Skip to content

תפילה חדשה: "החיים בזבל, משיח לעמו"

הושענא רבה – רבבות גדשו אמש את הכותל והקורונה לא היוותה מחסום. הקיפו במעגלים, חבטו ברצפת הרחבה בענפי ערבה, לא שמרו כל כך על הפרדת נשים לגברים ואת הניקיון, השאירו לפועלים שהגיעו מן הסתם ממזרח העיר

תפילה חדשה: "החיים בזבל, משיח לעמו"

הושענא רבה – רבבות גדשו אמש את הכותל והקורונה לא היוותה מחסום. הקיפו במעגלים, חבטו ברצפת הרחבה בענפי ערבה, לא שמרו כל כך על הפרדת נשים לגברים ואת הניקיון, השאירו לפועלים שהגיעו מן הסתם ממזרח העיר

בימי חג הסוכות נוהגים יהודים עם הנץ החמה להקיף את הבימה כאשר ארבע המינים בידם ולומר פיוטי השענות בבקשה לחורף מבורך בגשמים ובקשת סליחה – מעין הזדמנות אחרונה ממש לאחר ראש השנה ויום הכיפורים. פיוטי ההושענות המבוסס על המילים 'הושע נא' החוזרות על עצמן, סדר הפיוטים בכל יום מימי החג הינו סבוך ועדות שונות נוהגות באופן שונה. אולם ביום האחרון – הושענא רבה אומרים את כל הפיוטים – שבעה במספר כמספר ההקפות סביב הבמה בהן מנענעים את ארבע המינים במרץ רב.

צילום: SK
צילום: SK

כתבנו בא גם הפעם לרחבת הכותל כדי לחזות בקיום מנהג מרגש זה. ואכן המוני בית ישראל גברים ונשים ילדים נשים וטף התכנסו אמש (שלישי)  ברחבת הכותל. נוהג המקום הינו אורתודוכסי כל ימות השנה, אך באירועים שכאלה קל לראות כי ההפרדה בין גברים ונשים מוקפדת פחות מהרגיל והאירוע מרגיש כאירוע משפחתי משהו. בשעות הבוקר כאשר השמש מטפסת במעלה השמיים התכנסו ברחבת הכותל כ 10 אלפי מתפללים וביצעו את הטכס המיוחד מלא שירה, תנועה ותעצומות נפש.

לצערנו במקום לא הייתה שום תקנה או היערכות ממשית לשמירה על תקנות הקורונה וכך בעידן שבו כ 1% לפחות מהאוכלוסייה הינו נשא קורונה סביר לחשוב שבקרב הקהל הסתובבו כ 100 חולים. אולי השם יעזור לכל אלו שהסתופפו בלי חשבון, כי הסדרנים שניסו לשמור על הפרדה כלשהי פשוט כשלו במאמציהם ואלוהים כנראה מזריק בעצמו נוגדני קורונה לבלתי מחוסנים המגיעים להסתופף.

צילום: SK
צילום: SK
צילום: SK
צילום: SK
צילום: SK
צילום: SK

האירוע בא לסיומו עם טכס חיבוט הערבה כאשר המתפללים חובטים את הערבה ברצפה עד לנשירת כל העלים. "…ונוטלים ערבה ביום זה, מלבד ערבה שבלולב, ואין מברכין עליה…וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמים או שלש. הגה: וי"א שצריך לנענע בה (טור בשם רש"י); ונהגו לעשות שתיהן, מנענעין בה ואח"כ חובטין אותה" (שו"ע אורח חיים סימן תרס"ד סעיפים ב'-ד').


החיים בזבל, משיח לעמנו

אין ספק שבתוך מערכת העשייה המצוותית שלנו במשך השנה כולה, מעשה זה הוא אחד מן הפחות מובנים בלשון המעטה. הטחת הצמח על הקרקע, נראית כמעשה פגאני המגיע מן העולם האלילי הממחיש בעזרת סמלים, את תחושותיו רצונותיו ואמונותיו של האדם, אולם לכאורה אין בכוחו לחולל מאום.

אולם, גם אם היינו רוצים לדחוק מעשה זה לשולי מנהגי חג הסוכות, לא היינו יכולים. מעשה חבטת הערבה אינו מעשה אזוטרי, בתוך מערכת ההתנהלות שלנו בחג הסוכות. אנו נראה כי הוא מהווה את השיא בקיום מצוות הערבה כשמצוות הערבה כוללת בתוכה את מעשה הקפת המזבח שנעשתה יום יום בחג הסוכות ושבעה פעמים ביום הושענא רבה.

מודרניזציה – במקום ספר תפילות, טלפון נייד (צילום: SK)
צילום: SK

 

צילום:SK


הקפות (צילום: SK)

את הענפים שנותרים לאחר החיבוט נהגו לשמור לקיום מצווה, כגון חומר בעירה לאפיית מצות, כאשר האתרוג משמש להכנת תרופה עממית המבטיחה לידה קלה, הלולב לביעור חמץ או סגולה נגד גנבים, וההדס הריחני משמש לברכת בורא מיני בשמים בהבדלה שבמוצאי שבת.
תשאלו, ומהעם הניקיון?, את הלכלוך שנותר ברחבת הכותל אספו פועלי של העירייה – ממזרח ירושלים מן הסתם.

ניקו את הרחבה – פועלי הניקיון (צילום: SK)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

בימי חג הסוכות נוהגים יהודים עם הנץ החמה להקיף את הבימה כאשר ארבע המינים בידם ולומר פיוטי השענות בבקשה לחורף מבורך בגשמים ובקשת סליחה – מעין הזדמנות אחרונה ממש לאחר ראש השנה ויום הכיפורים. פיוטי ההושענות המבוסס על המילים 'הושע נא' החוזרות על עצמן, סדר הפיוטים בכל יום מימי החג הינו סבוך ועדות שונות נוהגות באופן שונה. אולם ביום האחרון – הושענא רבה אומרים את כל הפיוטים – שבעה במספר כמספר ההקפות סביב הבמה בהן מנענעים את ארבע המינים במרץ רב.

צילום: SK
צילום: SK

כתבנו בא גם הפעם לרחבת הכותל כדי לחזות בקיום מנהג מרגש זה. ואכן המוני בית ישראל גברים ונשים ילדים נשים וטף התכנסו אמש (שלישי)  ברחבת הכותל. נוהג המקום הינו אורתודוכסי כל ימות השנה, אך באירועים שכאלה קל לראות כי ההפרדה בין גברים ונשים מוקפדת פחות מהרגיל והאירוע מרגיש כאירוע משפחתי משהו. בשעות הבוקר כאשר השמש מטפסת במעלה השמיים התכנסו ברחבת הכותל כ 10 אלפי מתפללים וביצעו את הטכס המיוחד מלא שירה, תנועה ותעצומות נפש.

לצערנו במקום לא הייתה שום תקנה או היערכות ממשית לשמירה על תקנות הקורונה וכך בעידן שבו כ 1% לפחות מהאוכלוסייה הינו נשא קורונה סביר לחשוב שבקרב הקהל הסתובבו כ 100 חולים. אולי השם יעזור לכל אלו שהסתופפו בלי חשבון, כי הסדרנים שניסו לשמור על הפרדה כלשהי פשוט כשלו במאמציהם ואלוהים כנראה מזריק בעצמו נוגדני קורונה לבלתי מחוסנים המגיעים להסתופף.

צילום: SK
צילום: SK
צילום: SK
צילום: SK
צילום: SK
צילום: SK

האירוע בא לסיומו עם טכס חיבוט הערבה כאשר המתפללים חובטים את הערבה ברצפה עד לנשירת כל העלים. "…ונוטלים ערבה ביום זה, מלבד ערבה שבלולב, ואין מברכין עליה…וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמים או שלש. הגה: וי"א שצריך לנענע בה (טור בשם רש"י); ונהגו לעשות שתיהן, מנענעין בה ואח"כ חובטין אותה" (שו"ע אורח חיים סימן תרס"ד סעיפים ב'-ד').


החיים בזבל, משיח לעמנו

אין ספק שבתוך מערכת העשייה המצוותית שלנו במשך השנה כולה, מעשה זה הוא אחד מן הפחות מובנים בלשון המעטה. הטחת הצמח על הקרקע, נראית כמעשה פגאני המגיע מן העולם האלילי הממחיש בעזרת סמלים, את תחושותיו רצונותיו ואמונותיו של האדם, אולם לכאורה אין בכוחו לחולל מאום.

אולם, גם אם היינו רוצים לדחוק מעשה זה לשולי מנהגי חג הסוכות, לא היינו יכולים. מעשה חבטת הערבה אינו מעשה אזוטרי, בתוך מערכת ההתנהלות שלנו בחג הסוכות. אנו נראה כי הוא מהווה את השיא בקיום מצוות הערבה כשמצוות הערבה כוללת בתוכה את מעשה הקפת המזבח שנעשתה יום יום בחג הסוכות ושבעה פעמים ביום הושענא רבה.

מודרניזציה – במקום ספר תפילות, טלפון נייד (צילום: SK)
צילום: SK

 

צילום:SK


הקפות (צילום: SK)

את הענפים שנותרים לאחר החיבוט נהגו לשמור לקיום מצווה, כגון חומר בעירה לאפיית מצות, כאשר האתרוג משמש להכנת תרופה עממית המבטיחה לידה קלה, הלולב לביעור חמץ או סגולה נגד גנבים, וההדס הריחני משמש לברכת בורא מיני בשמים בהבדלה שבמוצאי שבת.
תשאלו, ומהעם הניקיון?, את הלכלוך שנותר ברחבת הכותל אספו פועלי של העירייה – ממזרח ירושלים מן הסתם.

ניקו את הרחבה – פועלי הניקיון (צילום: SK)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן