Skip to content

בית הדיון העליון יכריע היום בתביעת מתנחלים לסלק מביתה משפחה מסילוואן

נוכח רגישות הדיון הודיע היועץ המשפטי למשלה כי יתייצב לדיון וטען בחוות דעתו שהוגשה עליון כי נתן להכריע בעניין התיישנות זכות המתנחלים ועמותת ההקדש לסלק את בני המשפחה מביתה בלי לקבע עמדה בשאר הנושאים. לבית המשפט הוגשה חוות דעת מומחים במשפט הבינלאומי הגורסת כי למתנחלים ולתנועת ההקדש אין זכות לסלק את המשפחה ולכל היותר מגיע […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

בית המשפט העליון ידון היום (שני) בערעור משפחה פלסטינית מסילוואן כנגד דרישת המתנחלים ועמותת הקדש לפנותה מביתה שבכפר. אלא שלא רק גורל המשפחה עומד לפתח בית המשפט אלא גורלן של עשרות משפחות נוספות מסילוואן ושיח' ג'ראח תלויות ועומדות להכרעת שופטי העליון.
שופטי העליון יצטרכו מחר להכריע באם לקבל את חוות דעת המומחים שהגישו עורכי הדין מיכאל ספרד וחגי בנזימן, שמייצגים אותם. מדובר בחוות דעת משפטית שגובשה על ידי תנועת שלום עכשיו ונכתבה בידי מומחים ישראלים מובילים בתחומי המשפט הבינלאומי: פרופ' אייל בנבנישתי, פרופ' דוד קרצמר, פרופ' אורנה בן נפתלי וד"ר נטלי דודסון. נוכח רגישות הדיון הודיע לפני 4 ימים היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט כי הוא או נציג מטעמו מתעתדים להופיע בפני בית המשפט. דבר שמנדלבליט נמנע עד כה לעשות בטענות  שונות.
חוות דעת המומחים קובעת בין השאר כי  לתושבים הפלסטינים יש זכות למגורים, שמשמעותה הזכות להמשיך להתגורר בנכס שהוא ביתם כבר עשרות שנים, ואף שנוצרו להם זכויות קנייניות בבתים. חוות הדעת עוסקת בגישה שהתפתחה במשפט הבינלאומי של זכויות האדם אשר שמה דגש על הקשר של מוחלשות קבוצתית של הדיירים והיותם סובלים מאפליה מערכתית/ממוסדת.
למעשה כל הדיונים בערער כנגד תביעות הפינוי של המתנחלים בסילוואן בשיח' ג'ראח כאחד, נסובו סביב שאלות מהמשפט האזרחי הפרטי (בתחומים של קניין, הקדשות, התיישנות), שלכאורה כאילו מדובר בדיון אזרחי סכסוך על זכויות בנכנס בין שני צדדים שווים. אלא שהתמונה המלאה, ההקשר של המתנחלים שטוענים לזכויות על נכנס על בסיס החוק המפלה שחוקקה הכנסת לפיו ליהודים מותר לקבל חזרה נכסים שאבדו להם במלחמה ב-1948 (בעוד שחוק אחר מונע זאת מפלסטינים).

משפחת דוויק בביתה בסילוואן (צילום: טלי מאייר)

אך לנוכח רגישות הנושא הנפיץ לו תהינה השלכות מידיות על ירושלים המזרחית בפרט ומדינות העולם בכלל, הודיע מנדלבליט לבית המשפט כי הוא  או נציג מטעמו מתייצב לדיון, אך הוא סבור כי אין צורך להיכנס לכל השאלות העקרוניות שהעלה בית המשפט. לשיטתו, בתיק הקונקרטי של משפחת דוויק, מספיקה ההכרעה בסוגיית ההתיישנות כדי לקבוע את גורלה, ואין צורך לקבוע עמדות עקרוניות בשאלות נוספות. במילים אחרות, היועץ מבקש מבית המשפט לא לעורר מהומת עולם ולקבוע רק עמדה ספציפית הנוגעת לזכויות המתנחלים ועמותת הימין בכל הנוגע להתיישנות. למעשה היועמ"ש משאיר את האפשרות פתוחה להביע עמדה לגופו של עניין, ככל שיידרש מבית המשפט בתיק הזה או בתיקים אחרים.
על מנת שנבין את הסוגיות העומדות לפתחו של בית המשפט, מגפון מביאן בקצרה לפניכם הקוראים.

מיפוי תצלומי אויר של שיח ג'ראח ( באדיבות שלום עכשיו)

סוגיית ההתיישנות – משפחת דוויק רכשה את ביתה בשנת 1965 ממי שהחזיק בנכס ומכר לה אותו כדין. לטענתה, מאז ועד למועד הגשת תביעת הפינוי חלפו עשרות שנים, ולפי חוק ההתיישנות, המתנחלים איבדו את זכותם לתבוע את הפינוי. טענת המתנחלים היא שאת שנות ההתיישנות יש להתחיל לספור רק מהרגע שבו הם קיבלו לידיהם את השליטה בנכס מידי האפוטרופוס הכללי הישראלי בשנת 2002, וכי במהלך כל השנים מאז 1967 ועד 2002 כשהנכס היה בידי האפוטרופוס הכללי הוא נחשב "מקרקעי ציבור" ולכן ההתיישנות לא חלה עליו. בית המשפט קיבל את הטענה הזאת.

סוגיית דיני הקדש – בסוף המאה ה-19 החל לפעול בכפר הקדש יהודי, "הקדש בנבנישתי" שבנה בתים עבור עניי ירושלים, בעיקר ליהודים תימנים. בשם ההקדש הזה פועלים היום אנשי עטרת כהנים לפינוי המשפחות הפלסטיניות. אחת השאלות המשפטיות שעלו בדיונים הייתה האם ההקדש היה הבעלים של הקרקע או רק של המבנים שהיו על הקרקע. שאלה זו קשורה בדין העותומני של הקדשות ובהגדרת סוג הקרקע. אם, כפי שטוענים הפלסטינים, הבעלות של ההקדש היא רק על המבנים ולא על הקרקע, הרי שהמבנים נהרסו כבר בשנות ה-40 של המאה הקודמת ולכן להקדש שבשמו פועלים המתנחלים והעמותה אין יותר נכסים. בית המשפט לא קיבל את הטענה.

סוגיית בניה ונטיעה במקרקעי הזולת – לפי חוק המקרקעין, בתנאים מסוימים כאשר מישהו בונה בתום לב במקרקעין של מישהו אחר, יש לו זכות לרכוש את המקרקעין ולא ניתן לפנותו. בית המשפט דחה את הטענה וקבע כי כאשר הקרקע הייתה בידי האפוטרופוס הכללי היא נחשבה "מקרקעי ציבור" שבהם הסעיף לא חל, ובנוסף נקבע כי לא כל התנאים שבסעיף חלים במקרה הקונקרטי. בית המשפט ביקש בזמנו את עמדת היועמ"ש בשאלות הכרוכות בסוגיות הללו, אך כאמור היועמ"ש העדיף להתחמק מלהתייחס לגופם של דברים וטען שאין בכך צורך כי ניתן להגיע למסקנה (כי יש צורך לפנות את המשפחות) גם בלי להידרש לעמדותיו בסוגיות הללו.
אלא שכל הדיונים שנערכו עד כה נסובו במשפט האזרחי הפרטי כאילו מדובר בין שני צדדים שווי מעמד וזכויות והתעלמו מהתמונה המלאה כי מדובר בפינוי משפחות פלסטיניות שהן חלק מאוכלוסייה מוחלשת ומופלית, הן מבחינת זכויותיה המשפטיות והן מבחינת מדיניות ומשאבים, הניצבות אל מול מערכת מאורגנת, במעורבות המדינה, שמבקשת לנשל אותן מבתיהן. צריך לזכור כי כל המשפחות נכנסו לנכסים כדין (לא מדובר בפולשים), ומתגוררות בהן עשרות שנים מזה כמה דורות. על פי חוות דעת המומחים שהוגשה בחודש יולי השנה, על פי המשפט הבינלאומי לתושבים הפלסטינים יש זכות למגורים, שמשמעותה הזכות להמשיך להתגורר בנכס שהוא ביתם כבר עשרות שנים, ויתר על כן, קיימות להם גם זכויות קנייניות בבתים. לפי חוות הדעת, גם אם בית המשפט יגיע למסקנה שהבעלות היא אכן של המתנחלים (דבר השנוי במחלוקת ותלוי ועומד בפני בית המשפט), עדיין אין זה אומר שהם זכאים לסעד של פינוי המשפחות מבתיהן. בית המשפט יכול לפסוק כי הם זכאים לפיצוי כספי במקום פינוי המשפחות וחוות-הדעת קובעת כי במקרה כזה המדינה היא זו שתצטרך לשלם אותו.
תנועת שלום עכשיו צפויה להפגין בעת הדיון בפתח בית המשפט ומטעמה נמסר כי "כשהשכנים שלנו בסכנת גירוש, חובתנו להתייצב ולמנוע זאת. לא נשתוק כשהמתנחלים והממשלה מנצלים חוק מפלה לנישול משפחות פלסטיניות מבתיהן, במטרה "לייהד" את מזרח ירושלים. זו מחאה בעד צדק, שוויון ומוסר ונגד הניסיון לחבל בסיכוי לשלום על בסיס פתרון שתי המדינות."

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן