Skip to content

תקדימי – בעלי נחלה חויבו להשיב קרקעות חקלאיות למדינה עקב שימוש מסחרי

מדינת ישראל קנסה עד היום ותבעה להחזיר אדמות חקלאיות למצבן המקורי (החקלאי) מבעלי נחלות במושבים ויישובים שעשו בקרקע לעיבוד חקלאי שימוש מסחרי ואחר מיעודה. לראשונה הפקיעה המדינה את הקרקעות מבעלי הזכויות וחייבה זוג מכפר טרומן גם לשלם קנס בן 7 מיליון שקל

תקדימי – בעלי נחלה חויבו להשיב קרקעות חקלאיות למדינה עקב שימוש מסחרי

מדינת ישראל קנסה עד היום ותבעה להחזיר אדמות חקלאיות למצבן המקורי (החקלאי) מבעלי נחלות במושבים ויישובים שעשו בקרקע לעיבוד חקלאי שימוש מסחרי ואחר מיעודה. לראשונה הפקיעה המדינה את הקרקעות מבעלי הזכויות וחייבה זוג מכפר טרומן גם לשלם קנס בן 7 מיליון שקל

פסק דין תקדימי –  בית המשפט העליון קבע כי בעל נחלה שעשה שימוש מסחרי נרחב בקרקע חקלאית, יחויב להשיב את הקרקע כולה לרשות מקרקעי ישראל ואף לא יהיה זכאי לפיצוי בגין המבנים שנבנו על הקרקע.

העליון דחה היום (ראשון) את ערעורם של יצחק ועמליה קלקודה מהמושב כפר טרומן, וקבע בהחלטה תקדימית כי בעל נחלה שעשה שימוש מסחרי נרחב בקרקע חקלאית, יחויב להשיב את הקרקע כולה לרשות מקרקעי ישראל ואף לא יהיה זכאי לפיצוי בגין המבנים שנבנו על הקרקע.

המושב כפר טרומן שליד נתב"ג הוקם על קרקעות מדינה המנוהלות ע"י רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), שהשכירה אותן לאגודה השיתופית כפר טרומן, בה חברים בני הזוג קלקודה. הסכם המשבצת קובע שניצול הקרקע והקמת מבנים יתאפשרו למטרות חקלאות בלבד, נאסר על האגודה או חבריה להעביר את הזכויות בקרקע לצדדים שלישיים, לרבות בדרך של שכירות, בלא אישור רמ"י, וצוין כי הפרת ההסכם תאפשר לרמ"י לקבל בחזרה את הקרקע מבלי לשלם פיצוי.

בני הזוג קלקודה מחזיקים כיום בשתי נחלות בשטח כולל של כ-43.7 דונם, עליהן נבנו במשך השנים מבנים בלתי חוקיים רבים, שהושכרו לצדדים שלישיים ובוצעו בהם שימושים חורגים שונים, לרבות הפעלת חניון כלי רכב שסיפק שירותי חנייה והסעה לנתב"ג, מתחם צימרים ופעילות מסחרית ענפה נוספת בהיקפים נרחבים.

נגד קלקודה ננקטו בגין כך במשך השנים הליכים משפטיים רבים, פליליים ואזרחיים, אך הם לא חדלו מהפעילות הלא חוקית. ערעורם אשר נדחה היום נסב על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי מרכז, שקיבל את תביעת רמ"י, שיוצגה ע"י הפרקליטות, והורה על השבת הנחלות למדינה תוך ביטול זכויותיהם של קלקודה בהן, על הריסת המבנים הבלתי חוקיים, ועל חיוב הנתבעים בדמי שימוש ראויים בגין השימושים הבלתי חוקיים.

ביהמ"ש העליון בהרכב של השופטים ניל סולברג, ענת ברון ודוד מינץ דחה את הערעור, תוך שקבע כי "בלתי מתקבל על הדעת כי בעל זכויות במקרקעי ציבור יפר באופן בוטה את התחייבויותיו על פי ההסכם, יפעל בניגוד לצווי בית המשפט ובניגוד להתחייבויותיו שלו, ויצפה כי לא ניתן יהיה לשלול את זכויותיו על פי ההסכם". השופט דוד מינץ ציין, כי "דבר לא עזר. חרף כתבי האישום, ההרשעות, גזרי הדין וההסכמות – המשיכו המערערים לבצע הפרות בוטות ושימושים חורגים במקרקעין שלא כדין. וכל זאת, תוך הפקת רווחים עצומים על חשבון הציבור".

עוד קבעו שופטי העליון, כי העובדה שננקטו נגד קלקודה הליכים פליליים ומינהליים איננה מונעת מן המדינה לנקוט אמצעים גם במישור האזרחי, שכן כחלק מחובתה לשמור על המשאבים הציבוריים נדרשת המדינה להגשת תביעות אזרחיות שיחתרו להשבת כספים לקופה הציבורית.

ביהמ"ש דחה את הטענה של הזוג קלקודה שיוצגו בידי עורכי הדין עופר נועם; דן פיאלה ועו"ד נעמה בר יעקב, כי הסעד של החזרת הנחלה לרמ"י צריך להישמר למקרים קיצוניים בלבד. "תכליתו העיקרית והיסודית ביותר של הסכם המשבצת היא ניצול הקרקע למטרות חקלאיות בלבד", פסק. "מקום בו מופרות הוראות הסעיף בקשר ליכולת העברת הזכויות בה, נפגעת תכלית ההסכם ולמעשה נשמט היסוד הבסיסי ביותר להתקשרות בו. זאת, בין אם מדובר בהפרה חד-פעמית ובין אם בהפרה ממושכת; בין אם מדובר בהפרה 'קלה' ובין אם חמורה; בין אם מדובר בהפרה שהופסקה לפני שנים רבות ובין אם לאחרונה; בין אם מדובר בהפרה בשולי המקרקעין ובין אם בכולם. מקום בו תכלית ההסכם אינה מוגשמת, יש להותיר בידי רמ"י – האמונה על שמירת המשאב הציבורי המוגבל ויקר הערך של מקרקעי ישראל – את הכלים לבטלו".

כפר טרומן (צילום ארכיון – גוגל מפות)

עוד נקבע בפסק הדין כי ההסכם יבוטל בנוגע לכל שטח הנחלה, ללא אבחנה בין השטחים החקלאיים לשטחי המגורים וללא זכות פיצוי בגין המבנים הבנויים, תוך אמירה ברורה לפיה הקרקע ניתנה למטרות חקלאיות והקמת מבני המגורים נועדה לצורך הגשמת התכלית העיקרית – ביסוס ופיתוח של יישוב חקלאי.

כמו כן חויבו קלקודה בתשלום דמי שימוש בסך כ-7 מיליון שקל, המבטאים את העושר שהתעשרו מהשימוש בקרקע הציבורית שלא כדין. בסוגיית אופן חישוב דמי השימוש קיבל בית המשפט את עמדת המדינה, לפיה יש לכלול בדמי השימוש את רכיב הרווח היזמי שבמקרה של שימושים לא מורשים שייך לרמ"י כבעלת הקרקע. התיק נוהל בבית המשפט העליון ע"י עורכי הדין עדי רון ואסנת דפנה מהיחידה לאכיפה אזרחית בפרקליטות המדינה, ובבית המשפט המחוזי ע"י עורכת הדין ליטל סדובסקי מפרקליטות מחוז ת"א .
במרבית ממושבי המדינה הוקמו בשנות החמישים והשישים אגודות חקלאיות שקיבלו שטחי קרקע לבניית בתי מגורים וקרקעות נוספות לצורכי יצור, קרי, לצרכי חקלאות שתהווה מקור פרנסה לתושבים. המדינה הקצתה משבצות קרקע לבניה, משבצות קרקע לבניה חקלאית (כמו מחסנים וכדומה) ומשבצות קרקע לחקלאות בלבד. מאחר והחקלאות הפסיקה להניב רווחים סבירים, נטשו חקלאים רבים את הענף ותעשיית הצימרים הכפריים לנופש או לשכירות חודשית פרחה. בני הזוג קלקודה הרחיבו את השימוש המסחרי בקרקעות אלו ועל כך נתבעו וחויבו בדין. עד כה לא נלקחו קרקעות והושבו לידי המדינה, אלא אם בעל מחלה חקלאית לא עבד אוותה למעלה מחמש שנים. על מנת שזה לא יקרה, "החכירו" בעלי נחלות את משבצות האדמה לעבוד חקלאי לגורמים שונים שטיפלו  בקרקעות לצרכי חקלאות על פני שטחים רבים. בעלי נחלות שהוכח למנהל מקרקעי ישראל שעשו שימוש מסחרי כלשהו בחלק מהמשבצות החקלאיות, נקנסו, אולם הקרקע לא הופקעה מאיש מהם עד כה.

 

 

1 Comment

  1. גל
    30 באוגוסט 2021 @ 10:59

    כל הכבוד, יש חוק בישראל

פסק דין תקדימי –  בית המשפט העליון קבע כי בעל נחלה שעשה שימוש מסחרי נרחב בקרקע חקלאית, יחויב להשיב את הקרקע כולה לרשות מקרקעי ישראל ואף לא יהיה זכאי לפיצוי בגין המבנים שנבנו על הקרקע.

העליון דחה היום (ראשון) את ערעורם של יצחק ועמליה קלקודה מהמושב כפר טרומן, וקבע בהחלטה תקדימית כי בעל נחלה שעשה שימוש מסחרי נרחב בקרקע חקלאית, יחויב להשיב את הקרקע כולה לרשות מקרקעי ישראל ואף לא יהיה זכאי לפיצוי בגין המבנים שנבנו על הקרקע.

המושב כפר טרומן שליד נתב"ג הוקם על קרקעות מדינה המנוהלות ע"י רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), שהשכירה אותן לאגודה השיתופית כפר טרומן, בה חברים בני הזוג קלקודה. הסכם המשבצת קובע שניצול הקרקע והקמת מבנים יתאפשרו למטרות חקלאות בלבד, נאסר על האגודה או חבריה להעביר את הזכויות בקרקע לצדדים שלישיים, לרבות בדרך של שכירות, בלא אישור רמ"י, וצוין כי הפרת ההסכם תאפשר לרמ"י לקבל בחזרה את הקרקע מבלי לשלם פיצוי.

בני הזוג קלקודה מחזיקים כיום בשתי נחלות בשטח כולל של כ-43.7 דונם, עליהן נבנו במשך השנים מבנים בלתי חוקיים רבים, שהושכרו לצדדים שלישיים ובוצעו בהם שימושים חורגים שונים, לרבות הפעלת חניון כלי רכב שסיפק שירותי חנייה והסעה לנתב"ג, מתחם צימרים ופעילות מסחרית ענפה נוספת בהיקפים נרחבים.

נגד קלקודה ננקטו בגין כך במשך השנים הליכים משפטיים רבים, פליליים ואזרחיים, אך הם לא חדלו מהפעילות הלא חוקית. ערעורם אשר נדחה היום נסב על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי מרכז, שקיבל את תביעת רמ"י, שיוצגה ע"י הפרקליטות, והורה על השבת הנחלות למדינה תוך ביטול זכויותיהם של קלקודה בהן, על הריסת המבנים הבלתי חוקיים, ועל חיוב הנתבעים בדמי שימוש ראויים בגין השימושים הבלתי חוקיים.

ביהמ"ש העליון בהרכב של השופטים ניל סולברג, ענת ברון ודוד מינץ דחה את הערעור, תוך שקבע כי "בלתי מתקבל על הדעת כי בעל זכויות במקרקעי ציבור יפר באופן בוטה את התחייבויותיו על פי ההסכם, יפעל בניגוד לצווי בית המשפט ובניגוד להתחייבויותיו שלו, ויצפה כי לא ניתן יהיה לשלול את זכויותיו על פי ההסכם". השופט דוד מינץ ציין, כי "דבר לא עזר. חרף כתבי האישום, ההרשעות, גזרי הדין וההסכמות – המשיכו המערערים לבצע הפרות בוטות ושימושים חורגים במקרקעין שלא כדין. וכל זאת, תוך הפקת רווחים עצומים על חשבון הציבור".

עוד קבעו שופטי העליון, כי העובדה שננקטו נגד קלקודה הליכים פליליים ומינהליים איננה מונעת מן המדינה לנקוט אמצעים גם במישור האזרחי, שכן כחלק מחובתה לשמור על המשאבים הציבוריים נדרשת המדינה להגשת תביעות אזרחיות שיחתרו להשבת כספים לקופה הציבורית.

ביהמ"ש דחה את הטענה של הזוג קלקודה שיוצגו בידי עורכי הדין עופר נועם; דן פיאלה ועו"ד נעמה בר יעקב, כי הסעד של החזרת הנחלה לרמ"י צריך להישמר למקרים קיצוניים בלבד. "תכליתו העיקרית והיסודית ביותר של הסכם המשבצת היא ניצול הקרקע למטרות חקלאיות בלבד", פסק. "מקום בו מופרות הוראות הסעיף בקשר ליכולת העברת הזכויות בה, נפגעת תכלית ההסכם ולמעשה נשמט היסוד הבסיסי ביותר להתקשרות בו. זאת, בין אם מדובר בהפרה חד-פעמית ובין אם בהפרה ממושכת; בין אם מדובר בהפרה 'קלה' ובין אם חמורה; בין אם מדובר בהפרה שהופסקה לפני שנים רבות ובין אם לאחרונה; בין אם מדובר בהפרה בשולי המקרקעין ובין אם בכולם. מקום בו תכלית ההסכם אינה מוגשמת, יש להותיר בידי רמ"י – האמונה על שמירת המשאב הציבורי המוגבל ויקר הערך של מקרקעי ישראל – את הכלים לבטלו".

כפר טרומן (צילום ארכיון – גוגל מפות)

עוד נקבע בפסק הדין כי ההסכם יבוטל בנוגע לכל שטח הנחלה, ללא אבחנה בין השטחים החקלאיים לשטחי המגורים וללא זכות פיצוי בגין המבנים הבנויים, תוך אמירה ברורה לפיה הקרקע ניתנה למטרות חקלאיות והקמת מבני המגורים נועדה לצורך הגשמת התכלית העיקרית – ביסוס ופיתוח של יישוב חקלאי.

כמו כן חויבו קלקודה בתשלום דמי שימוש בסך כ-7 מיליון שקל, המבטאים את העושר שהתעשרו מהשימוש בקרקע הציבורית שלא כדין. בסוגיית אופן חישוב דמי השימוש קיבל בית המשפט את עמדת המדינה, לפיה יש לכלול בדמי השימוש את רכיב הרווח היזמי שבמקרה של שימושים לא מורשים שייך לרמ"י כבעלת הקרקע. התיק נוהל בבית המשפט העליון ע"י עורכי הדין עדי רון ואסנת דפנה מהיחידה לאכיפה אזרחית בפרקליטות המדינה, ובבית המשפט המחוזי ע"י עורכת הדין ליטל סדובסקי מפרקליטות מחוז ת"א .
במרבית ממושבי המדינה הוקמו בשנות החמישים והשישים אגודות חקלאיות שקיבלו שטחי קרקע לבניית בתי מגורים וקרקעות נוספות לצורכי יצור, קרי, לצרכי חקלאות שתהווה מקור פרנסה לתושבים. המדינה הקצתה משבצות קרקע לבניה, משבצות קרקע לבניה חקלאית (כמו מחסנים וכדומה) ומשבצות קרקע לחקלאות בלבד. מאחר והחקלאות הפסיקה להניב רווחים סבירים, נטשו חקלאים רבים את הענף ותעשיית הצימרים הכפריים לנופש או לשכירות חודשית פרחה. בני הזוג קלקודה הרחיבו את השימוש המסחרי בקרקעות אלו ועל כך נתבעו וחויבו בדין. עד כה לא נלקחו קרקעות והושבו לידי המדינה, אלא אם בעל מחלה חקלאית לא עבד אוותה למעלה מחמש שנים. על מנת שזה לא יקרה, "החכירו" בעלי נחלות את משבצות האדמה לעבוד חקלאי לגורמים שונים שטיפלו  בקרקעות לצרכי חקלאות על פני שטחים רבים. בעלי נחלות שהוכח למנהל מקרקעי ישראל שעשו שימוש מסחרי כלשהו בחלק מהמשבצות החקלאיות, נקנסו, אולם הקרקע לא הופקעה מאיש מהם עד כה.

 

 

1 Comment

  1. גל
    30 באוגוסט 2021 @ 10:59

    כל הכבוד, יש חוק בישראל

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן