כשאנחנו שמים לתינוק חיתול, אנחנו למעשה מנוונים את המנגנון הטבעי של שליטה בסוגרים. התועלת הסביבתית: הפחתת פסולת (חיתולים חד-פעמיים) או חסכון במים ובחומרי ניקוי (חיתולים רב-פעמיים)

מאת אפרת וולפסון

כאשר בתי הראשונה, לילה, הייתה בת חודש, שמעתי לראשונה שאפשר לגדל תינוקות בלי חיתולים מלידה. בשמיעה ראשונה, העניין נשמע לי הזוי למדי, אך בכל זאת משהו בי התחבר לרעיון וככל שחשבתי על כך יותר, כך התחברתי אל הרעיון יותר: הרי תינוקות מאותתים לנו על כל צרכיהם – עייפות, רעב, כאב, צורך בגירויים ובתנועה. אם כן, למה שיתעלמו מצורך בסיסי כל כך כגון היגיינה אישית ועשיית צרכים? קראתי והתעמקתי בנושא, וגיליתי להפתעתי שלמעשה רוב התינוקות בעולם גדלים ללא חיתול כלל.

החלטנו להוריד לה את החיתול ולנסות! בהתחלה רק הקשבנו לאיתותים וזיהינו את דפוסי היציאות שלה, ולאחר כמה ימים, התחלנו לקחת אותה לכיור או לגינה (ומאוחר יותר לסיר ולשירותים) כשחשבנו שהיא צריכה. ככל שהעמיק התהליך, נוצר בינינו קשר אינטימי ועמוק יותר: קשר של הקשבה, קרבה ותקשורת דו-כיוונית חזקה. במקביל, התחזק גם הקשר שלי עם עצמי ועם האינטואיציה ההורית שלי.

בגיל שנה וחודש, לילה כבר הייתה עצמאית לגמרי בעשיית צרכיה. לילדי השני, סהר, הורדתי את החיתול באופן חלקי מגיל שבוע ובאופן מלא מגיל חודש.

שימור המנגנון הטבעי של התינוקות

כאשר מגדלים ילדים ללא חיתול, אין הכוונה שאנחנו "גומלים" את הילדים מוקדם או "מלמדים" אותם משהו חדש. התינוקות שלנו נולדים עם יכולת שליטה בסיסית בסוגרים שלהם. כאשר אנחנו שמים להם חיתולים, אנחנו למעשה מנוונים את המנגנון הטבעי של שליטה בסוגרים, עד שבגיל שנתיים/שנתיים וחצי צריך לשוב וללמד אותם על עשיית צרכים ועל גופם; כלומר צריך "לתקן" את מה שאנחנו עצמנו "קלקלנו".

כאשר מגדלים תינוקת ללא חיתול, למעשה אנחנו משמרים את המנגנון הטבעי של הגוף שלה. אין צורך "ללמד" אותה שום דבר – מאוחר יותר, כאשר התינוקת תגדל, היא תעבור באופן טבעי ממצב שאנחנו לוקחים אותה להתפנות לכך שהיא תיקח את עצמה להתפנות. תהיה לה מודעות מלאה לצרכים שלה – מה זה פיפי, מה זה קקי, ולמעשה כמעט כל התופעות שמופיעות סביב גמילה "רגילה" (פחד מעשיית צרכים, בריחת שתן בלילה וכדומה), אינן קיימות כשמגדלים ללא חיתול.

יתרונות

• שימור המנגנון הטבעי של התינוקות בשליטה על הסוגרים – חיזוק מודעות הגוף, דימוי גוף חיובי וקשר חזק לצרכים של התינוק/ת.
• יצירת ערוץ תקשורת דו-כיווני ואינטימי בין התינוקות להורים מלידה
• היגייני ונעים יותר לתינוק; הגברת חופש התנועה של התינוק.
• תועלת סביבתית – הפחתת פסולת (חיתולים חד-פעמיים) או חסכון במים (חיתולים רב-פעמיים)

מתי אפשר להתחיל?

אפשר להתחיל ממש מלידה. רצוי שהאמא תהיה במצב פיזי נינוח כשמתחילים, ולכן בדרך כלל עדיף לחכות שבוע-שבועיים או יותר, אך לא חובה. מדובר על כך שקיים "חלון הזדמנויות" לשימור המנגנון הטבעי של התינוק, שהוא עד גיל ארבעה-חמישה חודשים, אך ניתן להתחיל גם בגיל מאוחר יותר. יש לקחת בחשבון שתהליך בניית התקשורת עשוי לקחת זמן רב יותר כשמתחילים מאוחר.

שלב א'

מורידים חיתול! יש לבחור שעות נוחות של היום, כשנמצאים בבית בלי אורחים והפתעות. במשך שעות אלה, יש לנסות לזהות מהם דפוסי היציאות של התינוק/ת פחות או יותר.

במשך יומיים-שלושה, בשעות הנוחות שבחרת, יש להשאיר את התינוקת ללא חיתול (רצוי על מגבת/שעוונית/חיתול בד) ורק לערוך תצפיות: מתי היא עושה פיפי ומתי היא עושה קקי. בשלב זה, עדיין אל תיקחו אותה להתפנות, כדי לא להפריע לתצפית.

שלב ב'

נניח שזיהית שהתינוק עושה פיפי בזמן יקיצה משינה, לאחר הנקה ואחר כך כל 20 דקות (דפוס נפוץ לדוגמה). אם כן, בפעם הבאה שהתינוק מתעורר, יש לקחת אותו לכיור/ סיר/ שירותים/ עץ הקרוב, להחזיק אותו בתנוחה נוחה (רצוי עם הגב צמוד אלינו וידיים מתחת לברכיים – ראו תמונות והסברים כאן) ולשאול אותו: "אתה צריך פיפי?" ואז לעשות סימן מסויים, נגיד "פששש…פששש…פששש", או לקקי – רעש של מאמץ "אאה…אאה" יש לחכות לא יותר מ-20-30 שניות!

אם התינוק לא התחיל לעשות פיפי או קקי עד אז, אפשר לציין את זה בלי יותר מדי רגש: "אוקיי, כנראה שאין לך, ננסה אחר כך" או משהו בסגנון הזה. חשוב מאוד לשמור כל הזמן על תקשורת עם התינוק. אם התינוק עשה פיפי/קקי, יש לציין זאת בטון ענייני (אפשר כמובן להתלהב, אבל לא יותר מדי), למשל: "יופי חמוד, עשית פיפי" או "אתה עושה קקי". אנחנו לא מתלהבות יותר מדי כדי לא לייצר לחץ על התינוק להמשיך "לעמוד בביצועים".

נמשיך לקחת את התינוק להתפנות בכל פעם שאנחנו חושבים שהוא צריך, על פי הדפוס שזיהינו. מהר מאוד התינוק יתחיל לקשר בין התנוחה, המיקום, המילה "פיפי"/"קקי" והסימן "פשש פשש" /"אאה אאה" – ויבין שזה הזמן והמקום המתאים לשחרר את הסוגרים ולעשות פיפי/קקי.

שימו לב: דפוסים נוטים להשתנות ככל שהתינוק גדל – אל תתקבעו על דפוס מסוים, הקשיבו לתינוק!

שלב ג'

זיהוי האיתותים של התינוקת – כאמור, התינוקות שלנו מאותתים לנו מלידה מתי הם צריכים להתפנות, אך אנחנו איננו מודעות לכך. ככל שאנחנו קשובות לצרכים של התינוקות שלנו ולוקחות אותם להתפנות, כך יגבר האמון בינינו והתינוקות שלנו יאותתו לנו יותר ויותר. איתותים יכולים לכלול: התפתלות באי-נוחות, קיטורים, בכי, מבט מרוכז פנימית, התנתקות מהפטמה באמצע הנקה, ועוד. מאוחר יותר, איתותים יכולים לכלול: זחילה או הצבעה לכיוון הסיר/שירותים, זחילה לידי ההורה והכנסות ל"תנוחת פשפוש", אמירת המילה "פיפי" או הברה אחרת שמסמלת את המילה, ועוד.

שלב ד'

ככל שהתהליך בינך לבין התינוק יתפתח, תמצאי שאת יכולה להוריד את החיתול במצבים שונים ומגוונים: ביציאה מן הבית, באוטו, בלילה, אצל הסבתא, ברכבת, ואפילו בפגישה בבנק על משכנתא (בדוק!). אנחנו מוצאות לפתע שאין לנו בעיה לקטוע את הפגישה בבנק ולשאול איפה יש שירותים, בדיוק כפי שאם הילד הגדול שלנו בן השלוש היה מבקש לשירותים היינו קוטעים את השיחה ומוצאות לו שירותים. כלומר, מדובר בשינוי הפרדיגמה לפיה תינוקות = חיתולים. אם התינוקת שלי מאותתת לי באמצע סיטואציה לא נוחה, אעשה מאמץ ואמצא לה מקום ראוי להתפנות בו.

פספוסים

לאורך התהליך, יש לצפות ל"פספוסים" רבים. חשוב להבין שה"פספוס" הוא שלנו ולא של התינוק! – אנחנו פספסנו את הסימנים שלו. יש להתייחס ל"פספוסים" אלה בחמלה ואהבה לעצמנו ולתינוקות שלנו. הרי אנחנו לא גדלנו בלי חיתולים, ואף פעם לא ראינו אנשים סבינו מגדלים ללא חיתול – לכן, אין לצפות שבתוך שבועיים-שלושה כבר נתפקד כמו איזו אמא אפריקאית שהתינוק קשור לה על הגב והיא "פשוט יודעת" מתי הוא צריך להתפנות ונמצאת בתקשורת מושלמת עם התינוק.

כאשר יש "פספוס", רצוי לציין זאת בפני התינוק בענייניות וללא האשמה, ולהתנצל שפספסנו אותו, לדוגמה, ניתן להגיד: "אה, אני רואה שעשית פיפי, סליחה שלא שמתי לב שאתה צריך – פעם הבאה נלך לכיור". חשוב לא להגיד את זה בטון מאוד דרמטי ומלא פאתוס, אלא בטון ענייני ואוהב.

יישום חלקי

ישנם הורים שחוששים שגישת "בלי חיתולים" אינה מתאימה להם, מכיוון ששניהם עובדים והתינוק נמצא חלק מהיום עם מטפלת או בגן. מניסיוני, ניתן ליישם את הגישה באופן חלקי: בבית בלי חיתול ובגן עם חיתול (וכמובן, אם אתם מוצאים מטפלת שזורמת עם "בלי חיתולים" – מה טוב). לתפישתי, עדיף ילד שאינו מחותל חלק מהזמן מאשר ילד שכל הזמן מחותל. זאת משום שגם ביישום חלקי, נשמר הקשר של התינוק לגופו והמודעות שלו לצרכיו ומתחזקת התקשורת בין ההורים לתינוק.

מוכנה לצאת למסע….

אז עכשיו את יודעת איך להתחיל מבחינה מעשית. לפני שתתחילי, חשוב שתדעי שמדובר בתהליך. יש בו עליות, יש בו ירידות, יש ימים מלאי "פספוסים" ויש ימים מלאי "הצלחות". לפעמים את הולכת צעד קדימה ושניים אחורה ואז שוב קדימה. נסי למצוא הורים נוספים סביבך שמגדלים כך את ילדיהם, התמיכה והעזרה ההדדית חשובות מאוד (אתר "באופן טבעי" הוא מקום טוב לחפש, ראי קישור למטה). הכי חשוב לעשות את זה באהבה, בהנאה ובשמחה!

אז בהצלחה במסע…

קריאה נוספת:

אתר "באופן טבעי"
אתר מעולה באנגלית עם קישורים ותמונות