האופרה הישראלית מעלה את "רומיאו ויוליה" בבימויו של חנן שניר, עיצוב תפאורה – רוני תורן, תלבושות – פלינה אדמוב, תאורה- פליס רוט, תנועה- מירי לזר, המשכן לאומנויות הבמה, 12.8.2021
"רומיאו ויוליה" נוסח חנן שניר שם את הדגש על הטוהר – אין באופרה כל מקום למיניות. היא נפתחת  במפגש של שתי ילדות בי"ס תמימות. במוזיקה של בליני אין התפתחות דרמטית אלא היא ליניארית ויש בה "איים" של יופי – מוזיקת בל קנטו! לא היה בביצוע זה דגש על סיפור אהבה סוער – אלא על הזוך והתום. על הטוהר.  התזמורת פתחה בנגינה מלוכדת ריתמית ומנוקדת שהפכה בהמשך לאטית מאד. דן אטינגר הבליט את הניגודים בין כלי הקשת לכלי הנשיפה מתוכם בלט בעיקר הקלרינט ביפי נגינתו. המנצח הדגיש את האקצ'לרנדו הסוער בפתיחה ובהמשך את הניגוד של המקצב האיטי. כך פגע בחיות הדרמטית של הביצוע שלרוב מהיר פי כמה מזה שהעלה אטינגר. כלי הנשיפה תמכו בשירה והתזמורת בנתה גלי מתח שתרמו לדִרבון העלילה. התזמורת הבליטה גם בהדגשה את הפעמה וכך חסר חן בעיצוב הנושא הנגדי שנשמע קצת מחוספס.

הבס נוח בריגר שר בקול מרשים את תפקיד קפולט. זמרת המצו טל ברגמן גילמה את תפקיד רומיאו בגודש ויבראטו. יוליה, הסופרן אלה וסילבסקי הייתה מופלאה בזוך שירתה והליווי בנבל היה מאד מעודן. הקצב האיטי המכוון של אטינגר אפשר ליוליה לשיר בליריות ולהעפיל בנחת לפסגות הקולורטורה שלה. הליווי העניק תמיכה והיה מדרבן בכלי הקשת ובעיקר בכלי הנשיפה. התזמורת חזרה על משפטי השירה והבליטה אותם בהפסקות הפתע שתרמו לבניית המתח ובמקצבים המנוקדים. היה סוף סוף קצת חן בליווי הכבד. אבל הוא בעיקר העצים את הדרמה והמנצח האט את המענה התזמורתי.  היה דגש על הליריות במענה וההאטות היו במקומן. שמעו את הסערה בהתחלה ואת האקצ'לרנדו בכלי הנשיפה! עיצוב הניגודים בדינמיקה בליווי התזמורתי העניק חיות כבר באריית הפתיחה של איתן דרורי. נוח בריגר גילם את תפקיד האב בדרמטיות, ושר נקי ללא ויבראטו. הליווי של הנבל היה פלסטי – כמעט תלת ממדי ומאד שירתי ועדין. הליווי התזמורתי היה מלא חן ו"קפיצי" ומאידך מחוספס ופשוט במכוון. האקצ'לרנדו היה נהדר! בסוף המערכה הראשונה –  לא ניגנה התזמורת בלכידות, אם כי הכינורות ניגנו בריתמיות מרשימה. מה שצרם קמעא היו אי הניקיונות בנגינת הקרן.

ליוליה השייקספירית – יוליה וסילבסקי — היה סופרן בהיר שכמו נולד לגלם את הזוך והתום של תפקידה. המענה של הקלרינט היה מלא יופי. שירת ההרכבים בעיקר הקוורטטים הייתה נהדרת בעיקר בתיאום בין הקולות. המענה בכלי הנשיפה המנוקדים לאריה של יוליה ואחר כך הדהרה בכלי הנשיפה היו מלאי עליצות. הליווי של מחול סוער היה מנוגד לאריה הדרמטית שלה ושל טל ברגמן. הייתה ממש דרמה בתזמורת הגם שלא ניגנה תמיד יחד עם השירה. הפסקות הפתע שלה נהדרות. התזמורת ניגנה בגסות מחוספסת מכוונת גם כשהיא מלווה אותה. היא נשמעה לעתים  קצת רועמת. לעומת זאת הסיומות העגולות של בליני קיבלו משנה תוקף במענה של המקהלה.

מלא קסם היה הדיאלוג של זוג האוהבים בתום האופרה. לסופרן יוליה וסילבסקי היה קול פעמונים משוחרר גם כשהעפילה לגבהים. היא שרה בסופרן נקי וצלול ושבתה את לב הקהל כשהעפילה לצליל ראש. מי שהרשימה ביפי שירתה הייתה מקהלת הגברים. התזמורת סיימה בצליל רועם ובוטה כנדרש.

את הפרק החותם פתחה אריה מדובבת בצ'לו. זמר הבס המוכר לנו ולדימיר בראון שר את תפקיד לורנצו בגודש ויבראטו. התזמורת ניגנה בצליל רועם אבל לא ביחד עם השירה – איש איש לנפשו. מי שהרשימה ביפי שירתה הייתה יוליה והתזמורת השלימה את האריות שלה. הליריות של כלי הנשיפה בעיקר של הקלרינט הייתה נהדרת. במכוון בחר המנצח בקצב אִטי. הצליל של התזמורת היה קצת חלול ולא תמיד היה סנכרון בין הליווי הריתמי התזמורתי לשירה גם כשהמנצח האט. מי שהפליא ביפי שירתו המשוחררת היה הטנור איתן דרורי. זמרת המצו טל ברגמן שרה אף היא בגודש ויבראטו. רומיאו שר ממש 'פרקי חזנות כבקשתך' – שירה גרונית אבל נקייה. הריתמיות בנגינת התזמורת דרבנה את מהלך העלילה, אבל היא ניגנה  בצליל רועם במכוון! רק בחלק השני ניתן היה להתענג על יופיו הלירי של הסולו של האבוב.

בביצוע זה הייתה הקפדה על הריתמיות המנוקדת וההתהוללות של המקצבים שהגבירו את המתח הדרמטי ולצדם האטות מכוונות בליווי התזמורתי שהעניקו לסולנים מרחב הבעה לירית. מה שהפך את האופרה לפנינה היה התיאום בין הקולות ויפי שירתם הלירית של הסולנים מתוכם שבו את הלב הטנור איתן דרורי והסופרן אלה וסילבסקי. הירי הנואל באקדחים לא גרע מיפי הביצוע המוזיקלי.

היה זה מסע של התוודעות ליופיו הנשגב של בליני שגם ללא התחכמויות בימוי מיותרות ניתן היה להתענג מזוך המוזיקה שלו בליהוק מושלם.