במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית מציגים בשנים האחרונות מקבצי תערוכות יחיד. לעיתים הם מתכתבים אחד עם השני בנושא משותף ולעיתים הם אישיים ועומדים בזכות עצמם. גם בתקופת הקורונה, הגדיל המוזיאון להציג את התערוכות הסגורות באופן מקוון וסיפק הנאה תרבותית אמנותית בימי הצום התרבותי.

המקבץ הנוכחי, מכיל 6 תערוכות יחיד, מתוכן 3 תערוכות של זוכי פרסים ומענקים: יעל פרנק זוכת פרס קשת לאמנות עכשווית מיסודה של משפחת בר-גיל אבידן; מריק לכנר זוכה המענק לאמנות עכשווית ע"ש לורן ומיטשל פרסר לשנת 2021; הילה טוני נבוק זוכת פרס בנק דיסקונט לעידוד היצירה במוזיאון הרצליה. עוד מציגים במקבץ: סמדר אליאסף, תמיר ארליך ונוי חיימוביץ' ואנה פרח.

הצצה לתערוכה:

שלוש תערוכות מרשימות שבחרתי לציין, מציגות דרכים שונות לביטוי אמנותי לניכור החברתי והעיסוק בעצמי בתקופת הקורונה. מריק לכנר קיבל 2 חללי תצוגה גדולי מימדים להצגת שטיחי הקיר המרהיבים ובצדק, יעל פרנק מציגה מיצב במבואת הכניסה ווידיאו העוסק במיצב, בחלל נפלא בסמוך ואנה פרח מפליאה במיצג מרשים של הפסלים החיים הארוגים בצבעים עזים ובטקסטורות מרתקות, בחלל קטן וחשוך.

"ספר השינויים" | מריק לכנר

מריק לכנר, צייר אקספרסיבי זוכה המענק לאמנות עכשווית ע"ש לורן ומיטשל פרסר לשנת 2021, שהתמקד בעבר בציורי שמן, ברישום ובאקוורל, הפתיע בתערוכה שהוצגה לפני מספר שנים, עם סדרת עבודות ברקמה ידנית. עבור לכנר, היה זה חיבור למסורות שהכיר מילדות, כבן למשפחת מהגרים מברית-המועצות לשעבר. "על קירות הבית בצ'רנוביץ", הוא מספר, "היו תלויים שטיחי קיר צבעוניים ובהם ארוגות דמויות מעולם האגדה, המיתולוגיה הרוסית והפולקלור העממי. ברוסיה שימשו שטיחי הקיר כקישוט וכאמצעי לבידוד ולשמירה על טמפרטורת החדר. גם לאחר המעבר לארץ, נתלו השטיחים מחדש בדירת המגורים, על אף שינויי האקלים והתרבות". דגמי השטיחים המיתולוגיים שבזכרונו, הומרו בסצינות ארוגות של עלילות אכזריות, בהם יצורים מאיימים ניזונים באכזריות זה מזה.מלאכת האריגה עצמה נעשתה באופן אקספרסיבי אך מטבע העבודה, היא גם מאד עמלנית.

בתערוכה החדשה שלו במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, "ספר השינויים", הוא מציג שטיחי קיר ענקיים, הממלאים את הקירות בעושר צבעוני וגיוון טקסטורלי, שיצר בטכניקה המשלבת שימוש באקדח אריגה חשמלי, צבעי אקריליק, אובייקטים מודבקים ודרגות משתנות של פרימה.

מריק לכנר, יליד 1967, אוקראינה, עלה לישראל ב-1973, חי ועובד בבאר-יעקב. לכנר הוא בוגר בהצטיינות יתרה של המדרשה לאמנות, בית ברל, 2001. זכה, בין השאר בפרס קרן שרת (1998), פרס ברוקנר-נטע (2004) ופרס אוסקר הנדלר מטעם מוזיאון לוחמי הגטאות (2011). הציג בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בארץ ובחו"ל, בין השאר במוזיאון תל-אביב לאמנות; מוזיאון מרטין גרופיוס באו, ברלין; מוזיאון חיפה לאמנות; משכן לאמנות עין חרוד; הגלריה האוניברסיטאית ע"ש גניה שרייבר, תל-אביב; גלריה גבעון, תל-אביב; גלריה אום אל-פאחם;, בגלריה פיינקונסט קרוגר, המבורג ועוד.

אוצרת: ד"ר איה לוריא

"גריד" | יעל פרנק

יעל פרנק מציגה וידיאו עם הצבות של אלמנטים פיסוליים. גריד המשבצות משמש כתבנית של הצבת הפרויקט המותאם לחלל (site-specific) וכן גם בסרט שצולם בתוכה, "סלמי". בסרט, אובייקט פיסולי של מתקן גירוד לחתולים, המאיית את המילה "שלום". המילה "שלום" המתרחקת, מבטאת מציאות של כישלון פוליטי. לחתולים המופיעים בעבודת הווידיאו יש תפקיד סימבולי חשוב. פרנק בוחרת בחתולים, המתאפיינים באדישות מוסרית, בעלי אופי טריטוריאלי הנוטים לכבוש טריטוריות זמניות לתועלתם.

יעל פרנק (1982, תל אביב) היא אמנית רב תחומית, בוגרת התואר השני לאמנות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ובוגרת תואר ראשון בבית הספר לאמנות קופר יוניון, ניו-יורק. זוכת פרס קשת מיסודה של משפחת בר-גיל אבידן, מוזיאון הרצליה (2019), ופרס אינגבורג בכמן ע"ש אנסלם קיפר של קרן וולף (2017). בוגרת תוכנית הרזידנסי של ארטפורט תל-אביב (2019-20). קיבלה מלגות תמיכה מאת ארגון ארטיס, קרן משפחת אוסטרובסקי, קרן רבינוביץ׳ לאמנויות ועוד. עבודותיה הוצגו בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם, בין השאר במוזיאון FuturDome, מילאנו; הגלריה הלאומית זאכנטה, ורשה; Brno House of Art, ברנו, צ׳כיה;MWW Wroclaw Contemporary Museum, ורוצלב, פולין; מוזיאון תל אביב לאמנות; מוזיאון פתח תקווה לאמנות; המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, חולון; והמרכז לאמנות עכשווית, תל-אביב.

אוצר: פול הובסון

הובסון הוא מנהל מוזיאון Modern Art Oxford באנגליה. הוא משמש למעלה מעשרים שנה בתפקידי ניהול בכירים במוסדות אמנות בלונדון, בהם אגודת האמנות העכשווית; The Showroom; האקדמיה המלכותית לאמנויות; וגלריה סרפנטיין. בימים אלו עובד הובסון על תערוכת יחיד למרינה אברמוביץ', שתיפתח בעונה הנוכחית.

"נבואת הירח" | אנה פרח

התערוכה מציגה שלושה פסלים בגודל אדם. אלו פסלים לבישים המיוצרים בטכניקת אריגה באמצעות אקדח ייעודי. במהלך תערוכותיה של פרח, נערכים מיצגים חיים, שבהם מופעי פרפורמנס של דמויות העוטות ומגלמות את הפסלים, בעודן מבצעות ריטואלים תנועתיים מתוכננים מראש, המשלבים בין תנועתיות של מחול מודרני לזו של ריקודי פולחן עתיקים. שמה של התערוכה, "נבואת הירח", על פי פרח, "שואב השראה מדרשות אפוקליפטיות ומתיאוריות אסטרולוגיות שקישרו בין תופעת ליקוי הירח לנבואות קץ תנכ"יות, דוגמת ספר יואל ג: ד: "הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא". אנה פרח מטעינה את תערוכתה בממד חזיוני, אפל ומושך של מערכת טרנספורמטיבית סגורה, שבה הדומם הופך לחי, הכנוע לדומיננטי והמוכר לזר".

אנה פרח כמו גם מריק לכנר, בוחרת באריגת שטיחים כזיכרון מחוויית עלייתה לארץ בילדותה, מאוקראינה שבברית-המועצות לדירת מהגרים בבאר שבע. השטיח המפואר מהתקופה הצארית, מאבד ממעמדו ובא לחפות על דלות תנאי המגורים בברית-המועצות ולייפותם. ע"י לבישת הפסלים הארוגים יוצרת פרח, חיבור למסורות של הקישוט הפולקלוריסטי ולמורשת עתיקת היומין של הרקמה הסלבית על שלל סוגיה. לדברי פרח "כתלבושות, הם מבודדים את הלובשת מן החוץ ומגבילים את תנועתה ופעולתה במרחב. בה בעת, לבישתם גם מבליטה בדרמטיות את הנוכחות שלה. כך משקפת כסות זו חוויות פנימיות של מעברים בין-תרבותיים ומשברי הגירה לצד ביטויים של ייצוג העצמי ותפיסה מגדרית משתנה".

אנה פרח, ילידת 1985 באוקראינה, חיה ועובדת בלונדון. פרח עלתה לארץ כילדה בשנות התשעים, ומשפחתה השתקעה בבאר שבע. בוגרת תואר ראשון מבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים (2008), ובוגרת התוכנית ללימודי תואר שני באמנות בגולדסמית, לונדון (2016). השתתפה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות, בגלריות ציבוריות ופרטיות בלונדון, בריסל, אתונה, בודפשט ותל אביב. זוהי תערוכת יחיד מוזיאלית ראשונה לאמנית בארץ.

אוצרת: ד"ר איה לוריא

עוד במוזיאון, באולם הגדול של המוזיאון מציגה הילה טוני נבוק, זוכת פרס בנק דיסקונט לעידוד היצירה במוזיאון הרצליה, יצירה פיסולית הנקראת "להמתין לשמש", באוצרותה של ד"ר איה לוריא, הפועלת כמיצב פיסולי קינטי גדול. זוהי עבודה שתוכננה במיוחד עבור האולם הגדול. היא משתמשת במבנה התקרה הייחודי של החלל, המורכב משורות של חלונות תקרה מחופים, והופכת את אור השמש הטבעית החודר לאולם ואת חיפויי התקרה לחומרים פיסוליים. את עבודת הפיסול המרכזית בתערוכתה יצרה נבוק מפרגולות עץ וסוככי שמשונית, המוכרים מכל חצר בית ומכל קיוסק ומרכז מסחרי ישראלי. באמצעותם יצרה פסל מתנועע, הנבנה ומתפרק בו זמנית, שניצב בלב החלל הגדול ומזמין את הצופה להיכנס לתוכו, לשבת, ולגלות מנקודת מבט חדשה – מפתיעה ומופשטת – את החומרים המוכרים ביותר ברחוב ובבית הישראלי.

הילה טוני נבוק (נולדה 1974, תל-אביב), פסלת ורשמת. בוגרת תואר ראשון בעיצוב, ויצ"ו חיפה, ותוכנית התואר השני לאמנות מבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים. מרצה לפיסול בבצלאל ובשנקר, רמת גן. זוכת פרס דיסקונט במוזיאון הרצליה (2020); פרס רפפורט מטעם מוזיאון תל-אביב לאמנות (2020); פרס שרת התרבות (2019); ופרס קולינר לאמן ישראלי צעיר מטעם מוזיאון ישראל, ירושלים (2018). השתתפה בתערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובעולם. עבודת קבע שלה נמצאת בתחנת רכבת ״נבון״ בכניסה לירושלים. ספרה הראשון, ״אם מה שבוער בך זה פילאטיס, בזה את צריכה להתמקד״, ראה אור ב-2018 בהוצאת לוקוס. ספרה השני, ״הרחבות – הילה טוני נבוק באטלייה שמי״, ראה אור ב-2019.

פתיחה ונעילה:31 ביולי – 29 בנובמבר 2021  

מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית רח' הבנים 4, הרצליה