עשרות ישראלים ופלסטינים יצאו אתמול (שישי) להפגנה בדרום הר חברון. ביניהם חברי ארגוני שוברים שתיקה ואימהות  נגד אלימות וישראלים אכפתיים שפשוט מאסו בכיבוש והעוולות לזכויות אדם שהוא מביא אתו, כמו גם את הטיהור האתני שמתבצע בשקט, מתחת לגלי הרדאר כביכול וכנגד המאחזים הבלתי חוקיים בעליל, החדשים יותר והחדשים פחות  שהוקמו באזור ההר. אנשי המחאה הפגינו גם נגד אלימות נערי הגבעות המבוצעת על בסיס יומי כמעט ברועי הצאן הפלסטינים.

המפגינים התריסו נגד שהיית צה"ל בשטח כמגן על המתנחלים הלא חוקיים וקראו: "תוציאו את הילדים שלנו מהשטחים הכובשים".  צריך לראות במו עיניכם את גירוש המתיישבים הערבים מבתיהם החוקיים ב'טענה'  שהצבא קובע או קבע (תלוי בנסיבות הזמן) שזהו שטח צבאי.

הפגנה הייתה על אחת הגבעות שצופות לעבר המאחז הבלתי חוקי אביגיל.
הפלסטינים שבין המפגינים הגיעו לשטח וביקשו לערוך שם את תפילת יום השישי. ובתגובת נגד צה"ל – הצבא החליט שזה עתה הוכרז על השטח כשטח צבאי סגור ומכאן אסור למפגינים מחד ועל הפלסטינים על אחת כמה וכמה להיות שם ולכן הורה מפקד הכוח הצבאי לישראלים ולפלסטינים כאחד להתפנות. הם נדרשו לעזוב את השטח מידית.  כשמפקד הכוח התבקש להציג לפני המפגינים את הצו הצבאי התוחם את האזור כשטח צבאי סגור – הוא פשוט התעלם. כמובן, שטח צבאי סגור לא תופס בעיניי צה"ל את הנוער עם הזקנקנים ,פרוע השער והכיפות (לחלק מהם) שפלשו ושדדו קרקע לא להם. לגביהם, אין הצבא מורה כלום. הוא לא צריך צרות. עדיף להרים יד ולהעיף את המוחלשים והנחלשים, אלו שהמשטרה והצבא הם בבחינת גופים שקיימים לטובת שודדי הקרקעות.

כשהגענו לכאן זה לא היה שטח צבאי סגור. מה השתנה תוך כמה דקות?  (צילום: ציפי מנשה)

למרות זאת, הפלסטינים שבין המוחים  התיישבו על האדמה והתחילו  בדרשה ובתפילה. בצה"ל לא חיכו יתר על המידה, הם הבינו שלא יוכלו לפעול בגסות ואלימות כנגד הפלסטינים כשהאזרחים הישראליים מצויים ביניהם. לכן, מי ממפקדי הכוח הצבאי הזעיק  ה'כחולים' – את המשטרה, זו שאיננה מונעת התנחלות בלתי חוקית ושוד קרקעות בטענה השחוקה כי השטח בשליטת צה"ל ועליו מוטלת המשימה, אבל ל גבי אזרחים ישראליים, כן, לגביהם היא יודעת לעבוד. העבודה כללה הטלת רימוני הלם, התנכלות כלפי עיתונאים מתוך ניסיון למנוע מהם לתעד את המתרחש וכמובן, אי אפשר שלא, במעצר שלושה בני אדם -שני אזרחים פלסטינים ואזרח ישראלי.

תקשורת רק מפריעה לנוער הגבעות, למשטרה ולצה"ל (צילום: ציפי מנשה)

תוך כך הגיעו קציני הכוח הצבאי לנהגי האוטובוסים שהמתינו למפגינים, נוסעיהם על מנת להחזירם לירושלים ותל אביב, אמרו להם כי הם חונים בשטח צבאי סגור ועל כן עליהם לעזוב את המקום ולהמתין לנוסעיהם במקום אחר. לולא קבוצת האימהות כנגד אלימות שפשוט התיישבו לפני האוטובוסים ומנעו – עצרו בגופן את נסיעת רכבי ההסעה, על המפגינים היה מוטל לחפש דרכים אחרות לעזוב את השטח. בסופו של יום, המפגינים הגיעו כולם, עלו לאוטובוסים ועזבו את המקום. שודדי הקרקעות, המתנחלים אגב, לא נופפו להם לשלום. הם רשמו לעצמם V נוסף וסמנו את פיסת הקרקע הבאה שתשדד בקרוב. המערב הפרוע כבר אמרנו? אז אמרנו.