ב"זכרונות אהבה מאיטליה" – אנדראס מוסטנן מנצח על תזמורת בארוקדה בביצוע מלוכד ומרשים של להיטים תזמורתיים ובביצוע אריות אופראיות פרי עטם של מונטוורדי, ויוואלדי ובני דורם כשזמרת המצו-סופרן מאיה עמיר כובשת את הקהל בכישרונה הדרמטי וביפי קולה.  ויוה ויוואלדי! מאיה עמיר ותזמורת בארוקדה,

 פסטיבל אבו-גוש הבינלאומי למוסיקה קלאסית-ווקאלית, אולם לאה רבין, מרכז יצחק רבין, 23.9.2021

קשה קצת לדמיין חצר של נסיך בארוקי על כיסאות הפלסטיק של אולם לאה רבין בתל אביב – אך ללא ספק האקוסטיקה של האולם ריכזה את הצלילים, וכך סייעה לקהל להתענג על שכיות חמדה בארוקיות, פי כמה מאולמות אחרים.  את התכנית בנה עמית טיפנברון כשהשירה מתובלת בקטעים תזמורתיים אהובים ומוכרים. תחת שרביטו של אנדרס מוסטונן  פתחה תזמורת הבארוקדה  את הקונצ'רטו ברה מז'ור של ויוואלדי (ר"ו 121) בביצוע חי ריתמי ומלא תשוקה, ובעיקר ישיר – ברוח הבארוק שבה צריך לחוש מיד את הרגש והעלילה. וכך סחפה התזמורת את הקהל בפרק האלגרו מולטו הפותח בביצוע מחול צוהל וחינני.

הכינור הניע את שאר התזמורת, והניגודים בדינמיקה תרמו לחיות הריתמית. את פרק  האדג'יו האיטי ניגנה הבארוקדה לבד ללא מנצח בצליל נוגה כאשר הם קצת מאטים מדי. חסר קצת עומק תלת ממדי. שמעו כאן את סלסולי שאר הקולות. ההתפרצות שלהם לחיק פרק האלגרו החותם הייתה נהדרת.  סוחף ומרשים היה הפרק השלישי.  יפה במיוחד היה היה הדיאלוג בין הכינורות לצ'מבלו.

ניכר בחברי התזמורת שהם יכולים לנגן  ללא ניצוח. הבארוקדה ניגנה בלכידות מרשימה כאשר דומיננטית במיוחד הייתה דווקא הלאוטה. בפרק האלגרו החותם ניגן הכינור את המחול בחיות ובצליל מלא הבעה.  הייתה תחושה כאילו אתה נסחף למערבולת הסערה.

את הקונצ'רטו בלה מינור לשני כינורות של ויוואלדי (ר"ו 522)  ניגנה תזמורת הבארוקדה בלכידות ובחיות נהדרת כאשר הכינורות הסולניים מנגנים בתיאום מושלם ביניהם. גם אם בפתיחה ניגנו בצליל חזק מדי וחסרה רכות בפרק האיטי (לרגטו ספיריטואוזו), האלגרו החותם היה סוחף  בקצביות ה"קפיצית" שלו.

ללא אף רגע דל ובתנועה מתמדת הייתה הפסקאליה — המחול של אנדראה פלקוניירי אותו ניגנה הבארוקדה בחן עליז, כאשר הכלים משוחחים זה עם זה בחיות, בחצר המלך.

זמרת המצו מאיה עמיר פתחה את התכנית בשיר "המבט המתנשא" פרי עטו של קלאודיו מונטוורדי, העוסק בכוחו המרפא של הצחוק. למרות תחושת המחול של החצר הבארוקית בנגינת התזמורת, היא נשמעה לעתים כמוזיקת רקע. קשה היה לחוש את "החץ המורעל" במבטה היהיר של האהובה מפלח את לב האוהב – אפשר היה לחוש בו יותר בנגינת התזמורת מאשר בשירתה. אבל ניתן היה לחוש ברוח הצחוק החוזרת בכל אחד מבתי השיר: "תנו למבטים אלו לפגוע בי/ אבל לצחוק לרפאני…" מנגינת התזמורת נעדר קו מתמשך אך הם ניגנו האחד בתוך השני משל ליוו את הסולנית לנשף  בטרִיוֹלוֹת. עדין במיוחד היה הצ'מבלו כשליווה את שירתה של הסולנית. ככלל לא כסתה התזמורת את שירתה של מאיה עמיר. גם אם נדמה היה שחסר קצת ריגוש ועומק תלת ממדי בשירתה הרי שברדתה לגוונים הכהים של קולה שבתה את לב הקהל ביפי קולה. נהדר היה הערבול של ה"קרב" בשירתה אם כי היא מיהרה לעתים והתזמורת המלווה "משכה" את הצלילים. יותר מכל הרשימה מאיה עמיר בכישרון משחקה הדרמטי. קולה העדין והסלסולים הנקיים בשירתה בלטו בביצוע השיר של בנדטו פרארי "אוהבים, כך אומרים", כשהצ'מבלו מוסיף עליצות לשיר בנגינתו. גם אם לעתים נעדרה משירתה תחושת "חשמל" ודינמיקה והיא לא שרה די מנוקד הרי שעדיין כישרון משחקה הדרמטי הפך את שירתה לכובשת. במיטבה הייתה הסולנית בביצוע השיר "ציפור בכלוב". כאן, בעיקר כששרה לאט ניתן היה להתענג מהעדינות והמתיקות של קולה וגם אם חסרה קצת תוגה משירתה עדיין עוררה התפעמות בשליטתה על כל הרגיסטרים. הליווי התזמורתי של "בארוקדה" נשמע תלת ממדי וחי והקישוטים בנגינת הצ'מבלו הוסיפו לוויית חן לאווירת העליצות הכללית והדרמה באריה מתוך "יוליוס קיסר במצרים" של אנטוניו סרטוריו: "כשארצה, במבט חטוף" ("Quando voglio, con un vezzo"), – אריה המתארת את כוחה של האהבה: "כשארצה אוכל לפצוע רק במבט". דומה היה שלמרות התובענות של הקישוטים שרה אותם מאיה עמיר בקלות, משל נשלפו מהשרוול. יפה במיוחד הייתה הסיומת בעליה בשירתה ובפרמאטה הרכה והנוגה בסוף השיר. במיטבה הייתה הזמרת  בביצוע האריה החמישית "על הברגמסקה" מאת מרקו אוצ'ליני אותה שרה בליריות מלאת תוגה. ליפי שירתה תרם הליווי העדין של הצ'מבלו.

הומור תוסס וחיים אפיינו את ה'מיני אופרה' שהתרחשה ב"יער השעשועים" של אורציו וקי. הסולנית שרה את הקולורטורה בניקיון מופלא כשהיא "מקנחת" בעליה שובבה, ושמעו את השעשוע בסיומת מלאת החיים.

את האריה הדנה בשגעון האהבה מתוך האופרה "אולימפיאדה" של ויוואלדי שרה הסולנית בליריות כאשר התזמורת מבליטה את הסערה במעבר. ניתן היה לחוש בעליל במשמעות העונג באריה של ויוואלדי "אראה בעונג רב" כאשר הפריטה על הלאוטה והצ'מבלו מבליטות את יפי שירתה. את הקונצרט סיימה מאיה עמיר באריה מתוך האופרה "גריסלדה" של ויוואלדי, "נסער בין שני הרוחות", כשהפעם שבתה את לב הקהל בכישרונה הדרמטי בקישוטים וברכות קולה. הפריטה בפיציקטו בתזמורת הגבירה את תחושת הליריות והאהבה הנואשת של הגיבורה. כששרה לאט ניתן היה ליהנות מקול הפעמונים שלה ומהמתיקות הרכה בה הצליחה להעפיל לצלילים גבוהים.

וכך זכה קהל שוחרי מוזיקת בארוק להתוודע לעושר הרפרטואר הבלתי מושמע באולמות הקונצרטים ולהתפעם מיפי קולה וכשרונה של זמרת המצו מאיה עמיר