכולים לייצר דרמה מטלטלת בתיאטרון.

סיפור אנושי, שהולך לאיבוד בדרך לבמה. צילום יח"צ

אבל ההצגה שביימה ציפי פינס לא מצליחה לרגש או לחדש (ההצגה הועלתה בעבר בהפקות שונות), הבימוי צפוי והמשחק לא מבריק בלשון המעטה. רק לקראת סיום יש ניצוצות של רגש אמיתי על הבמה.

אפשר לתהות אם המחזה רלוונטי בימים אלה. אין ספק שמדובר בסיפור אנושי, חשוב ומעניין, אבל האם יש הצדקה להעלות אותו ב-2021? האם זו ההצגה שיכולה למשוך קהל צעיר לתיאטרון?

השחקנים משתלבים יפה באווירה האפרורית. שירי גולן בולטת מבין השחקנים והיא היחידה שמצליחה ליצור דמות אמינה ונוגעת ללב. לא מספיק כדי להציל את ההצגה מבנאליות. לימור גולדשטיין מאכזבת וכך גם קובי פרג'. כולם שחקנים טובים ומוכשרים, אבל הפעם הם מגישים תיאטרון מיושן וחסר אנרגיה. סיפור אנושי, שהולך לאיבוד בדרך אל הבמה. הדבר הטוב היחידי בהצגה, שהיא מסתיימת אחרי שעה וחצי.

צר לי, אבל "סינית אני מדברת אליך" לא דיברה אלי.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן