תפיסתו של הבמאי דניס וילנב לרומן הקלאסי של פרנק הרברט היא ניצחון בבניית עולם ויזואלי
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
.
ניתן לתאר במילים רבות את הספר 'חולית' (והמשכיו), הקלאסיקה המדע בדיונית של פרנק הרברט מ-1965, אבל אחד הביטויים העקשניים ביותר שנדבקים אליו הוא 'בלתי ניתן לתיאור': ארוך מדי, מורכב מדי, יותר מדי דמויות, יותר מדי סיפור רקע, או פשוט – יותר מדי.
ובכן, בדיוק כפי שעשה פיטר ג'קסון עם "שר הטבעות", אשר לא פחות מסורבל, גם הבמאי דניס וילנב ("בלייד ראנר 2049"), החליט לקחת את המושכות ללא כל יראה. בסרט "חולית" המתוקצב בכ-165 מיליון דולר, ונפתח ב-21 באוקטובר בבתי הקולנוע בארץ ובמקביל משודר בשירות הסטרימינג HBO Max, וילנב והתסריטאים ג'ון ספייהתס ו-אריק רות' פיצחו את הקוד. הם יצרו יצירה שמדברת על מהות הסיפור ופונה לחובבי הספר, תוך שהם מושכים אליהם קהל שמעולם לא טרח לקרוא מילה אחת מ-180,000 מילות הנובלה. זהו שילוב של אופרת סבון בחלל, ממתק לעיניים המונע באפקטים מיוחדים, עושר מיסטי מסקרן ופוליטיקה בסגנון "משחקי הכס", שהופכים את העולם הבלתי חדיר לכאורה לאמיתי ונגיש. וילנב עשה את מה ש-דיוויד לינץ' לא הצליח לעשות בגרסתו משנת 1984, למרות שגם לסרט הקודם יש אוהדים.
עלילת "חולית" מתרחשת באיזו פינה רחוקה של היקום, בנקודת זמן בלתי ברורה, ובה מערכת פיאודלית של כוכבי לכת הנשלטים על ידי 'בתים' או משפחות שונות. זה הבסיס לסרט זה, הראשון משני סרטיו של וילנב המבוססים על הנובלה – סיפור על קולוניזציה ומרד. פול אַטרֵיאִידֶס (טימותי שאלאמה) – בנו של הדוכס לטו אַטרֵיאִידֶס (אוסקר אייזק), עומד להשתלט על בית אַטרֵיאִידֶס החזק. הקיסר העביר עתה לשליטת אַטרֵיאִידֶס את כוכב הלכת אראקיס – עולם מדברי שתושביו, הפרמנים, נאלצים לחלוק את כוכב הלכת שלהם עם כוחות חזקים יותר. לפני אַטרֵיאִידֶס, הם חיו בכניעה תחת בית הארקונן האכזרי יותר, בפיקוחו של הברון ולדימיר הארקונן (סטלן סקארסגרד) ו-גלוסו רבאן ה"חיה" (דייב בטיסטה).
מה שהופך את הסביבה העוינת של אראקיס לכל כך יוקרתית, הוא נוכחותו של "התבלין" – שילוב של משאב טבעי ונרקוטי, שביקום הזה נושא בערך רב יותר מזהב. כאשר בית אַטרֵיאִידֶס משתלט על הכוכב, לאימפריה ולהארקונן יש תוכניות משלהם לערער אותם, בעוד שהפרימנים מאמינים כי פול אַטרֵיאִידֶס עשוי להיות המשיח שכולם קיוו לו. הכנתו לבגרות על ברכי אמו, ליידי ג'סיקה (רבקה פרגוסון), כחלק ממנזר הבנה גסרית המיסטית (מסדר דתי כל-נשי הדורש כבוד מכל הפלגים), וחזיונות של הלוחמת צ'אני (זנדאיה), רק מעצימים רעיון זה.
סיפור ארוך ומורכב, אבל גם אם קווי העלילה הולכים לאיבוד מדי פעם, וילנב בנה עולם בדיוני כל כך מרהיב, עד שבסופו של דבר זה לא משנה. זהו סיפור על אנושיות, אלא אם אתם סופרים את תולעי החול הענקיות והקטלניות של אראקיס, אבל מעבר לזה – אין חייזרים ב-"חולית", אלא תרבויות של דמויות אנוש שתופסות כוח ומנסות לשרוד. הפרמנים, במראה ובלבוש, דומים מאוד לתרבות הנוודית של הסאהל, כמו אנשי הטוארג במאלי. בסופו של דבר, "חולית" הוא הישג קולנועי מרשים, צניחה לעולם מעוצב ועשיר שמרגיש בו זמנית עתיק ועתידני. למרות נוכחותם של נסיעות בין-כוכבים, לוחמים במראה ברברי, כמו דאנקן איידהו (ג'ייסון ממואה) ו-גרני האלוק (ג'וש ברולין), שמרשימים ביותר בחרבות העתיקות שלהם, הכי חשוב – לראות את "חולית" על המסך הגדול ביותר שניתן.