בפסק דין תקדימי, קבע היום (חמישי) בית המשפט העליון כי חיפוש שנערך על גופו של אדם בשדה התעופה ללא חשד סביר, אסור בכלית ומשום כך הרשעתו של נוסע שנלכד עם זרעי קנביס וסם הפסילוצין (סם הזיה המופק מפטריות א.מ) תפסל והוא יזוכה מהעבירה בה הורשע.
העליון קבע כי שוטרים אינם מוסמכים לערוך חיפוש על גופו ובכליו של אדם השוהה בשדה התעופה, באופן שרירותי. במקרים שבהם אין חשד קונקרטי לפעילות בלתי חוקית הנשקפת מאותו אדם, ניתן לערוך חיפוש על גופו ובכליו רק לפי נוהל מוגדר אשר יבסס את ההצדקה לעריכת החיפוש, ויבטיח כי הוא נועד לממש את המטרה שנקבעה בחוק.

מדובר באדם שנחת ביום 23.11.2017 בטיסה מאמסטרדם לנמל התעופה בן גוריון. על פי הנטען בכתב האישום, בסמוך לאחר מכן נערך חיפוש "כדין בחפציו", ונמצאו בו 55 זרעי צמח סם מסוכן מסוג קנבוס, מחולקים ל-13 אריזות, וכן אריזה אחת המכילה סם מסוכן מסוג פסילוצין. הנוסע נעצר הואשם והורשע בעבירה של יבוא סמים מסוכנים. בית משפט השלום הרשיע אותו בעבירה שיוחסה לו, תוך שהוא דחה את טענותיו לפגמים בחיפוש שבוצע בכליו בשדה התעופה. בית המשפט ציין כי אף אם החיפוש בוצע שלא כדין, הרי שאין מקום לפסול את תוצרי החיפוש. זאת בשים לב לדוקטרינת הפסילה הפסיקתית, לפיה יש לאזן בין אופי וחומרת אי החוקיות שבהשגת הראיה; ערכן הראייתי של הראיות שהושגו; והאינטרס הציבורי, אשר במקרה זה מטה את הכף לטובת קבלת הראייה. בגזר דינו השית בית המשפט על המבריח  350 שעות עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס על סך 5,000 ₪ והתחייבות בסך 10,000 ₪  לבל יעבור עבירה לפי פקודת הסמים למשך 12 חודשים. הנוסע ערער לפני בית המשפט המחוזי וזה דחה את הערעור.  משום כך פנה הנוסע וערער לבית המשפט העליון.

שופט העליון יוסף  אלרון קבע כי חיפוש על גופו של אדם ובכליו ללא צו שיפוטי, מותנה בקיומו של חשד סביר לכך שאותו אדם מחזיק בחפץ שהוא מושא לחיפוש על ידי המשטרה. לכלל זה נקבעו בחוק חריגים צרים, כמו חיפוש על גופו של אדם בשדה תעופה לצורך קיום הוראות פקודת הסמים, וחיפוש הדרוש כדי לשמור על בטחון הציבור. לגישת השופט אלרון, הסמכות לביצוע חיפוש מכוח הוראות חוק אלו מוגבלת אך ורק לתכליות שלשמן צוין במפורש כי היא נועדה, ועל המשטרה מוטל הנטל להראות כי החיפוש נחוץ לשם קיומן. בכלל זה, סבור השופט אלרון כי יש להבטיח שהחיפוש יהיה מידתי ויבוצע לפי אמות מידה ברורות, אשר יעוגנו בנוהל, ויתבססו על תשתית עובדתית מינימאלית המלמדת על קשר רציונאלי בינן לבין נחיצות החיפוש; על כך שהיקף החיפושים לא יעלה על הנדרש; וכן על כך שאופן ביצוע החיפוש בכל מקרה ומקרה לא יפגע בפרטיות של אדם מעבר לנדרש. באמצעות אמות המידה אלו, ניתן יהיה להבטיח כי חיפושים לא ייערכו באופן שרירותי ומפלה, אשר יביא לפגיעה נוספת בזכויות יסוד. בהתאם לכך, לעמדת השופט אלרון על המדינה לפעול להסדרת נהלים אשר ינחו את שוטרי משטרת ישראל בביצוע חיפושים במעברי גבול – וימנעו מהם מלפעול באופן שרירותי. במקרה זה, נקבע כי החיפוש בכליו של המערער נערך באופן שרירותי – ועל כן הוא נעשה שלא כדין. משכך, ובשים לב לנסיבות המקרה, השופט אלרון סבר כי יש לזכות את המבקש מהעבירה שבה הוא הורשע. השופטת ע' ברון הצטרפה לחוות דעתו של השופט אלרון. לדבריה, חיפוש שרירותי בניסיון למצוא סם על גופו ובכליו של אדם שנחת בשדה תעופה בישראל, ללא אינדיקציה לחשד כלשהו שהוא נושא עליו סם מסוכן, מהווה פגיעה בפרטיותו ובאוטונומיה של אדם על גופו שלא ניתן להשלים עימה. בוודאי שלא בהיעדר נוהל מסודר לעניין זה.

בדעת מיעוט סבר השופט דוד מינץ כי דין הערעור להידחות. לדבריו נוכח אופייה של תופעת הברחת הסמים הבינלאומית, קיימת חשיבות רבה בעריכת בדיקות אקראיות לקיומם של סמים על גופם או בכליהם של הבאים בשערי שדות התעופה. מינץ חושב כי ביצוע בדיקות אקראיות עשוי לגלות הובלת סמים אסורה, ומהווה גורם מרתיע כלפי העוסקים ביבוא סמים דרך שדות התעופה בעצמם או באמצעות בלדרים שאינם מעוררים חשד. ולכן דווקא משום כך, קיימת חשיבות בקביעת נוהל משטרתי, שבהיעדרו ההתמודדות במיגור התופעה לוקה בחסר. עם זאת, השופט מינץ הדגיש כי למרות עמדתו לפיה חשוב לאפשר למשטרה לבצע בדיקות באופן אקראי, אין זה אומר כי המשטרה יכולה לפעול באופן שרירותי או תוך תיוג פסול. לעמדתו למרות כי המשטרה  הפעילה את סמכותה בשרירותיות מסוימת, אין בכך כדי להביא לפסילת פירות החיפוש והיה מקום לדחות את הערעור. בתגובה לפסק הדין נמסר ממשרד עורכי הדין עומר בללי וארתור שני שייצגו את המערער: " היום בית המשפט העליון קבע שהחיפוש שנערך על הלקוח היה בלתי חוקי. לאורך כל הדרך טענו שהחיפוש היה פוגעני ולא חוקי. אני שמח שבית המשפט העליון קבע שהדבר נכון. החיפוש שנעשה היה שרירותי ובלי סיבה נראית לעין, פוגעני ויכול ליצור פתח לחיפוש על בסיס מניעים פסולים."