Skip to content

שמתי לי פודרה

הנשואים והחיים בזוגיות שבינינו מכירים את טקס היציאה מהבית לאירוע. כל אירוע קטן כגדול, הוא טקס ששייך אך ורק למין הנשי, כשאתם מתפקדים במקרה הטוב בתור אסיסטנטים. מכירים?

שמתי לי פודרה

הנשואים והחיים בזוגיות שבינינו מכירים את טקס היציאה מהבית לאירוע. כל אירוע קטן כגדול, הוא טקס ששייך אך ורק למין הנשי, כשאתם מתפקדים במקרה הטוב בתור אסיסטנטים. מכירים?

הפעם ברשותכם אני רוצה לכתוב, על הדבר שמעולם אנחנו הגברים לא מדברים עליו, הדבר שמבחינתנו הוא האולימפוס של החוויה הגברית בתוך העולם הנשי. כן גבירותי ורבותי, הגיע הזמן  להעיר את הפיל בחנות החרסינה, להסתכל לספרנית  בלבן של העיניים בלי לפחד כלל.
אני מדבר על טקס היציאה מהבית לאירוע, כל אירוע קטן כגדול, אני מדבר על טקס ששייך אך ורק למין הנשי , ואתה במקרה הטוב מתפקד בתור אסיסטנט.

אני לא רוצה שאתם חס וחלילה תבינו אותי לא נכון. כל גבר אוהב לראות את בת הזוג שלו מטופחת , יפה ואסטטית, אבל זה לא סותר את מה שאני  עובר לפחות ארבע פעמים בשבוע.  שבמקרה הטוב לוקח שלוש שעות ובמקרים קשים מתחיל משעות הצהרים יום קודם.

צילום אילוסטרציה: FREEPIK לשימוש חופשי

גבר לא יבין זאת גם אם הוא יעבור שלושה מחזורי "מהפך" בתוכנית של אורנה דץ , זה עולם ששייך אך ורק לאשת החיל ובנותיי, עולם מלא ביצרים ,קנאה , דרמות ,ועמידה בלוחות זמנים ובעיקר עולם מאוד מאוד יקר ותחרותי. תכפילו את מה שתיארתי כפול שלוש ( אשת החיל ובנותיי ), אז תבינו באיזה מצב אני וגל הבן שלי נמצאים .

במחקר  שאני מנהל שנים בבית ועוקב אחרי ההתנהגות של אשת החיל שלי ובנותיי, גיליתי שלכל אירוע יש  קוד משלו.  קוד שמגדיר את חשיבות האירוע, מספר שעות ההכנה וגם  בל"תמים (אוי אני צריכה דחוף לשירותים, אני שניה עולה בחזרה – אחרי שכולנו נמצאים חגורים במכונית)

להלן מספר דוגמאות :

יציאה לסרט או הצגה

קוד 001 , זמן הכנה בן שעה לשעה וחצי , אשת החיל לא מתעכבת על פריטי לבוש , כי במילא היא אומרת לעצמה, אני גם ככה הולכת להיות שעתיים  בחושך. אז בדרך כלל היא תישאר בבגדים של יום העבודה ואולי תזרוק עליה איזה צעיף או אקססוריז  שייתן לה את התחושה שהיא עברה מיום חולין ליום חולין פלוס האיפור. הוא יהיה מינימלי הכולל סומק , אודם, בושם על הדרך  ובדרך כלל זה לוקח משהו כמו חצי שעה, ועוד חצי שעה הסתכלות במראה שמלוות בתנועות והבעות פרצוף שלא נרשמים בהן קטעי דרמה מיותרים.
ואתה שלוקח לך בדיוק שלוש וחצי דקות להתלבש, לנעול נעלים , להתיז בושם, להכין קפה, לשלוח מייל ולהביט במראה  ליד דלת הכניסה  ולהכריז: " אני מוכן", מוצא את עצמך עדיין מחכה.

יציאה לאירוע של חברות

קוד 007 ( נקרא כך מכוון שכל מה שמתואר לקוח מסרטי ג'ימס בונד).
זמן הכנה 12 שעות אחורה, חדר השינה שלנו הופך להיות חמ"ל , לגברים הכניסה אסורה, וגם אם אשת החיל קוראת לך ושואלת אותך שאלה כמו: "איך השמלה הזאת נראית עלי?", התשובה שלך צריכה להיות מהירה וברורה בלי לגמגם , עם עיניים מושפלות כלפי הרצפה.
כי אחרת אתה מוצא את עצמך תוך חמש דקות חגור במכונית בנסיעה שוד  מהירה לכיוון הקניון וחוזר תוך חצי שעה עם חמש שקיות, ואתה יודע שעדין יש עוד 8 שעות לאירוע והכל עוד פתוח.
בכול מה שקשור לטקס האיפור – אין כניסה לגבר! אסור להפריע, לעבור במקרה ליד ובמקרים מסוימים גם מצאתי את עצמי כמה פעמים עוצר את הנשימה, לפני שאשת החיל סוגרת את דלת חדר השינה ונפרדת ממך ל- 4 שעות הקרובות כשהיא מחזיקה ביד ימין מסקרה ורימל, מביטה בך ואומרת : "בראון ,,,, בובי בראון" . מידי פעם אחת הבנות נכנסות לחדר, סוגרות במהירות את הדלת ואז נשמעת צרחה, בכי קצרצר ומשפט שחוזר על עצמו כמעט כל הזמן: " איזה מטומטמת אני , הייתי צריכה לקנות את הסומק הזה כשהיינו בדיוטי פרי לפני שבועיים – "בן למה לא אמרת לי , למה אני צריכה לחשוב על הכול לבד". כל הטקס אורך בערך כארבע שעות כשלאחריו יש לפחות  שמונה פעמים החלפת בגדים.
ואז הדרמה בשיאה –  אתה נקרא לחדר, אשת החיל עם פינצטה ביד ימין ופן ביד שמאל; אתה נשאל שאלות קצרות , עליהן אתה צריך להשיב בכן או – לא.
ואתה תקווה שהיא לא תקרא לבנות כי הרי כל אחת עם דעה משל עצמה, דבר שיכול לגרום ל Restart של כל הטקס, ואין זמן – הרי בעוד חצי שעה אשת החיל צריכה לצאת. רגע לפני שהיא יוצאת לכיוון דלת היציאה היא מביטה פעם אחרונה במראה, מביטה בך ואומרת: "מחר יום חדש", ונעלמת לה ומשאירה שובל של קוקו שנאל מאחוריה.
אתה עומד בתחתונים עם צלחת קורנפלקס, מחייך, לוקח נשימה עמוקה ואומר לעצמך: "איזה מזל שזה רק אירוע של 'מפגש חברות' ולא נגיד אירוע משפחתי".

אירוע משפחתי

האימ, אימא של האירועים – נקרא גם בשמו המלא: קוד 101 או קוד יום הדין
(לאורך כל השבוע צמוד לביתנו אמבולנס על כל מקרה)
מרגע קבלת ההזמנה לאירוע אנחנו בבית נכנסים לנוהל עוצר. אשת החיל וכמובן בנותיי נכנסות למצב של איבוד שליטה מוחלט.
היסטריה שמתחילה כשבוע לפני האירוע המיוחל; מה הן ילבשו, איפור בושם, נעלים  – צרחות, מלא החלקות שיער, בכי, רגעים קטנים של צחוק היסטרי ומכל חדר שומעים את המשפט הנפלא: " אין לי מה ללבוש". אני לא אפרט מה אני וגל  עוברים בשבוע הזה, אני רק מתנחם בעובדה שבאמת בשנים האחרונות אין כמעט אירועים משפחתיים גדולים כי אחרת אני חושב שלא הייתי מחזיק מעמד.
אנחנו הבנים  בתקופה הזאת מודיעים להן חגיגית שרק כשהן יעמדו מוכנות ליד הדלת ואני וגל  נהיה בטוחים  שהן באמת מוכנות ואין בלת"מים, רק אז אנחנו  נתלבש, ננעל נעלים, נתיז  על פנינו  את הבושם, נעיף מבט במראה ביציאה מהבית, ונצעד בריאים ושלמים לעבר המכונית –  וזה תוך פחות משש דקות. ניכנס למכונית, נחגור חגורות וברקע נשמע את השיר הנפלא של אביתר בנאי: "שמתי לי פודרה"
ואז נביט עליהן ונגיד  ביחד לאשת החיל ולבנותיי: "אתן נראות מיליון דולר."

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הפעם ברשותכם אני רוצה לכתוב, על הדבר שמעולם אנחנו הגברים לא מדברים עליו, הדבר שמבחינתנו הוא האולימפוס של החוויה הגברית בתוך העולם הנשי. כן גבירותי ורבותי, הגיע הזמן  להעיר את הפיל בחנות החרסינה, להסתכל לספרנית  בלבן של העיניים בלי לפחד כלל.
אני מדבר על טקס היציאה מהבית לאירוע, כל אירוע קטן כגדול, אני מדבר על טקס ששייך אך ורק למין הנשי , ואתה במקרה הטוב מתפקד בתור אסיסטנט.

אני לא רוצה שאתם חס וחלילה תבינו אותי לא נכון. כל גבר אוהב לראות את בת הזוג שלו מטופחת , יפה ואסטטית, אבל זה לא סותר את מה שאני  עובר לפחות ארבע פעמים בשבוע.  שבמקרה הטוב לוקח שלוש שעות ובמקרים קשים מתחיל משעות הצהרים יום קודם.

צילום אילוסטרציה: FREEPIK לשימוש חופשי

גבר לא יבין זאת גם אם הוא יעבור שלושה מחזורי "מהפך" בתוכנית של אורנה דץ , זה עולם ששייך אך ורק לאשת החיל ובנותיי, עולם מלא ביצרים ,קנאה , דרמות ,ועמידה בלוחות זמנים ובעיקר עולם מאוד מאוד יקר ותחרותי. תכפילו את מה שתיארתי כפול שלוש ( אשת החיל ובנותיי ), אז תבינו באיזה מצב אני וגל הבן שלי נמצאים .

במחקר  שאני מנהל שנים בבית ועוקב אחרי ההתנהגות של אשת החיל שלי ובנותיי, גיליתי שלכל אירוע יש  קוד משלו.  קוד שמגדיר את חשיבות האירוע, מספר שעות ההכנה וגם  בל"תמים (אוי אני צריכה דחוף לשירותים, אני שניה עולה בחזרה – אחרי שכולנו נמצאים חגורים במכונית)

להלן מספר דוגמאות :

יציאה לסרט או הצגה

קוד 001 , זמן הכנה בן שעה לשעה וחצי , אשת החיל לא מתעכבת על פריטי לבוש , כי במילא היא אומרת לעצמה, אני גם ככה הולכת להיות שעתיים  בחושך. אז בדרך כלל היא תישאר בבגדים של יום העבודה ואולי תזרוק עליה איזה צעיף או אקססוריז  שייתן לה את התחושה שהיא עברה מיום חולין ליום חולין פלוס האיפור. הוא יהיה מינימלי הכולל סומק , אודם, בושם על הדרך  ובדרך כלל זה לוקח משהו כמו חצי שעה, ועוד חצי שעה הסתכלות במראה שמלוות בתנועות והבעות פרצוף שלא נרשמים בהן קטעי דרמה מיותרים.
ואתה שלוקח לך בדיוק שלוש וחצי דקות להתלבש, לנעול נעלים , להתיז בושם, להכין קפה, לשלוח מייל ולהביט במראה  ליד דלת הכניסה  ולהכריז: " אני מוכן", מוצא את עצמך עדיין מחכה.

יציאה לאירוע של חברות

קוד 007 ( נקרא כך מכוון שכל מה שמתואר לקוח מסרטי ג'ימס בונד).
זמן הכנה 12 שעות אחורה, חדר השינה שלנו הופך להיות חמ"ל , לגברים הכניסה אסורה, וגם אם אשת החיל קוראת לך ושואלת אותך שאלה כמו: "איך השמלה הזאת נראית עלי?", התשובה שלך צריכה להיות מהירה וברורה בלי לגמגם , עם עיניים מושפלות כלפי הרצפה.
כי אחרת אתה מוצא את עצמך תוך חמש דקות חגור במכונית בנסיעה שוד  מהירה לכיוון הקניון וחוזר תוך חצי שעה עם חמש שקיות, ואתה יודע שעדין יש עוד 8 שעות לאירוע והכל עוד פתוח.
בכול מה שקשור לטקס האיפור – אין כניסה לגבר! אסור להפריע, לעבור במקרה ליד ובמקרים מסוימים גם מצאתי את עצמי כמה פעמים עוצר את הנשימה, לפני שאשת החיל סוגרת את דלת חדר השינה ונפרדת ממך ל- 4 שעות הקרובות כשהיא מחזיקה ביד ימין מסקרה ורימל, מביטה בך ואומרת : "בראון ,,,, בובי בראון" . מידי פעם אחת הבנות נכנסות לחדר, סוגרות במהירות את הדלת ואז נשמעת צרחה, בכי קצרצר ומשפט שחוזר על עצמו כמעט כל הזמן: " איזה מטומטמת אני , הייתי צריכה לקנות את הסומק הזה כשהיינו בדיוטי פרי לפני שבועיים – "בן למה לא אמרת לי , למה אני צריכה לחשוב על הכול לבד". כל הטקס אורך בערך כארבע שעות כשלאחריו יש לפחות  שמונה פעמים החלפת בגדים.
ואז הדרמה בשיאה –  אתה נקרא לחדר, אשת החיל עם פינצטה ביד ימין ופן ביד שמאל; אתה נשאל שאלות קצרות , עליהן אתה צריך להשיב בכן או – לא.
ואתה תקווה שהיא לא תקרא לבנות כי הרי כל אחת עם דעה משל עצמה, דבר שיכול לגרום ל Restart של כל הטקס, ואין זמן – הרי בעוד חצי שעה אשת החיל צריכה לצאת. רגע לפני שהיא יוצאת לכיוון דלת היציאה היא מביטה פעם אחרונה במראה, מביטה בך ואומרת: "מחר יום חדש", ונעלמת לה ומשאירה שובל של קוקו שנאל מאחוריה.
אתה עומד בתחתונים עם צלחת קורנפלקס, מחייך, לוקח נשימה עמוקה ואומר לעצמך: "איזה מזל שזה רק אירוע של 'מפגש חברות' ולא נגיד אירוע משפחתי".

אירוע משפחתי

האימ, אימא של האירועים – נקרא גם בשמו המלא: קוד 101 או קוד יום הדין
(לאורך כל השבוע צמוד לביתנו אמבולנס על כל מקרה)
מרגע קבלת ההזמנה לאירוע אנחנו בבית נכנסים לנוהל עוצר. אשת החיל וכמובן בנותיי נכנסות למצב של איבוד שליטה מוחלט.
היסטריה שמתחילה כשבוע לפני האירוע המיוחל; מה הן ילבשו, איפור בושם, נעלים  – צרחות, מלא החלקות שיער, בכי, רגעים קטנים של צחוק היסטרי ומכל חדר שומעים את המשפט הנפלא: " אין לי מה ללבוש". אני לא אפרט מה אני וגל  עוברים בשבוע הזה, אני רק מתנחם בעובדה שבאמת בשנים האחרונות אין כמעט אירועים משפחתיים גדולים כי אחרת אני חושב שלא הייתי מחזיק מעמד.
אנחנו הבנים  בתקופה הזאת מודיעים להן חגיגית שרק כשהן יעמדו מוכנות ליד הדלת ואני וגל  נהיה בטוחים  שהן באמת מוכנות ואין בלת"מים, רק אז אנחנו  נתלבש, ננעל נעלים, נתיז  על פנינו  את הבושם, נעיף מבט במראה ביציאה מהבית, ונצעד בריאים ושלמים לעבר המכונית –  וזה תוך פחות משש דקות. ניכנס למכונית, נחגור חגורות וברקע נשמע את השיר הנפלא של אביתר בנאי: "שמתי לי פודרה"
ואז נביט עליהן ונגיד  ביחד לאשת החיל ולבנותיי: "אתן נראות מיליון דולר."

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן